סנדי עברה, האדישות תשוב

נשלח 3 בנוב׳ 2012, 5:23 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 3 בנוב׳ 2012, 5:26 ]

גם לארועי מזג אוויר קיצוני כבר יש דינמיקה קבועה למדי – קורה אירוע, יש נזקים, מתחילים לדבר על התחממות גלובלית וכמה זה חשוב, הזמן עובר, החיים חוזרים למסלולם. רומני? אובמה? גם ככה בייג'ין ודלהי יעצבו את דרך ההתמודדות עם שינוי האקלים. עסק ירוק

רז גודלניק | 1/11/2012 15:04
תגיות: סנדי, שינויי אקלים,התחממות כדור הארץ
אז זהו, נגמרה לה עוד סופת הוריקן. או לפחות עבור חלקנו. אתמול, תוך כדי שאני עומד שעתיים וחצי בפקקים בברוקלין בנסיעה שבדרך כלל לוקחת 20 דקות, שמעתי אינספור דיווחים על אנשים שגרים בניו ג'רסי, לונג איילנד והעיר ניו יורק שבשבילם הסיפור הזה עדיין רחוק להיגמר והם עדיין תקועים באזור מוצף, נטולי חשמל (שני מיליון איש לפי הערכה אחרונה), או שפשוט נפל להם עץ על הבית או על המכונית.

בכל מקרה כולם בעיר מרגישים את נטל הסופה, מהרכבת התחתית שנסגרה לה אחרי מה שמנהל רשות התחבורה תאר כאסון הגרוע ביותר בתולדותיה ועד לבתי הספר שמושבתים עד יום שני. יש עם זאת דברים שחזקים מכל סופה ואתמול היה אפשר לראות כבר מסות של ילדים מחופשים שמסתערים על חנויות ובתים עם סלים כתומים בדרישה האולטימטיבית 'ממתק או תעלול' (באנגלית זה נשמע יותר טוב) כחלק מהמסורת של ליל כל הקדושים או הלואין (Halloween) שנחגג אתמול.

גם לסופות הוריקן מתחילות להיווצר מסורות משלהן ואחת מהן הוא הדיון המיידי בקשר בינן ובין התחממות גלובלית ובשאלה האם אנחנו צפויים לראות יותר ויותר ארועים שכאלו ומה התרומה שלנו לכל הסיפור. הפעם הדיון הזה גם יותר פוליטי בגלל הבחירות, מה שעושה אותו אולי קצת יותר מעניין מכרגיל. בכתבה היום לא תמצאו כאן דיון נוקב מדי על השאלה עד כמה תרמה ההתחממות הגלובלית לסנדי (מי שמחפש תשובה טובה בעניין ימצא אותה כאן וכאן), אלא חמש נקודות שיעזרו להבין את התמונה הגדולה, אם אפשר בכלל להבין אותה. עסק ירוק.
צילום: איי-פי
סופת ההוריקן סנדי מגיעה לבברידג'פורט צילום: איי-פי
 
אני טקסט פוליטי

ביום רביעי יערכו הבחירות לנשיאות, לקונגרס ולעוד הרבה מאד משרות חשובות בארה"ב. עד שסנדי הגיעה כל הנושא של התחממות גלובלית היה מוחבא היטב מתחת לשטיח, כשלכל מועמד הסיבות שלו מדוע הוא לא ממש רוצה להתחיל לדבר על מה שרבים רואים כאחד הסיכונים המהותיים לכלכלת וביטחון ארה"ב.

גם התקשורת שיתפה פעולה ולא טרחה להעלות את הנושא לסדר היום, וכך לדוגמה זו היתה הפעם הראשונה מאז 1988 שהנושא לא עלה על הפרק בעימותים בין המועמדים לנשיאות. השתיקה הזו נשברה רק בראיון של אובמה לרשת MTV שבו הוא נשאל בנושא – באמת מזל שיש MTV.

אוליבר סטון טען לדוגמה שסנדי היא עונש על כך, אבל גם מבלי להכנס לדיונים האם מישהו מלמעלה התעצבן על חוסר העניין בהתחממות הגלובלית במערכת הבחירות, הרי שבן לילה הדברים השתנו. לא שמיט רומני או הנשיא אובמה התחילו לדבר על התחממות גלובלית ורק על התחממות גלובלית – למעשה אני עוד לא שמעתי מהם מילה בעניין, אבל בן לילה הנושא הפך מכמעט לא רלוונטי לחלק מסדר היום התקשורתי והלאומי.

צילום: אי-אף-פי
הנשיא אובמה בתדרוך לקראת הגעת ההוריקן. מזל שיש MTV צילום: אי-אף-פי

רשת פוקס התלוננה שהדמוקרטים מנסים בערמומיות פוליטית לקשור בין התחממות גלובלית והסופה, למרות שהמדענים עדיין סקפטיים בעניין. הרשת ציטטה לדוגמא את מושל מדינת ניו יורק אנדרו קואומו, שאמר בתדרוך לעיתונאים השבוע כי "אני חושב שכל מי שאומר שאין שינוי דרמטי בתבניות מזג האוויר פשוט מכחיש את המציאות".

משום מה הם שכחו להזכיר את ביל קלינטון שנשלח השבוע לקמפיין במקום הנשיא אובמה שעסוק בטיפול בסופה ואמר בנאום בחירות במינסוטה ביום שלישי את הדברים הבאים: (רומני) צחק על הנשיא – צחק על המאמצים שלו להלחם בהתחממות הגלובלית בדרכים שמועילות מבחינה כלכלית. (רומני) אמר 'או, אתה הולך להוריד בחזרה את מפלס מי הים'. בחלק שלי של אמריקה, היינו שמחים אם מישהו היה עושה זאת אתמול'.

עוד לא ברור עדיין אם ואיך הסופה והקישור שלה להתחממות גלובלית ישפיעו על הבחירות, אבל נראה לי שכן אפשר לומר שלפחות היא הצליחה היכן שרבים וטובים ניסו בחודשים האחרונים וכשלו – לגרום למצביעים להיזכר שיש דבר כזה התחממות גלובלית ואולי אפילו לקחת אותו בחשבון כשמחליטים למי להצביע.

צילום: איי פי
הסופה סנדי: גלים עצומים בלייק מישיגן, שיקגו צילום: איי פי
 
הציבור עושה אחד ועוד אחד

אולי החיבור בין סנדי והתחממות גלובלית עדיין לא ברור, אבל מה שמאד ברור הוא שהציבור באופן כללי מקשר את ארועי מזג האוויר הקיצוני שנוחתים עליו בקצב הולך וגובר עם התחממות גלובלית וכתוצאה מכך גדל מספר האנשים מאמינים בהתחממות הגלובלית.

סקרים שעוקבים אחרי הלך הרוח הציבורי מצביעים על עלייה השנה של מספר האנשים שמאמינים שהתחממות גלובלית היא אכן אמיתית ל-70 אחוזים ומייחסים זאת לאירועי מזג האוויר הקיצוני ב-2011, כולל סופת ההוריקן איירין ובצורת מתמשכת במספר מדינות בארה"ב. נכון שאולי מבחינה מדעית המסקנות הללו מוקדמות מדי, אבל הציבור הוא לא מדען במעבדה והוא רואה מול עיניו תופעות טבע קיצוניות ושינויים קיצוניים במזג האוויר ועושה אחד ועוד אחד.

הבעיה היחידה היא שגם אם הציבור האמריקאי עושה את הקישור הרי שזה לא בא לידי ביטוי בדרך שבה הוא מתנהג, חי ומצביע. אם זה היה ככה, ארה"ב לא היתה המדינה היחידה בעולם שיש בה מפלגה מרכזית שמכחישה את ההתחממות הגלובלית ורואה בו פברוק שמאלני. העובדה שזה עדיין כך מלמדת שהציבור אולי עושה אחד ועוד אחד, אבל לא תמיד מקבל שתיים בתור תשובה.

מי ישלם?

ההערכות של נזקי הסופה מאמירים מיום ליום וההערכות שעמדו על 5-10 מיליארד דולר מגיעות כעת ל-50 מיליארד דולר. המספרים הללו יוצרים בראש ובראשונה עצבנות מרובה אצל חברות הביטוח, שכבר הצליחו להתאושש קצת השנה אחרי ששנה שעברה הן נאלצו להוציא 34 מיליארד דולר מהכיס על תשלום בגין נזקי מזג אוויר.

חברות הביטוח הן הראשונות להרגיש את נחת הזרוע של סופות כמו סנדי ולמי שתוהה איך זה משפיע עליהן, הרי שדוח חדש שיצא לאחרונה של ארגון Ceres מצביע על קשר ישיר בין עלייה במספר אירועי מזג האוויר הקיצוני בשנים האחרונות וקיטון ברווחי חברות הביטוח.

עם זאת, חברות הביטוח הן רק החוליה הראשונה בשרשרת, כיוון שפגיעה בחוסן שלהן מיתרגמת לביטוח יקר יותר ופחות נגיש, מה שעלול לפגוע במגזרים רבים בכלכלה שמסתמכים על ביטוח בפעילות השוטפת שלהם. בשורה התחתונה, הציבור הוא זה שישלם את המחיר, בין אם דרך פרמיית ביטוח גבוהה יותר, מיסים מקומיים ופדרליים שיאמירו בכדי לשלם את הנזקים שלא מכוסים בביטוח, או אפילו מחיר גבוה יותר לנסיעה ברכבת התחתית לכיסוי התיקונים והשיפוצים במערכת.

צילום: אי-אף-פי
הצפה בנהר ההדסון בזמן הסופה. הציבור ישלם צילום: אי-אף-פי
 
האנשים אותם אנשים והים אותו ים

למי שתוהה מה ישתנה בעקבות סנדי, הרי שאפשר להניח שמעט מאד. כמו הרבה ארועים אחרים, גם לארועי מזג אוויר קיצוני כבר יש דינמיקה קבועה למדי – קורה אירוע, יש נזקים, מתחילים לדבר על התחממות גלובלית וכמה זה חשוב, הזמן עובר, החיים חוזרים למסלולם, שום דבר לא נעשה.

קחו לדוגמה את שנה שעברה – ב-2011 היו ארועים קשים ביותר ולא רק במקומות שנוטים להתעלם מהם כמו קולומביה, פיליפינים, פקיסטן או תאילנד אלא גם בארה"ב, כולל הורין איירין ובצורות קשות בהרבה מדינות בארה"ב.

איכשהו נראה שמה שנוצר הוא רק יחס הפוך – האירועים מצטברים בקצב הולך וגובר ומאידך הנושא של ההתחממות הגלובלית הולך ומתגמד לפחות מבחינת סדר היום הציבורי. חלק מכך אפשר ליחס למשבר הכלכלי או לקוצר טווח הראייה של מערכות פוליטיות וחלק מכך לעובדה שהיום מה שלא נעשה ישפיע על הוריקנים עוד 40-50 שנה במקרה הטוב ולא ימנע או יחליש את ההוריקן או הבצורת הבאים. עם נתוני פתיחה כאלו פלא שטמינת הרוח בחול הופכת לברירת מחדל?

צילום: אי-פי
מי הים מציפים את באטרי פארק במנהטן. מעט מאוד ישתנה צילום: אי-פי
 
סינית אני מדברת אליך

למרות שאמריקאים במיוחד וניו יורקרים בפרט אוהבים לחשוב על עצמם כמרכז העולם, הרי שבפועל, ככל שמדובר בהתחממות הגלובלית מה שחשוב זה לא מה אובמה, רומני, קואומו, בלומברג ואחרים חושבים ועושים בעניין, אלא מה עושים החברים בהודו וסין.

כפי שד"ר פתי בירול, הכלכלן הראשי של סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA) הסביר לאחרונה, גם אם ארה"ב ואירופה יפסיקו במשך 25 שנים, החל ממחר לפלוט גזי חממה לאטמוספרה, הרי שאם בסין, הודו ומספר מדינות מתפתחות נוספות נמשיך במצב של 'עסקים כרגיל', הרי שאנחנו עדיין נעמוד בפני מצב קטסטרופלי של עלייה ממוצעת של 6 מעלות, ארבע מעלות יותר ממה שהמדענים חושבים שהוא עדיין בגדר מצב סביר.

במילים אחרות, הדרך שבה ההתחממות הגלובלית תעצב את המאה ה-21 תיקבע הרבה יותר על ידי בייג'ין ודלהי מאשר על ידי וושינגטון.


כתבות קשורות:
Comments