על פי נתוני OECD, בישראל מתים כ-2,500 איש בשנה כתוצאה מחשיפה לזיהום אוויר - מחציתם כתוצאה מתחבורה, בעיקר ממנועי דיזל

In 2010, Congress commissioned the U.S. Environmental Protection Agency (EPA) to study the impact of fracking on drinking water. The U.S. EPA released its long-awaited final draft of its report today, assessing how fracking for oil and gas can impact access to safe drinking water. The report refuted the conclusion arrived at by the U.S. EPA’s 2004 study that fracking poses no threat to drinking water, a conclusion used to exempt the fracking process from the Safe Drinking Water Act.

The report found that fracking for shale oil and gas has not led to “widespread, systemic impacts on drinking water resources in the United States,” but said fracking could contaminate drinking water under certain conditions, such as when fluids used in the process leaked into the water table, and found isolated cases of water contamination.

The report looked at water use at five stages of the water-intensive process: use of the available water supply for fracking; the mixing of chemicals with water to create fracking fluid; the flowback of the fluid after it has been injected underground to fracture shale deposits to release oil or gas; treatment of the wastewater byproduct of fracking; and the injection wells frequently used to dispose of fracking wastewater when the process is complete.

“Hydraulic fracturing in combination with advanced directional drilling techniques has made it possible to economically extract oil and gas from unconventional resources, such as shale, tight formations and coalbeds,” the report says. “The growth in domestic oil and gas exploration and production made possible by the expanded use of hydraulic fracturing, has raised concerns about its potential for impacts to human health and the environment. Specific concerns have been raised by the public about the effects of hydraulic fracturing on the quality and quantity of drinking water resources.”

It noted the reason for that concern: “Millions of people live in areas where their drinking water resources are located near hydraulically fractured wells. While most hydraulic fracturing activity from 2000 to 2013 did not occur in close proximity to public water supplies, a sizeable number of hydraulically fractured wells (21,900) were located within 1 mile of at least one PWS source (e.g., infiltration galleries, intakes, reservoirs, springs and ground water wells). Approximately 6,800 sources of drinking water for public water systems, serving more than 8.6 million people year-round, were located within 1 mile of at least one hydraulically fractured well. An additional 3.6 million people obtain drinking water from private water systems.”

דוח זיהום האוויר במפרץ הספיק לעורר סערה - ולהביא מיד גם לפניית פרסה של משרד הבריאות. למה קשה להוכיח קשר בין התחלואה לזיהום, מה הפתרונות העתידיים - ואיך ממשיכים להילחם מכאן? שלוש זוויות למשבר שחלף - אבל עדיין איתנו

1.הקושי המחקרי לזהות מתאם בין זיהום אוויר ותחלואת סרטן

מסמך של משרד הבריאות שהוצג לפני כחודש קבע כי קיים קשר סיבתי בין זיהום האוויר לבין התחלואה העודפת במפרץ חיפה. על פי המסמך, נתוני הרישום הלאומי לסרטן מצביעים על תחלואה גבוהה בכל סוגי הסרטן בנפת חיפה. "ישנה תחלואה מוגברת באופן מובהק בסרטן חודרני בכל האתרים בגוף בהשוואה לממוצע הארצי", נכתב במסמך. "זאת, למרות הפחתה בערכים של מזהמים סביבתיים מסוימים הנמדדים על ידי איגוד ערים להגנת הסביבה מפרץ חיפה".

עדויות לכך שזיהום אוויר קשור למגוון רחב של מחלות ולמקרי מוות החלו להצטבר בעולם בשנות ה-70 של המאה הקודמת, אך המומחים מודים כי קיים קושי בהוכחת קשר שכזה בשל מחסור בנתונים לגבי משתנים רבים שיכולים להשפיע על התוצאות, בהם נטייה גנטית, עישון, סגנון חיים ותזונה.

במקרה של מפרץ חיפה, ניתן לראות כי ב-30 השנים האחרונות שיעור מקרי הסרטן בחיפה היה גבוה מהממוצע הארצי בכ-20%. ארגוני סביבה בישראל ניסו בעשור האחרון להראות כי קיים קשר בין זיהום האוויר בחיפה לבין התחלואה הגבוהה באזור. ואכן, בדוח שערכה הקואליציה לבריאות הציבור לפני כעשור נטען כי על סמך אלפי מחקרים ומאמרים, ידוע כי חשיפה לאוויר מזוהם יכולה לגרום להתפתחות סרטן ולתמותה בטרם עת ממחלות לב ושבץ מוחי. לטענת מחברי הדוח, צפון המדינה הוא אזור של תעשייה כבדה עוד מימי המנדט הבריטי. המפעלים הרבים באזור זה, בשילוב עם גורמים גיאוגרפיים ומטאורולוגיים, גרמו להגברת הזיהום באזור.

באותו דוח נכתב כי המגמה הברורה של עודף תחלואה באזור חיפה מצביעה על כך ש"נתונים אלה אינם מקריים, אלא נובעים מזיהום האוויר במפרץ חיפה והצפון, שרמתו הגבוהה אינה קיימת בשום מדינה מתקדמת אחרת בעולם. הנתונים מבוססים על נתוני התחלואה והתמותה במדינה כולה, המחולקת ל-14 נפות, כאשר אלה הממוקמות בצפון סובלות משיעורי תחלואה ותמותה גבוהים יותר מהאחרות. הארגון הסביבתי טוען כי אם בעבר היה קושי להוכיח קשר בין זיהום אוויר, או כל זיהום, לבין סרטן, הרי שהיום אין שום בעיה לקשר בין הדברים.

"שמישהו יסביר לי למה באזור חיפה נמצא 15% יותר סרטן?". מחאת התושבים בחיפה, שבוע שעבר (צילום: ערן גילווארג)

"שמישהו יסביר לי למה באזור חיפה, אחרי שלוקחים את כל הפרמטרים האחרים בחשבון – כלכלה, ארץ מוצא, דיאטה, דת, הכול – נמצא 15% יותר סרטן?", שאל לפני שש שנים ד"ר ג'ימי קריקון, שהקים את הקואליציה לבריאות הציבור והיה ממובילי הטענה על הקשר בין זיהום לבין תחלואה. "15% יותר סרטן זה ממצא מובהק. אין דבר כזה בעולם. זה מספר שאי אפשר לתפוס מבחינה שכלית".

במחקר שערכו פרופ' בוריס פורטנוב וד"ר מרינה זוסמן מהחוג למשאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה נמצא קשר מובהק בין מרחק מגורים למכלי הדלק בקריית חיים (חוות תש"ן - תשתיות נפט ואנרגיה, א"א) לבין צפיפות הופעת מקרי סרטן ריאה.

פרופ' מיכה ברחנא, שעמד בראש רישום הסרטן הלאומי, וכיום חבר סגל בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה, טען כי כבר כמעט 40 שנים יודעים על שיעורים גבוהים במיוחד של מחלות הסרטן השונות באזור חיפה והמפרץ. "הקשר בין מזהמים סביבתיים ותחלואה ידוע זה מכבר והוא מקבל משנה תוקף עם התפתחות המחקר בתחום. מרגע החשיפה המכרעת לגורם מסרטן ועד להופעת מחלה בת אבחון, עוברות שנים ארוכות, כך שלמעשה התחלואה שאנו רואים היום מקורה בחשיפות שהיו לפני 20 ויותר שנים", אמר.

2. המחקר שימפה את תושבי האזור כדי לאבחן נסיבתיות

הצטברות הנתונים והקשר המובהק הועלו לדיון כבר בשנת 2009 בוועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת. את הדיון כינס יו"ר הוועדה באותם ימים, ניצן הורוביץ ובישיבה דובר על ההכרח בעריכת סקר בריאות אפידימולגי רחב באזור חיפה, מאחר שעד אותה עת לא נעשה מחקר מקיף ומסודר בעניין הקשר בין זיהום האוויר והתחלואה העודפת במפרץ חיפה. המחקרים שעליהם הסתמכו התבססו על מדגמים קטנים והיו בעלי יכולת מוגבלת להסברת הקשר בין השניים. נציגי הממסד הבטיחו באותו דיון כי הסקר ייערך בשנת 2010. בפועל, הסקר החל רק בחודש שעבר, באיחור של חמש שנים. משמעות הדבר היא שהיום אין לנו מחקר מקיף, חד-משמעי וממוקד בנושא הקשר בין זיהום ותחלואה כפי שאמור היה להיות.

בכנס השקת הפרויקט שאותו תוביל אוניברסיטת חיפה אמר פרופ' שמואל רשפון, רופא מחוז חיפה במשרד הבריאות, כי "התקווה היא שבזכות המחקר הזה נדע בפעם הראשונה, על בסיס עובדות מדעיות, אם יש קשר סיבתי בין זיהום האוויר במפרץ חיפה לתמותה ולתחלואה העודפת באזור. ואם כן, איזה מזהמים בדיוק תורמים לכך".

"מקווה שבשנה הקרובה נוכל להסביר את הסיבה לתחלואה העודפת". חיפה (צילום: ראובן קסטרו)

מדובר במחקר גדול שבו ישתתפו 20 חוקרים וחוקרות מתשעה מוסדות שונים, כולל אוניברסיטת הרווארד. את המחקר יובילו פרופ' בוריס פורטנוב, פרופ' שי לין ופרופ' רפאל כראל והוא ימומן על ידי איגוד ערים אזור מפרץ חיפה להגנת הסביבה.

מאגר המידע שישרת את החוקרים יכלול מדגמי ענק שיתבססו על עשרות אלפי בני אדם באזור, בהם כל התינוקות עד גיל שנה, כל מי שחלה בסרטן מ-2012 ואילך, כל המתגייסים לצה"ל שהיו חולים באסטמה, חולי אסטמה בני 14-6 ואוכלוסיות נוספות. כמו כן, המחקר יכלול "ניטור ביולוגי" כשרמות וסוגי הזיהום ימדדו בגוף הנבדקים. ד"ר עופר דרסלר, מנכ"ל איגוד ערים אזור מפרץ חיפה להגנת הסביבה, אמר כי הוא "משוכנע שהמחקר יעזור לפתור עוד בעיות". פרופ' פורטנוב אמר: "אני מקווה שכבר בשנה הקרובה נוכל להסביר את הסיבה לתחלואה העודפת". על אף שהסקר יסתיים רק בעוד כחמש שנים, נראה כי המומחים כבר תמימי דעים בקשר הישיר בין זיהום לתחלואה.

ממשרד הבריאות נמסר: "תוצאות המחקר יוכלו לסייע ולהרחיב את המידע הקיים ולקשור באופן כמותי ומפורט בין זיהום האוויר לתחלואה".

3. מנהיגת האופוזיציה שנלחמת ביונה יהב

"יונה יהב הוא המשרת הגדול ביותר של ממשלת ישראל", טוענת ד"ר עינת קליש רותם, שעומדת בראש האופוזיציה בחיפה, בשיחה עם וואלה חדשות. "כבר שנים רבות שהוא עוזר לממשלה לקדם כל מה שהיא רוצה, מבלי לשאול הרבה שאלות, בייחוד בתכניות החדשות בתחום התעשייה שהיא מקדמת. יהב הוא בעצם משרתם של שני אדונים, מחד הממשלה ומאידך התעשיות".

ד"ר קליש רוצה להחליף את יהב, ראש העיר חיפה מזה 12 שנים ומי שנדמה לעתים כבלתי ניתן להזזה. עם זאת, לאחר פרסום הדוח המדאיג של משרד הבריאות נראה כי התמונה בעיר השתנתה. מי שניצלה את ההזדמנות הייתה קליש, ארכיטקטית מומחית לתכנון ערים ובריאות הציבור.

שנים שקליש מוחה על התחלואה ועל הזיהום, אך הפעם עליית הנושא לכותרות אפשרה לה לנגח את יהב ביתר קלות. "לאור פרסומי משרד הבריאות היום ובתקופה האחרונה, אני קוראת לראש העיר חיפה, מר יונה יהב להתפטר לאלתר", כתבה קליש בעמוד הפייסבוק שלה. "ראש העיר הוא האחראי הראשון והבלעדי לבריאותם ולרווחתם של תושבי חיפה ואף לתושבי המטרופולין כולו. למרות זאת, הוא היה עסוק בשנים האחרונות בגלגול האחריות לכתפי הממשלה ולגורמים אחרים, במקרה הטוב, ובטשטוש המידע והסטת תשומת לב התושבים על ידי מסיבות וחגיגות, במקרה הרע. רק לפני כמה חודשים טען יהב כי אינו מכיר את 'הנתונים השקריים שמפיצים בכל העיר'. ראש העיר כשל בתפקידו הבסיסי והמרכזי. יהב, לראשונה בחייך קח אחריות על כישלונותיך- הגש התפטרותך".

"נלחמים בכל הכוח". ד"ר עינת קליש רותם (צילום: באדיבות המצולמת)

"יש היום שלוש תכניות ענקיות שהממשלה הולכת לקדם במפרץ חיפה", סיפרה קליש. "נמל חדש ונמל שני מיותר לחלוטין, כולל נמל דלקים ובתי זיקוק שהולכים להגדיל את המתקנים שלהם פי שלושה. יש את הקרקעות בצפון, שם יש מתחם ענק שאמור להיות מחסן של דלקים וגזים. שלוש התכניות יחד הולכות להגדיל באופן משמעותי את כושר הייצור של התעשיות בתחום הדלק. הממשלה דוחפת את זה וראש העיר שותק ומיישר קו לחלוטין. לא מערער, לא שואל, לא אומר כלום".

על השאלה מה יעלה בגורל המחאה של תושבי חיפה והאם תתקיים מהפכה עונה קליש: "אנחנו נלחמים בכל הכוח. זו לא רק מלחמה שלי. המלחמה בזיהום אוויר היא של עשרות ומאות אנשים וזהו מאמץ משותף של הרבה אנשים. אנחנו עובדים באמונה מלאה, בנכונות ובאהבה גדולה לעיר. אני בטוחה שנצליח".

הווטו הנשיאותי שהטיל אובמה על צינור הנפט קיסטון XL לא שם קץ לסערה שנמשכת שנים. למה דווקא המיזם הכלכלי הזה נהפך לסמל המאבק הסביבתי

בכנס בוחרים שערך נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, בחודש שעבר בבנדיקט קולג' שבדרום קרולינה, ביקשה פעילה סביבתית מקומית לשאול את הנשיא שאלה. "אדוני הנשיא, רציתי להודות לך שהטלת וטו על צינור הנפט קיסטון XL", 
פתחה הפעילה, שהתקשתה להסתיר את התרגשותה. "אתה כל מה שעבדנו עבורו. אתה כל מה שקיווינו לו. תודה, תודה, תודה", אחרי שסיימה לשבח את הנשיא שאלה הפעילה: "אדוני הנשיא, אתה חושב שהווטו שלך יספיק כדי לעצור את הצינור?".

השאלה העידה על חששם של רבים מהמלחמה הסוערת שמתנהלת בשנים האחרונות סביב צינור הנפט קיסטון XL, שיעבור מקנדה למפרץ מקסיקו. בסערה זו מעורבים פעילים סביבתיים, סלבריטאים, פוליטיקאים, חברות נפט קנדיות ואמריקאיות, מיליארדרים ויח"צני על, ואפילו התערבות ישירה של 
הנשיא אינה מבטיחה ניצחון. במיוחד מאז שהרפובליקאים, שרובם תומכים בצינור, הצליחו להשתלט על שני בתי הקונגרס.

חלקי צינורות המיועדים לפרויקט קיסטון XL

אובמה הסביר לקהל בבנדיקט קולג' את עמדתו: "תומכי הצינור טוענים שהוא ייצור משרות. האמת היא שהצינור יוביל נפט קנדי אל השוק העולמי. הוא יוסיף כמה אלפי מקומות עבודה בתחום הבנייה למשך שנה־שנתיים, אבל רק 200 מקומות עבודה קבועים. כמו כן, הפקת הנפט תהיה מזהמת באופן יוצא דופן", הבהיר אובמה את עמדתו, אך הוסיף: "אנו נוטים שלא לאשר צינור שייטיב בעיקר עם חברות זרות, אבל טרם קיבלנו החלטה סופית".

כשבועיים וחצי לפני אותה אסיפת בוחרים הטיל אובמה את הווטו הנשיאותי השלישי שלו כנשיא - והראשון זה חמש שנים - על הצעת חוק שהעביר הקונגרס ואישרה את הקמתו של צינור הנפט, שנועד להעביר 830 אלף חביות נפט גולמי מקנדה לבתי זיקוק בטקסס, אילינוי, אוקלהומה ונברסקה. השערוריה סביב הצינור, שעלותו מוערכת ב־8 מיליארד דולר ושצפוי להניב רווחים של עד 100 מיליארד דולר לבעליו ושותפיהם, סירבה לדעוך עם הווטו של אובמה. הרפובליקאים בסנאט נכשלו בניסיון לעקוף את הווטו הנשיאותי.

מאז שחברת טרנסקנדה, בעלת הצינור, קיבלה אישור לפתח את הפרויקט מידי ג'ורג' בוש הבן, לפני שבע שנים, נהפך קיסטון XL לסמל החשוב ביותר של המאבק הסביבתי בארצות הברית וגרם למתיחות ביחסים בין קנדה לארצות הברית. עם ההשתלטות הרפובליקאית על הקונגרס בסוף 2014 והווטו של אובמה, הוא גם נהפך לסוגייה חשובה במאבק בין הרפובליקאים לדמוקרטים לקראת הבחירות לנשיאות בשנה הבאה.

מה הופך את הצינור, שאמור להימתח על פני 1,900 קילומטרים, לכל כך שנוי במחלוקת? ראשית, מקורו של הנפט שיזרום בצינור הוא חולות הזפת של אלברטה, קנדה, שהנפט המופק מהם נחשב למזהם ביותר בעולם. מתנגדי הפרויקט טוענים שהצינור יחולל נזק בלתי הפיך לסביבה. הם מזהירים שצינורות נפט מסוגו, שמעבירים נפט שמופק מחולות זפת, פגיעים יותר לדליפות, וטוענים כי הוא יתרום באופן משמעותי לשינוי האקלים. ב־2012 טען מדען האקלים ג'יימס הנסן, לשעבר ראש המכון ללימודי החלל של נאס"א, כי חולות הזפת של קנדה מכילים יותר פחמן דו חמצני מכל הפחמן שנפלט על ידי תעשיית הנפט העולמית אי פעם. עולם שמתקרב באופן מסוכן לנקודת האל־חזור בכל מה שנוגע לשינוי האקלים, טוענים מובילי המאבק נגד קיסטון XL, בהם האקטיביסט הסביבתי הידוע ביל מקיבן, אינו יכול להרשות לעצמו פרויקט יקר, בזבזני ומזהם כמו הצינור.

תומכי הפרויקט טוענים כי הוא יספק לכלכלה האמריקאית את מה שהיא משתוקקת אליו יותר מכל: משרות. טרנסקנדה טוענת כי הצינור יספק לכלכלה האמריקאית כ־42 אלף משרות, באופן ישיר ועקיף. דו"ח של משרד החוץ האמריקאי, לעומת זאת, קבע ב־2014 שהפרויקט ייצור כ־2,000 משרות בנייה זמניות ורק 35 משרות קבועות בארצות הברית. תומכי הפרויקט טוענים גם כי הוא יסייע לעצמאות האנרגטית של ארצות הברית, למרות העובדה שהרוב המוחלט של הנפט שיופק דרכו יימכר בשוק הבינלאומי.

כל זה עדיין לא מסביר מדוע הפך הצינור לסוגיה סביבתית כל כך בוערת, שמרתקת את המערכת הפוליטית באמריקה כבר שבע שנים. ישנם כיום ארבעה צינורות נפט גדולים שמעבירים נפט מחולות הזפת באלברטה לארצות הברית, בנוסף לכמה צינורות קטנים יותר, שיחדיו מעבירים יותר מחצי מיליון חביות נפט ביום מאלברטה לבתי זיקוק במדינות כמו מונטנה וקולורדו. ב־2009, למשל, אישר ממשל אובמה את הקמתו של צינור נפט שיעביר כ־400 אלף חביות נפט ביום מאלברטה לוויסקונסין. ב־2010 הושלם הצינור, אלברטה קליפר שמו, והחל לפעול מבלי לעורר מאבק משמעותי.

לתעלומה מתווספת העובדה שניצחון של אחד מהצדדים לא אמור להיות כל כך משמעותי. מספר המשרות שייווצרו אם הצינור יאושר לא יהיה רב, וכבר השנה תוכפל כמות הנפט שמגיעה מחולות הזפת בקנדה לארצות הברית לעומת 2014. מכאן שהתועלת הסביבתית של עצירת הפרויקט תהיה שולית.

אז מדוע דווקא קיסטון XL עומד במרכז המאבק הסביבתי? התשובה היא קמפיין חכם של הארגונים הסביבתיים. קיסטון XL היה יכול לעבור בשקט, בדיוק כמו אלברטה קליפר לפניו, אבל הפגנות שערכו הארגונים הסביבתיים, שבהן נעצרו לעתים מפורסמים כמו השחקנית דאריל האנה מחוץ לבית הלבן, עשו את שלהן. בפברואר 2013 הפגינו כ־30 אלף איש בוושינגטון בדרישה לחסום את הקמת הצינור והיתה זו ההפגנה הסביבתית הגדולה יותר שנערכה עד אז בארצות הברית.

בשנים האחרונות הפכה סוגיית הצינור לקרב בעל חשיבות מכרעת עבור המדיניות הסביבתית של ארצות הברית. מטרתם של הארגונים הסביבתיים היתה למשוך את הרפובליקאים, שמכחישים את קיומו של שינוי האקלים, לתוך זירה נוחה עבורם: פרויקט יקר ומזהם שתועלתו הכלכלית מוטלת בספק ובו מושקעים האחים צ’ארלס ודייוויד קוך, המיליארדרים השנואים על המחנה הליברלי, שהם בין התורמים הגדולים לתנועת מסיבת התה והמפלגה הרפובליקאית. מולם התייצבו מיליארדרים אחרים, כמו מנהל קרנות הגידור טום סטייר, תורם דמוקרטי שסייע לממן ארגונים שהתנגדו להקמת הצינור ואף נעצר בעצמו באחת ההפגנות מול הבית הלבן. הרפובליקאים, מצדם, משתמשים במאבק הזה על מנת להוכיח שהדמוקרטים רוצים למנוע מתעשיית הנפט לגדול ובכך מונעים גם צמיחה כלכלית ויצירת משרות.

ומה חושבת דעת הקהל על המהומה הזאת? סקר שערך האפינגטון פוסט בנובמבר בשיתוף עם אתר הסקרים המקוון YouGov העלה ש־56% מהאמריקאים תומכים בהקמת הצינור, בהם 83% מהרפובליקאים, 40% מהדמוקרטים ו־53% מהעצמאים. סקרים דומים שנערכו בסוף השנה שעברה על ידי העיתון "USA טודיי" ומכון המחקר פיו, מצאו שהתמיכה בהקמת הצינור היא כ־60%.

זאת, אולי, הסיבה שאובמה סירב להתחייב שהוא אכן לא יאשר את הקמת הצינור: מצד אחד, מתן אישור לפרויקט ימחק לחלוטין את המורשת הסביבתית של כהונתו כנשיא; מצד שני, ייתכן שהתנגדות לפרויקט שנחשב למועדף על ידי רוב האמריקאים תסכן את המפלגה הדמוקרטית בבחירות. בכל מקרה, הקרב על קיסטון XL הוא כבר גדול בהרבה מצינור אחד. והצינור האחד הזה, כנראה, ייתקע לשנים רבות - עד שהקרב עליו יוכרע.

לפני כשנה החלו בחברה ביישום "הפרויקט הסביבתי החשוב ביותר": הפחתת פליטת זיהום האוויר מארובות תחנות הכוח השורפות פחם. אלא שעתה טוענים בחברה כי אין די מימון להשלימו

אחד המראות המוכרים מעל שמי מישור החוף הוא פס עבה של זיהום אוויר בגווני אפור וחום, שרובו נוצר בתחנות הכוח של חברת החשמל כמו זו בחדרה, ששורפות פחם ומשחררות לאוויר מזהמים מסוכנים לבריאות כמו תחמוצות חנקן וגופרית. באחרונה קיבלו תושבי האזור בשורה עת החלה חברת החשמל ביישום תוכנית להפחתת פליטות הזיהום בתחנות בחדרה ובאשקלון לאחר שהמשרד להגנת הסביבה חייבה לעשות כן.

היקפו של פרויקט זה מגמד כל פעילות למניעת זיהומים שבוצעה עד היום ועלותו מוערכת ביותר משבעה מיליארד שקלים. לשם השוואה, העלות של הפעולות הנרחבות להפחתת זיהום וטיפול במפגעים סביבתיים שבוצעו בעשור האחרון בנאות חובב מוערכת ב-1.6 מיליארד שקלים.

אלא שעתה מתברר כי עתידו של הפרויקט, שאמור היה להסתיים עד 2018, נמצא בסכנה בגלל המצב הכלכלי של חברת החשמל. זו אף הזהירה באחרונה כי הוא ייעצר אם לא יובטח מימון להמשך ביצועו. בחברה טוענים כי הם זקוקים למימון נוסף מרשות החשמל, אלא שברשות אומרים שמימון מסוג זה אפשרי רק כהחזר - כאשר הפרויקט יושלם ויוחזר לציבור וימומן בעזרת העלאת תעריף החשמל. בינתיים, איש אינו יודע מה יעלה בגורל הסכנות הבריאותיות לתושבי אזור החוף.

מטרת השלב הראשון של הפרויקט, שכבר יצא לדרך בשתי תחנות הכוח, היא להביא לכך שיחידות ייצור חדשות יהיו מצוידות באמצעים הנדרשים להפחתת הזיהום. בשלב הבא אמורה חברת החשמל להפחית את הזיהום גם מיחידות ייצור החשמל הוותיקות יותר בשתי התחנות.

על היקף העבודות ניתן ללמוד מהפעילות המתבצעת בחודשים האחרונים בתחנת הכוח בחדרה. באתר הוקם מפעל של חברה פולנית שמשימתו היחידה היא לייצר גלילי פיברגלס, שישמשו כצינורות המוכנסים לארובה החדשה שהוקמה כדי לקלוט את הגזים לאחר שעברו תהליכי טיהור. הארובה הישנה תושבת ותשמש רק כגיבוי.

לצד הארובה נבנים מתקנים שבהם יתבצעו תהליכי הטיפול בזיהום. "אנחנו מתחילים בטיפול עוד בשלב שריפת הפחם", מסביר צבי שטג, מנהל אגף תכנון הנדסי בחברת החשמל. "בין השאר נטחן את גרגרי הפחם לקוטר זעיר יותר כדי שהשריפה תהיה יעילה יותר".

הגזים הנפלטים בעת שריפת הפחם יעברו לסולקנים ומסננים - מתקנים שבהם מתבצעים תהליכים המפחיתים משמעותית מזהמים כמו תחמוצות חנקן וגופרית. המשרד להגנת הסביבה מעריך שהפרויקט כולו יביא להפחתה של 80% מכמות מזהמים אלו. בנוסף, תהיה ירידה של עשרות אחוזים בפליטה של חלקיקים המכילים מזהמים ומהווים סיכון בריאותי משמעותי בגלל יכולתם לחדור אל תוך מערכת הנשימה, וכן יימנעו מחלות ומוות כתוצאה מחשיפה לזיהום. אחת התוצאות תהיה חיסכון בעלויות ההוצאות הבריאותיות שיצדיק להערכת המשרד את ההשקעה הגדולה.

"זהו הפרויקט הסביבתי החשוב ביותר בתחום איכות האוויר", אומרת שולי נזר, סמנכ"לית במשרד להגנת הסביבה. "צריך לזכור שתחנות מסוג זה במדינות אחרות כבר מזמן פועלות עם האמצעים הללו". לפי ניתוח איכות אוויר שערך המשרד להגנת הסביבה, רמת הזיהום בחדרה ובאשקלון גבוהה במיוחד בגלל זיהום מתחנות הכוח. עד עתה ביצעה חברת החשמל עבודות ביחידות הייצור החדשות בהיקף של קרוב לשני מיליארד שקלים, אבל אי-ודאות רבה אופפת את השלב הבא שבו יטפלו ביחידות הייצור הוותיקות יותר שמהן נפלט עיקר הזיהום.

אלא שחברת החשמל מצויה במצוקה תקציבית קשה. בנוסף, לא ברור עדיין מתי תיושם הרפורמה שתכננה הממשלה לבצע במשק החשמל שבמסגרתה אמור היה להתברר מעמדה של החברה. על רקע מצוקה כלכלית וארגונית זו הודיעה חברת החשמל למשרד להגנת הסביבה שיש חשש ממשי שלא תוכל להשלים את פרויקט הפחתת הפליטות אם לא יובטח התקציב הנדרש ליישומו. "ביקשנו באופן רשמי מהמשרד להגנת הסביבה לפרוס את משך ביצוע התוכנית", נמסר מחברת החשמל. "עקב סיבות מימוניות החברה לא תוכל להמשיך את הפרויקט בחלק הנוגע לתחנת הכוח באשקלון".

שטג מוסיף ואומר ש"צריך לזכור שמדובר בפרויקט שעלותו דומה לזו של הקמת תחנת כוח, מבלי שהוא יספק לנו אפילו מגה־ואט אחד של חשמל". לדבריו, "אנחנו מבינים שחשוב לבצע אותו אבל אנחנו צריכים ודאות".

מי שאמור להבטיח את מימון הפרויקט היא רשות החשמל. חברת החשמל ביקשה לקבל ממנה כבר עתה הבטחה לכיסוי העלויות, ומשרד האנרגיה, התשתיות והמים שותף לעמדה זו. "המודל הראוי הוא שרשות החשמל תכיר מראש בפרויקטים הנמצאים בתוכניות הפיתוח של חברת החשמל", נמסר מהמשרד. "כמובן שלאחר הביצוע ניתן יהיה לערוך תיקונים בתחשיבים בהתאם לביצוע".

אלא שמרשות החשמל נמסר שהחוק מחייב אותה להחזיר את ההשקעות של חברת החשמל לפרויקט מסוים לאחר שזה הושלם והחלה הפעלתו. מימון ההחזר ייעשה באמצעות העלאת תעריף החשמל רק כאשר תסתיים התוכנית. ברשות ציינו שפרויקט הפחתת הפליטות מורכב במיוחד ועדיין נותרו סימני שאלה לגבי העלות שלו. הרשות נמצאת בדיונים מול חברת החשמל ועדיין לא קיבלה את כל ההבהרות הנדרשות.

לפני כחודשיים פנתה בעניין זה יושבת ראש הרשות, אורית פרקש־הכהן, למנכ"ל חברת החשמל אלי גליקמן. היא הבהירה לו שבהיעדר מידע מלא ולאור השינויים המהותיים שהיו בעלויות הפרויקט, הרשות לא תוכל לבצע בקרת עלויות כנדרש ממנה. "הרי ידוע לך היטב שהרשות היא בעלת האחריות בנושא ואין היא רשאית להטיל מקדמות על הציבור באמצעות התעריף לפני מועד מתן השירות לציבור", כתבה.

ואילו במשרד להגנת הסביבה מסרבים בינתיים לאשר עיכובים בביצוע התוכנית. "זהו פרויקט שיש לו חשיבות רבה", אומרת נזר. "אנחנו חוששים שאם הוא ייעצר - יהיה קשה לחדש אותו".

העיצומים הכספיים — קנסות — המוטלים בשנים האחרונות על גופים הפוגעים באיכות הסביבה ממריצים אותם למנוע מפגעים. פסקי דין שפורסמו באחרונה מוכיחים שמדובר בקנסות מוצדקים

המשרד להגנת הסביבה עושה בשנים האחרונות שימוש נרחב בעיצום כספי — קנס המוטל על מי שהפר הוראת חוקים לשמירת הסביבה. כלי זה מכוון לא רק כלפי מי שגרם זיהום, אלא גם נגד מי שהפר הוראות בחוק שנועדו למנוע זיהומים או תקלות סביבתיות. הקנס הוטל בשנים האחרונות בעיקר על מפעלים, אך גם על גופים אחרים. בשנה האחרונה עתרו כמה מהם לבית המשפט נגד ההחלטה לקנוס אותם. פסקי דין שפורסמו באחרונה מוכיחים, שהמשרד להגנת הסביבה, באמצעות פרקליטות המדינה, הצליח להוכיח בבתי המשפט שמדובר בקנסות מוצדקים.

פסק דין אחד, שפורסם החודש, עוסק בתחנה המרכזית בירושלים. על החברה המפעילה את התחנה הוטל עיצום של 708 אלף שקל, לאחר שהמשרד להגנת הסביבה קבע שהיא לא ביצעה את הנדרש על פי חוק אוויר נקי, להקטין את חשיפת הנוסעים לזיהום אוויר באזור ההמתנה לאוטובוסים. החברה הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים עתירה מינהלית, בטענה שיש לבטל את העיצום, או לחלופין להפחיתו. החברה טענה, שאין להטיל עליה את האחריות לפליטת זיהום מאוטובוסים מאחר שהיא אחראית רק להפעלת חניון כלי הרכב הפרטיים והשטח המסחרי בתחנה. כמו כן טענה, שנקטה פעולות שנדרשו להפחתת הזיהום.

השופט יורם נועם קבע בפסק הדין, שיש להקטין את העיצום הכספי ב–20% בגלל פעולות שנקטה החברה לצמצום החשיפה לזיהום, אך למעשה דחה את טענות החברה. על פי פסק הדין, על החברה, כבעלת רשיון העסק של התחנה כולה, חלה אחריות לכל מקור לפליטת זיהום, והיא מחויבת לשמור על איכות האוויר. השופט ציין, שאמנם החברה נקטה פעולות להקטנת החשיפה, אך סיורים שעשו בתחנה אנשי המשרד להגנת הסביבה — בהתרעה מראש, או במפתיע — הראו, שהיו הוראות שלא בוצעו. בין היתר, לא נשמרה ההפרדה בין אזור המתנת הנוסעים לבין רציפי האוטובוסים, והדלתות בין שני המתחמים נותרו פתוחות. המעבר החופשי הוא שגרם לתנועת נוסעים אל הרציפים, שבהם זיהום אוויר גבוה.

פרשה אחרת שבה עמדה למבחן מדיניות העיצומים הכספיים נוגעת לרכבת ישראל ונדונה בבית המשפט המחוזי בירושלים בפני השופט ארנון דראל. בעתירה שהגישה הרכבת היא ביקשה לבטל חמישה עיצומים שהוטלו עליה בגלל הפרות של היתר רעלים, המאפשר לה להפעיל רכבות המובילות מכולות ובהן חומרים מסוכנים.

מדובר בנסיבות יוצאות דופן: רכבת ובה חומרים מסוכנים הושבתה במסוף באזור התעשייה נאות חובב, בעקבות שביתה של עובדי הרכבת לפני שנתיים וחצי. המשרד להגנת הסביבה קבע, בין היתר, שהמכולות לא אוחסנו במקום המיועד לכך, ובו תשתית מתאימה למניעת זיהום קרקע במקרה של דליפת חומרים. כמו כן לא היה במקום צוות חירום, האמור לטפל באירועים של דליפת חומרים מסוכנים. הסכום הכולל של העיצום שהוטל על רכבת ישראל היה בתחילה 5.2 מיליון שקל, והוא הופחת ל–2.7 מיליון שקל לאחר שהרכבת השמיעה את טיעוניה בפני המשרד להגנת הסביבה.

בעתירה נגד העיצומים טענה רכבת ישראל, שלא היה מדובר באחסון חומרים מסוכנים, אלא ברכבת שחנתה על המסילה, כחלק מאילוץ שכפו עליה העובדים ששבתו. השופט דחה טענה זו וקבע, שאם היה מדובר בעצירה לזמן קצר, היה אפשר לקבל את הטיעון, אבל לא כשהיה מדובר בפרק זמן של 48 שעות. רכבת ישראל גם טענה, שאמנם לא היה במקום צוות חירום, אבל היה צוות מאבטחים, שקיבלו הכשרה מתאימה לטיפול בחומרים מסוכנים.

השופט דחה את העתירה. בפסק הדין שפירסם לפני חמישה חודשים קיבל השופט את טיעוני המשרד להגנת הסביבה על כך שהיה צריך להיות במקום צוות חירום, שהוא האמור לתת מענה ראשוני לטיפול באירוע של חומרים מסוכנים. כמו כן לא קיבל את הטענה, שרכבת ישראל לא היתה יכולה לפעול כנדרש בגלל השביתה. השופט סבר, שהיה על רכבת ישראל להיערך גם למצבים כאלה. "חוסר המעש של העותרת הוא שהביא לקביעה כי הפרה את תנאי ההיתר, ולא השביתה", הוסיף השופט.

פסקי הדין האחרונים נותנים רוח גבית למהלך של הטלת העיצומים. יש לקוות, שמנהלי מפעלים וחברות פרטיות וממשלתיות יתייחסו לאמצעי זה כתזכורת חשובה לכך שעליהם לקיים את דרישות החוק. בפסק הדין שכתב ציין השופט דראל, שאמצעי זה נדרש לאחר שהתגלו קשיים רבים בענישה במסלול של אכיפה פלילית. השופט הסביר, שאחד היתרונות בשימוש בכלי העיצום הוא, שמדובר בדרך כלל בעבירות ללא קלון, והטיפול המינהלי בהן — באמצעות העיצום — מקל את העומס הכבד המוטל על מערכת אכיפת החוק הפלילית.