צוות חוקרים בכיר מצא בניתוח עצמאי שהאקלים ביבשות של כדור הארץ אכן הולך ומתחמם, ושמסקנותיהן של קבוצות המחקר הקודמות היו נכונות, למרות הביקורת העזה שהוטחה בהן

נושא ההתחממות הגלובלית מעורר מחלוקת פוליטית עזה, בעיקר בארצות הברית. יש המוגדרים (כנראה בידי אחרים) כמכחישי ההתחממות (deniers), ויש המוגדרים (גם על ידי עצמם) כספקני ההתחממות (skeptics). יש המקבלים את הטענה שהעולם מתחמם, אבל דוחים או מסתייגים מן הטענה שהאדם הוא הגורם להתחממות, ולעומתם יש המערערים על עצם ההתחממות.

מהם הגורמים להתנגדות הזאת? ראשית כדאי להפריד בין ספקנות מדעית מבורכת לבין הכחשה רגשית בעייתית לבין הכחשה הנובעת ממניעים פוליטיים-כלכליים.

לדעתי, רוב המתנגדים משתייכים לקבוצה המכחישים, והם משתמשים בטיעוניהם של הספקנים כדי לחזק את תחושותיהם או את המדיניות שלהם. בפסיכולוגיה קוראים לזה הטיית אישוש: הנטייה לקבל ולהעצים טיעונים וראיות התומכים בדעה המוקדמת שלנו ולדחות או להמעיט בחשיבותם של טיעונים וראיות הסותרים אותה. מכחישי ההתחממות בוחרים להעצים את הטענות שמעלים הספקנים ורואים בהן הוכחה שההתחממות לא מתרחשת תוך בחירה להתעלם משלל העדויות התומכות בה. לגישה כזאת עלולות להיות השלכות הרסניות: ראו את מלחמת יום הכיפורים כדוגמה, אז קראו לזה "קונספציה".

בימים האחרונים התפרסמו תוצאות ראשונות של מחקר במסגרת "פרויקט כדור הארץ של ברקלי". את המחקר ערכה קבוצה של מדענים ובהם פיזיקאים בכירים (כמו סול פרלמוטר שזכה השנה בפרס נובל בפיזיקה), והוא נועד לבחון באופן בלתי תלוי את הנתונים על פיהם נקבע שהעולם הולך ומתחמם.

אבל לפני שנגיע לתוצאות, כמה מילים על הרקע הפוליטי. הפרויקט של ברקלי, בראשות האסטרופיזיקאי ריצ'רד מולר, הוקם ב-2009 בעקבות פרשה שזכתה לשם קליימטגייט (climatgate), תזכורת לפרשת ווטרגייט שהפילה את נשיא ארה"ב ריצ'רד ניקסון. קבוצה של האקרים פרצה וגנבה תכתובות דוא"ל של מדעני אקלים מאוניברסיטת מזרח אנגליה (UEA) ופרסמה אותם באינטרנט. העיתוי לא היה מקרי, הפריצה התבצעה שבועיים לפני פסגת קופנהגן שעסקה בשינוי האקלים. ספקני ההתחממות הגלובלית השתמשו בהודעות הדוא"ל האלה כדי להוכיח שהמדענים טיפלו (manipulate) לכאורה בנתונים כדי שיתאימו לתיאוריות שלהם, כלומר ביצעו מניפולציה בנתונים. המדענים טענו שהביקורת נבעה מפירוש שגוי וזדוני של ז'רגון מדעי, והכוונה הייתה לטיפול סטטיסטי מקובל והכרחי.

הוויכוח, בעיתוי ההוא, עלה מיד על פסים פוליטיים: מושל טקסס ריק פרי, אחד המנהיגים השמרניים בארה"ב מן המפלגה הרפובליקנית, טען שמספר ניכר של מדענים טיפל בנתונים כדי שדולרים ימשיכו לזרום למימון הפרויקטים שלהם.

ריק פרי הוא דובר בולט של תנועה שמרנית בארה"ב המתנגדת למכלול היבטים של המדע. פרי תומך למשל גם בהשערת התכנון התבוני המתנגדת לאבולוציה ומתנגד לחקר תאי גזע עובריים (אך תומך בטיפול חדשני באמצעות תאי גזע בוגרים). גם הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש נודע בספקנותו לגבי ההתחממות הגלובלית ובמקביל הקפיא את המימון הפדרלי לחקר תאי גזע עובריים.

את ההתנגדות לאבולוציה ולחקר תאי גזע עובריים אפשר להסביר במניעים דתיים. אבל העובדה שאצל רבים במחנה השמרני האמריקני היא כרוכה גם בהתנגדות לתסריט ההתחממות הגלובלית, ובייחוד לרעיון שהאדם הוא הגורם לה, מראה שההתנגדות הזאת עמוקה ורגשית. רבות מן ההתבטאויות נגד התיאוריות המדעיות האלה משולבות בהתבטאויות נגד המדענים: מפקפקים ביושרם, במניעים שלהם, במיומנות שלהם ובמקצועיות שלהם. נראה שהמדע והמדענים מאיימים על האגף השמרני. הם אינם מאיימים רק על השקפות העולם הדתיות אלא גם על אורח החיים האמריקני הקלאסי זולל הדלק, הוא דורש שינוי בהרגלים! ושמרנים לא ממש ששים לשנות הרגלים. אם נוסיף על כך מניעים כלכליים, טקסס, מדינתם של פרי ובוש, היא גם מדינתן של חברות הנפט האמריקניות, התמונה מתבהרת עוד יותר.

בימים אלה, שבהם הקרע בין ימין ושמאל בארה"ב רק הולך ומחריף, בשעה שהעובדה שנשיא שחור יושב בבית הלבן מטריפה את דעתם של תומכי "מסיבת התה" – המדע והמדענים הולכים ונצבעים בידי הימין השמרני בצבע שמאל-ליברלי. ההתנגדות הפוליטית הזאת מהווה איום על התפתחות המדע בארה"ב, וכל איום על המדע באמריקה מאיים על המדע בעולם כולו.

על רקע זה יש לתוצאות פרויקט ברקלי חשיבות העומדת מעבר לעצם אישוש ההתחממות הגלובלית. ריצ'רד מולר, העומד בראש הפרויקט, נודע אף הוא בעבר בספקנותו לגבי עצם ההתחממות. מניעיו היו כמובן מדעיים, ונימוקיו, כמו גם אלה של רבים מן הספקנים המדעיים היו רציניים וראויים מאוד להתייחסות. מולר חשש שתחנות מדידה רבות בארה"ב ובעולם כולו אינן מדויקות ואינן מתוחזקות כראוי. הוא העלה חשש שרבות מן התחנות הוותיקות, המאפשרות הסקת מסקנות לאורך שנים רבות, היו בעבר ממוקמות מחוץ לערים, אך כיום מוקפות בבניינים ולכן מודדות למעשה את "אפקט אי החום" של העיר – כלומר את התחממות המתועדת היטב של האוויר בערים הגדולות, ולא את ההתחממות הגלובלית.

כאמור, מולר עמד בראש חבורה של עשרה מדענים רציניים, שבעה מתוכם פיזיקאים, ולאו דווקא מומחי אקלים, כדי לבחון מחדש את הנתונים הגולמיים. הצוות בחן 1.6 מיליארד מדידות שהגיעו מיותר מ-39,000 תחנות למדידת טמפרטורה מרחבי העולם (על היבשה) ולקח בחשבון את הטענות שהעלו ספקני ההתחממות והתמודד עמן. הוא פיתח שיטה סטטיסטית משלו לטפל בכל הנתונים ללא סינון, בדק בנפרד את התחנות שתוצאותיהן מוגדרות "באיכות גבוהה" מול התחנות הפחות אמינות, לקח בחשבון את המדידות בערים הגדולות ובודד את המדידות באזורים כפריים שונים. בקיצור – עבודה מדעית "על פי הספר".

בנוסף, אולי כדי להגדיל את אמינות המחקר, חלק מן המימון לפרויקט הגיע דווקא מקרנות הידועות בתמיכתן בתנועות המתנגדות לרעיון שהאדם גורם להתחממות.

והתוצאות?

"התוצאות שלנו קרובות מאוד לאלה שפרסמו קבוצות קודמות," כותב מולר בעיתון The Wall Street Journal, ולא הסתיר בראיונות אחרים את הפתעתו מכך. "אנו סבורים שמשמעות הדבר היא שהקבוצות האלה אכן הקפידו ונזהרו מאוד בעבודתן, אף על פי שלא הצליחו לשכנע בכך את הספקנים. הן הצליחו להימנע מהטיה של התוצאות בבחירת הנתונים, בהומוגניזציה שלהם ובתיקונים האחרים שערכו."

המסקנות הפריכו את הטענות המרכזיות של הספקנים, הראו שעל אף אי דיוקים בחלק מן התחנות המגמה ברורה: מאז שנות ה-50 עלתה הטמפרטורה הממוצעת ביבשה במעלת צלסיוס אחת, הערכה גבוהה אף מזו של הפאנל הבין-ממשלתי של האו"ם לחקר ההתחממות הגלובלית, שעמדה על 0.64 מעלות. ההתבוננות בגרף מראה התאמה מרשימה בין התוצאות שלהם לבין תוצאותיהם של שלושת הצוותים האחרים שעסקו בנושא וזכו לביקורת: הסוכנות האמריקנית לאוקיינוסים ולאטמוספרה (NOAA), סוכנות החלל האמריקנית (NASA) וצוות משותף של השירות המטאורולוגי הבריטי עם מדענים ב… אוניברסיטת מזרח אנגליה – אותם מדענים שהודעות הדוא"ל שלהם נפרצו.

וכך מסכם מולר את מאמרו: "ההתחממות העולמית אמיתית. אולי התוצאות שלנו יצננו מעט את הרוחות בנושא הזה של הוויכוח על האקלים."

ראוי לציין שהתוצאות שהתפרסמו השבוע אינן סופיות. המאמרים נשלחו לכתבי עת מדעיים אך עדיין לא עברו בקרת עמיתים – אותה בקרת איכות הנדרשת בעולם המדעי מכל פרסום. יש לכך סיבה: הצוות מנסה להשיג שקיפות מלאה, שכן אחת הביקורות הנוקבות ביותר על המחקרים הקודמים הייתה שהנתונים לא היו פתוחים לציבור. הצוות העלה את המסקנות ואת הנתונים לאתר האינטרנט שלו והם מקווים לקבל תגובות ענייניות לפני הפרסום הסופי.

הפרסום החופשי הזה היא הדרך "שבה מדע צריך להיעשות," אומר מולר. "כך ערכתי את המחקרים שלי במשך עשרות שנים. וכך עשו כולם עד שכמה כתבי עת, ובייחוד סיינס ונייצ'ר (שני כתבי העת המדעיים היוקרתיים ביותר), אסרו לעשות זאת." הוא מוסיף.

המסקנות משמחות ומעציבות כאחד. הן משמחות מפני שהן מוכיחות שוב, שלמרות הכול, השיטה המדעית פועלת כהלכה. שגם אם יש פה ושם טעויות ומעידות, המדענים עושים עבודתם נאמנה. עצם קיומו של הפרויקט מוכיח את הדבר.

התוצאות מעציבות מאוד מפני שהן מוכיחות שוב שהעולם מתחמם, ושאי אפשר להתעלם מכך. הפרויקט לא עסק בגורמים להתחממות ולחלקו של האדם בכך. השאלה האם האדם אחראי להתחממות היא שאלה חשובה מאוד, אבל לדעתי היא מאפילה כבר שנים רבות על הבעיה האמיתית, והיא מאפשרת למנהיגים להסתתר מאחורי ההאפלה הזאת ולהימנע מלהתמודד עם השאלה האמיתית: העולם מתחמם – מה עושים?

במאמר "קורבנות שינוי האקלים", בגיליון אפריל-מאי 2011 של סיינטיפיק אמריקן ישראל תיארנו כיצד עליית מפלס הים כתוצאה מן ההתחממות מאיימת על מיליונים המתגוררים באזורי שפלה, כמו למשל, דלתת נהר המקונג בוויינטם, אחד מאגני האורז החשובים בעולם. כיצד בצורות משולבות בהצפות מאיימות על החיים ועל היציבות באפריקה ובמקסיקו.

האם תוצאות הפרויקט ישכנעו את הספקנים? סביר להניח שלא, בייחוד לאור הנימה היהירה למדי של מולר. הם ינסו למצוא פגמים גם במחקר הזה, וטוב שכך.

האם הם ישכנעו את המכחישים? לדעתי התשובה היא בוודאי שלא. ההכחשה באה במקרה הטוב משכנוע פנימי עמוק ורגשי, ובמקרה הרע מאינטרסים כלכליים.

המדע אינו עומד מעל כל ביקורת. נהפוך הוא, ראוי ומוצדק לבדוק את המחקרים המדעיים חזור ובדוק, זהו חלק מן התהליך המדעי. בשנים האחרונות גוברת המגמה שהביקורת יוצאת משליטתם של מנגנוני בקרת העמיתים הקלאסית ועוברת למדיה הדמוקרטית יותר של האינטרנט באמצעות בלוגים המשמשים כלב שמירה חדש ואגרסבי על המדענים – וטוב שכך. יש גם לבחון את המניעים של המדענים, את מקורות המימון שלהם ואת האינטרסים שלהם – ניכוש וסילוק מניעים פסולים הכרחי לאמינות המדעית. ראוי לדון בהיבטים האתיים של מחקרים מדעיים, וחברה רשאית לשים גבולות כשהיא מגיעה למסקנה שגבולות האתיים נפרצו. אך מכאן רב המרחק מן הדמוניזציה רחבת ההיקף של המדע והמדענים הננקטת על ידי חוגים שונים, ולא רק באמריקה.

אבל בסופו של דבר, גם נשיא רפובליקני בבית הלבן ייאלץ להתמודד עם הבעיות שתעורר ההתחממות, ולא משנה מה גרם להן.

אבי בליזובסקי, עורך אתר הידען מוסיף

אליזבט מולר, מנהלת שותפה של מחלקת כדור הארץ ברקלי אמרה כי היא מקווה שהממצאים יסייעו לצנן את הויכוח אודות ההתחממות באמצעות מתן מענה על הדאגות הכנות של הספקנים בדרך ברורה ושקופה. "הדבר חשוב במיוחד כעת כשאנו מתקרבים למפגש COP 17 בדרבן, דרום אפריקה בסוף השנה, כאשר המשתתפים ידונו במטרות להפחתת פליטת גזי החממה לתקופת ההתחייבות הבאה כמו גם בנושאים כגון מימון, חילופי טכנולוגיה ושיתופי פעולה בינלאומיים.

מחלקת כדור הארץ בברקלי כוללת פיזיקאים, קלימטולוגים וסטטיסטיקאים מקליפורניה, אורגון וג'ורג'יה שלהם התמחות בניתוחים סטטיסטיים ובמיזוג סדרות נתונים. אחד מחברי הקבוצה, סול פרלמוטר זכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 2011 על עבודתו בתחום הקוסמולוגיה.

הקבוצה לא מעריכה את שינויי הטמפרטורות באוקיאנוסים שלפי ה-IPCC לא התחממו כמו היבשה – רק שני שלישים מעלת צלזיוס.

בפרט הגיע המחקר של ברקלי למסקנות כי:

* תופעת איי החום קיימת אך השפעתה מקומית והיא לא תורמת משמעותית לעליית טמפרטורת פני היבשה, זאת מכיוון שהשטח העירוני מכסה רק כ-1% משטח כדור הארץ.

* כשליש מאתרי מדידת הטמרטורות ברחבי העולם מדווחים על התקררות ב-70 השנים האחרונות, כולל רבות בארה"ב ובצפון אירופה, אך שני שלישים מהתחנות הראו התחממות (כמובן גבוהה יותר). טמפרטורות הסטוריות מאתרים בודדים נוטים לרעש ואינם בהכרח אמינים, ולכן חשוב תמיד להשוות את השילוב של רשומות רבות כדי להבין את תבניות ההתחממות הגלובלית.

* המספר הגבוה של אתרים המדווחים על התקררות עשוים להסביר כמה מטיעוני הספקנים, אומר רוד. "ההתחממות הגלובלית היא איטית מכדי שאנשים יוכלו לחוש באורח ישיר ואם החזאי המקומי אומר שהטמפטרטרה נשארה זהה או קרה מאשר לפני מאה שנה קל להאמין לו." למעשה, קשה למדוד מזג אוויר באורח עקבי על פני עשרות ומאות שנים, וקיום האתרים המדווחים על התקררות מעידה על רעש ושונות מקומית שיכולה לשבש את הנתונים. הערכה נכונה של עליית טמפרטורת פני השטח של כדור הארץ, לא יכולה להתבצע רק על סמך תחנות בודדות. נדרשות מאות ואלפי תחנות כדי לגלות ולמדוד את ההתחממות הממוצעת. רק כאשר מדי חום סמוכים רבים מדווחים על אותה תבנית אנו יודעים שהמדידות הן אמינות.

* תחנות שדורגו כפחות איכותיות נבדקו בסקר שנערך בידי אנטוני ואט ואנשי צוותו. הם בחנו בעיקר את רשת התחנות הותיקות בארה"ב USHCN (the US Historical Climatology Network). תחנות אלה מראות תבניות דומות לאלו של תחנות שנחשבו טובות. הטמפרטורות האבסולוטיותשמדדו תחנות בעלי איכות נמוכה נטו להיות גבוהות יותר ופחות מדויקות, אך המגמה שהראו דומה למגמה של התחנות הטובות והניתוח של ברקלי הגיע למסקנה שלא היתה הטיה מהכללת תחנות באיכות נמוכה בסקר.

 

לקריאה נוספת

פרויקט כדור הארץ של ברקלי

המאמר של מנהל הפרויקט ריצ'רד מילר בוול סטריט ג'ורנל

דיווח בבי בי סי

דיווח בסיינטיפיק אמריקן

נושא הכחשת ההתחממות יהיה אחד הנושאים בהם נדון בכנס המשותף לאתר הידען ולחמד"ע, 2/11/2011 בשעה 19:00

Article source: http://sciam.co.il/archives/4506

לכתבה ב"הידען"