הילה סגל-קליין, 17/8/2015 ושוב "גל חום קיצוני". לדברי החזאים, הוא לא נדיר. אך מה לגבי העובדה שזאת מחצית השנה החמה ביותר שנמדדה אי פעם על פני כדור הארץ מאז החלה המדידה? במקום להוות כלי לשינוי חברתי, כלכלי, סביבתי ופוליטי, שידורי תחזית מזג האוויר מהווים קרקע פורייה לאשליית הנורמליות, מזג האוויר הוא "ביחס לממוצע". הפינה המשודרת של תחזית מזג האוויר הינה מהבמות המרכזיות לעיצוב התודעה ותחושת אופטימיות. היא משודרת בכל ערוצי הטלוויזיה, ובסופה של כל מהדורת חדשות ברדיו, כמעין שגרה סטטית. לאחר כל הבשורות על המציאות הקשה, מלחמות, אסונות ובעיות חברתיות, ישנה אנחת רווחה קבועה, שהנה עוסקים במציאות "נייטרלית", "טבעית". מדי פעם מבליחה לאוויר ידיעה על עוד מחקר המעיד על האסון החמור ביותר לאנושות הקרב ובא עלינו, קטסטרופה שתביא לקיצה, ואנחנו ממשיכים בשלנו. "יוקר המחיה", "מחירי הדיור", טלפונים חכמים וגדג'טים, מכוניות ונופש בחו"ל. המדבור הולך ומתפשט, שריפות, הכחדה, בצורות ורעב. 60 דקות מדברים על הנעשה על הקרקע, אך היא כולה רועדת מתחת לרגלינו.  אלעד זוהר, שרון וכסלר ודני רופ במקום לדבר על המקור של כל אלה, לחזות את ההשפעה של האדם על האקלים, החזאים בוחרים לעמוד מנגד. במקום שינצלו את הבמה שיש להם שעה שעה לפרסום ידיעות על עולם הולך ואובד, על זני חיים שנכחדים בקצב מסחרר ועל המסת הקרחונים, הם נותרים בשתיקתם. הם בוחרים לא לעשות את הקשר בין מזג האוויר הקיצוני למשבר, ובין מעשי האדם להתחממות המהירה של העולם מעבר לכל התחזיות. החזאים, מתוקף תפקידם והכינוי שניתן להם במקצועם, חזיית העתיד, עוצמים עיניים לנוכח הסכנה. לו היו משקפים כיצד לכל אחת ואחד מאתנו יש השפעה על התהליך בטביעת הרגל האקולוגית שלנו, ישנו סיכוי, ולו קטן, שהמשרד להגנת הסביבה — ולהצלת כדור הארץ — היה המשרד היוקרתי ביותר. האם אין זה טבעי שיהיה קשר ברור בין תחזית מזג האוויר לבין הפצת התודעה הסביבתית בקרב הציבור? הילה סגל־קליין, תל אביב |