העולם כן מתחמם, צריך אנרגיה סולארית

פורסם: 6 באוג׳ 2012, 5:23 על ידי: Sustainability Org   [ עודכן 12 באוג׳ 2012, 14:18 ]

ישראל, שטופת השמש והחדשנות הטכנולוגית, מסוגלת להיות המדינה הראשונה בעולם עם משק אנרגיה נקי. תשובה לד"ר גבי אביטל

מאת אלון טל, 6/8/2012
 
תגיות: אנרגיה סולארית,התחממות כדור הארץ
כדור הארץ מתחמם: חודש מאי 2012 היה החודש החם ביותר אשר נמדד אי פעם  בחצי הכדור הצפוני של כדור הארץ. מדובר בחודש ה-327 ברציפות בו הטמפרטורות שנמדדו בכדור הארץ חרגו מן הממוצע של המאה ה-20. הסיכוי כי דבר כזה יקרה באקראי שואף לאפס.

בארה"ב, גובה הטמפרטורות באביב השנה חרגו כל כך משנים קודמות שהן הוגדרו על ידי מטרולוגים "כעליה החדה ביותר שנמדדה אי פעם". גם באזורנו: בסוף החודש שעבר בערב הסעודית, ירד גשם, כאשר הטמפרטורה היתה מעל 42 מעלות: המשקעים החמים ביותר בהיסטוריה של הפלנטה. 

אלה רק חלק מן הנתונים הקשים שפרסם השבוע ביל מק'קיבון, המוכר כאחד הפרשנים המובילים בעולם לנושאי סביבה גלובאליים. לפני מספר ימים פורסם ב-nrg מעריב מאמר דעה מאת ד"ר גבי אביטל, בו הוא תוקף שוב את "היסטריית ההתחממות הגלובלית".

אביטל שם לו למטרה לחנך את הישראלים כיצד ה"התחמממות הגלובאלית" היא שקר אחד גדול. טענתו, על-פיה "כל המדידות מאז 1979 לא מראות על התחממות גלובלית", מתעלמת לחלוטין מאינספור דוחות רשמיים של האו"ם בנושא, ממסקנות רשמיות של ארגונים מטרולוגיים בינלאומיים, מעמדות באקדמיות לאומיות למדעים וכמובן מאלפי מאמרים מדעיים שעברו שיפוט מקצועי.

מנגד, אין כמעט אף גורם או מחקר שתומך בעמדתו ה"הסקפטית". מדובר בבורות מצערת, אשר פרסומה מסייע לבלבל את הציבור הישראלי, ולנטוע בלבו תקוות שווא כי העתיד המפחיד המצטייר אל מול פניו אינו אלא בלון ריק. האמת העצובה היא, כי העתיד יהיה יותר גרוע - בהרבה.

צפו: כך נעלמים יערות הגשם באמזונס
התחממות כדוה"א: המצב גרוע ממה שחשבנו
יותר אמריקאים מאמינים: כדור הארץ מתחמם
 
המחיר יורד, המחיר עולה

הטרגדיה הגדולה הטמונה בסוגיית שינוי האקלים נעוצה בכך שהיא לגמרי נמנעת. טכנולוגיות קיימות יכולות כבר כיום לייצב את הטמפרטורה הגלובאלית בטרם יוצפו איים שלמים ותחמיר מגמת המדבור, אשר יביאו לבצורות ורעב במקומות רבים על-פני הגלובוס. שלל האמצעים העומדים לרשותנו - החל מקיבוע פחמן וחיסכון באנרגיה וכלה בהפקת אנרגיה נקייה (בעלת פליטה מינימאלית של גזי חממה) - מעידים על כך שיש הרבה מה לעשות, רק שהציבור אינו יודע מספיק, אינו מעורב מספיק, אינו לוחץ מספיק על מקבלי ההחלטות השאננים המנהלים את מדיניותו. הדבר נכון כמובן לא רק בישראל.

הדברים המסוכנים ביותר בדבריו של אביטל הם הסילופים המוצגים בעניין האנרגיות המתחדשות, והיתרונות הטמונים כביכול בחשמל המופק מפחם. כדאי להציג כמה עובדות ועדכונים כדי להשלים את התמונה בדבר מצב האנרגיה המתחדשת כיום, המהוות הזדמנות פז לישראל לצאת מן התלות המדאיגה בדלקים מזהמים. 

מחיר הפקת אנרגיה סולארית צונח בכל העולם: בעבר, עיקר עלות המערכות הסולאריות - כ-60% - היה כרוך בעלות הבנייה של תאים פוטו וולטאים. אולם מאז 2006, ירד מחיר הייצור של התאים בסין מ-4.5 דולר ל-וואט לדולר אחד בלבד - מעל 400 אחוז, והיד עוד נטויה. מחירו של סיליקון גולמי, המהווה כ-20 אחוז מן העלות של תאים סולאריים ירד משיא של 450 דולר לק"ג בשוק העולמי בשנת 2008 ל-27 דולר לק"ג היום. כל זאת, בזמן שמחירי הנפט השונים עלו באופן חד. 

מדינה קטנה, זיהום גדול

הכדאיות הכלכלית של אנרגיה סולארית תלויה במידה מסוימת בהיקף המתקנים, כאשר יתרון הגודל הוכח כבר מזמן. בארץ דווקא מתקנים בינוניים וגדולים כמעט ואינם מקודמים על-ידי הממשלה, וחבל. ניתוח אנרגיה שהכינו כלכלני Bloomberg (לא גוף המואשם בחיבת יתר לנושא הסביבתי, בלשון המעטה) השנה  קובע כי עד שנת 2020, מחירם של מתקנים סולאריים יעמוד על 1.45 דולר לוואט - חצי מן העלויות הקיימות כיום. גם עלותם של מתקנים סולאריים קטנים על גגות ממשיכה ויורדת באופן משמעותי, בממוצע של 5% עד 8% בשנה.

החברות הסולאריות בישראל מסוגלות לייצר כיום חשמל בעלות של 65 אגורות לקוט"ש – לכאורה יקר יותר מ-35 אגורות עלות לחשמל מפחם. הבדל אחד שכח אדון אביטל לציין - אין ההפרש לוקח בחשבון את העלויות החיצוניות - הפגיעות של משק האנרגיה לתקלות, ובעיקר, המחיר הסביבתי – את עלויות ימי מחלה ואשפוז של אזרחים עקב פגיעות שמקורן בזיהום אוויר הנפלט מתחנות כוח פחמיות (מחלות לב וריאה, סרטן ואסתמה). קשה מאוד להגדיר ולחשב וקל מאוד לשכוח.

מדינת ישראל קטנה, ואין לאן לברוח – היכן שלא תקים תחנה מזהמת, תפגע ישירות בבריאות האזרחים. מחיר של חשמל פחמי אף מתעלם מכך שמחירו יעלה בעתיד בוודאות באופן משמעותי עם המשך העלייה במחיר הדלקים. מנגד, ברגע שהוקמו המתקנים הסולאריים, השמש תמיד תזרח בחינם.

ניצול הגגות

במאמרו, משווה אביטל בין שתי תחנות כוח חדשות באנגליה - אחת המבוססת על רוח, השנייה על פחם. אביטל טוען כי "התפוקה המעשית הנה 370 מגה-וואט לחוות הטורבינות, שהיא 37% נצילות, לעומת 1,360 מגה-וואט של התחנה הפחמית שהיא 85% נצילות". אביטל אינו נוקב כמובן בשמות, אך אפשר להניח כי כוונתנו היא לתחנת טורבינות הרוח  London Array, שכן אין אף מתקן אחר בהיקף כזה באזור. הוא רק שכח לציין כי טרם השלימו את הקמתה, ורק הפאזה הראשונה מפיקה אנרגיה.

התמונה תשתפר מאד ב-2015 כאשר ישלימו את התחנה. האמת היא שאנרגיית רוח במקומות מתאימים מתחרה כבר כיום בייצור חשמל מדלקים פוסיליים. בארה"ב אפשר לרכוש חוזה של אספקת חשמל מרוח בעלות של 4 עד 5 סנט לקוט"ש  – הרבה יותר זול מפחם הישראלי.

במקביל, מדבר אביטל על השטחים הנרחבים אותם תופסים טורבינות הרוח והמתקנים הסולאריים. נוח לשכוח שפחם אינו נופל מן השמים, אלא יש לחלץ אותו מן האדמה – הרבה אדמה. קל לנו לשכוח שגם הפחם תופס שטחי כרייה רחבי-היקף, ושטח תחנות הכוח עצמן הנו רק קצה הקרחון. ניתוח שהתפרסם לאחרונה המתבסס על טכנולוגיות הכרייה הקיימות מראה כי אם ניקח בחשבון גם את שטחי הכרייה הנדרשים, תחנת כוח סולארית על שטח של דונם תייצר 4.5 גיגה וואט של חשמל במהלך תקופה של 60 שנה, לעומת תחנת כוח פחמית, שתייצר פחות מ-4 ג'יגהוואט על אותו השטח.

סוגיה זו רלוונטית גם באשר לאנרגיה גרעינית, שאינה עומדת כעת על הפרק בישראל - גם זו מביאה לפגיעה קשה בשטחים נרחבים – משטחי כרייה ועד לשטחים המשמשים לסילוק הפסולת הגרעינית.

עם זאת, העובדה שתחנות כוח סולאריות מתפרסות על שטח גדול הנה אכן חסרון משמעותי. עקב כך, גוברת החשיבות של ניצול גגות בניינים כבסיס לפאנלים סולאריים ולחסכון של שטחים פתוחים. עם זאת, אין סיבה שלא לנצל שטחים חקלאים פגועים להפקת חשמל סולארי. חשוב להדגיש במקביל כי היעילות הטכנולוגית הסולארית משתפרת כל הזמן, ואיתה ירידה בדרישות השטח של מתקנים פוטו וולטאים. 

רק צריכים חזון

ההסתמכות של אביטל על דוגמאות חלקיות ונתונים מיושנים היא רק חלק מן הפספוס שלו. שתי הבעיות העיקריות בגישתו הן עקרוניות: העיוורון בקשר למגמות מחירי הדלקים בשווקים העולמיים והפגיעות הביטחונית של משק האנרגיה הישראלית.

מחירה של חבית נפט ירד מעט ועומד כיום על כ-90 דולר לעומת 40 דולר לפני עשור. גם מחיר הפחם אינו יציב ועלה מ-30 דולר בשנת 2000  ל-150 דולר לטון ב-2008, אם כי ירד בינתיים חזרה לרמה של 60 דולר – עדיין הכפלת המחיר תוך עשור אחד.

האם מישהו באמת חושב שאנו רואים את סוף העליות החדות במשאב מתכלה זה? ההפך הוא נכון. נקודה נוספת הנה בטחונית: האם מישהו חושב לרגע שבעימות הבא באזור, תחנות הכוח הפחמיות לאורך הים התיכון של ישראל לא יהפכו ליעדים מועדפים להתקפה? הרי כבר היום מסוגלים אויבינו לפגוע במרבית מקורות החשמל של ישראל בעזרת 3-4 טילים בלבד. היתרונות הטקטיים של פיזור רשת סולארית במרכז הנגב בהקשר זה מובנים מאליהם.

ישנם יתרונות נוספים באנרגיה סולארית – צמצום ייבוא ושמירה על מאזן התשלומים הלאומי, הפחתת זיהום אוויר, הזדמנות עסקית העשויה לסייע ולגשר בסכסוכי הקרקעות עם הבדואים ולספק מקומות עבודה בפריפריה, וסיבות נוספות. חיוני אפוא לגוון את מקורות האנרגיה בישראל, תוך התמקדות באנרגיות המתחדשות לצד שילוב משאבי הגז הטבעי, ויפה שעה אחת קודם. עד כה, הכריזה ממשלת ישראל הרבה ועשתה מעט בנושא.  

מה שדרוש כעת איננו ציניות ונתונים חלקיים אלא חזון, משאב נדיר שבאורח פלא דווקא לא סובל ממחסור במדינות אחרות. בדנמרק מופקת קרוב ל-30% מן האנרגיה ממקורות מתחדשים. בגרמניה, כאשר מגיעות שעות השיא בביקושי החשמל של הקיץ, מתקנים סולאריים מספקים כ-40% של החשמל. אלו מדינות עם מנהיגות שחושבת לטווח הרחוק.

גם אצלנו הגיעה השעה להציב מטרות שאפתניות. מדינת ישראל, שטופת השמש והחדשנות הטכנולוגית, מסוגלת להיות המדינה הראשונה בעולם עם משק אנרגיה נקי – משוחררת מהתלות בפחמן, ועצמאית מבחינה אנרגטית – תעשיית האנרגיה המתחדשת הישראלית יכולה להיות חזקה לא פחות מתעשיית המים המרשימה שהתפתחה כאן. השמש קיימת. עכשיו אנחנו רק צריכים חזון.

לכתבה באתר nrg


כתבות קשורות:
 
 
 
Comments