מרוב לבן לא רואים שבדים

פורסם: 29 בדצמ׳ 2010, 6:50 על ידי: Sustainability Org

כל שינויי האקלים, חורף מוקדם בשבדיה או שרב בדצמבר, הם סימן שמשהו עובר על כדוה"א. תמר ושר מתמודדים עם השלג השבדי

תמר הראל ושר גרוס | 29/12/2010 13:05
תגיות: שינויי אקלים

כאשר הגענו לכאן בסוף אוגוסט מזג האוויר היה נעים, כמו סתיו חמים שכזה, השבדים קראו לזה "קיץ חם". זה עזר לנו להפנים שההגדרות שלנו ושלהם קצת שונות, ולכן מאז ספטמבר התרגלנו לכך שבכל פעם שמזג האוויר נהיה מעט קודר, מותר לשאול את בעלי הבית שלנו, חצי בציפייה וחצי בדאגה, האם זה כבר חורף. כמה שחיכינו וציפינו וניסינו לנחש, בסופו של דבר הוא נחת כאן בסוף נובמבר, ובניגוד לאופיו הפלרטטני של החורף בישראל, לחורף בשבדיה יש כוונות רציניות לקשר ארוך-טווח, ייתכן שעד אפריל, כך לפחות רומזים יודעי דבר.
צילום: שר גרוס
הים הבלטי קפא על מימיו צילום: שר גרוס

אנו נמצאים במחוז הנקרא בְּלֵקִינְגֶה (Blekinge) הנמצא בדרום-מזרח שבדיה, מחוז המפורסם בעיקר ברוחותיו החזקות וחורפיו הרטובים, ולאו-דווקא במדרונותיו המושלגים. במדינה בה מרבית חלקיה הצפוניים קופאים במהלך החורף הקר והארוך, הנטייה הטבעית לא לקפוא, הובילה לכך שבשנת 1680 לקח המלך קארל האחד-עשר החלטה אסטרטגית לשכן בבְּלֵקִינְגֶה את הצי-המלכותי. הדבר נתן יתרון משמעותי להגנת גבולותיה הימיים של שבדיה וסייע לאכוף את שליטתה בים-הבלטי באותם ימים. אנו מתגוררים בעיר שהייתה עיר הנמל המרכזית, ומכאן הרוויחה את שמה – קארלסקרונה, שמשמעו "כתרו-של-קארל", (Karlskrona).

שליש המילניום שחלף מאז הוקמה העיר הוביל לשינויים, וברוב המקרים אין החדש דורס את הישן, אלא משתלב בתוכו. מצד אחד ניתן עדיין לראות כאן מבנים בסגנון הבארוק מהמאה השמונה-עשר וכנסיות עתיקות הבנויות מעץ, ומצד שני הוחלט במועצה המקומית שפרויקט הטמנת צינורות מערכת-ההסקה האזורית החדשה ברחובות העיר, ינוצל לצורך הטמנת כבלי סיב-אופטי לתקשורת מתקדמת. שינוי נוסף שהשתלב לאחרונה הוא השלג. השנה זה החורף השני ברציפות בו קארלסקרונה נקברת תחת ערימות של שלג צח ואבקתי.
צילום: שר גרוס
המלך קארל ה-11 בכיכר המרכזית צילום: שר גרוס

כולם שמנמנים מהרגיל

השלגים הראשונים היוו אזהרה מוקדמת לבעלי הסירות העוגנות לאורך המפרצים המצויים סביב איי-העיר. אלו שמיאנו להסכית לאזהרה נאלצו לחצוב החוצה את סירותיהם שנכלאו בקרח, שכן אפילו הים הבלטי קפא על מימיו. קשה להאמין עד שלא רואים זאת במציאות אך במורד הרחוב שלנו אנשים מחליקים על הים הקפוא, משחקים הוקי-קרח או סתם ככה מוציאים את כלבם לטיול, על מימי הבלטי הקפואים. בנקודות הבודדות בהן קפיאת-המים נמנעה לבינתיים בעקבות הזרימה מצטופפים ברווזים, ברבורים ושאר מיני ציפורים שלא ברור מדוע לא נדדו עם השאר, אך מה שבטוח הוא שכולם שמנמנים מהרגיל. כמו שגם אנחנו למדנו: אין כזה דבר "קר מאוד", יש כזה דבר "לבוש לא מתאים".

צילום: תמר הראל
ילדים, עזרו לדוד סוון למצוא את סירתו האבודה צילום: תמר הראל

עבור ישראלים שכמונו היציאה החוצה בטמפרטורות הנעות במקרה הטוב מאפס מעלות צלסיוס ועד המקרה הרע של מינוס עשרים, דורשת מבצע הכנה מדוקדק הנמשך לכל הפחות עשר דקות. שני זוגות גרביים זה כבר מובן מאליו, מכנסיים וחולצות בשיטת הבצל אבל שלוש שכבות זה כבר בנורמה, צעיף שעוטף הכול כולל את האף, ולאחרונה מעל כובע הצמר גם מלבישים את הכובע של המעיל, כי אחרת קופאות האוזניים. את הכפפות שמים אחרונות מפני שבתוך הכפפות, אצבעות הן דבר וירטואלי בלבד. אין תסכול רב יותר מאשר לגלות ששכחת משהו שדורש ממך להוריד את הכפפה, במיוחד בחוץ. ככלל: כל הוצאה של כף היד מהכפפה תחושב היטב, במיוחד אם יש חלופה שלא דורשת חשיפת עור.

מוכרחים לתהות, איך השבדים עושים את זה ועוד כל כך הרבה שנים? הסוד סותר את עצמו; מצד אחד מבודדים היטב ומצד שני מאחדים כשאפשר. דוגמה אחת מני רבות היא הביגוד; הנעליים, הגרביים, וכל שאר שכבות הלבוש מעוצבות כך שחום הגוף שלנו מבודד מהסביבה. לעומת זאת כפפות מהסוג בו האצבעות מאוחדות ולא מופרדות (באנגלית: mittens) מחממות את היד יותר מכל כפפה מבודדת, מכיוון שהם מסתמכות על עיקרון פשוט בו חום הגוף שנפלט מכל אצבע מחמם את האחרות. כמה פשוט, ככה חם.

הבתים בנויים באופן דומה, בפשטות וביעילות. גם כאשר הטמפרטורה צונחת מתחת למינוס הבתים ישמרו על טמפרטורה ממוצעת של בין 18-21 מעלות צלזיוס. עיקר החימום נעשה באמצעות מערכת של צינורות מחליפי-חום בהם עוברים מים חמים, אבל התרגיל האמיתי הוא לא איך מחממים אלא איך מונעים את בריחת החום החוצה; כל הקירות החיצוניים של הבית, הרצפות והחלונות מבודדים לחלוטין, בדרך כלל עם שכבה של אוויר שכלואה באמצע. במרבית הבתים מערכת החימום היא אזורית, המים בצינורות מחוממים כתוצר-לוואי בתהליך ייצור החשמל בתחנת-הכוח הקרובה או המופק מהבערת הפסולת הרטובה.

בשבועות האחרונים הבנו לא רק כיצד הסתגלו השבדים לחיות עם מזג האוויר, אפילו כשאין שמש ואפילו כשזה נמשך קרוב לחצי שנה, אלא גם עד כמה מדהימה היא היכולת האנושית להסתגל. אנחנו מצליחים לעקוף מכשולים הניצבים בדרכינו ושורדים, לפעמים אפילו פורחים, ולא פחות חשוב מכך מחייכים. אנחנו מבינים גם עד כמה היכולת הזו תהיה חשובה בעתיד הקרוב.

פעם במאה שנה

עד כמה שהחורף כאן עבורנו הוא חוויה מדהימה, עד כה לא ציינו שהשנה הוא הגיע בהפתעה. המקומיים לא ציפו לו עד חג-המולד לפחות! והוא תפס את כולם לא מוכנים. התחזיות מדברות על כך שזה יהיה החורף הקשה ביותר במאה השנים האחרונות. במקביל בישראל, שרר בשבוע אחד שרב כבד, ובשבוע שלאחריו בתזמון מרגיז שאין כמוהו, ירדו שלגים בצפון וגשמים במרכז ששיתקו מדינה שלמה, כי חורף תמיד היה מצב שלא ידענו איך להתמודד איתו.

צילום: תמר הראל
יש ערימה של שלג על הספסלים צילום: תמר הראל

הדוח האחרון של הפאנל המדעי הבינלאומי בעניין שינוי-האקלים (IPCC) מדווח על שינוי של 0.6 מעלות בטמפרטורה הממוצעת העולמית, לאורך מאה השנים האחרונות. קשה לומר ש-0.6 מעלות זה מספר שמעורר פאניקה. התחזיות האופטימיות מדברות על כך שעם ההתחממות הגלובאלית תמשיך באותו קצב הטמפרטורה העולמית הממוצעת תעלה במעלה אחת, אולי שתיים. הפסימיות מדברות על חמש מעלות. איך מתחילים להבין מה ההשפעה של "שינויים בטמפרטורה הממוצעת העולמית" במעלה או חמש?

ניקח לדוגמה את חום הגוף של בן אדם, שבממוצע עומד על שלושים ושבע מעלות צלזיוס. כל יום אנו מעלים את טמפרטורת גופינו בחצי מעלה מהבוקר עד הערב. מה קורה כשאנחנו עולים במעלה וחצי? בדרך כלל יתחילו כאבי ראש, צמרמורות וכאבי שרירים, או במילה אחרת - תסמינים. תסמינים לכך שמשהו שאינו כשורה מתרחש אצלנו בגוף. הגוף שלנו מעלה את החום ומפתח תסמינים על מנת לאותת לנו, שכן בארבעים ושתיים מעלות צלזיוס, חמש מעלות בלבד מעל הממוצע, החלבונים בגוף מתחילים להתפרק.

בפרספקטיבה הכמותית 0.6 מעלות זה מעט, אבל זה עשוי להיות המון כשמסתכלים על כך כתסמין. כל שינויי האקלים האלו, חורף מוקדם בשבדיה או שרב בדצמבר, הם בעצם סדרת תסמינים המעידים על-כך שמשהו שונה מהרגיל עובר על כדור הארץ שלנו. משהו שאם הוא אכן תסמין למחלה דורש טיפול.

רשת החדשות האמריקאית פוקס הנחתה לאחרונה את כתביה להטיל ספק בכל הקשור לשינויי האקלים העולמי כאשר הנושא עולה ולהדגיש את דעות המומחים החולקים על כך. השאלה האמיתית היא לא "האם זה באמת מתרחש?", אלא, "במידה וזה אכן מתרחש, ולא נפעל בנושא, מה יהיו ההשלכות?". האם אנחנו נסתגל לשינויים? סביר להניח שהתשובה לכך היא "כן, נסתגל", כי אנחנו בנויים לכך, אבל לא ידוע באיזה מחיר; מה נאבד בדרך, האם השינויים יהיו הפיכים, וכיצד נלמד להסתדר בלי זה.

עכשיו שהשנה האזרחית נכנסת נאחל לכולנו שהשנה תהיה השנה בה אנו ניקח יותר אחריות, נבין לעומק את ההשלכות ונרגיש קרובים יותר הביתה מעד-כה.

לכתבה באתר nrg

כתבות קשורות:
How are Global Warming and the Gulf Stream Connected?
שיגעון האקלים: תופעות מזג האוויר צפויות להתרבות
תמונות מדנמרק - רוכבים על אופניים השלג

Comments