אבי בליזובסקי, יום שלישי, 31 באוגוסט
הקונצנזוס המדעי לא נוצר כמו בדת בהכתבה או כמו בכנסת ברוב קולות של מי שמשכנע יותר טוב. תיאוריה מקובלת היא כזו המסוגלת לחזות תוצאות של ניסויים. תיאוריה הנכשלת בכך נכנסת להערות השוליים של המדע. תשובה לד"ר גבי אביטל, המדען הראשי של משרד החינוך על הסתייגותו ממדעי האקלים ומהאבולוציה
חלוקת תא ויצירת עובר. לגבי אביטל זה נראה כמו נס. איור: קרן WELCOME הבריטית לקראת תחילת שנת הלימודים מביא שלום ירושלמי באתר NRG (ובעיתון מעריב) ראיון עם המדען הראשי של משרד החינוך, ד"ר גבי אביטל. ד"ר אביטל הוא מומחה לתחום האווירונאוטיקה מהטכניון, ולכן לא אתווכח איתו על הדברים שאמר על אי נחיצותו של מטוס הקרב F-35. אבל בתחומים שאני מכיר כמי שמתעניין במדע, ומשמש בעלים ועורך של אתר הידען מזה 13 שנה, הזדעזעתי לשמוע כיצד אדם בעל תואר שלישי, שאמור להיות נאור מבטא דעות חשוכות כאלה. לפני שאכנס בפירוט נוסף לתחומים אותם מכחיש ד"ר אביטל – האבולוציה והתחממות כדור הארץ, אנסה להסביר מהו קונצנזוס מדעי, ומדוע המדע איננו סוג חדש של דת כפי שד"ר אביטל מנסה לייחס לו (דת האבולוציה). מדע איננו דת ואין מישהו שמכתיב דוגמה וקובע את הקונצנזוס. מדע גם איננו פוליטיקה והכרעות לא מתקבלות כי מדען בעל כריזמה הצליח לשכנע את חבריו. מדענים מגיעים לקונצנזוס כאשר הם מפסיקים להתווכח לאחר שהעובדות הכריעו לשבט או לחסד את התיאוריה שהם דוגלים בה.. כאשר שאלה נשאלת לראשונה לדוגמה – מה יקרה אם כמות ה-CO2 באטמוספירה תגדל או כיצד יסתגלו בעלי החיים אם נשנה להם מרכיב מסויים בסביבתם – יתכן שיהיו תיאוריות רבות אודות הסיבה והתוצאה. במשך זמן מה, כל רעיון עובר ניסויים רבים וגם חזרות רבות על הניסויים שנעשים מכיוון שהמדענים יודעים שהיוקרה והכבוד הולכים לאלו שמוצאים את התשובה הנכונה (וכל האחרים נכנסים להערות השוליים בהסטוריה של המדע). כמעט כל ההיפותיזות נופלות הצידה במהלך תקופת הניסויים משום שרק אחת תהיה מסוגלת לענות על השאלות נכונה מבלי להשאיר חורים. תיאוריות שגויות לרוב מושלכות החוצה. לפני הקמת מאיץ החלקיקים הנוכחי בז'נבה (LHC) פורסמו למעלה מתרייסר היפותיזות בסיסיות בפיסיקה, שכיום כולן מנבאות את אותן תוצאות לניסויים הנערכים בהטחת חלקיקים בעוצמות הקיימות עד היום, ואולם כאשר המאיץ יגיע למלוא תפוקתו ויתגלו חלקיקים מסויימים, תיאוריה אחת בלבד מכל אלה תתגלה כנכונה וכל השאר ייזרקו לפח. אם יותר מאחת התיאוריות ינבאו נכון את תוצאות הניסויים ברמות האנרגיה הגבוהות יותר, סימן שצריך לתכנן ניסויים נוספים ואולי במקרה קיצוני אף מאיץ נוסף כדי להגיע להכרעה. לפיכך כאשר אביטל טוען בכתבה כי "הבעיה הכי גדולה היא מוצא החיים ומוצא היקום" ומסביר שאת זה יכול לגלות רק אל, מנסה להחיות היפותיזות שכבר הופרכו. המדע לא מקבל תיאוריה לפי הקריטריון של האם היא מניחה את דעתו של אביטל או לא מניחה את דעתו. הוא כותב "(מי שלא מאמין באלוהים) לא יכול להסביר את המעבר בין דומם לחי. מי שמאמין באלוהים לא יכול לקבל שהמבנה הכה מופלא של התא, האורגניזם, התפתח באקראי לאורך מיליוני שנים. זה יסוד הוויכוח ביני ובין מדען שלא מאמין". התשובה היא שהמעבר בין דומם לחי הוא מדע נפרד ממדע האבולוציה. מזה חמישים שנה נערכים ניסויים ליצירת חיים באורח מלאכותי תוך חיקוי האטמוספירה, החומרים באדמה, מצב קרינת השמש והאנרגיה שמספקים הברקים. כמובן שאי אפשר להתיימר להתחרות במיליארד השנים, ובשטח של כל פני הימים של כדור הארץ בניסוי שערך הטבע, עד שבסופו של דבר נוצרו חיים. הניסויים הללו הוכיחו לפחות דבר אחד, שחומצות האמינו וחומרים בסיסיים נוספים הדרושים לחיים (כגון ליפידים) היו קיימים בכדור הארץ הקדמון. מיליארד שנה על פני שטח עצום כזה כדי ליצור מולקולה אחת שתשרוד ותשכפל את עצמה מחומרי המזון המצויים בשפע פירושו טריליונים על טריליונים של הזדמנויות. ברגע שזה קרה פעם אחת, החיים השתלטו על כל כדור הארץ ובמהלך הזמן מהמולקולה המשכפלת הראשונה שהיתה דומה יותר ל-RNA של היום, נוצר ה-DNA המורכב ובעזרת הליפידים גם נוצר מה שהפך אחר כך לתא. העושר כפי שאנו מכירים אותו קיים רק כ-600 מיליון שנה במה שמכונה ההתפוצצות הקמבריונית אבל מקובל להניח שהזרע שלהם נזרע במיליארד השנים הראשונות לקיומו של כדור הארץ. מדען שעוסק במתמטיקה צריך להיות מסוגל להבין את המשמעות הסטטיסטית של הסיכוי להיווצרות חיים. גם התיאור שלו את תורת דארווין (רק החזקים נשארו) הוא שגוי, אם זה היה נכון, איך זה שיש יצורים חלשים מאוד? המתאימים שורדים, כלומר מי שמתאים לסביבתו, אפילו מעט יותר מאחיו – ישרוד טוב מהם. זה יכול היות בעזרת הסוואה, טפילות, יכולת ריצה או תעופה או כל תכונה אחרת, לאו דווקא כוח פיזי. גם סוגית חוליות הביניים היא שטות משום שהתגלו דווקא באבולוציה של האדם מיני ביניים רבים כל כך בין ההתפצלות מהאב הקדמון המשותף לנו ולשימפנזה לבין האדם המודרני, וגם בין מערכות אחרות כגון בין יונקים יבשתיים מסוימים לבין יונקים ימיים, בין דינוזאורים לבין עופות ובין דו חיים לזוחלים. להגיד שאם קיימים בני אדם אז למה נשארו קופים זה כמו לשאול אם יש כולם עוברים לתל אביב איך נשארו תושבים בחיפה? התשובה – לא כולם עוברים. בנוסף, באבולוציה זה קצת יותר מורכב משום שכל משפחה של בעל חיים או צמח מסויים היא הורה אפשרי למין חדש, אם היא נקלעה במקרה לבידוד ואילו שאר האוכלוסיה נשארה לא מבודדת ושמרה על המין הקיים שלה או כמה משפחות שהתפזרו למקומות שונים בעולם- לדוגמה קופי העולם החדש וקופי אפריקה שהתפצלו מאב קדמון משותף. בריאתנים מסוגו של אביטל גם אוהבים לעשות מה שנקרא באנגלית CHERRY PICKING – לקחת ציטוט של מדען ולהוציא אותו מהקשרו. אם פרופ' קריק היה חושב שזה נס הוא לא היה מקבל פרס נובל כי אחרי נס אין טעם לחקור. אני סבור שמילת המפתח היא "כמעט" כלומר על פניו זה נראה כמו נס אבל זה לא. יתרה מכך, לאבולוציה יש הוכחות רבות שאינן תלויות זו בזו כגון הבדלים ב-DNA שמראים שבין האדם לשימפנזה מבדילים אחוזים בודדים (2-3%) רק מעט יותר מהשונות בתוך הגזע האנושי. היתה תקופה בהתחלת המאה ה-20 שבה סברו שתורת התורשה של מנדל שהתגלתה מחדש באותה תקופה סותרת את תורת דארווין ולימים הסתבר שהיא נכנסת לתוכה ככפפה ליד ומסבירה מדוע ישנה שונות בין אחים שמתורגמת בבוא הזמן לשונות בין מינים. יתרה מכך גם פיענוח ה-DNA לא הביא להפרכת האבולוציה (והוא יכול היה לעשות זאת בקלות אם הדבר היה נכון). האבולוציה שרדה את כל המהפכות המדעיות הללו והיא תשרוד גם את האפיגנטיקה והעברה הרוחבית של גנים – שתי תכונות שמגוונות את הדורות הבאים ולכן מוסיפות שמן למדורה של האבולוציה, ובוודאי שאינן סותרות אותה. הקונצנזוס באשר לאבולוציה הוא מוחלט, למעשה כל הנסיונות של ארגונים נוצריים כדוגמת דיסקברי – המקדם את המדע לכאורה של התכנון התבוני להראות רשימות של מדענים המתנגדים לאבולוציה מסתכמים במדענים דתיים מתחומים לא רלוונטים כגון מתמטיקה, כלכלה וכיוב'. לא נמצאים כמעט ביולוגים שמאמינים בבריאתנות. הקונצנזוס בתחום הסביבה קצת פחות חזק אך גם הוא מונה למעלה מ-95% מהמדענים הרלוונטיים (נכון לשנת 2009) . למעשה העובדה שכדור הארץ מתחמם ניתנת לאישור בדרכים שונות – מדידת הטמפרטורות בתחנות המטאורולוגיות הינה רק אחת מהן, יש תצפית בלווינים במגוון אורכי גל שכל אחד מהם מראה על תכונות אחרות של הטבע, וכולם מתכנסים לכיוון אחד – שינויי אקלים, תזוזת איזורי צמחיה, המסת קרחונים בקטבים ועל ראשי ההרים, אבדן אגמים, מידבור ועוד. יש המסבירים את כל אלה כתופעה מחזורית של הטבע, אבל הטבע אינו פועל בחלל ריק, הוא לא משנה את הטמפרטורה מתי שבא לו אלא כשיש גורם המהווה זרז לשינויים הללו. הגורם הזה הוא דו תחמוצת הפחמן – הגז הנפלט משריפת דלקים סיטונית שלא היתה כמוה בכל תולדות כדור הארץ ב-700 מיליון השנים האחרונות לפחות. גז זה וגזים אחרים כגון מתאן לוכדים את האנרגיה המוחזרת מכדור הארץ ומונעים ממנה לצאת אל החלל. דבר זה בתורו גורם להתחממות כדור הארץ, והחשש הוא שהתהליך הוא בעל משוב חיובי כלומר בשל ההתחמות נוצרים תנאים שיגרמו להתחממות מהירה עוד יותר בעתיד.
כתבות קשורות: יהירותו של המדען הראשי פוטר המדען הראשי ששלל את תורת האבולוציה איפה ההתחממות - גבי אביטל |