למרות שינויי האקלים - אנשים עדיין אוהבים 
לגור ליד החוף

נשלח 22 בנוב׳ 2014, 3:34 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 22 בנוב׳ 2014, 3:35 ]

הדוגמה של שכונת רוקוויי בקווינס שבניו יורק, שנפגעה קשות בהוריקן סנדי לפני שנתיים, ממחישה את הסכנות שאורבות לתושבי החוף
 בכל העולם ■ מחצית מאוכלוסיית העולם חיה בטווח של 60 ק"מ מהים, אך בדיונים לגבי שינויי האקלים מוחמץ הגורם האנושי

מאת בלומברג, 15/11/2014

כשסופת ההוריקן סנדי הכתה באמריקה הצפונית, דברה סטאר ריד נשארה בביתה. הרי איירין, שהכתה שנה קודם לכן, זכתה לסיקור מוגזם, ובית הבטון שלה שהוקם ב-1919 עבר גם את הוריקן דונה ב-1960 וגם את הסופה הגדולה של 1938 ללא פגע.

לכן, ב-29 באוקטובר 2012, ריד, גמלאית של ענף הבנייה, סעדה עם חברתה והתעלמה מהאזהרות והקריאות לפינוי, בעוד הגל הראשון שטף את ביתה בקצה מפרץ ג'מייקה בניו יורק. כמה שעות לאחר מכן, כאשר היתה עמוק במים ליד פסנתר מתנדנד, היא כבר החליטה להתפלל.

ניו ג'רזי בזמן הוריקן סנדי, ב-2012. זינוק בפרמיות הביטוח על הבתים
צילום: בלומברג

ריד עדיין מאמינה כי כוחה של התקווה חזק מהניסיון, אבל המדע מלמד כי היא נאבקת לשווא באוקיאנוס המתפרץ. במקום לעזוב, בת ה-63 שיפצה את ביתה, בנתה מחדש את המטבח והקימה ארבע מחיצות ליד המזח, בנוסף לחומת בטון לאורך המים. "סנדי היתה יוצאת דופן, כמו מפלצת מטורפת", היא אומרת כשהיא עומדת על המרפסת המשקיפה על קו הרקיע של מנהטן. "אני חושבת שאנו משתמשים בשינויי האקלים כתירוץ לומר לאנשים שהם צריכים לעזוב. אני יודעת שאני מוגנת".

את יכולת העמידה של ריד מסבירים מחקרים אקדמיים הטוענים כי האדם מטבעו מתרגל במהירות לאירועי מזג אוויר חריגים. ריד מייצגת 134 מיליון אמריקאים שיתגוררו לאורך 153 אלף קילומטרים של חופים עד 2020, וממחישה את הפרדוקס שבו דווקא לאנשים שנפגעים בצורה הקשה ביותר - הכי קשה להתאים עצמם לתנאים החדשים.

הוריקן סנדי בארצות הברית
צילום: אי־פי

ואולם הם חייבים להסתגל. הקרחונים הנמסים והימים הגואים בכדור הארץ המתחמם מאיימים על ערים ממומביי בהודו ועד גואנז'ו בסין. מחצית מאוכלוסיית העולם כבר חיה בטווח של 60 קילומטר מחוף הים, לפי נתוני האו"ם. המים עלו בקצב שנתי ממוצע של 3.2 מילימטרים בין 1993 ל-2009, ורמות הים עשויות לעלות בין 26 ל-82 סנטימטרים נוספים במאה הנוכחית, לפי הערכת האו"ם.

מה שנשכח בדיון לגבי שינויי האקלים הוא הגורם האנושי, אומר הנק אובינק, לשעבר מנהל תכנון מים בהולנד. "אפשר להכניס את המדענים, המעצבים, המהנדסים, הסוציולוגים ומקבלי ההחלטות הטובים ביותר לחדר אחד, ולפני שתשימו לב השיחה תשתנה לפתרונות והשקעות", אמר אובינק, שמגיע רבות לארה"ב כדי לחלוק את הידע שלו. "אף פעם לא מדברים על האנשים, על התרבות - וזה התחום שבו באמת מתחולל שינוי".

בספטמבר הודיע ראש העיר ניו יורק, ביל דה בלאסיו, על תוכנית להפחתת פליטות גזי החממה בעיר ב-80% עד ל-2050 לעומת 2005, וכינה את שינויי האקלים, "איום קיומי על תושבי ניו יורק ועל כדור הארץ שלנו".

אבל לתושבי רוקוויי שבקווינס זה לא אומר הרבה. "הם לא מבינים מה זה אומר", לדברי חבר המועצה דונובן ריצ'רדס, שרואה את ריד כחלק מציבור הבוחרים שלו. "אנחנו לא מדברים בשפה שלהם".

פירושו של דבר הוא שכל מי שנוהג במכונית או מחמם את הבית מייצר פחמן דו־חמצני, גז חממה שמעלה את הטמפרטורות בעולם. עם זאת, כשנציגי האו"ם ייפגשו בלימה, בירת פרו, בדצמבר לדון בהסכם לצמצום פליטות גזי החממה, הם עלולים ליפול למלכודת הזאת, ולא לרתום את הציבור שנמצא בסיכון הגבוה ביותר.

תושבי ניו יורק נמצאים בחזית שינויי האקלים. ניתוח סיכונים שפורסם ב-2013 קבע כי העלות הכלכלית הממוצעת של השיטפונות בניו יורק עד 2050 תהיה 2 מיליארד דולר בשנה, לעומת 628 מיליון דולר ב–2005. סנדי גרמה נזקים של 50 מיליארד דולר בכל ארה"ב, לעומת 41 מיליארד דולר שגרמה הסופה של 1938, לפי מרכז ההוריקנים הלאומי של ארה"ב.

אמסטרדם, הולנד
אמסטרדם, הולנד
צילום: בלומברג

בהולנד לא מורידים את מפלס המים - נותנים להם להיכנס

מעברו השני של האוקיאנוס האטלנטי, אפשר לראות דוגמה להתקדמות. בהולנד, שבה רבע מהמדינה נמצא מתחת לפני הים, שוקדים על התאמה לתנאים החדשים, ומתחילים בסכרים. הם לא מנסים להוריד את מפלס המים, אלא משקיעים 2.3 מיליארד יורו (2.9 מיליארד דולר) בפרויקט “Room for the River”, שבו הם מאפשרים למים לחדור ב-39 מקומות. הסכרים הונמכו, הוסרו, או הועברו כדי לאפשר לחפור רשת של תעלות, מה שאילץ 200 משפחות לעזוב את בתיהם החשופים לשיטפונות.

בכפר לנט, שעל גדות נהר ול, כ-112 קילומטר דרומית לאמסטרדם, הבית בן 250 השנים בחווה של מרגה דה בואר נהרס ונבנה מחדש על שטח מוגבה. "אנחנו כבר לא צריכים שקי חול שיגנו עלינו כמו פעם", היא אומרת.

עד לא מזמן היו שינויי האקלים לא היו נושא שיחה בחצי האי רוקוויי, לשון באורך 18 קילומטר הבולטת מדרום קווינס, אשר בעבר משכה כוכבים כמו גראוצ'ו מרקס לחוף שלה. ואולם ראש העיר הקודם מייקל בלומברג, המייסד ובעל השליטה בחברה האם של חדשות בלומברג, קרא להקים מערכת בשווי 20 מיליארד דולר של מחסומים, סכרים ומחיצות שתגן על העיר. ביוני קיבל פרויקט בהובלה דנית 335 מיליון דולר מהעיר, כדי להתחיל לעבוד על חלק משובר גלים בצורת "U" שישתלב בנוף וישתרע על 13 קילומטר בדרום מנהטן.

מפות ההכנה לשיטפונות של העיר שורטטו מחדש ב-2013, לראשונה מזה שלושה עשורים, והכפילו את מספר העסקים והבתים שבסיכון גבוה ל-67,400. התכנון החדש דורש שהבתים יהיו מוגבהים לצורכי בטיחות, אחרת פרמיות הביטוח שלהם יעלו ליותר מ–20 אלף דולר בשנה באזורים המסוכנים ביותר, לפי מסמכים של הסוכנות הפדרלית לניהול מצבי חירום.

לנוכח הצטמצמות הסובסידיות הפדרליות, רבים לא יוכלו להרשות לעצמם לחיות בסמוך לים. ריד לא קיבלה סנט אחד מהממשלה, משום שהיה לה ביטוח נגד שיטפונות. הוא כיסה רק חלק קטן מהנזקים. מאז סנדי, העלות הרקיעה שחקים, היא אומרת, אך מסרבת לחשוף את הסכומים המדויקים.

היא קנתה את הבית לפני 23 שנה, בתקווה שערכו יעלה. ב-2007, הנכס שלה, ששטחו 205 מ"ר, יכול היה להימכר בחצי מיליון דולר, לפי אתר הנדל"ן זילו. כיום הוא מוערך ב-430 אלף דולר בלבד.

אבל למרות הכל, תושבים כמו ריד אינם מעוניינים למכור את ביתם. "רוקוויי זה מה שהם מכירים", אומר ריצ'רדס. "שם הם גידלו את משפחותיהם, ושם ילדיהם מגדלים כיום את הילדים שלהם".

לכתבה בדהמרקר



Comments