בתחום שינוי האקלים יש אנומליה. מצד אחד תמימות דעים בין אלפי מדענים מדיסציפלינות שונות על כך ששינוי האקלים בן זמננו נובע מגורמים אנתרופוגניים (מעשה ידי אדם). מצד שני ויכוח תקשורתי, מתווך בידי כתבים ועורכים שמחוייבים ל"איזון", שמעמת את המידע המדעי הלגיטימי עם עמדותיהם של מדענים שכביכול שייכים 'לזרם הנגדי'. הם אינם מציגים תיאוריה אלטרנטיבית שמסבירה את המתרחש באטמוספירה באפן קוהורנטי ומגובה בממצאים אמפיריים. אבל הם טוענים בלהט שהמחקר מהזרם המרכזי אינו אמין.
 

האנומליה הזו קיבלה תמצות מרשים במאמרה של נעמי אורסקס, מן המחלקה לחקר המדע באוניברסיטה של קליפורניה, שפורסם בכתב העת "science" ב-2004. במאמר מציגה החוקרת סקירה של 928 תקצירים (אבסטרקטים) של פרסומים מדעיים על שינוי אקלים שפורסמו בין 1993 ל-2003 בכתבי עת המקיימים שיפוט מדעי. והיא מחלקת את המאמרים לשש קטגוריות על פי מידת התאמתם לטענה שכדור הארץ מתחמם בגלל פליטות CO2 לאטמוספירה, כלומר כתוצאה ממעשה ידי אדם. התוצאה מאלפת: אף לא אחד מ-928 האבסטרקטים נוקט עמדה המנוגדת במישרין לקונצנזוס: כולם תומכים במידה זו או אחרת במרכיבי היסוד שלו. לעומת זאת, סקר שני, של ליסה אנטילה, שבחן מאות כתבות על שינוי האקלים שהתפרסמו בתקופה המקבילה בעתונות היומית, ברדיו ובטלויזיה, מגלה ממצא מדהים: קרוב ל-50% מהכתבות שיקפו תחושה ברורה שבקהילה המדעית "עדיין" מתחולל ויכוח באשר לעצם קיום התופעה, או להיותה מעשה ידי אדם.

קיימת כמובן האפשרות שיכולת הקלט של הציבור, שהיא סלקטיבית, מעוותת את התמונה לא פחות מהאינטרסים של יוצרי המסר. טוד גיטלין טען זה כבר שאחת התוצאות של נטיית התקשורת להציג נושאים כשנויים במחלוקת היא שיעתוק עמדות אידיאולוגיות של האליטה הדומיננטית. חוקרים אחרים הבחינו שבמקרים של מחלוקת – אמיתית או מדומה – בנושאים מדעיים, נורמת האיזון של התקשורת מייצרת מה שמכונה "תסריט של דו-קרב מדעי". בנוסף לטענות ה"בעד" וה"נגד" שמציג העתונאי בנאראטיב של הסיפור, הוא משבץ בגוף הטקסט ציטטות שאותן קיבל ממדענים שמייצגים כביכול את שני צדי המתרס. החלוקה המתעתעת הזו, שמתעלמת בעקשנות מן הקונצנזוס המדעי המתרחב, אפקטיבית דווקא כי היא כל כך מבלבלת. היא מעמידה את רוב הציבור בדיוק במקום שבו רוצים אותו ספקני האקלים: עמדת הבורר חסר הכישורים שנוכח בוויכוח בין שני בני סמכא. בסיטואציה כזו רוב הצופים עושים בדיוק מה שמכחישי משבר האקלים רוצים שיקרה – הם נמנעים מהכרעה וממשיכים להמתין ל'וודאות'.בינתיים עוברות השנים והמשבר מעמיק.
 

הנה הרצאה בנושא הכחשת האקלים שנשאה נעמי אורסקס בסוף 2007. קצת ארוכה, אבל מלאה בנתונים מחקריים ומרתקת. התובנות שיש בה רלבנטיות גם היום, ויש בהן כדי להסביר את הדינמיקה שהביאה לכשלון בקופנהאגן.