מדעני אקלים נרדפו בשנים האחרונות על ידי גורמים שמרנים ותאגידי נפט שהטילו ספק בתחזיותיהם הקודרות, הקושרות בין זיהום הנגרם על ידי האדם לבין שינוי אקלים כדור הארץ. בתגובה, התגוננו המדענים והשתמשו בגרפים של ריכוזי גזי החממה באטמוספירה שאינם משקרים, לטענתם. השבוע נסק אחד מהם, זה שמודד את רמת גז החממה דו תחמוצת הפחמן, לגובה שלא היה מוכר כבר מליוני שנים. עלייה זו הגבירה את החשש מפני ההשלכות של התחממות כדור הארץ על עתיד המין האנושי.

תחנת מדידת הגז, הפועלת בהר הגעש לואה באי הגדול ביותר בהוואי, מדדה בשבוע שעבר ריכוז ממוצע יומי של דו תחמוצת הפחמן ברמה של 400 חלקים למיליון. מדענים מעריכים כי רק לפני כשלושה מיליוני שנים היו באטמוספרה ריכוזים כאלו של הגז. באותה תקופה לא היה קרח באזור הארקטי ומפלס מי הים היה גבוה בכמה עשרות מטרים מגובהו בתקופה הנוכחית.

גם בשנה שעברה נמדדה רמה של 400 חלקים למיליון מעל האזור הארקטי, אבל רק לפרק זמן קצר ולא כנתון ממוצע לאורך היום. הנתון הנוכחי אינו מסמן שינוי מהותי בתופעת גזי החממה אלא נתפש בעיקר כביטוי סמלי לכך שהתחממות כדור הארץ נמשכת, וממשיכה לסכן את האנושות. רמת דו תחמוצת הפחמן משתנה מעונה לעונה, ובזמן צמיחת העלווה בחצי הכדור הצפוני, קולטים הצמחים לתוכם כמות אדירה של גז זה ומורידים את הריכוז שלו באוויר.

דו תחמוצת הפחמן הוא אחד מגז החממה העיקריים בכדור הארץ (לצד גזים כמו מתאן ודו תחמוצת החנקן). הריכוזים שלו באטמוספרה מהווים באופן היסטורי את המדד החשוב ביותר להצטברות גזי חממה. הגזים הללו מונעים מקרינת השמש המגיעה לכדור הארץ לחזור לאטמוספרה ובכך מגבירים את מעלות החום.

בריכוז נמוך יותר יש לגזי החממה תפקיד חיוני בקיום החיים על פני כדור הארץ, אבל כיום סבורים מדענים שריכוזם גורם להתחממות שתגרור המסת קרחונים, עליית מפלס הים ותופעות מזג אוויר קיצוניות. התחממות כדור הארץ עלולה להביא כך גם להתפשטות מחלות, סופות ושינוי מערכות אקולוגיות. המקורות העיקריים לפליטת גזי חממה הם שריפת דלק לצורך ייצור אנרגיה ותחבורה, כריתת יערות, גידול תעשייתי של בעלי חיים, ופליטת גזים מהתפרקות פסולת.

את המדידות בהוואי מבצע הד”ר רלף קילינג ממכון סקריפס לאוקינוגרפיה. הוא ממשיך את דרכו של אביו, צ’רלס דיויד קילנג, שהקים את תחנת המדידה והיה הראשון שמצא עדויות לכך שיש קשר בין פעילות האדם ועליית גזי חממה. ריכוז גזי החממה באטמוספרה היה יציב באופן יחסי במהלך שמונת אלפים השנים האחרונות. אך הוא החל לעלות בשיעור ניכר מאז המהפכה התעשייתית. “בתחילת העידן התעשייתי ריכוז דו תחמוצת הפחמן היה בערך כ-280 חלקים למיליון”, הסביר אתמול בראיון לעיתון הבריטי גרדיאן רג’נדרה פצ’וארי, ראש צוות המדענים המייעץ לאו”ם בנושא שינויי אקלים. “עלינו לקוות שציון הדרך הנוכחי של פליטת הגזים יגביר את המודעות לגבי הבסיס המדעי של שינויי אקלים”.

פרסום הנתונים השבוע מוכיח שהמאמצים לבלימת תופעת ההתחממות לא הצליחו עד כה. כמה ארגונים בינלאומיים רואים ברף ריכוז דו תחמוצת הפחמן ברמת 450 חלקים למיליון, כקו אדום שאין לחצותו, כדי למנוע התחממות קיצונית. עתה ברור שיעד זה הולך ומתקרב מבלי שמדינות העולם הצליחו לגבש הסכם מחייב ואפקטיבי להפחתת פליטת גזי החממה.

“קצב פליטת גזי החממה רק הולך וגובר ואנחנו נמצאים בתרחיש שהוא פסימי יותר מזה שהציג צוות המדענים של האו”ם העוסק בשינויי אקלים”, ציין הפרופ’ דני רוזנפלד, חוקר אקלים מהאוניברסיטה העברית, “זה נובע מפיתוח מואץ במדינות כמו סין והודו. לעומת זאת, יש ירידה בהשקעות באנרגיות מתחדשות בגלל המשבר הכלכלי”.

בשנים האחרונות הפך ריכוז דו תחמוצת הפחמן אמצעי לקידום מאבקים ציבוריים למניעת שינויי אקלים. אחת הדוגמאות הבולטות היא הקמפיין הציבורי שארגן ביל מקיבן, סופר ופעיל סביבה אמריקאי. מקיבן הקים את “ארגון 350” שמטרתו לקרוא למקבלי ההחלטות לפעול לכך שריכוז דו תחמוצת הפחמן לא יחרוג מהרמה של 350 חלקים למיליון, מה שיצמצם את הסיכויים לעלייה של יותר משתי מעלות בטמפרטורה הממוצעת על פני כדור הארץ. על פי הערכות המדענים, אם לא ישתנה המצב, עד סוף המאה עשוי כדור הארץ להתחמם בכ-6 מעלות.

בעשור האחרון קצב התחממות כדור הארץ היה מתון יותר מתחזיות המדענים, למרות העלייה המתמדת בשיעור דו תחמוצת הפחמן וגזי חממה אחרים. יש הסברים שונים לכך ובהם חלקיקי זיהום תעשייתי באוויר החוסמים חלק מקרינת השמש ובכך יוצרים אפקט של קירור המקזז את ההתחממות הצפויה. עם זאת, רוב המדענים משוכנעים שמגמת ההתחממות תלך ותחריף בשנים הקרובות. “זאת תהיה טעות להסתכל רק על שינויי הטמפרטורה על פני כדור הארץ”, מציין הפרופ’ רוזנפלד, “צריך לבחון את סך כל החום שנאגר. יכולת הקיבול הגדולה ביותר של חום נמצאת באוקיינוסים ושם ממשיך החום להצטבר”.

הפרופ’ רוזנפלד מונה כמה דוגמאות בולטות לכך שתהליך ההתחממות כבר משפיע עלתופעות אקלימיות ואירועי מזג אוויר קיצוניים. “הסימן המדאיג ביותר הוא ההמסה המוגברת של שכבת הקרח בקיץ האחרון באוקיינוס הארקטי, ויש הערכות שהקרח בקיץ ייעלם לחלוטין בתוך שנים ספורות. זה יגרום להגברת תופעת ההתחממות, כי הקרח מחזיר את קרינת השמש. לאחר ההמסה, החום יצטבר בתוך מי הים”.

גם סופת סנדי שחוללה בשנה שעברה נזקים כבדים בארצות הברית היא ביטוי לשינויי אקלים שמקורם בהתחממות כדור הארץ. “מדובר בהתנגשות של שתי מערכות מזג אוויר קיצוניות”, מסביר רוזנפלד, “סופת הוריקן מאוחרת יחסית שהתנגשה עם מערכת של אוויר קר ושלגים במזרח ארצות הברית, וכך נוצרה סופה בעוצמה חזקה במיוחד”.

בשנה האחרונה נמשכו המאמצים הבינלאומיים להתקדם לקראת הסכם אקלים, אולם עד עתה לא נרשמה כל פריצת דרך. מדענים משוכנעים שהזמן הולך ואוזל עבור המין האנושי ויש הכרח להשלים וליישם במהירות הסכם שיניע כבר בזמן הקרוב צעדים מעשיים לצמצום פליטות גזי חממה. “אני חושש שפעילות להפחתה משמעותית של פליטת גזי חממה תתרחש רק כאשר נהיה כבר במצב חירום אקלימי, לאחר שקרחונים יימסו ומפלס הים יעלה”, ציין רוזנפלד, “זה עלול להיות מאוחר מדי”.