מכון ירושלים לחקר ישראל – המרכז למדיניות סביבתית, יחד עם המשרד להגנת הסביבה, הכינו לאחרונה מסמך ניתוח ומדיניות מקיף בנושא התמוטטות המצוק בחופי ישראל (מי אמר שלירושלמים לא אכפת מהים?). רצועת החוף של ישראל נמשכת לאורך כ- 190 ק"מ מתוכם כ- 45 ק"מ הם מצוקים בגובה שמעל ל- 10 מטר.

המצוק מתמוטט ונסוג מזרחה בגין הרכבו הפריך ומיקומו המיוחד וכתוצאה משילוב של שלושה תהליכים עיקריים, חתירת גלי הים בבסיס (בוהן) המצוק המשמרת, אי יציבות המדרון התלול ופעולת הנגר העילי … התהליך חזוי להתעצם בגין התערבות אנושית ישירה ועקיפה המשפיעה על גורמים אלה וכוללת מבני חוף, כריית חול ופגיעה במקור החול בעקבות הקמת סכר אסואן וייצוב הדלתה של הנילוס ובעיקר בגין שינויים אקלימיים המתבטאים בעליה מואצת במפלס הים ובשינוי משטר הגלים (תחזיות עכשוויות נוקבות באפשרות לעליה של עד 1.4 מטר במפלס הים עד סוף המאה הנוכחית!).    

ניתן לחשוב בטעות שמצוק בגובה 10 מטר אינו מושפע מעלייה של עשרות סנטימטרים ואולי מטר וקצת במי הים, אבל כפי שמוסבר בגוף המסמך, עליית מי הים ועימה העלייה בשכיחות ועוצמת סערות החורף, צפויים לגרום להאצת קצב הקריסה. המצוקים בארץ נסוגו 20-30 מטר (!) במאה ה- 20, וצפויים לסגת מרחק גדול יותר במאה ה- 21 (!). 

יחד עם זאת, מה שהפתיע אותי במחקר זה הצד הכלכלי. לטענת המחקר, הנזק הישיר והעקיף שייגרם ב- 50 השנה הבאות הוא מסדר גודל של כמה מאות מיליוני ש"ח בלבד. ובמקביל, סכום זהה יספיק להקמה של הגנות פיסיות לצמצום/עצירת הקריסה באזורים שבעורפם בנייה עירונית או בניית צמודת קרקע, ובאתרים ארכיאולוגיים ייחודיים בעלי ערך לאומי ובינלאומי. 

האם ימצאו ויוקצו התקציבים? האם ההגנות יספיקו? כמה זה יעלה בפועל? יש לי חשש שיוקצה מעט מדי תקציב אם בכלל, שההגנות יהיו פחות יעילות מהצפוי ובטח מהרצוי, ובעל מקרה זה יעלה יותר. אני מקווה להתבדות.