בעולם חוששים מהגירת אקלים

נשלח 14 ביוני 2010, 7:19 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 11 במאי 2011, 6:56 ]

התחזיות לנדידה של מיליונים מהמדינות הנחשלות בגלל ההתחממות הגלובלית מעוררות פאניקה במערב. ד"ר פיליפ בונקור מכניס לפרופורציות

סופ
אביב לביא | 11/6/2010 8:55
ד"ר פיליפ בונקור נחת בישראל היישר לתוך היום הכי רגיש שהיה פה בתקופה האחרונה. כשהוא עלה על הבמה ונשא דברים בכנס על השלכות ההגירה שהתקיים במרכז האקדמי רופין, קהל המאזינים הפגין מיומנות בחלוקת קשב: אוזן אחת באולם, אוזן שנייה כרויה לסערת המשט שהתחוללה באותם רגעים בלב ים. השמועות שלחו את השייח ראאד סלאח לעולם שכולו טוב, אחר כך החזירו אותו לחיים, מספרי ההרוגים עלו וירדו עם כל מסרון, וכל אותה העת דיברו על הבמה על גורלם של עשרות מיליונים שעתידים להגר במאה הקרובה מבתיהם. 

בונקור, צרפתי שמתגורר בז'נבה ומכהן כאחד מראשי ארגון ההגירה הבינלאומי (IOM), מתמחה במה שמצטייר כנושא החם - תרתי משמע - של המאה הקרובה: הגירת אקלים. על רקע האווירה הקבועה של הליכה-על -סף-אסון שמאפיינת את השיח הישראלי, הוא הפתיע בביקורו בארץ עם תחזיות מאופקות שהטון האפוקליפטי נעדר מהן.

הגישה הנפוצה במערב רואה בהגירת האקלים איום אסטרטגי, כמעט סוף הציוויליזציה המודרנית. על פי נבואות הזעם, התחממות כדור הארץ תהפוך את היבשות הדרומיות והעניות לאזור אסון ותגרום לנחיל ענק של אנשים רעבים ועצבנים לנהור צפונה ולהתדפק על דלתות העולם השבע. הרי כבר היום המערב מתקשה להתמודד עם גלי ההגירה שמגיעים אל חופיו.
צילום: איי-פי
בורחים בעקבות ההצפות. הוריקן קטרינה. 20 מיליון איש עזבו את בתיהם ב-2008 צילום: איי-פי

בונקור מנסה להרגיע. "אנשים נוטים לבחון את נושא ההגירה דרך משקפיים של התרחיש הגרוע ביותר", הוא אומר, "אבל זה לא חייב להיות כך. התחממות כדור הארץ היא תהליך שלוקח זמן. יש הרבה דרכים להתמודד איתו. הגירה היא אופציה אחת. הגירה לא חייבת להיות משהו שלילי. יהיו מקרים שאנשים יעזבו מקומות נחשלים, ירכשו מיומנויות מקצועיות במדינות מפותחות יותר ויחזרו הביתה כדי לקדם את המדינה שלהם. יהיו מקרים שהם יעבדו במדינה החדשה וישלחו כסף הביתה וישפרו שם את הכלכלה".

זה לא תיאור אופטימי מדי לתהליך שנובע ממצוקה קשה?
"אני לא אופטימי, אני מאוזן. העולם צריך להתכונן, אבל לא בהכרח לאסון. להיכנס לפאניקה זה דבר אחד, להיות ריאלי זה דבר אחר. לא מזמן התפרסמה הזמנה לכנס ב'ליברסיון', תחת הכותרת: 'מהגרי אקלים - הצונאמי החדש?'. אבל בניגוד לצונאמי, מדובר בתהליך ולא במשהו שקורה ביום אחד. מחקרים מראים שחלק גדול מההגירה יהיה בכלל בתוך אותה מדינה - מעבר מאזורים חלשים לאזורים פוריים

יותר, ושמי שיעברו ממדינה למדינה יהיו דווקא האוכלוסיות החזקות. הרי כדי להגר צריך משאבים מינימליים. המערב צריך להבין שאנשים לא רוצים לעזוב את המולדת שלהם, את האדמה ואת השבט. הם עוזבים כי הם רוצים להציל את הילדים שלהם או להגיע למקום עם מים זורמים. מה שהעולם צריך לתת לאנשים האלה זו לא עזרה, אלא כלים להסתגל לתנאים החדשים שיאפשרו להם להישאר במקומם.

האם זרם הפליטים הסודנים שמגיע לישראל הוא חלק מהגירת האקלים?
"בהרבה מקרים ההגירה נובעת משילוב של מספר גורמים, כשהסביבה היא רק אחד מהם. רוב האנשים שמהגרים מסודן בורחים מהשלטונות, המאבק על המזון והמים הוא רק חלק מהסיפור".
"יודע להסתגל"

לבונקור יש עניין מיוחד באפריקה: הוא נולד במרוקו ונשוי לצרפתייה ילידת מדגסקר. הוא בילה שנים רבות בשליחויות בקמרון ובמאלי, ויודע לספר על שבטים שנודדים בשנים האחרונות למרחק עשרות קילומטרים כי נחלתם המקורית הפסיקה לספק מזון. כשאני שואל אותו איך הוא מסתדר בחום הישראלי עם חליפה ועניבה, הוא מתבדח: "זה מראה שגם אני יודע להסתגל".

ב-IOM מנסים להגשים את האמונה בחשיבות ההסתגלות. בעשור האחרון קיים הארגון במדינות העולם השלישי כ-500 פרויקטים של הסתגלות אקלימית (למשל הכשרת חקלאים לייצר מזון מקומי בתנאי מזג האוויר החדשים) בעלות של כ-280 מיליון דולר. הגירת האקלים היא לא תאוריה עתידנית. ב-2008 לבדה נאלצו 20 מיליון בני אדם להגר מבתיהם בשל אסונות טבע ואירועים קיצוניים המיוחסים לשינוי האקלים (כגון בצורות, הצפות והוריקנים, להבדיל מרעידות אדמה שאינן קשורות להתחממות הגלובלית).

התחזיות לעשורים הקרובים נעות סביב 200 מיליון מהגרי אקלים עד 2050. בונקור מציע למערב לפתוח את הכיס. כדי להסתגל לשינויים, הוא טוען, מדינות העולם השלישי זקוקות לתמיכה שנתית של 86 מיליארד דולר. בוועידת קופנהגן הוסכם על העברה של 30 מיליארד. בונקור אומר שהמערב צריך לפעול בלי פאניקה ועם הרבה נדיבות, אבל בינתיים נראה שהמערב בוחר לנהוג בדיוק ההפך.

לכתבה באתר nrg

Comments