איכות האוויר היא מדד מרכזי לבחינת הצלחה של מדיניות סביבתית. היא היתה המניע לחוקים הראשונים של המדינות המתועשות נגד זיהום סביבתי, וגם התחום שבו בוצעו המחקרים הראשונים שמצאו קשר בין חשיפה כרונית לזיהום לבין עלייה בתחלואה ובתמותה.
בשבוע שעבר נערך במרכז פרס לשלום ביפו הכנס השנתי של הקרן לבריאות וסביבה, וחלק גדול ממנו יוחד לאיכות האוויר. מהדברים שנאמרו שם היה אפשר ללמוד על השיפור שהושג בתחום בעשורים האחרונים, אבל גם על הדרך ארוכה שנותרה להשגת היעד של אוויר נקי ובטוח.
פתחה את הכנס מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה, עו"ד אלונה שפר-קארו. היא החליטה לא להשתמש בנאום שהוכן בעבורה על ידי אנשי משרדה. "כתבו לי פה, שלאחרונה הקשר בין זיהום סביבתי ובריאות הציבור הפך למובן מאליו", אמרה, "אבל הוא בכלל לא מובן מאליו, אם משרד האוצר לא מוכן לאשר תקציב הדרוש ליישום התוכנית הלאומית להפחתת זיהום אוויר" - כוונתה היתה לתוכנית, שעלותה נאמדת בכ-600 מיליון שקל.
בארצות הברית הביאו מחקרים מדעיים לחקיקת חוקים שהטילו הגבלות הולכות ומחמירות על פליטת מזהמים. על פי פרופ' ג'ונתן סאמט - מומחה לנושא מאוניברסיטת דרום קליפורניה, שניתח בכנס את מדיניות הטיפול בזיהום אוויר בארה"ב - התוצאה היא ירידה בשיעור של עשרות אחוזים ברמות זיהום האוויר בתוך כמה עשורים. בשוודיה קבעה הממשלה יעד סביבתי שאפתני: בתוך דור יהיה האוויר נקי באופן שלא יהווה סיכון לבני אדם, צמחים או בעלי חיים. עם זאת, השוודים עצמם הודו, שבטווח הזמן שקבעו לא יהיה אפשר להשיג יעד זה.
מדענים הראו, שגם זיהום ברמות נמוכות מסכן את הבריאות. המסקנה הנובעת מכך היא, שיש להטיל מגבלות נוספות, חמורות יותר, על פליטת מזהמים. מדובר בין היתר בהחמרת התקנים על פליטת זיהום ממפעלים והתקנים לשימוש בדלק ופליטת זיהום מכלי רכב. אולם היוזמות לשיפור איכות האוויר מתנגשות באינטרסים חזקים של התעשייה.
פרופ' סאמט תיאר נטייה נרחבת בארה"ב להטיל ספק בממצאי המחקרים המדעיים המצביעים על קשר בין חשיפה לזיהום לעלייה בתחלואה ותמותה. תאגידים תעשיתיים מטפחים ספקנות זו כדי למנוע מעצמם טיפול נוסף בזיהום האוויר שהם גורמים. הוויכוח על איכות האוויר משפיע במידה רבה על גורל האחראים לסוכנות הפדרלית להגנת הסביבה בארצות הברית, הגוף הממשלתי החזק ביותר בעולם בתחום הזה. בחודש שעבר הודיעה ליסה ג'קסון, מנהלת הסוכנות, על פרישתה מתפקידה. אחד הגורמים לכך הוא המאבקים הרבים שהיו לה עם הלובי התעשייתי בכל הנוגע להחמרת תקני איכות האוויר.
גם בישראל יש מגמה של שיפור באיכות האוויר, הודות למעבר לשימוש בסוגי דלק נקיים יותר בתחבורה ובתעשייה והחמרת האכיפה על מפעלים. שפר-קארו אמרה בכנס, שבחיפה נרשמה ירידה של עשרות אחוזים בריכוזי זיהום האוויר בשנים האחרונות. עם זאת, איכות האוויר באזורים העירוניים ממשיכה להיות מסוכנת לבריאות. מדובר בעיקר בריכוזים של חלקיקי זיהום זעירים, החודרים למערכת הנשימה, ובאוזון הנוצר בגובה נמוך באטמוספירה. על פי אחד המחקרים שהציג ערן טס מהאוניברסיטה העברית, התוכנית הלאומית להפחתת זיהום האוויר שיזם המשרד להגנת הסביבה תוכל להביא לשיפור מסוים במצב, בעיקר בכל הקשור בהפחתת ריכוזי האוזון.
אחד מגורמי המפתח לשיפור איכות האוויר בישראל בעתיד הוא היקף ומשך השימוש בגז הטבעי שהתגלה באחרונה בים התיכון. ככל שיתאפשר להשתמש לאורך זמן בגז טבעי בכמויות גדולות, כן יהיה אפשר לנצל אותו לשיפור נוסף באיכות האוויר מאחר שזהו מקור אנרגיה המזהם פחות מדלקים אחרים.
אופן השימוש בגז הוא תוצאה של אינטרסים כלכליים. החברות המפיקות את הגז מעוניינות בכך שהמדינה תאפשר להן לייצא אותו בכמויות גדולות כדי להגדיל את רווחיהן. המשרד להגנת הסביבה טוען מנגד, שעל המדינה לאמץ תרחיש, שעל פיו חלק משמעותי מצריכת הדלק בתחבורה עד שנת 2040 יהיה מבוסס על גז טבעי. מדובר בעיקר בכלי רכב כמו אוטובוסים ומשאיות.
לכן עמדת המשרד להגנת הסביבה היא, שיש להגביל את יצוא הגז ממדינת ישראל ולהשאיר עתודות גדולות דיין בעבור הצריכה המקומית. על פי עמדה זו, יש קשר ברור בין מדיניות יצוא הגז של ישראל לבין איכות האוויר. מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה הזכירה בכנס, כי שיפור באיכות האוויר חוסך למדינה מיליארדי שקלים בגלל הקטנת ההוצאות לבריאות. הדבר רק מחזק את הטענה, שיש הצדקה ליישם תוכנית לאומית להפחתת זיהום ולכלול בה גם שימוש נרחב בגז.
לכתבה בהארץ