אקלים-גייט: הניסיון להשכיח את התחממות כדו"א

פורסם: 3 בדצמ׳ 2009, 7:22 על ידי: Sustainability Org   [ עודכן 8 בדצמ׳ 2009, 20:39 ]
מאת רז גודלניק, תאריך פרסום: 3/12/2009
 
הוועידה בקופנהגן אמורה לסמל יותר מכל את הקונצנזוס ששינויי האקלים נוצרו מפעילות אנושית והצורך לפתור את הבעיה. פרסומי השבועיים האחרונים ניסו להחזיר את הגלגל אחורה לימים בהם התווכחו על השאלה אם יש התחממות גלובלית ומי אחראי לה.
 
כשפרופ' מייקל מאן מאוניברסיטת פנסילבניה, אחד מגיבורי פרשת אקלים-גייט, ניסה להסביר איך ד"ר ג'ונס מאוניברסיטת מזרח אנגליה התכוון במונח "טריק" למשהו חיובי ולא שלילי במייל המפורסם שג'ונס כתב לו ושיצא לאור בפרשה הזו, הבנתי מיד שהוא לא חובב גדול של סיינפלד.

אם הוא היה מכיר את הסדרה קצת יותר לעומק, הוא בודאי היה נזכר בפרק מספר 22 בעונה השלישית בסיינפלד, הידוע בשמו "מקום החנייה", שם קרמר מלשין לג'רי שמייק מופיט, הנלחם עם ג'ורג' קוסטנזה על מקום חנייה מתחת לבית של ג'רי, קרא לג'רי "מזוייף". מייק טוען שהוא אמר זאת בצורה מחמיאה ואומר לג'רי "אני מתכוון, אתה יודע כשאנשים אומרים 'הוא רע', הם מתכוונים שהוא טוב. סלנג, אתה יודע". 16 שנים אחר כך, פרופ' מאן ניסה להסביר כי מדענים משתמשים הרבה פעמים במונח "טריק" לדרך טובה לפתור בעיה "ולא למשהו סודי." כמובן, שגם הוא כמו מייק מופיט נכשל במשימה.

קצת חבל בהתחשב בכך שמאן היה אמור להיות עסוק בימים אלו בפרסום האחרון שהוא שותף לו – Copenhagen Diagnosis 2009, מסמך עדכני ומעודכן לקראת קופנהגן המסכם מאות מחקרים שפורסמו מאז הפרסום האחרון של דוח ה-IPCC משנת 2007 ואומר בשורה התחתונה שמצב הדברים חמור יותר מההערכות הקודמות. כך לדוגמה, הדיאגנוזה החדשה מוצאת כי הקרח בקוטב הצפוני נמס ב-40% יותר מהר מאשר ההערכות שניתנו רק לפני מספר שנים.

רגע, אבל אולי גם כאן הכל טריקים ואחיזת עיניים סטטיסטית ובעצם הכל בסדר ואין מה להתרגש מעוד כמה מדענים שהאובייקטיביות שלהם מוטלת בספק? אני מניח שכך חושבים לא מעט בלוגרים וטוקבקיסטים שהסתערו עם סכינים שלופות על הקהילה המדעית וחברי ה-IPCC בעקבות פרסום פרשת אקלים-גייט. גם מי שחושב אחרת לא יכול להתעלם מזרעי הספק שנטמנו כאן ומההשלכות האפשריות של הפרשה הזו, במיוחד לאור הועידה הממשמשת ובאה בקופנהגן. על הפרשה והשפעותיה בכתבה הבאה, שנכתבה כשאלות ותשובות לנוחות הקוראים.

מה החשיבות של הגילויים בפרשה?
תלוי כמובן את מי שואלים, אבל אני מסכים עם דבריו של פרופ' ג'ראלד נורת' מאוניברסיטת A&M טקסס, פיזיקאי שמתמחה בחקר הסיבות להתחממות הגלובלית, שאמר בראיון לוושינגטון פוסט כי "מבחינה מדעית, המשמעות היא מועטה...התפיסה של הציבור היא דבר אחר...ההערות הפרטיות הללו יכולות להוביל לפחות ביטחון במדע".

האם זה כזה אסון אם הציבור יהיה יותר סקפטי לגבי מדענים ובמיוחד אלו העוסקים בשינויי האקלים?
אחד הדברים שעלו מהפרשה הוא המרחק שקיים בין הדרך שבה נתפסים מדענים לחיים האמיתיים. בעיני רבים, שלא מכירים את עולם המחקר והאקדמיה, מדענים הם אנשים חביבים, מפוזרים, חנונים גאונים עם שיער מאפיר וסוודר לא עדכני המונעים על ידי רצון עז ליצור עולם טוב יותר.

אולי זה נכון לגבי רבים, אבל גם למדענים יש קליקות, תככים, פוליטיקה, מרפקנות, אגו, אג'נדה ועוד כל מיני דברים שלא נוטים לייחס להם. אולי אם יעשו פעם סדרת דרמה על מכון מחקר במקום עוד סדרה על בית חולים, לא נהיה מופתעים בפעם הבאה שנשמע על מדענים שהם לא כליל השלמות. לכן, באופן כללי, לא מזיק להכיר טוב יותר ולתהות על קנקנם של מדענים כדי להבין יותר טוב את עבודתם. צריך לזכור שבסופו של דבר הם רק בני אדם.

ומה עם כמה סימני שאלה בריאים לגבי מדעי התחממות האקלים?
זה הסיפור האמיתי כאן. ראשית, צריך לזכור שגם כך מצבו של המדע מבחינה תפיסתית לא בשמיים, לפחות בארצות הברית שם סקרים לאורך יותר משני עשורים מראים באופן עקבי כי לדוגמא יותר מ-40% מהאוכלוסיה מאמינה כי האדם נברא על ידי האלוהים.

עדיין, אחד התהליכים החשובים של השנים האחרונות היה יצירת קונצנזוס סביב הקונספט שקיימת התחממות גלובלית הנוצרת מפעילות אנושית והצורך לפתור את הבעיה הזו. הועידה בקופנהגן היתה אמורה לסמל יותר מכל את הקונצנזוס הזה והמטרה של מי שפרסם את החומר הזה היתה לפגוע במרקם הזה, שנוצר במאמץ לא קטן, ולהחזיר את הגלגל אחורה לימים "העליזים" שבהם התווכחו על השאלה אם יש התחממות גלובלית ומי אחראי לה.

ואולי באמת צריך ללכת אחורה ולבדוק שוב אם יש דברים בגו? אולי ה-IPCC טועה בהערכותיו או חו"ח מטעה בכוונה?
לפני 220 שנים ושבועיים לערך כתב בנג'מין פרנקלין כי אין דבר בטוח בחיים מלבד מוות ומיסים. זה נכון עד עצם היום הזה, אבל עדיין יש עוד כמה דברים שאנחנו מאמינים להם כשניתנות לנו הוכחות מספקות ונראה שהמסה הקריטית העצומה של מחקר מדעי שקיימת, כולל העבודה של ה-IPCC, עונה על הקריטריון הזה
.

פרופ' נורת' הסביר בראיון לוושינגטון פוסט כי גם אם עבודת ה-IPCC אינה מושלמת, הרי שהיא כנראה הכי טוב שנוכל לעשות מבחינה לימודית בהינתן מגבלות המדע הנוכחיות.

והוא לא לבד, למרות כל הקקפוניה של צבא רעשני של מדענים בפוטנציה שבינתיים מסתפקים רק בכתיבת בלוגים וטוקבקים, הרי שהדעה הרווחת בקרב מומחים בנושא היא שהפרסומים בפרשה לא מערערים את המסקנות שה-IPCC הגיע אליהן. זה כמובן לא אומר שלא צריך לחקור לעומק את הפרשה ואת המהימנות של המחקרים הספציפיים המוזכרים במיילים, אבל צריך להבדיל בין הוצאת מספר תפוחים רקובים לכאורה מהארגז, לבין זריקת הארגז כולו לפח האשפה (או לבור הקומפוסט הקרוב..).

האם יש מי שמעוניין בזריקת ארגז התפוחים כולו לפח האשפה של ההיסטוריה?
בודאי.
מזה שני עשורים מתנהל קמפיין ממומן ומאורגן היטב כנגד חקר שינויי האקלים, שהמנוע מאחוריו הוא בעיקר חברות הנפט. אם מחפשים מי עומד מאחורי פיצוץ הפרשה הזו, הרי שלא יהיה מופרך להניח שאפשר יהיה למצוא שם את מי שיכול להפסיד הכי הרבה מחקיקה שתגביל פליטות גזי חממה ותקדם אנרגיה נקייה
.

רק לסבר את האוזן, חברות נפט ואנרגיה השקיעו בלובינג למעלה מ-35 מיליון דולר ברבעון השני של השנה, בעיקר בניסיון לתקוע מקלות בגלגלי החקיקה הסביבתית בוושינגטון ולהטות אותה לטובתן. בדיקה אחרת שנעשתה בינואר 2009 מצאה שכמות התכנים באינטרנט הקשורים למתנגדי ההתחממות הגלובלית (הסקפטיים, כפי שנהוג לכנות אותם) הוכפלה בשנה שעברה. אני לא מאמין גדול בקונספירציות, אבל אין לי ספק שמישהו משלם על כך ואני לא אתפלא אם אותה יד שמאכילה את ידי המתנגדים היא גם זו שמימנה את הפריצה למחשבי מכון המחקר.

אגב, אני ממליץ בחום על ספר שיצא השנה לאור ומתעד את האסטרטגיות והטקטיקות של האנשים והארגונים מאחורי המסע להכחשת ההתחממות הגלובלית -  Climate Cover-Up: The Crusade to Deny Global Warming מאת ג'יימס הוגאן.

האם מי שעומד מאחורי הפרסום יצליח? האם אקלים-גייט תשפיע על הסיכויים להגיע להסכמות בקופנהגן?
אלכס סטפן, העורך הראשי של Worldchanging.org ואחד האינטלקטואלים המוערכים בתחום כתב כי "קופנהגן היא לא הרגע בו נגיע להסכם חתום. זה גם לא יהיה הרגע בו ארצות הברית סוף סוף תיקח על עצמה את המנהיגות בנושא האקלים." אני מסכים איתו לגבי הציפיות הנמוכות להישגים אופרטיביים של ממש בועידה, גם ולמרות השתתפותם הצפויה של רבים ממנהיגי העולם, כולל הנשיא אובאמה. כך שמהבחינה הזו הפרשה הזו לא תפגע בקופנהאגן כי אין כל כך במה לפגוע.

עם זאת, סטפן מוסיף כי לדעתו החשיבות של קופנהגן היא במובן שמדובר בפעם הראשונה בהיסטוריה שבה העולם כולו – ממשלות, ארגונים, חברות ואזרחים ניצבים כאיש אחד ומודיעים על ההסכמה בצורך להציל את העולם. "הפגישה הראשונה של ועדת ההצלה" סטפן מכנה זאת. כאן יש סיכוי מסוים כי הפרשה תפגע בהסכמה הרחבה הזו, שהיא גם כך קצת שברירית ותגרום לישיבה הראשונה של ועדת ההצלה להיות עוד פחות אפקטיבית ממה שהיא צפויה להיות. עם זאת אני מעריך שנזק של ממש לא ייגרם – את המנגינה הזו כמו שאומרים כבר אי אפשר להפסיק, גם אם התזמורת מתנהלת בכבדות משהו.

בשורה התחתונה צריך לקחת את אקלים-גייט בפרופורציה. אסור לטמון את הראש בחול, גם אם הסיפור לא נעים לכל מי שתומך במאבק בהתחממות הגלובלית, אבל גם התלהמות מהצד השני לא ממש משרתת את העניין כאן. כדאי לזכור שמדובר באחד האתגרים החשובים והקריטיים בתולדות האנושות וצריך לנהוג כאן באחריות ולעשות את מה שמשרת את טובת המין האנושי ולא את טובתם של אינטרסנטים כאלו או אחרים. נקווה שמישהו יזכור את זה בישיבת ההצלה הראשונה בקופנהאגן.
 
Comments