ידיעות/עדכונים זיהום

הקשר בין הזיהום באזור חיפה לתחלואה של התושבים בסרטן

נשלח 18 במרץ 2016, 14:22 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 18 במרץ 2016, 14:24 ]

קחו אוויר ותירגעו
יותר מ־30 שנות מחקר, יותר מ־70 דו"חות ומחקרים, מאות נתונים מבהילים על הקשר בין הזיהום באזור חיפה לתחלואה של התושבים בסרטן, מחלות נשימתיות, דם ולב. מוסף כלכליסט צלל עמוק אל כל אלה כדי לנסות להבין איך המפעלים המזהמים, אוכפי החוק וגם התושבים יכולים להמשיך לעצום את ארובות העיניים

דבר מופלא קורה באזור חיפה. בזה אחר זה, שנה אחר שנה, לעתים כמה פעמים בשנה, מתפרסמים מחקרים, דו"חות ורישומים רפואיים מבהילים על הקשר בין זיהום סביבתי לתחלואה איומה. ועדיין, גם אחרי כל השנים, המחקרים האלה, איך נאמר, פשוט ממשיכים להתפרסם. הצהרות למכביר יש, גם תיקוני חקיקה מסוימים ואפילו ניסיונות אכיפה מתונים וירידה מסוימת בזיהום האוויר. אבל צעדים דרסטיים - לעולם לא. לא מצד אנשי איכות הסביבה, ודאי לא מצד המפעלים המזהמים, וגם לא מצד התושבים. מכונה נהדרת של הרגעה, כמעט הרגעה מרצון, מרחפת כל העת מלמעלה ומעלימה את הדאגות.

 

הנה, רק לפני שבועיים חשף חיים ריבלין, כתב חדשות ערוץ 2, מחקר רחב היקף שעורכת קבוצת חוקרים מאוניברסיטת חיפה. המחקר בדק שלושה מוקדים באזור חיפה - קריית חיים וקריית ביאליק, דרום־מזרח קריית טבעון ורכס הכרמל בצד שפונה לאזור התעשייה - ומצא כי מאז 2012 באזורים אלה התחלואה בסרטן לימפומה גבוהה עד פי 5 מהממוצע. נוסף על כך מצא המחקר כי באזורים הללו מספר התינוקות שנולדו במשקל נמוך ועם היקף ראש קטן גבוה ב־30%-20% ממספרם של תינוקות קטנים שנולדו בשכונות אחרות בנפת חיפה.

 

הסערה לא איחרה לבוא. נתונים שכאילו נלקחו מהסיוט של כל הורה ומבוססים על מחקר שעורכים חוקרים מנוסים הם שילוב מבהיל במיוחד שקשה להתעלם ממנו. הכותרות בעיתונות רעשו, מאות אזרחים יצאו להפגין, ארגוני הירוקים מיהרו לגנות ולהצביע על האשמים. אלא שבד בבד יצא לדרך מסע ההרגעה. החוקרים זומנו לפגישה דחופה במועצת עיריית חיפה, שבה לקחו חלק גם שר הבריאות והשר להגנת הסביבה, ומאותו רגע המסרים מצד הגורמים האמונים על בריאות תושבי האזור היו אחידים: דאגה לתושבים והבטחה שבריאותם נשמרת, ובצדה דרישה לא למהר להסיק מסקנות. די מהר הועלו בראיונות לתקשורת תהיות לגבי מהימנות הנתונים ודיוקם, נשמעו קריאות להמתין לתוצאות הסופיות של המחקר, נשאלו שאלות לגבי האינטרס מאחורי ההדלפה במועד הזה דווקא. המפעלים המזהמים הקפידו לא לפצות את הפה בשום אופן, ועד מהרה נוטרל האימפקט.

 

ההתנהלות הזאת היתה יכולה להיחשב לגיטימית אלמלא תושבי אזור חיפה כבר היו בסרט הזה עשרות פעמים בעבר. איכשהו, זה תמיד מסתיים בקעקוע הנתונים, החלשת המסקנות, מסר מרגיע על כך שהעניינים בשליטה ובסופו של דבר סילוק המחקר התורן מעל סדר היום, עד למחקר המבהיל הבא. בהתחשב בהצטברות המחקרים במשך השנים, מדובר בתופעה מדהימה ממש. כאילו התעשייה המזהמת היא כוח טבע שאין מנוס מפגיעתו. "מוסף כלכליסט" צלל ליותר מ־70 מחקרים ודו"חות מקצועיים, חלק מהם מלפני 30 שנה ויותר, שבכולם פורסמו נתונים מבהילים על הקשר בין רמות הזיהום באזור חיפה לתחלואה של תושביו. מהמחקר שנערך ב־1984 ומצא במימי המפרץ ריכוז כספית גבוה פי 157 מהסטנדרט, הבדיקה מ־1986 שמצאה ריכוזים גבוהים של אבץ בגופם של ילדים בקריית הפלדה, ועד המחקר הנוכחי. חלפו עשורים של זיהום ומומחים שמתריעים מהשלכותיו, ומה שהשתנה הוא בעיקר זמן ההמתנה המתקצר והולך מדו"ח לדו"ח.

 

1984

כספית במפרץ

בדיקות העלו שבמים הרדודים במפרץ חיפה יש כספית שמקורה במפעל במפרץ. הסחופת על פני השטח בסביבות המפעל היתה מועשרת בכספית ברמה גבוהה פי 157 לעומת אזורים לא מזוהמים, והכספית הגיעה גם לדגים שחיים במפרץ. המחקר, מאת ד"ר חווה הורנונג וד"ר בוריס קרומגאלז מהמכון לחקר הימים והאגמים, פורסם ב־Marine Environmental Research.

 

1986

אבץ אצל ילדי קריית הפלדה

בדיקות דם מצאו רמות גבוהות של אבץ אצל 12.1% מהילדים שנדגמו בקריית ים, 8.8% מהילדים שנבדקו בנווה שאנן, ו־6.5% מילדי שכונת אחוזה על הכרמל. המחקר, שנערך בין היתר על ידי פרופ' אליהו ריכטר, ד"ר פרננדה גראור, ד"ר עדה תמיר ופרופ' דן אופנהיים, פורסם בכתב העת Science of the Total Environment.

 

1989

ילדי הברונכיטיס

באביב 1984 נערך סקר בריאות במפרץ חיפה בהשתתפות 4,334 ילדים בכיתות ב' ו־ה' שגרו בשלושה אזורים עם רמות זיהום שונות: גבוהה בנווה שאנן, בן דור, תל חנן ונשר; בינונית בקריית ים וקריית מוצקין; נמוכה בכרמל המערבי. נמצאה שכיחות גבוהה יותר של סימפטומים נשימתיים ומחלות דרכי הנשימה כמו ברונכיטיס בקרב ילדים שגדלו באזורים עם רמת זיהום בינונית וגבוהה בהשוואה לילדים משכונות שהזיהום בהן נמוך. הסקר פורסם ב־1991 על ידי המשרד לאיכות הסביבה.

 

 

1991

האין נשימה

במחקר נבדקה ההשפעה של זיהום האוויר על 3,500 משקי בית בחיפה, בשכונות עם זיהום גבוה ונמוך. נמצא קשר מובהק בין רמת הזיהום באזורי המגורים והעבודה לדיווח עצמי על מחלות וסימפטומים נשימתיים. המחקר הסתמך גם על נתונים בנוגע לשימוש בשירותים רפואיים ופורסם ב"הרפואה", עיתון ההסתדרות הרפואית בישראל.

 

1993

רעלים בקישון

בשפך הקישון למפרץ חיפה נמצאו קדמיום, אבץ, נחושת וכספית שמקורם במפעלים שהזרימו שפכים לנחל מאמצע שנות ה־50. את המחקר חיברו פרופ' ברק חרות, ד"ר חוה הורנונג, ד"ר נורית קרס וד"ר יובל כהן מהמכון לחקר ימים ואגמים, ד"ר משה שירב־שוורץ מהמכון הגיאולוגי וד"ר מיכאל קרום מאוניברסיטת לידס. הוא פורסם ב־Marine Pollution Bulletin.

 

1995

גשם כימי

בין 1981 ל־1995 נאספו 187 דגימות גשם שנמצאו בהן סולפט, יונים שנוצרים ממתכות אלקאליות, כלור, נתרן, אשלגן, סידן ומגנזיום.בקרב החתומים על המחקר היה פרופ' יעקב ממן מהטכניון, והוא פורסם ב־Water, Air, and Soil Pollution.

 

עד 100% חריגות

ד"ר ברננדה פליקשטיין, אז סמנכ"ל איגוד ערים חיפה לאיכות סביבה, בחנה את איכות האוויר בשלושת מתקני הניטור בעיר. הממצאים היו שב־3% עד 6% מהזמן יש חריגות מתקן איכות האוויר, והחריגות הללו מגיעות עד 100% מהתקן. הממצא הזה הוצג ביום עיון שערך מוסד שמואל נאמן בטכניון. בדברי פתיחה אישיים בכנס סיפר פרופ' אלכס סולן, משנה בכיר לנשיא הטכניון, כיצד בכל בוקר הוא מנגב את שמשת המכונית שלו, מתבונן בלכלוך על המטלית ותוהה מה הזיהום הזה עושה לריאות שלו. "כנס זה מתקיים בעתו ואולי אפילו מאוחר מדי", אמר, "בארץ התודעה לנושא הסביבה עדיין אינה מספקת".

 

1996

זיהום, לא אובך

> נתוני הריכוז של החומר החלקיקי הנשים שנאספו בשנים 1994-1993 בתחנות הניטור בנשר, נווה שאנן וקריית אתא מצביעים על חריגות מהתקן בכל אחת מהתחנות, בכל שנות המדידה. החריגות לא התרחשו רק בימי אובך וסופות חול, מה שמלמד כי מקורן בזיהום.הממצאים שעליהם חתומים פרופ' יעקב ממן, ד"ר אסנת יוסף, ד"ר אלה ברלין ואחרים פורסמו בדו"ח של מוסד הטכניון למחקר ופיתוח.

 

1997

הרעלים עדיין בקישון

ארבע שנים אחרי המחקר הקודם נותח שוב הרכב המתכות בשפך הקישון. הממצאים לימדו גם הפעם על רמות גבוהות של קדמיום, שמוכר כמסרטן, אבץ ונחושת. המחקר נערך על ידי ד"ר נורית קרס ופרופ' ברק חרות מהמכון לחקר ימים ואגמים ופורסם ב־Marine Pollution Bulletin.

 

2000

השייטים בקישון: נקודת השבר

מאי 2000 היה נקודת השבר שבה לראשונה עלה הרפש על גדותיו והציף את השיח הציבורי. מוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות פרסם תחקיר עוצר נשימה על 20 לוחמי שייטת שצללו במשך שנים בקטע המזוהם ביותר של נחל הקישון, בסמוך למפרץ, בתוך תערובת של דשנים, חומרים כימיים, מתכות כבדות, שמנים ודלקים. רבים מהם חלו בסרטן בגילאים צעירים למדי, חלק מהם מתו מהמחלה. חרף המחקרים שכבר פורסמו טען צה"ל להגנתו שלא ידע שהקישון מלא בחומרים מסרטנים. הסערה הציבורית הובילה למינויה של ועדת חקירה בראשות נשיא העליון בדימוס מאיר שמגר. הוועדה לא מצאה קשר ישיר בין תחלואת החיילים (מספרם טיפס בינתיים לכמאה) לבין הזיהום בנחל, אך גם לא שללה קשר כזה. הקושי לנטרל את כל הגורמים החיצוניים כדי להוכיח קשר ישיר בין הזיהום לתחלואה ימשיך וישמש כלי להחלשת אמינותם של מחקרים רבים אחרים. שמגר עצמו, אגב, היה בעמדת מיעוט וסבר שקיים קשר בין הזיהום בקישון לסרטן. בסופו של דבר המליצה הוועדה להכיר בצוללנים כמי שחלו במהלך שירותם הצבאי ולממן את הטיפול הרפואי בהם. גם אחרי הדו"ח, אף מזהם לא קיבל אחריות לחלקו בזיהום הנחל.

 

2001

הסרטן מטפס גבוה

רשם הסרטן הלאומי, פרופ' מיכה ברחנא, מפרסם סיכום נרחב של ישראלים שחלו בסרטן בשנים 1999-1984 לפי חלוקה גיאוגרפית. המספרים מראים כי תושבי חיפה ועכו מובילים את התחלואה בסרטן בישראל. בשעה שבין השנים 1993 ל־1998 חלה ירידה של 20%-3% במספר החולים בתל אביב ובירושלים, הרי שבחיפה עלה מספר החולים ב־7%-3%. בלט במיוחד שיעור החולים הגבוה בלימפומה נון־הודג'קין, סרטן שקשור למזהמים סביבתיים. הדו"ח פורסם אחרי שכבר פרצה סערת הקישון, הקשב הציבורי היה גבוה יותר והוא עורר עניין רב, גם אם לא בקנה המידה המוכר כיום. שלושה חודשים אחר כך פורסם שגם התחלואה בסרטן השד בחיפה היא הגבוהה בארץ.

 

2002

מתכות כבדות במפרץ

דו"ח של המכון לחקר ימים ואגמים על איכות מי החופים של ישראל מצא במפרץ חיפה עודף של כספית, עופרת ואבץ, לעומת אזורים אחרים. הדו"ח מצא כי בנמלי חיפה והקישון יש זיהום חמור עד בינוני של כספית, קדמיום ומתכות נוספות, וכן קיימים ריכוזי כספית גדולים בצפון המפרץ. בכ־10% מהדגים שבמפרץ חרגו ריכוזי הכספית מהתקן המחמיר שמקובל במדינות רבות בעולם, אבל לא מהתקן הישראלי שמתיר לאכול אותם. על הדו"ח חתומים פרופ' ברק חרות, ד"ר עדנה שפר וד"ר יובל כהן.

 

 

2007

עשור של תחלואת סרטן

שיעורי התחלואה בסרטן בנפת חיפה ממשיכים להיות גבוהים באופן יציב מאז 1997. במשך כל העשור מספר החולים גבוה בעקביות ב־23%-22% ממספר החולים הצפוי.הנתונים פורסמו על ידי פרופ' מיכה ברחנא, רשם הסרטן הלאומי.

 

2010

סיכון היסטרי לסרטן

מחקר רחב היקף, המבוסס על ניתוח היסטורי של 175 אלף איש ש־8,034 מהם חלו בסרטן, מעלה כי הסיכון לפתח את המחלה בחיפה גבוה ב־12% ביחס לשאר ישראל, אחרי שמנטרלים משתנים סוציו־דמוגרפיים. הסיכוי לחלות בסרטן ריאות גבוה ב־29%. המחקר, שעליו חתומים בין היתר פרופ' מיכה ברחנא וד"ר דוד ברודאי, עמד במוקד דיון בכנסת על הקשר בין הזיהום במפרץ לסרטן ריאות. בדיון אמר ברחנא: "רק שתקבלו פרופורציות בנושא... (סטייה של) 30% וגם 16% זה משהו היסטרי לחלוטין בסרטן. כשעושים מחקרים בסרטן ומגיעים ל־3%-2% יותר תחלואה בקבוצה מסוימת לעומת קבוצה שנייה, זה כבר נחשב לממצאים. כלומר, דברים של 10%, 15%, 20% ו־30% הם דברים שכמעט ולא רואים אותם".

 

2011

יותר סרטן שד

מיפוי גיאוגרפי שעשה פרופ' מיכה ברחנא מוצא שבין 1984 ל־1998 נפות חיפה ועכו בולטות בשיעורים גבוהים מהממוצע של נשים שחלו בסרטן שד.

 

פי 2.5 ילדי אסתמה

בעזרת תיקים רפואיים של כ־3,900 תלמידים בני 6 עד 14 ממטרופולין חיפה נבדק הקשר בין אסתמה לחשיפה למזהמים באוויר לפי אזור המגורים, במקביל לגורמי סיכון אישיים. הממצאים הראו שאסתמה בילדים בחיפה קשורה בחלקיקים נשימים, ובאזורים עם זיהום גבוה מספר הילדים האסתמטיים גבוה פי 2.5 מבאזורים שרמת הזיהום בהם נמוכה. חשיפה לחלקיקים, אפילו בריכוזים נמוכים שמתחת לסטנדרט הבינלאומי, היא גורם סיכון לאסתמה בילדים באזורים עירוניים. המחקר נערך בין היתר על ידי פרופ' בוריס פורטנוב, ד"ר חאלד כרכבי וד"ר אורית כהן־קסטל, ופורסם ב־International Journal of Environmental Health Research.

 

2012

סרטן ממכלי הדלק

מחקר בדק את הקשר בין מקרי סרטן למגורים בסמוך לאזור התעשייה בקריית חיים, שבו אתרי אחסון דלק. הממצאים הראו שככל שמתרחקים מאזורי התעשייה יש ירידה במספר מקרי סרטן ריאות ולימפומה נון־הודג'קין, בעיקר בקרב מבוגרים מעל גיל 65 (לאחר תיקנון של המרחק מדרכים ראשיות, ריכוז אוכלוסייה, עישון וכיוצ"ב). את המחקר ערכו כמה חוקרים מאוניברסיטת חיפה, בהם ד"ר מרינה זוסמן, והוא פורסם ב־Science of the Total Environment.

 

2013

סרטן פלוס 16%

בניסיון להעריך את הקשר בין סרטן למגורים על קרקע מזוהמת במתכות, השתמשו החוקרים באותה מערכת נתונים רחבה, שעקבה במשך 12 שנים אחרי אוכלוסייה של 175 אלף איש, מהם 8,034 חלו בסרטן. המסקנות היו שאם לוקחים בחשבון את המתכות שנמצאות בקרקע בכתובות המגורים של החולים, הסיכון לסרטן גדל ב־12%, וזאת, בניטרול משתנים דמוגרפיים כמובן. את המחקר ערכו בין היתר ד"ר אביעד זיק, ד"ר יקיר רוטנברג וד"ר תמר פרץ, שלושתם מבית החולים הדסה, והוא פורסם ב־American Journal of Cancer Epidemiology and Prevention.

 

גם קדמיום גורר סרטן

מחקר בדק את ריכוז הקדמיום בכ־1,800 דגימות אדמה שמכסות 162 קמ"ר באזור חיפה, והצליב אותן עם נתונים על חולי סרטן באותם אזורים שהתגלו במהלך 13 שנים. הממצאים לימדו שאנשים שגרו באזורים שבהם הקרקע עשירה בקדמיום היו בסיכון גבוה יותר של 11% לחלות בסרטן (21% יותר בקרב בני 65-41). על המחקר חתומים בין היתר ד"ר אביעד זיק, ד"ר יקיר רוטנברג ופרופ' מיכה ברחנא.

 

והנה מגיע הקרדיו־וסקולרי

מתפרסם דו"ח שמסכם שנת מחקר שנייה של הסיבות לתחלואה ולתמותה שלא על רקע סרטן במפרץ חיפה ובמועצה האזורית זבולון. המחקר, שמתייחס לשנים 2004 עד 2010, מצא קשר סטטיסטי מובהק בין חשיפה גבוהה לחלקיקים נשימים לבין פנייה למיון בבית החולים רמב"ם. נמצא גם קשר חיובי חזק בין הטמפרטורה - שמשפיעה על פיזור החלקיקים באוויר - לבין מספר המבקרים במיון. קשר סטטיסטי מובהק נוסף נמצא בין חשיפה גבוהה לארסן, שאותר בתחנות הניטור, לבין עלייה של 19% בפניות למיון בגלל מחלות לב וכלי דם (תחלואה קרדיו־וסקולרית). המחקר, שנערך על ידי פרופ' שי לין ופרופ' בוריס פורטנוב הוגש למדען הראשי של המשרד להגנת הסביבה שמימן אותו.

 

 

2014

הנה, ה־16% חוזר

דו"ח של משרד הבריאות לפי נפות, המתייחס לשנים 2011-2001, מצא עודף תחלואת סרטן באזור חיפה ועכו בשיעור של 10% עד 16% לעומת שאר הארץ. כותבי הדו"ח מדגישים שהממצאים תיאוריים, ולא ניתן להסיק מהם בוודאות קשר ישיר בין זיהום סביבתי לתחלואה בסרטן.

 

חיפה הכי מזוהמת

דו"ח של המשרד להגנת הסביבה מוצא כי בחיפה יש הכי הרבה זיהום מפליטות ותחבורה ב־2013, אף שהוא ירד בכמעט שליש במהלך השנה. עיריית חיפה בתגובה: "כל סקר חדש מציין ירידה דרסטית בכמות פליטות המזהמים ביחס לשנים קודמות, וזאת עקב עבודה מאומצת של כלל הגורמים... בעיריית חיפה, כדי לפצות על אוזלת יד ממשלתית בטיפול בנושא, הכריזו שלשום על תקנת חירום לפיקוח על פעילות ביקורות הפתע של המשרד שבוצעו בצורה חלקית, וכמו כן יופעל מערך ניטור מתקדם עם משרד הבריאות".

 

סרטן זה לחיפאים וגם לחיפאיות

עבודה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שהתבססה על נתוני משרד הבריאות, מצאה שבין השנים 2005-2001 אצל גברים בחיפה יש עודף מובהק של 10% בתחלואת סרטן, ועודף של 15% בשנים 2011-2006. אצל נשים העודף המובהק בתחלואה היה 11% ו־15% בהתאמה באותן תקופות. את העבודה ערכה שירי ספקטור־בן ארי.

 

פליטות פי 18 מבשאר הארץ

מדיווח של מחוז חיפה במשרד להגנת הסביבה לוועדת הכנסת עולה כי ב־2012 פליטת החומרים המסרטנים במחוז היתה 30.4 ק"ג לקמ"ר, לעומת 5.3-1.7 ק"ג לקמ"ר בלבד בשאר הארץ. פי 6 עד 18. מפעלי המפרץ פלטו 2,400 טונות חומרים אורגניים נדיפים לשנה, פי 21 מהפליטות ברמת חובב ועדיין מדובר בירידה של כ־43% לעומת 2009.

 

2015

ילדים ומתכות כבדות

בניסיון להסביר את הממצאים של תחלואה עודפת קיצונית בסרטן ריאות ובסרטן שלפוחית השתן, נאספו דגימות שיער מאנשים שחיו באזור חיפה בין 2007 ל־2015. החשד הוא שחשיפה כרונית למתכות כבדות כמו ניקל, ארסן וכרום עשויה להיות אחראית לתחלואת סרטן וגם למחלות נוירולוגיות ומחלות לב וכלי דם. הממצאים: בדיל וסטרונציום ברמה פתולוגית אצל נשים וילדים, כספית אצל גברים וילדים, וטיטניום, ונדיום, עופרת, גליום, כרום ובריום אצל ילדים. המחקר נערך על ידי אלאונור בלאורק בוש, איווט בוש וד"ר נאוה בויום ופורסם ב־British Journal of Medicine & Medical Research.

 

מכתב סיכום: המון סרטן

פרופ' איתמר גרוטו, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, מפרסם במכתב רשמי את נתוני התחלואה העודפת בנפת חיפה: תחלואה עודפת בסרטן גרורתי של כ־15%-10%, ותחלואה עודפת בסרטן ריאות בשיעורים שבין 15% ל־26%. המכתב גם מצטט את המחקר שלפיו זיהום האוויר באזור אחראי לתחלואה של כמחצית מהילדים שחלו בסרטן. הפעם המהומה התקשורתית היתה עצומה. ראש העיר יונה יהב הכריז שישים קץ לאימפוטנטיות של גורמי האכיפה, שלח משאיות זבל לחסום את הכניסה למפעלים ואיים בסגירתם. אלא שלא חלף יום וצופרי ההרגעה פעלו שוב. משרד הבריאות פרסם הבהרה שהנתונים נבדקו שוב ואין בסיס לקביעות הנחרצות לגבי עודף בתחלואת ילדים חיפאיים. יהב החזיר את המשאיות לבסיסן. המשרד להגנת הסביבה חזר לפעול מתחת לרדאר. והתושבים? הם נרגעו וממשיכים לחיות בשלווה בטוחה, כפי שעשו ב־70 הפעמים הקודמות. יש מי שדואג להם.

 

 

כשאין כסף, אין דאגות

 

ד"ר אריה ונגר סבור שהסיבות העיקריות לכך שהמצב לא משתנה באופן מספק הן תקצוב חסר שמונע מחקר ואכיפה, וסדרי עדיפויות של הרשויות. "לכולם יש אינטרסים, פרטיים וכלכליים, אבל לא ראיתי מישהו שבמודע מסתיר או מעוות מידע כדי לשרת את האינטרסים שלו", אומר ונגר, המשמש ראש תחום איכות אוויר ואנרגיה באדם טבע ודין. "הבעיה היא שדברים שהיו יכולים להשלים את התמונה לא נחקרים מחוסר תקציב או חוסר הבנה של חשיבותם. יש חומרים שבנוגע אליהם נערכו אלפי מדידות ויש חומרים ופעילויות שחסר לגביהם ידע".

 

למשל?

"למשל מדידת פליטות של מפעל בארובה שלו, לא בחוץ עם הפליטות של כולם".

 

דווקא נשמע פשוט.

"אבל לזה תמיד חסר כסף. יש בארץ עשרות ארובות ועשרות מפעלים, מכל ארובה נפלטים המון חומרים, ולא תמיד מגיעים לכל מפעל אפילו פעם בשנה. המגבלה העיקרית היא מחסור באנשי המקצוע. אם למחוז חיפה יש פקח או שניים לאיכות אוויר, אין שום סיכוי שבעולם שהם יכירו את כל המפעלים והתהליכים ויעשו ביקורות. אז את תקציב המדידות שיפרו עכשיו שיפור לא קטן, אבל הבעיה היא הפיקוח. יש בארץ חקיקה די טובה, צריך רק ליישם ולאכוף אותה".

 

משרד הבריאות: "זה יכול להימשך לנצח"

 

לפני פחות משנה, באפריל 2015, פרופ' איתמר גרוטו היה זה שהדליק את המדורה העונתית. כראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, פרסם גרוטו במכתב רשמי את נתוני התחלואה העודפת בנפת חיפה, כפי שהצטיירו בשפע מחקרים (שפורטו בכתבה זו). בין היתר ציטט מחקר שלפיו זיהום האוויר באזור אחראי לתחלואה של כמחצית מהילדים שחלו בסרטן. בתגובה מתוקשרת היטב שלח ראש העירייה יונה יהב משאיות זבל לחסום את הכניסה למפעלים הפטרוכימיים. אלא שלא חלף יום, ומשרד הבריאות פרסם הבהרה שלפיה הנתונים נבדקו שוב ואין בסיס לקביעות הנחרצות. המשאיות שבו לבסיסן והעסקים שבו להתנהל כרגיל.

 

דעתך נוחה מהניסיון לקעקע ממצאים או לעמעם את חשיבותם?

"מאוד קשה לעשות מחקרים על השפעות סביבה ובריאות, ואני יודע שמנסים לומר שאין מספיק מידע, ומה שנעשה לא טוב, וכך זה יכול להימשך לנצח. כשמרכיב הפרשנות גדול ויש תחומים אפורים, נכנסים גורמים שמנסים להשפיע".

 

ומה התפקיד שלכם?

"אנחנו מחויבים לשפר את הידע ואת בריאות הציבור".

 

ועד היום, אחרי עשרות מחקרים, לא נאסף מספיק ידע כדי לקבוע שיש זיהום ויש תחלואה, והם כנראה קשורים, ושצריך לפעול בהתאם?

"יש פה משולש של קשרים: אנחנו יודעים שיש בחיפה פוטנציאל גבוה של זיהום אוויר, בעיקר בגלל המפעלים הפטרוכימיים שפולטים חומרים שנמצא שגורמים לבעיות לב, אסתמה וכו'. אנחנו יודעים שיש עודף תחלואה במחלות מסוימות בחיפה, כמו סרטן, לב וכלי דם. הצלע השלישית היא האם יש קשר בין המחלות לזיהום. אם מחקר מגיע למסקנה שיש קשר, מוצדק לפעול בחיפה ולצמצם את זיהום האוויר".

 

לפעול באופן כזה שבעוד עשור תוכלו להצביע על ירידה בתחלואה?

"זה אפשרי. אנחנו יודעים על מפעלים בעולם שנמצאים ליד אוכלוסייה ומשתמשים בטכנולוגיות הנכונות כדי שלא יהיה זיהום. יש תוכנית לאומית להפחתת הזיהום, שהיא הפרויקט מספר אחת של המשרד להגנת הסביבה. את ההשפעה על תחלואה כמו סרטן ייקח לפחות עשר שנים לראות, אבל עוד קודם נוכל לראות השפעה על מחלות נשימתיות, על ילדים ותינוקות".

 

המשרד להגנת הסביבה: "הקשר ברור"

 

"כשמתווספות עוד ועוד תוצאות מחקרים, נבנה ידע שמאפשר להבין את הקשר, ולעתים אף לקשור, בין סיבה לתוצאה", אומרת ד"ר סיניה נתניהו, המדענית הראשית במשרד להגנת הסביבה. "יש די ידע, הוא קיים, לא נדרשים עוד מחקרים על מנת לפעול. בספטמבר הממשלה החליטה על תוכנית לאומית לצמצום זיהום האוויר והפחתת הסיכונים הסביבתיים במפרץ חיפה. מה שכן נדרש זה עוד מחקרים על מנת לדעת מהי עצימות הפעולות הנדרשות בתחום התעשייה והתחבורה. בנוסף, נדרש לבנות בסיסי נתונים וידע שישמשו כנקודת ייחוס והשוואה לאורך השנים, על מנת שנוכל לבקר את עצמנו ולוודא שהפעולות שלנו אפקטיביות".

 

איגוד ערים חיפה: "בתל אביב יותר גרוע"

 

"לאורך השנים מחקרים הראו עודף תחלואה של סרטן בנפת חיפה", מאשר ד"ר עופר דרסלר, מנכ"ל איגוד ערים חיפה. "בשנות השיא זה הגיע לעודף של כמעט 30%, מה שמלמד על בעיה סביבתית וזיהום. אבל לפני כ־15 שנה הממשלה החלה לנקוט בפעולות דרסטיות, ובשנים האחרונות עודף התחלואה צומצם לכ־15%, וזה יירד. הדבר המעודד הוא שכשמבודדים את התחלואה לצעירים עד גיל 20, אין הבדל בתחלואה של נפת חיפה".

 

כרגע פורסם מחקר על ילדים עם ראשים קטנים.

"על המחקר שהודלף עכשיו עוד אי אפשר לדבר, כי יש נתונים שצריך לתקנן לפני שמגיעים למסקנות. במחקר ניסו לאתר 'נקודות חמות' של עודף תחלואה בנפת חיפה, וזה יעזור לנו להיות ממוקדים בפתרונות. אם נגלה שזה בקרבת מפעלים, אולי זה יגיע לסגירת המפעלים. ואם זה בגלל תחבורה, נצטרך לטפל בתחבורה, למרות שזה יותר קשה".

 

המפעלים משתפים פעולה?

"הצגנו להם דרישות מפורטות, עד רמת הברז, זה תהליך שלוקח כמה שנים. אני לא שקט כי יש דברים שצריך לשפר ובינתיים האוכלוסייה סובלת. אבל אם להיות ריאלי, האוויר שתושבי חיפה נושמים טוב יותר מבגוש דן. בתקשורת לא מציגים לציבור את האמת, אלא בצורה שחורה מדי ולכן הציבור מודאג".

 

אנשים חולים ומתים, אפשר להבין למה הוא מודאג.

"הפוקוס על חיפה, ובתל אביב אנשים לא יודעים אבל מצבם יותר גרוע".


לכתבה בכלכליסט

הממשלה מתווכחת - והאוויר נותר מזוהם

נשלח 14 בנוב׳ 2015, 22:24 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 14 בנוב׳ 2015, 22:25 ]

על פי נתוני OECD, בישראל מתים כ-2,500 איש בשנה כתוצאה מחשיפה לזיהום אוויר - מחציתם כתוצאה מתחבורה, בעיקר ממנועי דיזל

מיטל להבי, 19/10/2015

ב-2008 חוקקה הכנסת את חוק אוויר נקי, שמטרתו להבטיח את שמירת איכות האוויר שאנו נושמים ולצמצם את זיהומו ככל הניתן. במסגרת החוק, כשברשות מקומית נמצאות חריגות בזיהום האוויר, יכול השר להגנת הסביבה להכריז על הרשות כאזור נפגע זיהום אוויר. במקרה כזה, הרשות מחויבת להכין תוכנית פעולה לנקיטת אמצעים שימנעו או יפסיקו את החריגה.

המדינה אף הגדילה לעשות ותיקנה את תיקון 84 לפקודת התעבורה, שאמור להעניק סמכויות לרשויות המקומיות הגדולות להכנת תוכנית רב־שנתית לצמצום זיהום האוויר הנגרם מתחבורה - ולפעול ליישומן. ואולם כידוע, תוכניות לחוד - ומציאות לחוד.

התחבורה היא אחד הגורמים העיקריים הפוגעים באיכות האוויר. חלק גדול ממקורות הזיהום מתחבורה מרוכזים בערים. רק באחרונה חשף דו"ח של המשרד להגנת הסביבה כי תחבורה היא הגורם המשמעותי ביותר לזיהום האוויר הגדול במרכזי הערים. אי־אפשר לומר שזה מפתיע: ב–40 השנים האחרונות עלה היקף השימוש ברכב פרטי בישראל ב–800%. עם זאת, היקף השימוש בתחבורה ציבורית נשאר תקוע כמעט כשהיה. הגידול המאסיבי הזה יוצר תופעות שליליות רבות, שבראשן עלייה ניכרת בזיהום האוויר, שנזקיו הכלכליים והסביבתיים מאמירים משנה לשנה.

על פי נתוני OECD, בישראל מתים כ–2,500 איש בשנה כתוצאה מחשיפה לזיהום אוויר - מחציתם כתוצאה מתחבורה, בעיקר ממנועי דיזל. אף שמשאיות ואוטובוסים הן רק 5% מכלל הנסועה, שליש מהזיהום נגרם על ידם. לשם השוואה, מספר ההרוגים הממוצע בתאונות דרכים בשנה הוא כעשירית מהמספר הזה. הנזקים הכלכליים למשק בעקבות מחלות הקשורות בזיהום האוויר אדירים, ונאמדים על פי OECD ב–7.4 מיליארד דולר בשנה.

למרות הנתונים המדאיגים האלה, מתקשה ישראל בגיבוש מדיניות מסודרת, ובעיקר ביישומה של אחת כזו, לטובת הפחתה משמעותית בזיהום האוויר. המשרד להגנת הסביבה הכין לפני כארבע שנים תוכנית לאומית לצמצום זיהום האוויר - שתוריד את שיעורו בעשרות אחוזים, בהשקעה של כ–700 מיליון שקל. ואולם התוכנית עוכבה שוב ושוב על ידי האוצר, עד שארגוני הסביבה עתרו לבג"ץ, ולבסוף התקבלה תוכנית מקוצצת ב-80% כמעט, שגם אישורה התעכב עקב הבחירות לכנסת ב-2013.

נוסף על כך, ובהתאם לתיקון 84 לפקודת התעבורה, הכינו כמעט כל הרשויות הגדולות תוכניות מקצועיות ומפורטות לצמצום זיהום האוויר הנגרם מתחבורה. עיריית תל אביב, לדוגמה, הכינה תוכנית מקיפה, המשתרעת על פני יותר מ-100 עמודים וכוללת עשרות סעיפים ליישום - אך ללא גיבוי ממשרדי הממשלה הרלוונטיים, יישארו כל התוכניות האלה על הנייר.

הפינג פונג הבלתי־נגמר בין משרדי הממשלה הוא שורש הבעיה, והוא שמטרפד כל פעם מחדש את יישומן של תוכניות שונות, שמטרתן, בסופו של יום, להבטיח חיים טובים יותר לכולנו. הרי אנשי מקצוע מעולים יש למכביר, ותוכניות אין בעיה לכתוב. אבל האם יכולה עירייה להחליט על סגירת מרכז העיר לכלי רכב פרטיים בלי לספק להם תחבורה ציבורית ראויה כחלופה, או להחליט כי רק מוניות היברידיות ייסעו ברחובות העיר, ללא הטלת חובה ומכסות על ידי משרד התחבורה - בלי שמשרד האוצר יתמרץ במיסוי או יקצה תקציבים הולמים?

אז פעם אחת זה עניין של תקצוב, ופעם אחרת זה עניין של סמכויות, ובין כל דיון למשנהו אנו ממשיכים לנשום אוויר מורעל, המחלות הזיהומיות מתפשטות ואיכות החיים בערים נפגעת באופן אנוש.

רוצים אוויר נקי יותר? יואילו נא מקבלי ההחלטות לתאם ביניהם את חלוקת הסמכויות, להסדיר את ענייני התקציבים או להקים סוף־סוף רשויות מטרופוליטניות לתחבורה, שיאפשרו לרשויות המקומיות לפעול כראות עיניהן בתחומן. עד שזה יקרה, חוסר התיאום המשווע והוויכוחים המייגעים גורמים לבזבוז משאבים על תוכניות סרק — ובעיקר, עולים לכולנו בבריאות.

הכותבת היא סגנית ראש העיר 
תל אביב־יפו ומחזיקת תיק התחבורה, בינוי ותשתיות בעירייה


California Aquifers Poisoned by Fracking While State's Water Shortage Becomes Grim

נשלח 14 בנוב׳ 2015, 9:10 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 14 בנוב׳ 2015, 9:10 ]

State regulators say that at least eight aquifers have been contaminated by toxic drilling waste water.

By Cliff Weathers / AlterNet October 13, 2014

Fracking fluid and other drilling wastes are dumped into an unlined pit located right up against the Petroleum Highway in Kern County, California.
Photo Credit: Sarah Craig/Faces of Fracking


In the midst of the worst drought in California’s history comes news that hydrofracking operations are polluting the state’s dwindling water supplies.

In July, during the height of the drought, state regulators halted operations at 11 injection wells used to dispose of wastewater used in hydraulic fracturing. The state found that the wastewater might have contaminated aquifers used for drinking water and farm irrigation. The Environmental Protection agency had ordered the state to send them a report regarding the situation within 60 days.

Last week, in compliance with the EPA demand, the California State Water Resources Board sent the agency a letter confirming that at least nine of the sites closed down by the statewere indeed dumping contaminated water into aquifers protected by the Safe Drinking Water Act and California regulations.

A copy of the letter was obtained by the Center for Biological Diversity. The letter reveals that some three billion gallons of toxic wastewater was illegally released when injected into wells and spread into aquifers in the central part of the state. The State Water Resources board also stated that water samples taken from eight water supply resources close to the injection sites have excessive levels of toxins and carcinogens, including thallium, a chemical found in rat poison, and arsenic, a known carcinogen which can also wreak havoc on the endocrine and immune systems of humans and animals.

“Arsenic and thallium are extremely dangerous chemicals,” said Timothy Krantz, a professor of environmental studies at the University of Redlands. “The fact that high concentrations are showing up in multiple water wells close to wastewater injection sites raises major concerns about the health and safety of nearby residents.”

State regulators believe that up to 19 other fracking wastewater injection wells could have contaminated aquifers. To date, the Water Resources Board has only tested the eight wells indicated in its letter.

Anti-fracking and water activists are calling on Gov. Jerry Brown to put a moratorium on fracking, especially considering the state’s severe water shortage. They point out that fracking poses a great threat to the health and safety of California’s residents in several ways.

First, fracking is very water intensive, and the water used cannot be treated for later use by people, industry or agriculture. The water-intensive process takes up to 150,000 gallons out of the regional water cycles each time a well is fracked. Second, there is the concern about the contamination of water resources. Also, both the fracking process and the amounts of oil and gas that will be consumed as a result will create great amounts of atmospheric carbon, further contributing to climate change and possibly creating or exacerbating droughts in the future.

The drought in California is on the verge of becoming a crisis as dozens of communities in the state are reporting they’re on the verge of running out of water. Some say they will have no water in as little as 60 days.

Many of the communities at the crisis point are small and isolated, according to Tim Quinn, of the Association of California Water Agencies. Such communities often rely on one water source, without backups, to provide for their customers. Quinn warns, however, that even more sophisticated water districts may find themselves in trouble next year.

Currently, 14 communities are on the “critical list,” meaning they’ve informed the state that they’ve reached a point where they don’t believe they will have adequate public water within the next two months. Some of these communities have turned to trucking in water for now while they look for long-term solutions to the drought’s impact on their water systems. California’s 154 reservoirs are about 50% below their historical average.

The U.S. Drought Monitor, a government-funded weekly map of drought conditions, reports that 82% of the state is experiencing a severe to exceptional drought, with 58% suffering from the harshest of drought conditions. The entire state has been suffering from drought conditions since May, the first time in 15 years.

In July, California imposed statewide water-use regulations on residents for the first time. State regulators approved stringent measures limiting outdoor water, including a $500 fine for using an outdoor hose without a shut-off nozzle.

Source: alternet.org

Long-Awaited EPA Study Says Fracking Pollutes Drinking Water

נשלח 12 ביולי 2015, 13:36 על ידי Sustainability Org

| June 4, 2015  

In 2010, Congress commissioned the U.S. Environmental Protection Agency (EPA) to study the impact of fracking on drinking water. The U.S. EPA released its long-awaited final draft of its report today, assessing how fracking for oil and gas can impact access to safe drinking water. The report refuted the conclusion arrived at by the U.S. EPA’s 2004 study that fracking poses no threat to drinking water, a conclusion used to exempt the fracking process from the Safe Drinking Water Act.

Fracking can impact water use and quality at five stages of the operation. Image credit: US EPAThe stages of the hydraulic fracturing water cycle. Shown here is a generalized landscape depicting the activities of the hydraulic fracturing water cycle and their relationship to each other, as well as their relationship to drinking water resources. Image credit: US EPA

The report found that fracking for shale oil and gas has not led to “widespread, systemic impacts on drinking water resources in the United States,” but said fracking could contaminate drinking water under certain conditions, such as when fluids used in the process leaked into the water table, and found isolated cases of water contamination.

The report looked at water use at five stages of the water-intensive process: use of the available water supply for fracking; the mixing of chemicals with water to create fracking fluid; the flowback of the fluid after it has been injected underground to fracture shale deposits to release oil or gas; treatment of the wastewater byproduct of fracking; and the injection wells frequently used to dispose of fracking wastewater when the process is complete.

“Hydraulic fracturing in combination with advanced directional drilling techniques has made it possible to economically extract oil and gas from unconventional resources, such as shale, tight formations and coalbeds,” the report says. “The growth in domestic oil and gas exploration and production made possible by the expanded use of hydraulic fracturing, has raised concerns about its potential for impacts to human health and the environment. Specific concerns have been raised by the public about the effects of hydraulic fracturing on the quality and quantity of drinking water resources.”

It noted the reason for that concern: “Millions of people live in areas where their drinking water resources are located near hydraulically fractured wells. While most hydraulic fracturing activity from 2000 to 2013 did not occur in close proximity to public water supplies, a sizeable number of hydraulically fractured wells (21,900) were located within 1 mile of at least one PWS source (e.g., infiltration galleries, intakes, reservoirs, springs and ground water wells). Approximately 6,800 sources of drinking water for public water systems, serving more than 8.6 million people year-round, were located within 1 mile of at least one hydraulically fractured well. An additional 3.6 million people obtain drinking water from private water systems.”

Source: ecowatch.com

נאחז באוויר: לאן הולך מכאן משבר הזיהום בחיפה?

נשלח 25 באפר׳ 2015, 9:09 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 25 באפר׳ 2015, 9:09 ]

דוח זיהום האוויר במפרץ הספיק לעורר סערה - ולהביא מיד גם לפניית פרסה של משרד הבריאות. למה קשה להוכיח קשר בין התחלואה לזיהום, מה הפתרונות העתידיים - ואיך ממשיכים להילחם מכאן? שלוש זוויות למשבר שחלף - אבל עדיין איתנו

אלי אשכנזי, דנה ירקצי, 24/4/2015

1.הקושי המחקרי לזהות מתאם בין זיהום אוויר ותחלואת סרטן

מסמך של משרד הבריאות שהוצג לפני כחודש קבע כי קיים קשר סיבתי בין זיהום האוויר לבין התחלואה העודפת במפרץ חיפה. על פי המסמך, נתוני הרישום הלאומי לסרטן מצביעים על תחלואה גבוהה בכל סוגי הסרטן בנפת חיפה. "ישנה תחלואה מוגברת באופן מובהק בסרטן חודרני בכל האתרים בגוף בהשוואה לממוצע הארצי", נכתב במסמך. "זאת, למרות הפחתה בערכים של מזהמים סביבתיים מסוימים הנמדדים על ידי איגוד ערים להגנת הסביבה מפרץ חיפה".

עדויות לכך שזיהום אוויר קשור למגוון רחב של מחלות ולמקרי מוות החלו להצטבר בעולם בשנות ה-70 של המאה הקודמת, אך המומחים מודים כי קיים קושי בהוכחת קשר שכזה בשל מחסור בנתונים לגבי משתנים רבים שיכולים להשפיע על התוצאות, בהם נטייה גנטית, עישון, סגנון חיים ותזונה.


במקרה של מפרץ חיפה, ניתן לראות כי ב-30 השנים האחרונות שיעור מקרי הסרטן בחיפה היה גבוה מהממוצע הארצי בכ-20%. ארגוני סביבה בישראל ניסו בעשור האחרון להראות כי קיים קשר בין זיהום האוויר בחיפה לבין התחלואה הגבוהה באזור. ואכן, בדוח שערכה הקואליציה לבריאות הציבור לפני כעשור נטען כי על סמך אלפי מחקרים ומאמרים, ידוע כי חשיפה לאוויר מזוהם יכולה לגרום להתפתחות סרטן ולתמותה בטרם עת ממחלות לב ושבץ מוחי. לטענת מחברי הדוח, צפון המדינה הוא אזור של תעשייה כבדה עוד מימי המנדט הבריטי. המפעלים הרבים באזור זה, בשילוב עם גורמים גיאוגרפיים ומטאורולוגיים, גרמו להגברת הזיהום באזור.

באותו דוח נכתב כי המגמה הברורה של עודף תחלואה באזור חיפה מצביעה על כך ש"נתונים אלה אינם מקריים, אלא נובעים מזיהום האוויר במפרץ חיפה והצפון, שרמתו הגבוהה אינה קיימת בשום מדינה מתקדמת אחרת בעולם. הנתונים מבוססים על נתוני התחלואה והתמותה במדינה כולה, המחולקת ל-14 נפות, כאשר אלה הממוקמות בצפון סובלות משיעורי תחלואה ותמותה גבוהים יותר מהאחרות. הארגון הסביבתי טוען כי אם בעבר היה קושי להוכיח קשר בין זיהום אוויר, או כל זיהום, לבין סרטן, הרי שהיום אין שום בעיה לקשר בין הדברים.

עשרות הפגינו נגד זיהום האוויר בחיפה (ערן גילווארג)
"שמישהו יסביר לי למה באזור חיפה נמצא 15% יותר סרטן?". מחאת התושבים בחיפה, שבוע שעבר (צילום: ערן גילווארג)

"שמישהו יסביר לי למה באזור חיפה, אחרי שלוקחים את כל הפרמטרים האחרים בחשבון – כלכלה, ארץ מוצא, דיאטה, דת, הכול – נמצא 15% יותר סרטן?", שאל לפני שש שנים ד"ר ג'ימי קריקון, שהקים את הקואליציה לבריאות הציבור והיה ממובילי הטענה על הקשר בין זיהום לבין תחלואה. "15% יותר סרטן זה ממצא מובהק. אין דבר כזה בעולם. זה מספר שאי אפשר לתפוס מבחינה שכלית".

במחקר שערכו פרופ' בוריס פורטנוב וד"ר מרינה זוסמן מהחוג למשאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה נמצא קשר מובהק בין מרחק מגורים למכלי הדלק בקריית חיים (חוות תש"ן - תשתיות נפט ואנרגיה, א"א) לבין צפיפות הופעת מקרי סרטן ריאה.

פרופ' מיכה ברחנא, שעמד בראש רישום הסרטן הלאומי, וכיום חבר סגל בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה, טען כי כבר כמעט 40 שנים יודעים על שיעורים גבוהים במיוחד של מחלות הסרטן השונות באזור חיפה והמפרץ. "הקשר בין מזהמים סביבתיים ותחלואה ידוע זה מכבר והוא מקבל משנה תוקף עם התפתחות המחקר בתחום. מרגע החשיפה המכרעת לגורם מסרטן ועד להופעת מחלה בת אבחון, עוברות שנים ארוכות, כך שלמעשה התחלואה שאנו רואים היום מקורה בחשיפות שהיו לפני 20 ויותר שנים", אמר.

2. המחקר שימפה את תושבי האזור כדי לאבחן נסיבתיות

הצטברות הנתונים והקשר המובהק הועלו לדיון כבר בשנת 2009 בוועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת. את הדיון כינס יו"ר הוועדה באותם ימים, ניצן הורוביץ ובישיבה דובר על ההכרח בעריכת סקר בריאות אפידימולגי רחב באזור חיפה, מאחר שעד אותה עת לא נעשה מחקר מקיף ומסודר בעניין הקשר בין זיהום האוויר והתחלואה העודפת במפרץ חיפה. המחקרים שעליהם הסתמכו התבססו על מדגמים קטנים והיו בעלי יכולת מוגבלת להסברת הקשר בין השניים. נציגי הממסד הבטיחו באותו דיון כי הסקר ייערך בשנת 2010. בפועל, הסקר החל רק בחודש שעבר, באיחור של חמש שנים. משמעות הדבר היא שהיום אין לנו מחקר מקיף, חד-משמעי וממוקד בנושא הקשר בין זיהום ותחלואה כפי שאמור היה להיות.

בכנס השקת הפרויקט שאותו תוביל אוניברסיטת חיפה אמר פרופ' שמואל רשפון, רופא מחוז חיפה במשרד הבריאות, כי "התקווה היא שבזכות המחקר הזה נדע בפעם הראשונה, על בסיס עובדות מדעיות, אם יש קשר סיבתי בין זיהום האוויר במפרץ חיפה לתמותה ולתחלואה העודפת באזור. ואם כן, איזה מזהמים בדיוק תורמים לכך".

מבט לחיפה מחוף קריית חיים, אפריל 2015 (ראובן קסטרו)
"מקווה שבשנה הקרובה נוכל להסביר את הסיבה לתחלואה העודפת". חיפה (צילום: ראובן קסטרו)

מדובר במחקר גדול שבו ישתתפו 20 חוקרים וחוקרות מתשעה מוסדות שונים, כולל אוניברסיטת הרווארד. את המחקר יובילו פרופ' בוריס פורטנוב, פרופ' שי לין ופרופ' רפאל כראל והוא ימומן על ידי איגוד ערים אזור מפרץ חיפה להגנת הסביבה.

מאגר המידע שישרת את החוקרים יכלול מדגמי ענק שיתבססו על עשרות אלפי בני אדם באזור, בהם כל התינוקות עד גיל שנה, כל מי שחלה בסרטן מ-2012 ואילך, כל המתגייסים לצה"ל שהיו חולים באסטמה, חולי אסטמה בני 14-6 ואוכלוסיות נוספות. כמו כן, המחקר יכלול "ניטור ביולוגי" כשרמות וסוגי הזיהום ימדדו בגוף הנבדקים. ד"ר עופר דרסלר, מנכ"ל איגוד ערים אזור מפרץ חיפה להגנת הסביבה, אמר כי הוא "משוכנע שהמחקר יעזור לפתור עוד בעיות". פרופ' פורטנוב אמר: "אני מקווה שכבר בשנה הקרובה נוכל להסביר את הסיבה לתחלואה העודפת". על אף שהסקר יסתיים רק בעוד כחמש שנים, נראה כי המומחים כבר תמימי דעים בקשר הישיר בין זיהום לתחלואה.

ממשרד הבריאות נמסר: "תוצאות המחקר יוכלו לסייע ולהרחיב את המידע הקיים ולקשור באופן כמותי ומפורט בין זיהום האוויר לתחלואה".

3. מנהיגת האופוזיציה שנלחמת ביונה יהב

"יונה יהב הוא המשרת הגדול ביותר של ממשלת ישראל", טוענת ד"ר עינת קליש רותם, שעומדת בראש האופוזיציה בחיפה, בשיחה עם וואלה חדשות. "כבר שנים רבות שהוא עוזר לממשלה לקדם כל מה שהיא רוצה, מבלי לשאול הרבה שאלות, בייחוד בתכניות החדשות בתחום התעשייה שהיא מקדמת. יהב הוא בעצם משרתם של שני אדונים, מחד הממשלה ומאידך התעשיות".

ד"ר קליש רוצה להחליף את יהב, ראש העיר חיפה מזה 12 שנים ומי שנדמה לעתים כבלתי ניתן להזזה. עם זאת, לאחר פרסום הדוח המדאיג של משרד הבריאות נראה כי התמונה בעיר השתנתה. מי שניצלה את ההזדמנות הייתה קליש, ארכיטקטית מומחית לתכנון ערים ובריאות הציבור.

שנים שקליש מוחה על התחלואה ועל הזיהום, אך הפעם עליית הנושא לכותרות אפשרה לה לנגח את יהב ביתר קלות. "לאור פרסומי משרד הבריאות היום ובתקופה האחרונה, אני קוראת לראש העיר חיפה, מר יונה יהב להתפטר לאלתר", כתבה קליש בעמוד הפייסבוק שלה. "ראש העיר הוא האחראי הראשון והבלעדי לבריאותם ולרווחתם של תושבי חיפה ואף לתושבי המטרופולין כולו. למרות זאת, הוא היה עסוק בשנים האחרונות בגלגול האחריות לכתפי הממשלה ולגורמים אחרים, במקרה הטוב, ובטשטוש המידע והסטת תשומת לב התושבים על ידי מסיבות וחגיגות, במקרה הרע. רק לפני כמה חודשים טען יהב כי אינו מכיר את 'הנתונים השקריים שמפיצים בכל העיר'. ראש העיר כשל בתפקידו הבסיסי והמרכזי. יהב, לראשונה בחייך קח אחריות על כישלונותיך- הגש התפטרותך".

ד"ר עינת קליש, נלחמת בזיהום אוויר בחיפה 20 אפריל 2015 (באדיבות המצולמים)
"נלחמים בכל הכוח". ד"ר עינת קליש רותם (צילום: באדיבות המצולמת)

"יש היום שלוש תכניות ענקיות שהממשלה הולכת לקדם במפרץ חיפה", סיפרה קליש. "נמל חדש ונמל שני מיותר לחלוטין, כולל נמל דלקים ובתי זיקוק שהולכים להגדיל את המתקנים שלהם פי שלושה. יש את הקרקעות בצפון, שם יש מתחם ענק שאמור להיות מחסן של דלקים וגזים. שלוש התכניות יחד הולכות להגדיל באופן משמעותי את כושר הייצור של התעשיות בתחום הדלק. הממשלה דוחפת את זה וראש העיר שותק ומיישר קו לחלוטין. לא מערער, לא שואל, לא אומר כלום".

על השאלה מה יעלה בגורל המחאה של תושבי חיפה והאם תתקיים מהפכה עונה קליש: "אנחנו נלחמים בכל הכוח. זו לא רק מלחמה שלי. המלחמה בזיהום אוויר היא של עשרות ומאות אנשים וזהו מאמץ משותף של הרבה אנשים. אנחנו עובדים באמונה מלאה, בנכונות ובאהבה גדולה לעיר. אני בטוחה שנצליח".

לכתבה באתר וואלה!



קיסטון XL - הצינור שמשגע את אמריקה

נשלח 22 באפר׳ 2015, 12:30 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 22 באפר׳ 2015, 12:31 ]

הווטו הנשיאותי שהטיל אובמה על צינור הנפט קיסטון XL לא שם קץ לסערה שנמשכת שנים. למה דווקא המיזם הכלכלי הזה נהפך לסמל המאבק הסביבתי

מאת אשר שכטר, 12/4/2015

בכנס בוחרים שערך נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, בחודש שעבר בבנדיקט קולג' שבדרום קרולינה, ביקשה פעילה סביבתית מקומית לשאול את הנשיא שאלה. "אדוני הנשיא, רציתי להודות לך שהטלת וטו על צינור הנפט קיסטון XL", 
פתחה הפעילה, שהתקשתה להסתיר את התרגשותה. "אתה כל מה שעבדנו עבורו. אתה כל מה שקיווינו לו. תודה, תודה, תודה", אחרי שסיימה לשבח את הנשיא שאלה הפעילה: "אדוני הנשיא, אתה חושב שהווטו שלך יספיק כדי לעצור את הצינור?".

השאלה העידה על חששם של רבים מהמלחמה הסוערת שמתנהלת בשנים האחרונות סביב צינור הנפט קיסטון XL, שיעבור מקנדה למפרץ מקסיקו. בסערה זו מעורבים פעילים סביבתיים, סלבריטאים, פוליטיקאים, חברות נפט קנדיות ואמריקאיות, מיליארדרים ויח"צני על, ואפילו התערבות ישירה של 
הנשיא אינה מבטיחה ניצחון. במיוחד מאז שהרפובליקאים, שרובם תומכים בצינור, הצליחו להשתלט על שני בתי הקונגרס.

חלקי צינורות המיועדים לפרויקט קיסטון XL

אובמה הסביר לקהל בבנדיקט קולג' את עמדתו: "תומכי הצינור טוענים שהוא ייצור משרות. האמת היא שהצינור יוביל נפט קנדי אל השוק העולמי. הוא יוסיף כמה אלפי מקומות עבודה בתחום הבנייה למשך שנה־שנתיים, אבל רק 200 מקומות עבודה קבועים. כמו כן, הפקת הנפט תהיה מזהמת באופן יוצא דופן", הבהיר אובמה את עמדתו, אך הוסיף: "אנו נוטים שלא לאשר צינור שייטיב בעיקר עם חברות זרות, אבל טרם קיבלנו החלטה סופית".

כשבועיים וחצי לפני אותה אסיפת בוחרים הטיל אובמה את הווטו הנשיאותי השלישי שלו כנשיא - והראשון זה חמש שנים - על הצעת חוק שהעביר הקונגרס ואישרה את הקמתו של צינור הנפט, שנועד להעביר 830 אלף חביות נפט גולמי מקנדה לבתי זיקוק בטקסס, אילינוי, אוקלהומה ונברסקה. השערוריה סביב הצינור, שעלותו מוערכת ב־8 מיליארד דולר ושצפוי להניב רווחים של עד 100 מיליארד דולר לבעליו ושותפיהם, סירבה לדעוך עם הווטו של אובמה. הרפובליקאים בסנאט נכשלו בניסיון לעקוף את הווטו הנשיאותי.

מאז שחברת טרנסקנדה, בעלת הצינור, קיבלה אישור לפתח את הפרויקט מידי ג'ורג' בוש הבן, לפני שבע שנים, נהפך קיסטון XL לסמל החשוב ביותר של המאבק הסביבתי בארצות הברית וגרם למתיחות ביחסים בין קנדה לארצות הברית. עם ההשתלטות הרפובליקאית על הקונגרס בסוף 2014 והווטו של אובמה, הוא גם נהפך לסוגייה חשובה במאבק בין הרפובליקאים לדמוקרטים לקראת הבחירות לנשיאות בשנה הבאה.

מה הופך את הצינור, שאמור להימתח על פני 1,900 קילומטרים, לכל כך שנוי במחלוקת? ראשית, מקורו של הנפט שיזרום בצינור הוא חולות הזפת של אלברטה, קנדה, שהנפט המופק מהם נחשב למזהם ביותר בעולם. מתנגדי הפרויקט טוענים שהצינור יחולל נזק בלתי הפיך לסביבה. הם מזהירים שצינורות נפט מסוגו, שמעבירים נפט שמופק מחולות זפת, פגיעים יותר לדליפות, וטוענים כי הוא יתרום באופן משמעותי לשינוי האקלים. ב־2012 טען מדען האקלים ג'יימס הנסן, לשעבר ראש המכון ללימודי החלל של נאס"א, כי חולות הזפת של קנדה מכילים יותר פחמן דו חמצני מכל הפחמן שנפלט על ידי תעשיית הנפט העולמית אי פעם. עולם שמתקרב באופן מסוכן לנקודת האל־חזור בכל מה שנוגע לשינוי האקלים, טוענים מובילי המאבק נגד קיסטון XL, בהם האקטיביסט הסביבתי הידוע ביל מקיבן, אינו יכול להרשות לעצמו פרויקט יקר, בזבזני ומזהם כמו הצינור.

תומכי הפרויקט טוענים כי הוא יספק לכלכלה האמריקאית את מה שהיא משתוקקת אליו יותר מכל: משרות. טרנסקנדה טוענת כי הצינור יספק לכלכלה האמריקאית כ־42 אלף משרות, באופן ישיר ועקיף. דו"ח של משרד החוץ האמריקאי, לעומת זאת, קבע ב־2014 שהפרויקט ייצור כ־2,000 משרות בנייה זמניות ורק 35 משרות קבועות בארצות הברית. תומכי הפרויקט טוענים גם כי הוא יסייע לעצמאות האנרגטית של ארצות הברית, למרות העובדה שהרוב המוחלט של הנפט שיופק דרכו יימכר בשוק הבינלאומי.

כל זה עדיין לא מסביר מדוע הפך הצינור לסוגיה סביבתית כל כך בוערת, שמרתקת את המערכת הפוליטית באמריקה כבר שבע שנים. ישנם כיום ארבעה צינורות נפט גדולים שמעבירים נפט מחולות הזפת באלברטה לארצות הברית, בנוסף לכמה צינורות קטנים יותר, שיחדיו מעבירים יותר מחצי מיליון חביות נפט ביום מאלברטה לבתי זיקוק במדינות כמו מונטנה וקולורדו. ב־2009, למשל, אישר ממשל אובמה את הקמתו של צינור נפט שיעביר כ־400 אלף חביות נפט ביום מאלברטה לוויסקונסין. ב־2010 הושלם הצינור, אלברטה קליפר שמו, והחל לפעול מבלי לעורר מאבק משמעותי.

לתעלומה מתווספת העובדה שניצחון של אחד מהצדדים לא אמור להיות כל כך משמעותי. מספר המשרות שייווצרו אם הצינור יאושר לא יהיה רב, וכבר השנה תוכפל כמות הנפט שמגיעה מחולות הזפת בקנדה לארצות הברית לעומת 2014. מכאן שהתועלת הסביבתית של עצירת הפרויקט תהיה שולית.

האחים דייוויד (למעלה) ומארק קוך, המיליארדרים השנואים על המחנה הליברלי ובין התורמים הגדולים לתנועת מסיבת התה והמפלגה הרפובליקאית, מושקעים במיזם קיסטון XL. צילום: בלומברג, MCT via Getty Images

אז מדוע דווקא קיסטון XL עומד במרכז המאבק הסביבתי? התשובה היא קמפיין חכם של הארגונים הסביבתיים. קיסטון XL היה יכול לעבור בשקט, בדיוק כמו אלברטה קליפר לפניו, אבל הפגנות שערכו הארגונים הסביבתיים, שבהן נעצרו לעתים מפורסמים כמו השחקנית דאריל האנה מחוץ לבית הלבן, עשו את שלהן. בפברואר 2013 הפגינו כ־30 אלף איש בוושינגטון בדרישה לחסום את הקמת הצינור והיתה זו ההפגנה הסביבתית הגדולה יותר שנערכה עד אז בארצות הברית.

בשנים האחרונות הפכה סוגיית הצינור לקרב בעל חשיבות מכרעת עבור המדיניות הסביבתית של ארצות הברית. מטרתם של הארגונים הסביבתיים היתה למשוך את הרפובליקאים, שמכחישים את קיומו של שינוי האקלים, לתוך זירה נוחה עבורם: פרויקט יקר ומזהם שתועלתו הכלכלית מוטלת בספק ובו מושקעים האחים צ’ארלס ודייוויד קוך, המיליארדרים השנואים על המחנה הליברלי, שהם בין התורמים הגדולים לתנועת מסיבת התה והמפלגה הרפובליקאית. מולם התייצבו מיליארדרים אחרים, כמו מנהל קרנות הגידור טום סטייר, תורם דמוקרטי שסייע לממן ארגונים שהתנגדו להקמת הצינור ואף נעצר בעצמו באחת ההפגנות מול הבית הלבן. הרפובליקאים, מצדם, משתמשים במאבק הזה על מנת להוכיח שהדמוקרטים רוצים למנוע מתעשיית הנפט לגדול ובכך מונעים גם צמיחה כלכלית ויצירת משרות.

ומה חושבת דעת הקהל על המהומה הזאת? סקר שערך האפינגטון פוסט בנובמבר בשיתוף עם אתר הסקרים המקוון YouGov העלה ש־56% מהאמריקאים תומכים בהקמת הצינור, בהם 83% מהרפובליקאים, 40% מהדמוקרטים ו־53% מהעצמאים. סקרים דומים שנערכו בסוף השנה שעברה על ידי העיתון "USA טודיי" ומכון המחקר פיו, מצאו שהתמיכה בהקמת הצינור היא כ־60%.

זאת, אולי, הסיבה שאובמה סירב להתחייב שהוא אכן לא יאשר את הקמת הצינור: מצד אחד, מתן אישור לפרויקט ימחק לחלוטין את המורשת הסביבתית של כהונתו כנשיא; מצד שני, ייתכן שהתנגדות לפרויקט שנחשב למועדף על ידי רוב האמריקאים תסכן את המפלגה הדמוקרטית בבחירות. בכל מקרה, הקרב על קיסטון XL הוא כבר גדול בהרבה מצינור אחד. והצינור האחד הזה, כנראה, ייתקע לשנים רבות - עד שהקרב עליו יוכרע.



הרבה יותר מ-50 דולר לחבית: מחירו האמיתי של הנפט

נשלח 9 באפר׳ 2015, 8:02 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 9 באפר׳ 2015, 8:02 ]

מאת שולי אליש, דהמרקר, 8/4/2015



דליפת נפט בשמורת עברונה בישראל רויטרס אסדה בים הצפוני ליד נורווגיה בלומברג תחנת דלק באנגליה בלומברג שמורת עברונה בלומברג פועל במתקן לקידוח נפט בטקסס ארצות הברית בלומברג כבאים מנסים להשתלט על מיכל לאכסון נפט בלוב לאחר פגיעת טיל רויטרס בית זיקוק ברוסיה בלומברג חביות נפט באיחוד האמירויות בלומברג דליפת נפט לאורך חופי ארצות הברית בלומברג בלומברג מיכלים לאגירת נפט ברוסיה בלומברג מבט מעל חולות הנפט בקנדה בלומברג חולות נפט בלומברג דליפת נפט לאורך חופי מפרץ מקסיקו בלומברג באר נפט ליד מונטנה ארצות הברית בלומברג
לכתבה בדהמרקר


בין עברונה לגולן: שלא יעבדו עלינו

נשלח 6 באפר׳ 2015, 13:29 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 6 באפר׳ 2015, 13:29 ]

4 חודשים אחרי האסון בעברונה לא השתנו הגדרות ורגולציות ומה שהיה הוא שיהיה. ובזמן שהשמורה בערבה עדיין מנסה להחלים - פוטנציאל לאסון גדול מימדים פי כמה מסתמן ברמת הגולן
ענבר שקד דליות, 4/4/2015

גם מי שאינו חובב טבע מושבע או איש סביבה לא יכול היה להישאר אדיש למראה השחור במיוחד, שהתגלה בפנינו בשמורת עברונה. תקלה קטנה בצינורות קצא"א הובילה לאסון גדול, שלמעשה עדיין איננו יודעים לאמוד את נזקיו ויעברו שנים רבות עד שנוכל בכלל להעריך את גודל האסון, אבל במשרד להגנת הסביבה חושבים שאם כבר הגיע פסח אז אפשר לטאטא את הלכלוך מתחת לשטיח. הרי כתמי הנפט כבר נספגו באדמה, ולא נראים לעין, אז למה לא לשמח לבב אנוש ולפתוח את השמורה למבקרים?

 

אבל האמת היא שמה שנשמע במחשבה ראשונה בשורה משמחת הוא לא פחות מניצול ציני של הציבור, שחוץ מלשמוח מנסים גם לגרום לו לשכוח, כי מה שרחוק מהעין - רחוק מהלב. אבל אופיר אקוניס לא מבין שהציבור - לא מטומטם.

 

השמורה שנבצעה בשחור. עברונה (צילום: EPA)
השמורה שנבצעה בשחור. עברונה (צילום: EPA)

 

הטרקטורים וכלי החפירה שעדיין נמצאים בשטח מדברים בעד עצמם ויחד עם ריח הנפט שלא התפוגג ומספר לא מבוטל של אזורים בשטח, שלמרות פתיחת השמורה עדיין סגורים למבקרים - גורמים לנו להבין שעברונה עוד רחוקה מלחזור להיות שמורת טבע, שההכרזות על פתיחתה תמוהות, ויותר מכך - שהערכות כל המומחים, לפיהן את ההשלכות נראה בעוד 40 שנה - אינן חסרות בסיס. מיני צמחים ובעלי חיים שאולי לא הכרנו, אבל אופייניים לערבה, לא יגלו עוד לנגד עינינו.

 

מי שמעורה בהליכי השיקום של השמורה גם יודע שהאזורים שנבחרו להיות פתוחים לציבור הם אלו שכלל לא נפגעו מהתפוצצות הצינור, והנפט לא הספיק להגיע אליהם. ימים ספורים לאחר האסון, כחלק מהניסיון לשקם את תדמית המשרד להגנת הסביבה וועדת הפנים והגנת הסביבה החליטו לקיים סיורים בשטח

החלטה שנויה במחלוקת

למרות הזיהום, שמורת עברונה תיפתח למטיילים / אילנה קוריאל

בארגונים הירוקים מתריעים כי השמורה, צפונית לאילת, עדיין מזוהמת בנפט. אבל הדבר אינו מפריע למשרד להגנת הסביבה ולסגן השר אקוניס לפתוח את השמורה למטיילים. "את תוצאות ממדי האסון נגלה עוד שנים", אמרו במגמה ירוקה
לכתבה המלאה

 עם קבוצות מטעם ארגוני הסביבה. האזורים שבהם נערכו הסיורים, ובהם נשפכו כחמישה מיליון ליטרים של נפט, נוקו אמנם - אך עדיין סגורים בפני הציבור הרחב.

 

אותם סיורים שבהם לקחו חלק אופיר אקוניס, מירי רגב ואחרים כדי להראות שהכל בשליטה נועדו גם להסתיר את העדר השקיפות בנושא קצא"א ואת חוסר היכולת לפקח עליה, להסיק מסקנות מתקלות קודמות ולטפל במפגעים - דברים שהיו יכולים למנוע את האסון. בתקשורת לא הפסיקו לדבר על חוק זיכיון צינור הנפט המאפשר לקצא"א לעשות כרצונה ללא פיקוח, ובחסות המדינה. נוצר הרושם שקצא"א היא האחראית הבלעדית לאסון, אבל החוק לא השתנה, השתדרג או הותאם לנסיבות תקופתנו, גם לא לאחר האסון. וזה נוח כנראה לא רק לקצא"א אלא גם לרשויות המדינה, כי בכך הוסרה מהן האחריות לסביבה, לטבע ולנוף, ואם זה המצב הרי שכל פעילות שלהן לשיקום השמורה נתפסת כיוזמה מבורכת ולא כצעד מחויב על פי חוק.

 

הסכנה בגולן

ובאשר להפקת לקחים ופרסום מסקנות שייושמו בשטח ויחולו על ענף הפקת הנפט בכללותו. עד עתה לא פורסמו דו"חות, לא השתנו הגדרות ורגולציות ומה שהיה הוא שיהיה. בזמן שעברונה עדיין מנסה להחלים - פוטנציאל לאסון גדול מימדים פי כמה מסתמן ברמת הגולן: ביום ראשון לא רק עברונה פותחת את שעריה למבקרים, אלא גם חברת "אפק", הממונה על אתר הקידוחים בנטור, מזמינה את הציבור הרחב ל"הזדמנות יחידה מסוגה" ו"מסע חווייתי ללמוד על פוטנציאל הנפט בגולן". אפי איתם וחבריו באפק מנסים להוכיח שאין באתר כל סכנה לציבור, בעוד ארגוני הסביבה סבורים שהדרך היחידה להפיק נפט באזור הוא בשיטה לא קונבנציונאלית, חודרנית, והרסנית שמסכנת את האזור כולו ואת הכינרת בפרט.

 

הפגנה נגד קידוח הנפט בגולן (צילום: ארגון "מגמה ירוקה")
הפגנה נגד קידוח הנפט בגולן (צילום: ארגון "מגמה ירוקה")

 

ההכנות לקידוחים בנטור שברמת הגולן (צילום: אביהו שפירא)
ההכנות לקידוחים בנטור שברמת הגולן (צילום: אביהו שפירא)

 

"אפק" למדה מהטובים ביותר. אם המשרד להגנת הסביבה יכול להעלים מעל פני השטח את הנפט וההרס, "אפק" מגדילה לעשות ועוד לפני שההרס מתחיל וכשהסיכון הוא רק בגדר פוטנציאל, היא מזמינה את הציבור הרחב לראות שהכל בסדר, ושאפשר לקדוח ולתת לפועלים האמריקנים לעשות את העבודה. לא צריך לפקוח עין, ואין טעם בהגבלות כי אין טוב ממראה עיניים, והכל ירוק על פני השטח.

 

לא המדינה, לא המשרד להגנת הסביבה ולא הרשויות הם שהשכילו להבין שמשהו כאן מסריח, אלא תושבי רמת הגולן שאינם מוכנים לסכן את הבית שלהם, ולכל הפחות מבקשים להביא את שני הצדדים של הסיפור.


 בזמן שב"אפק" יגלו לנו את המטמון הם לא אומרים "אל תבקרו באתר הקידוחים", אלא - "בואו תשמעו גם את האמת שלנו", מציעים סיור אלטרנטיבי ודיונים במאהל "מטה המאבק נגד קידוחי הנפט", במרחק צעדים ספורים מאתר הקידוח בנטור.

 

הם היו שם בניסיון למנוע את הקידוחים, עכשיו הם שם כדי לפקח ולהעיר את הציבור. גורמים לא רשמיים כמו מטה המאבק הזה, תושבים וסטודנטים פעילים סביבתיים ב"מגמה ירוקה" יישארו בשטח בפסח הזה, לילות כימים, כדי להילחם על העתיד שלנו - אבל איפה הרשויות ומשרדי הממשלה, השרים והפקידים הבכירים? אם הם לא יוצאים מהמשרדים, אלא רק בזמן חירום ואסונות, אז לפחות שלא ינסו לעבוד עלינו.

 

ענבר שקד דליות - דוברת "מגמה ירוקה" 

לכתבה באתר ynet




לחברת החשמל אין כסף להפחית את זיהום האוויר

נשלח 30 בינו׳ 2015, 13:52 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 30 בינו׳ 2015, 13:55 ]

לפני כשנה החלו בחברה ביישום "הפרויקט הסביבתי החשוב ביותר": הפחתת פליטת זיהום האוויר מארובות תחנות הכוח השורפות פחם. אלא שעתה טוענים בחברה כי אין די מימון להשלימו

צפריר רינת, 23/1/2015

אחד המראות המוכרים מעל שמי מישור החוף הוא פס עבה של זיהום אוויר בגווני אפור וחום, שרובו נוצר בתחנות הכוח של חברת החשמל כמו זו בחדרה, ששורפות פחם ומשחררות לאוויר מזהמים מסוכנים לבריאות כמו תחמוצות חנקן וגופרית. באחרונה קיבלו תושבי האזור בשורה עת החלה חברת החשמל ביישום תוכנית להפחתת פליטות הזיהום בתחנות בחדרה ובאשקלון לאחר שהמשרד להגנת הסביבה חייבה לעשות כן.

היקפו של פרויקט זה מגמד כל פעילות למניעת זיהומים שבוצעה עד היום ועלותו מוערכת ביותר משבעה מיליארד שקלים. לשם השוואה, העלות של הפעולות הנרחבות להפחתת זיהום וטיפול במפגעים סביבתיים שבוצעו בעשור האחרון בנאות חובב מוערכת ב-1.6 מיליארד שקלים.

אלא שעתה מתברר כי עתידו של הפרויקט, שאמור היה להסתיים עד 2018, נמצא בסכנה בגלל המצב הכלכלי של חברת החשמל. זו אף הזהירה באחרונה כי הוא ייעצר אם לא יובטח מימון להמשך ביצועו. בחברה טוענים כי הם זקוקים למימון נוסף מרשות החשמל, אלא שברשות אומרים שמימון מסוג זה אפשרי רק כהחזר - כאשר הפרויקט יושלם ויוחזר לציבור וימומן בעזרת העלאת תעריף החשמל. בינתיים, איש אינו יודע מה יעלה בגורל הסכנות הבריאותיות לתושבי אזור החוף.

מטרת השלב הראשון של הפרויקט, שכבר יצא לדרך בשתי תחנות הכוח, היא להביא לכך שיחידות ייצור חדשות יהיו מצוידות באמצעים הנדרשים להפחתת הזיהום. בשלב הבא אמורה חברת החשמל להפחית את הזיהום גם מיחידות ייצור החשמל הוותיקות יותר בשתי התחנות.

על היקף העבודות ניתן ללמוד מהפעילות המתבצעת בחודשים האחרונים בתחנת הכוח בחדרה. באתר הוקם מפעל של חברה פולנית שמשימתו היחידה היא לייצר גלילי פיברגלס, שישמשו כצינורות המוכנסים לארובה החדשה שהוקמה כדי לקלוט את הגזים לאחר שעברו תהליכי טיהור. הארובה הישנה תושבת ותשמש רק כגיבוי.

לצד הארובה נבנים מתקנים שבהם יתבצעו תהליכי הטיפול בזיהום. "אנחנו מתחילים בטיפול עוד בשלב שריפת הפחם", מסביר צבי שטג, מנהל אגף תכנון הנדסי בחברת החשמל. "בין השאר נטחן את גרגרי הפחם לקוטר זעיר יותר כדי שהשריפה תהיה יעילה יותר".

הגזים הנפלטים בעת שריפת הפחם יעברו לסולקנים ומסננים - מתקנים שבהם מתבצעים תהליכים המפחיתים משמעותית מזהמים כמו תחמוצות חנקן וגופרית. המשרד להגנת הסביבה מעריך שהפרויקט כולו יביא להפחתה של 80% מכמות מזהמים אלו. בנוסף, תהיה ירידה של עשרות אחוזים בפליטה של חלקיקים המכילים מזהמים ומהווים סיכון בריאותי משמעותי בגלל יכולתם לחדור אל תוך מערכת הנשימה, וכן יימנעו מחלות ומוות כתוצאה מחשיפה לזיהום. אחת התוצאות תהיה חיסכון בעלויות ההוצאות הבריאותיות שיצדיק להערכת המשרד את ההשקעה הגדולה.

"זהו הפרויקט הסביבתי החשוב ביותר בתחום איכות האוויר", אומרת שולי נזר, סמנכ"לית במשרד להגנת הסביבה. "צריך לזכור שתחנות מסוג זה במדינות אחרות כבר מזמן פועלות עם האמצעים הללו". לפי ניתוח איכות אוויר שערך המשרד להגנת הסביבה, רמת הזיהום בחדרה ובאשקלון גבוהה במיוחד בגלל זיהום מתחנות הכוח. עד עתה ביצעה חברת החשמל עבודות ביחידות הייצור החדשות בהיקף של קרוב לשני מיליארד שקלים, אבל אי-ודאות רבה אופפת את השלב הבא שבו יטפלו ביחידות הייצור הוותיקות יותר שמהן נפלט עיקר הזיהום.

אלא שחברת החשמל מצויה במצוקה תקציבית קשה. בנוסף, לא ברור עדיין מתי תיושם הרפורמה שתכננה הממשלה לבצע במשק החשמל שבמסגרתה אמור היה להתברר מעמדה של החברה. על רקע מצוקה כלכלית וארגונית זו הודיעה חברת החשמל למשרד להגנת הסביבה שיש חשש ממשי שלא תוכל להשלים את פרויקט הפחתת הפליטות אם לא יובטח התקציב הנדרש ליישומו. "ביקשנו באופן רשמי מהמשרד להגנת הסביבה לפרוס את משך ביצוע התוכנית", נמסר מחברת החשמל. "עקב סיבות מימוניות החברה לא תוכל להמשיך את הפרויקט בחלק הנוגע לתחנת הכוח באשקלון".

שטג מוסיף ואומר ש"צריך לזכור שמדובר בפרויקט שעלותו דומה לזו של הקמת תחנת כוח, מבלי שהוא יספק לנו אפילו מגה־ואט אחד של חשמל". לדבריו, "אנחנו מבינים שחשוב לבצע אותו אבל אנחנו צריכים ודאות".

מי שאמור להבטיח את מימון הפרויקט היא רשות החשמל. חברת החשמל ביקשה לקבל ממנה כבר עתה הבטחה לכיסוי העלויות, ומשרד האנרגיה, התשתיות והמים שותף לעמדה זו. "המודל הראוי הוא שרשות החשמל תכיר מראש בפרויקטים הנמצאים בתוכניות הפיתוח של חברת החשמל", נמסר מהמשרד. "כמובן שלאחר הביצוע ניתן יהיה לערוך תיקונים בתחשיבים בהתאם לביצוע".

אלא שמרשות החשמל נמסר שהחוק מחייב אותה להחזיר את ההשקעות של חברת החשמל לפרויקט מסוים לאחר שזה הושלם והחלה הפעלתו. מימון ההחזר ייעשה באמצעות העלאת תעריף החשמל רק כאשר תסתיים התוכנית. ברשות ציינו שפרויקט הפחתת הפליטות מורכב במיוחד ועדיין נותרו סימני שאלה לגבי העלות שלו. הרשות נמצאת בדיונים מול חברת החשמל ועדיין לא קיבלה את כל ההבהרות הנדרשות.

לפני כחודשיים פנתה בעניין זה יושבת ראש הרשות, אורית פרקש־הכהן, למנכ"ל חברת החשמל אלי גליקמן. היא הבהירה לו שבהיעדר מידע מלא ולאור השינויים המהותיים שהיו בעלויות הפרויקט, הרשות לא תוכל לבצע בקרת עלויות כנדרש ממנה. "הרי ידוע לך היטב שהרשות היא בעלת האחריות בנושא ואין היא רשאית להטיל מקדמות על הציבור באמצעות התעריף לפני מועד מתן השירות לציבור", כתבה.

ואילו במשרד להגנת הסביבה מסרבים בינתיים לאשר עיכובים בביצוע התוכנית. "זהו פרויקט שיש לו חשיבות רבה", אומרת נזר. "אנחנו חוששים שאם הוא ייעצר - יהיה קשה לחדש אותו".

בית המשפט נותן רוח גבית לקנסות המוטלים על מי שמפר חוקים להגנת הסביבה

נשלח 2 בינו׳ 2015, 4:45 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 2 בינו׳ 2015, 4:45 ]

העיצומים הכספיים — קנסות — המוטלים בשנים האחרונות על גופים הפוגעים באיכות הסביבה ממריצים אותם למנוע מפגעים. פסקי דין שפורסמו באחרונה מוכיחים שמדובר בקנסות מוצדקים

מאת צפריר רינת, 25/12/2014

המשרד להגנת הסביבה עושה בשנים האחרונות שימוש נרחב בעיצום כספי — קנס המוטל על מי שהפר הוראת חוקים לשמירת הסביבה. כלי זה מכוון לא רק כלפי מי שגרם זיהום, אלא גם נגד מי שהפר הוראות בחוק שנועדו למנוע זיהומים או תקלות סביבתיות. הקנס הוטל בשנים האחרונות בעיקר על מפעלים, אך גם על גופים אחרים. בשנה האחרונה עתרו כמה מהם לבית המשפט נגד ההחלטה לקנוס אותם. פסקי דין שפורסמו באחרונה מוכיחים, שהמשרד להגנת הסביבה, באמצעות פרקליטות המדינה, הצליח להוכיח בבתי המשפט שמדובר בקנסות מוצדקים.

פסק דין אחד, שפורסם החודש, עוסק בתחנה המרכזית בירושלים. על החברה המפעילה את התחנה הוטל עיצום של 708 אלף שקל, לאחר שהמשרד להגנת הסביבה קבע שהיא לא ביצעה את הנדרש על פי חוק אוויר נקי, להקטין את חשיפת הנוסעים לזיהום אוויר באזור ההמתנה לאוטובוסים. החברה הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים עתירה מינהלית, בטענה שיש לבטל את העיצום, או לחלופין להפחיתו. החברה טענה, שאין להטיל עליה את האחריות לפליטת זיהום מאוטובוסים מאחר שהיא אחראית רק להפעלת חניון כלי הרכב הפרטיים והשטח המסחרי בתחנה. כמו כן טענה, שנקטה פעולות שנדרשו להפחתת הזיהום.

השופט יורם נועם קבע בפסק הדין, שיש להקטין את העיצום הכספי ב–20% בגלל פעולות שנקטה החברה לצמצום החשיפה לזיהום, אך למעשה דחה את טענות החברה. על פי פסק הדין, על החברה, כבעלת רשיון העסק של התחנה כולה, חלה אחריות לכל מקור לפליטת זיהום, והיא מחויבת לשמור על איכות האוויר. השופט ציין, שאמנם החברה נקטה פעולות להקטנת החשיפה, אך סיורים שעשו בתחנה אנשי המשרד להגנת הסביבה — בהתרעה מראש, או במפתיע — הראו, שהיו הוראות שלא בוצעו. בין היתר, לא נשמרה ההפרדה בין אזור המתנת הנוסעים לבין רציפי האוטובוסים, והדלתות בין שני המתחמים נותרו פתוחות. המעבר החופשי הוא שגרם לתנועת נוסעים אל הרציפים, שבהם זיהום אוויר גבוה.

התחנה המרכזית בירושלים מיכל פתאל

פרשה אחרת שבה עמדה למבחן מדיניות העיצומים הכספיים נוגעת לרכבת ישראל ונדונה בבית המשפט המחוזי בירושלים בפני השופט ארנון דראל. בעתירה שהגישה הרכבת היא ביקשה לבטל חמישה עיצומים שהוטלו עליה בגלל הפרות של היתר רעלים, המאפשר לה להפעיל רכבות המובילות מכולות ובהן חומרים מסוכנים.

מדובר בנסיבות יוצאות דופן: רכבת ובה חומרים מסוכנים הושבתה במסוף באזור התעשייה נאות חובב, בעקבות שביתה של עובדי הרכבת לפני שנתיים וחצי. המשרד להגנת הסביבה קבע, בין היתר, שהמכולות לא אוחסנו במקום המיועד לכך, ובו תשתית מתאימה למניעת זיהום קרקע במקרה של דליפת חומרים. כמו כן לא היה במקום צוות חירום, האמור לטפל באירועים של דליפת חומרים מסוכנים. הסכום הכולל של העיצום שהוטל על רכבת ישראל היה בתחילה 5.2 מיליון שקל, והוא הופחת ל–2.7 מיליון שקל לאחר שהרכבת השמיעה את טיעוניה בפני המשרד להגנת הסביבה.

בעתירה נגד העיצומים טענה רכבת ישראל, שלא היה מדובר באחסון חומרים מסוכנים, אלא ברכבת שחנתה על המסילה, כחלק מאילוץ שכפו עליה העובדים ששבתו. השופט דחה טענה זו וקבע, שאם היה מדובר בעצירה לזמן קצר, היה אפשר לקבל את הטיעון, אבל לא כשהיה מדובר בפרק זמן של 48 שעות. רכבת ישראל גם טענה, שאמנם לא היה במקום צוות חירום, אבל היה צוות מאבטחים, שקיבלו הכשרה מתאימה לטיפול בחומרים מסוכנים.

השופט דחה את העתירה. בפסק הדין שפירסם לפני חמישה חודשים קיבל השופט את טיעוני המשרד להגנת הסביבה על כך שהיה צריך להיות במקום צוות חירום, שהוא האמור לתת מענה ראשוני לטיפול באירוע של חומרים מסוכנים. כמו כן לא קיבל את הטענה, שרכבת ישראל לא היתה יכולה לפעול כנדרש בגלל השביתה. השופט סבר, שהיה על רכבת ישראל להיערך גם למצבים כאלה. "חוסר המעש של העותרת הוא שהביא לקביעה כי הפרה את תנאי ההיתר, ולא השביתה", הוסיף השופט.

פסקי הדין האחרונים נותנים רוח גבית למהלך של הטלת העיצומים. יש לקוות, שמנהלי מפעלים וחברות פרטיות וממשלתיות יתייחסו לאמצעי זה כתזכורת חשובה לכך שעליהם לקיים את דרישות החוק. בפסק הדין שכתב ציין השופט דראל, שאמצעי זה נדרש לאחר שהתגלו קשיים רבים בענישה במסלול של אכיפה פלילית. השופט הסביר, שאחד היתרונות בשימוש בכלי העיצום הוא, שמדובר בדרך כלל בעבירות ללא קלון, והטיפול המינהלי בהן — באמצעות העיצום — מקל את העומס הכבד המוטל על מערכת אכיפת החוק הפלילית.

לכתבה בהארץ


1-10 of 466