25 שנה לצ'רנוביל והנשורת הרדיואקטיבית עוד נעה ברוח

נשלח 27 באפר׳ 2011, 6:54 על ידי Sustainability Org
עודכן ב- 13:16 26/04/2011
 

באוקראינה מציינים היום 25 שנה לאסון בתהלוכות, בעוד ביפאן מנסים להשתלט על הדליפה מהכור הגרעיני

מאת נטשה מוזגוביה, ארה"ב

בימים שנמשך המאמץ להשתלט על הכור הגרעיני הדולף בתחנת פוקושימה דאייצ'י ביפאן, כשעשרות מומחים העובדים בו כבר ספגו מנת קרינה גבוהה מהמידה המרבית המותרת לשנה, בצ'רנוביל באוקראינה מציינים 25 לאסון הכור. אירועים רבים מתקיימים ברחבי המדינה, ובהם התהלוכה השנתית של המפונים מהאזור עקב התאונה, באפריל 1986. נוכחים אחרים הם חובבי "תיירות אקסטרים".

הנשיא הרוסי, דמיטרי מדוודב, יבקר היום באזור הסגור וייפגש עם "הליקווידטורים", "מחסלי התאונה" (שעדיין נלחמים על זכויותיהם; היו מהם שעלו לישראל).
עובד בודק רמת קרינה באתר בניית ה'סרקופג' על ליבת הכור שהתפוצצה בצ'רנוביל, כשבועיים לאחר האסון
תצלום: אי.פי

העובדים שהוזעקו ראשונים לכיבוי השריפה בכור בצ'רנוביל לא ידעו שהוא נפרץ בפיצוץ, בעת ניסו מדעי כושל. בתאונה, שאירעה ב-26 באפריל 1986, זוהמו 50 אלף קמ"ר באוקראינה, 60 אלף קמ"ר ברוסיה, ו-46 אלף קמ"ר בבאלרוס - כמעט רבע משטח המדינה. מיליוני בני אדם ספגו קרינה ו-4,000 לפחות מתו מהשלכותיה. מתו גם עשרות "ליקווידטורים" שספגו מנות קרינה כשניסו לכבות את השריפה. יותר מ-200 אלף בני אדם פונו מהאזורים הנגועים ליד הכור; חלק מהכפרים שבתיהם ספגו קרינה גבוהה נהרסו וחומריהם נקברו.

צ'רנוביל נעלמת בהדרגה מהכותרות, אך כתמי הסטרונציום והצזיום, הנשורת הרדיואקטיבית, ממשיכים לנדוד עם הרוח והמים בשטח הענק שבין אוקראינה לבאלרוס. מאות תושבים, בעיקר גמלאים, חזרו לבתיהם הנגועים לאחר הפינוי. חלקם אף מתרברבים שאכילת הפטריות ביער והדגים מהנהר אינה מזיקה להם בכלל. אבל לפי האומדנים, הקרינה באזור תיעלם סופית רק בעוד כ-25 אלף שנים.

תהליכי פירוק החומרים המזהמים נמשכים מתחת ל"סרקופג" - מבנה הבטון שנבנה בחופזה מעל ליבת הכור, שם ארע הפיצוץ הקטלני. לפי הערכות המומחים, הסרקופג יחזיק מעמד עד 2016. למבקרים בתחנה מראים את הסדקים במבנה, שדרכם עשוי האבק הרדיואקטיבי להסתנן החוצה.

לכן מגייסת אוקראינה בימים אלה כספים לבניית "מכסה-2". עלות המכסה הענק, שמידותיו 250 על 160 מטרים, מוערכת בכ-1.6 מיליארד יורו. אמורים להניחו במקום בלי לפגוע במכסה הישן. דאגה נוספת היא חדירת החומרים הרדיואקטיביים למי התהום.

רוב עובדי הכור התגוררו בעבר בעיר פריפיאט, שנבנתה 16 שנה לפני התאונה. היום העיר נטושה, צמחייה סודקת את המדרכות והכבישים ומשתלטת על הבתים. מרבית העובדים תחנת הגרעין ומופקדים על טיפול בתוצאות התאונה - שימשך שנים ארוכות - באים היום ברכבת מהעיר סלבוטיץ'.

האיסורים המוטלים עליהם ידועים: אין לרדת מהמדרכות שעברו חיטוי, אין לגעת בדבר, אין לקחת מזכרות מהמבנים הנטושים ומהיער. באזור הסגור עובד תובע מיוחד שמטפל במסתננים, גנבים וכורתי עצי האשוח, שמביאים לבתים באוקראינה לא רק אור ושמחה בחג, אלא גם קרינה. רהיטים מוכי קרינה אותרו בשווקים. מתכות שנגנבו מ"בתי הקברות" של מסוקים, משאיות, קרונות רכבת שעמדה בתחנה כשארעה התאונה - עשו דרכן אל מחוץ לאזור המגודר.

המומחים אינם ממהרים להשוות בין צ'נוביל לפוקושימה. מבנה הכור שונה, הדלק הגרעיני אחר. אם באוקראינה נפוצו החומרים הרדיואקטיביים עם הרוח, בכור היפאני הזיהום הוא משני, של המים המשמשים לקירור מוטות הדלק הרדיואקטיבי. אבל פסימיסטים טוענים שפוקושימה היא "צ'רנוביל בהילוך אטי". ויפאן מעלה בהדרגה את חומרת הערכת המצב בתחנה שנפגעה.
 
Comments