הגעתי לכאן ב-19 באוקטובר ואת פניי קיבלו החדשות הבאות: שילוב של קור,
העדר רוח, חימום מבוסס פחם וחקלאים ששורפים יבול של אחרי הקציר יצר סופת
זיהום בעיר התעשייתית חרבין שבצפון מזרח סין, בה מתגוררים 10 מיליון איש.
הזיהום היה כה חמור שנהגי אוטובוס אבדו בדרך בגלל שהדרכים כוסו בענן ערפיח
שאיפשר להם לראות רק כמה מטרים קדימה. האתר הרשמי של העיר הזהיר ש"מכוניות
עם אורות דלוקים נעו במהירות של הולכי רגל וצפרו תדיר, שעה שהנהגים התקשו
לראות רמזורים ממרחק של מטרים ספורים".
במצב הנוכחי, חרבין זקוקה לירידה של 97%
ברמת זיהום האוויר כדי להגיע לרמה המקסימלית המותרת על פי חוקי ארה"ב.
נאס"א מסרה שבתי החולים של חרבין דיווחו על "עלייה של 30% באשפוזים הקשורים
לדרכי הנשימה, ובמספר בתי מרקחת אזלו מסיכות פנים נגד זיהום". זמרת הג'אז
האמריקאית פאטי אוסטין ביטלה קונצרט בבייג'ינג עתירת הערפיח בשל "התקף
אסטמה חריף בשילוב זיהום בדרכי הנשימה", לפי אתר האירוע.
זה לא היה מפליא שבכינוס של פעילים סביבתיים
בשנחאי שבו נכחתי, שאורגן על ידי השותפות האמריקאית-סינית לאנרגיה נקייה
(JUCCCE), השיחה נשלטה בידי אמהות ואבות שדנו היכן לחיות בסין, מתי לשלוח
את הילדים שלהם מחוץ לבית ובאיזה מזון ומים אפשר לבטוח. האל הארווי, המנכ"ל
האמריקאי של אנרג'י אינוביישן, חברה העובדת עם ממשלת סין להחזיר את איכות
האוויר תחת שליטה, שאל כמה ימים לאחר מכן שאלה חשובה, בזמן שדיבר על
קטסטרופת זיהום האוויר במדינה: "מה אם סין תעמוד בכל קריטריון של הצלחה
כלכלית, מלבד אחד: אי אפשר יהיה לחיות בה".
אכן, מה שווים כל הבניינים החדשים והנוצצים
אם דייריהם לכודים בהם? מה שווה הצמיחה המהירה של סין, שאיפשרה ל-4 מיליון
תושבים בבייג'ין להיות בעלי רכב, אם התנועה לא זזה? מה שווה העלייה בהכנסה
הפרטית שחילצה עשרות מיליוני כפריים מתזונה דלה לדיאטה עשירה בחלב ובשר, אם
אינם יכולים לבטוח במוצרים? מה שווה כל הגידול בתמ"ג, אם אי אפשר לנשום
אוויר נקי?
זיהום האוויר בכיכר טיאננמן, בינואר האחרון
צילום: אי–פי
סין בנתה חומרה מדהימה ב-30 שנה – ערים
מודרניות, כבישים, נמלי תעופה וים ורשתות תקשורת – וחילצה יותר אנשים
מעוני, מהר יותר מכל מדינה אחרת בהיסטוריה. יש לסינים סיבות רבות לגאווה.
עם זאת, כל כלכלה בריאה נשענת על סביבה בריאה. סין תדרוך במקום אם הנשיא שי
ג'ינפינג וממשלתו לא יפתחו עכשיו את התוכנה – החוקים, בתי המשפט והנורמות,
שיכולים להבטיח שכל הצמיחה הזאת לא תתערער על ידי מגיפה של גזילת קרקע
ואוויר מזוהם.
קל יותר לדבר על זה מאשר לעשות. סין היא
מערכת של מפלגה אחת עם אינטרסים פנימיים מתחרים. מנהיגים נאורים יותר
בבייג'ין עשויים להצהיר "אנחנו צריכים לנקות את זה", אבל הם עדיין יצטרכו
את הבוסים המקומיים – שהבונוסים שלהם תלויים בעיקר על ייצור צמיחה כלכלית –
"לקדם אינטרסים סביבתיים חזק לא פחות מאינטרסים כלכליים", אמר הארווי.
זה מחייב הקצאת ערך אמיתי ומתן עוצמה מוסדית
לאלה במערכת שמאמינים שחשוב באותה המידה להגן על נחלת הכלל – אוויר, מים,
אדמה, בטיחות מזון – כפי שחשוב להצמיח את הכלל, וכפי שלא פחות חשובים
המרכיבים בעוגה מעצם הכנתה. "בסופו של יום, אם העוגה לא אכילה, זה לא משנה
כמה היא גדולה".
פגי לו, מייסדת Juccce, עובדת עם צרכנים,
יצרנים ובירוקרטים סינים כדי להגדיר וליישם "חלום סיני" בר קיימא, שחייב
להיות שונה מאשר החלום האמריקאי של בית, אוטו ושטח אדמה. אני חושב שפיתוח
סיוע מוסדי לחלום הסיני הבר קיימא הוא הדבר החשוב ביותר שנשיא סין שי יכול
לעשות.
קבלת הפנים לנשיא סין שי ג'ינפינג במלזיה
צילום: רויטרס
"בסין לא צריכים להיות נהרות בגוון אדום
זוהר עם פסולת תעשייתים, או נהרות וחופים חנוקים מאצות ירוקות, או 18 אלף
חזירים מתים צפים במורד נהר הואנגפו", כתבה לאחרונה לו. "אנחנו לא צריכים
לבדוק כל יום את אפליקציית איכות האוויר בנייד שלנו כדי לדעת אם אנחנו
יכולים לתת לילדינו לצאת לשחק. לא צריכים יותר להיות ילדים סינים שכשהם
טסים בפעם הראשונה הם שואלים 'אמא, למה השמיים כל כך כחולים?'... סין יכולה
להיות טובה יותר מזה. סין צריכה לפלס את הדרך הייחודית שלנו לחיים משגשגים
וכלכלה יציבה. אם לא נעשה את זה בקרוב, אנחנו נסיים עם סיוט סיני. ואין
מנוס שסיוט סיני הוא סיוט גלובלי".
חרבין, שלשום. סיפוק חימום לתושבים הזניק את הזיהום
צילום: רויטרס