לפי ממצאי סקר ראשון מסוגו, שבוצע עבור המשרד להגנת הסביבה, יש בישראל 4,070 דונם של קרקע הנחשדת כמזוהמת ■ המזהמת העיקרית היא מערכת הביטחון, שבמידה שיתקבל החוק להטלת האחריות לניקוי הקרקע על הגורם המזהם - ישאו בעלויות ניקוי בסך כ-2.3 מיליארד שקל

בלב גוש דן, על דרך השלום, בסמוך לגבול תל אביב וגבעתיים, עומד מזה כ–17 שנה כאבן שאין לה הופכין שטח של כ–44 דונם. קרוב ל–50 שנה פעל שם מפעל תע"ש מגן של התעשייה הצבאית, וב–1997 הוא סגר את שעריו. במצב רגיל לא היתה נותרת חטיבת קרקע שכזו, הנטועה בלב אזור הביקוש ובבעלות המדינה, פנויה במשך זמן כה רב, וסביר שכבר מזמן היתה משווקת ליזמים כדי שיקדמו בה פרויקט בנייה למגורים.

אלא שבקרקע הספציפית הזו התקיימו במשך מחצית מאה תהליכי ייצור שכללו שימוש בחומרים מסוכנים - מתכות כבדות, חומרים מסרטנים וציאנידים. מרבית השפכים של תהליכי ייצור אלה הוזרמו ללא טיפול לבורות ספיגה במשך שנים, וגרמו לזיהום קרקע ומי תהום בהיקף נרחב, שהובילו לפינוי קרקע מזוהמת לטיפול ברמת חובב ולסגירת בארות מים בסביבת המפעל. פרקטיקה נוספת שהיתה נהוגה במפעל היא הטמנת פסולת חומרים מסוכנים באופן לא מוסדר במחפורות בשטח, שמקומן המדויק של רובן לא ידוע עד היום. מלבד ההשפעה הקשה על הקרקע עצמה ואפשרויות השימוש בה, בסקר שערכה נציבות המים ב–2000 התגלתה רמת זיהום גבוהה במאגרי המים התת־קרקעיים שגרמו כימיקלים שונים, בהם חומרים מסרטנים, שחילחלו אל אקוויפר החוף. עם קרקע מורעלת כזו לא ניתן לעשות הרבה, אפילו לא בתקופת נדל"ן כה לוהטת כמו בימים אלה.

סיפור תע"ש מגן, כמו גם תע"ש השרון - מתחם בעל מאפיינים דומים ממזרח לרמת השרון והרצליה, אך גדול בהרבה - זכו בשנים האחרונות לחשיפה תקשורתית רבה על רקע תוכניות בנייה שביקשה המדינה לקדם בהם למרות זיהומי הקרקע. ואולם מחקר חדש שערכה חברת אל.די.די טכנולוגיות מתקדמות עבור המשרד להגנת הסביבה, ושנחשף כאן לראשונה, מעלה כי שתי הדוגמאות האלה הן רק פסיק מכלל הקרקעות הנחשדות כמזוהמות בישראל. בשנתיים האחרונות ערכה החברה סקר היסטורי מרחבי־ארצי הכולל הערכה של היקף הזיהום, וכן הערכת עלויות לסקירה ולטיפול בקרקעות המזוהמות - והממצאים חמורים.

בסך הכל על פי ממצאי המחקר, יש כיום בישראל 23.1 אלף מוקדים שבהם קיים פוטנציאל של זיהום קרקע בעבר או בהווה. אלה מסתכמים לכ–4,069 דונם של קרקע מזוהמת, לא כולל קווי הובלת דלק. לפי המחקר, עלות הטיהור המוערכת של כל אלה צפויה להיות 8.9 מיליארד שקל.

בית תע"ש מגן בתל אביב

צילום: יעל אנגלהרט

במסגרת המחקר, נערכו פילוחים שונים לפי זהות הגורם המזהם. לזיהום הנרחב ביותר גרמו מפעלים בהווה ובעבר המשתייכים לסקטור הפרטי. בסך הכל, על פי הממצאים, אחראים אלה לשטח החשוד כמזוהם בהיקף של 1,168 דונם, שעלות טיהורו מוערכת בקרוב ל–3 מיליארד שקל. במקום השני לפי הפרמטר של עלות שיקום הקרקע המזוהמת, נמצאות התעשיות הביטחוניות. אף שהיקף הקרקעות שבו החזיקו לא גדול במיוחד - 365 דונם על פי הסקר, אופני הפעולה של אלה הביאו לזיהומי קרקע חמורים שעלות טיהורם נאמדת בכ–1.5 מיליארד שקל.

מזהם משמעותי נוסף הוא הצבא, שפעילותו לאורך השנים הביאה, לפי המחקר, לשטח בהיקף של 1,013 דונם החשוד כמזוהם, שעלות טיהורו מוערכת ב–795 מיליון שקל. עוד ברשימת מזהמי הקרקע על פי הסקר: מטמנות (עלות טיהור בהיקף של כ–1.43 מיליארד שקל), אגני חמצון ושיקוע תעשייתיים (600 מיליון שקל), תחנות דלק (556 מיליון שקל), חוות מכלים (414 מיליון שקל) קווי הובלת דלק (335 מיליון שקל) ובתי זיקוק (322 מיליון שקל).

המחקר נערך כחלק מעבודת מטה לקראת התנעתו מחדש, כך מקווים במשרד להגנת הסביבה, של חוק מניעת זיהום קרקע ושיקום הקרקעות המזוהמות, שמנסה המשרד לקדם עוד מהכנסת הקודמת. ב–2011 עבר החוק בקריאה ראשונה ומאז הוא נתקע בצנרת. במשרד מקווים שכבר במושב הקרוב יוכלו להביאו לדיונים בוועדת הפנים והגנת הסביבה, אך כדי שיוכלו לעשות זאת, יהיה עליהם להשיג את הסכמת כלל משרדי הממשלה (כפי שמחייב חוק הרציפות - המאפשר המשך דיון בחוקים שחקיקתם הופסקה בשל פיזור הכנסת). לדברי שולי נזר, סמנכ"לית בכירה לתעשיות במשרד להגנת הסביבה, אם יש סיכוי שכך אכן יקרה, זה בעיקר משום שבקרב מקבלי ההחלטות מחלחלת ההבנה כי נושא זיהום הקרקעות הוא כיום אחד החסמים המרכזיים בפני שחרור קרקעות זמינות לבנייה באזור המרכז.

"בישראל אין כיום חקיקה המסדירה מניעה של זיהום קרקעות בהווה ובעתיד, וכן את שיקום כל זיהומי העבר", אומרת נזר. "אלא שבשנים האחרונות התחיל זיהום הקרקעות להיות משהו משמעותי מאוד ובעל השלכות בראש וראשונה על תחום הדיור. משהו שהמדינה תיאלץ להתמודד אתו אם תרצה להוביל לייצור מהיר וזול של יחידות דיור. מרבית השחקנים המרכזיים הבינו זאת, באוצר הבינו זאת, ואנו עובדים בשיתוף עם אגף התקציבים ורשות החברות כדי להביא להשלמת החקיקה".

ואולם לחוק, אם וכאשר יעבור, צפויות להיות עלויות כבדות - בעיקר למדינה. מאחר שעיקרון היסוד שעומד בבסיסו הוא כי "המזהם משלם", הרי שמי שצפויה למצוא עצמה בעמדת המשלם העיקרי היא המזהמת העיקרית - המדינה. על פי המנגנונים שקובע החוק שלפיהם נקבעת האחריות לזיהום, נראה כי עבור רבע מעלויות שיקום הקרקע המזוהמת - 2.3 מיליארד שקל הם באחריות ישירה של המדינה, לזיהום בעלות טיפול של 1.1 מיליארד שקל אחראיות חברות ממשלתיות, ולזיהום בעלות טיפול של 1.4 מיליארד שקל אחראיות הרשויות המקומיות. בסך הכל 4.8 מיליארד שקל של עלויות טיהור, המהווים יותר ממחצית מכלל העלות המוערכת, שהמדינה תיאלץ לשאת בגינם כאחראית ישירה או עקיפה. בעלויות שיקום קרקע בהיקף של 2.6 מיליארד שקל נוספים יישאו על פי החוק גורמים פרטיים, ול–1.1 מיליארד שקלים של עלות טיפול בזיהום אין כתובת. כלומר המזהם כבר אינו קיים (למשל חברות שפעלו בעבר והתפרקו לפני שנים) או לא ידוע.

אופני מימון יצירתיים

לדברי נזר, כדי לאפשר הן למדינה והן לגורמים הפרטיים לבלוע את הצפרדע, נעשית עיקר העבודה במציאת אופני מימון יצירתיים לטיהור. בתוך כך, לדבריה, פתרונות מימון כמו זה שמציע המנגנון שגובש לטיהור מתחם תע"ש השרון - שבמסגרתו תשווק המדינה את הקרקע המזוהמת לבניית עשרות אלפי דירות בהרצליה ורמת השרון, והכנסותיה מהקרקע ישמשו לטיהור המתחם - הוא בהחלט צעד בכיוון הנכון. "אנו רואים בהוצאת קרקעות מזוהמות לשיווק מנגנון מנגנון מצוין שמסייע לשיקום הזיהום, ואנחנו מתחברים אליו. לא אנחנו המצאנו את זה - בכל העולם שיווק הקרקע מביא את המימון לטיהורה. עוד מספרת נזר כי רק באחרונה סוכם מתווה דומה עם משרדי האוצר והביטחון ורשות מקרקעי ישראל לגבי מתחמים נוספים כמו תע"ש נוף ים, וכמה בסיסי צה"ל הצפויים להתפנות בשנים הקרובות ולעבור לנגב.

לדברי נזר, "שני הכוחות המניעים הגדולים כיום לטיהור קרקעות מזוהמות הם הפרטה, כשבמסגרת הסכמי המכירה של גופים ציבוריים מחויב הבעלים החדש לטפל בזיהומי הקרקע; והשני הוא מעבר צה"ל לנגב, שצפוי לפנות שטחים נרחבים הנחשדים כמזוהמים, כמו תל השומר, צריפין וסירקין. מדובר בחלון הזדמנויות מבחינת המדינה כדי לטפל ולשקם חלק גדול מהקרקעות המזוהמות". עם זאת, היא מדגישה כי במשרד להגנת הסביבה לא אוהבים את האופן שבו לכל אחד מהמתחמים המזוהמים מגובש פתרון ייחודי אד־הוק, ולכן מתעקשים להמשיך לקדם את החקיקה.

השכונה החדשה שאמורה להיבנות במתחם תע"ש ברמת השרון

צילום: מינהל מקרקעי ישרא

באופן ברור, לחוק הנושא עמו עלויות כבדות צפויים להיות גם לא מעט מתנגדים. כדי לגייס את האוצר למהלך מסתמן כי בכל הנוגע לאחריות המדינה ולעלויות שבהן היא צפויה לשאת, יתפרש המימון על פני 25 שנה. עם זאת, מהלך שכזה צפוי להקשות על התנהלות המדינה בנושא מול המגזר הפרטי, שכבר כיום דורש תנאי מימון דומים לאלה שמקבלת המדינה.

השר להגנת הסביבה, ח״כ עמיר פרץ, נשמע אופטימי לגבי הצלחת המהלך ואמר כי ״אפשר לפתור חלק גדול מחוסר הדיור אם רק יטפלו בבעיית הקרקעות המזוהמות, ולכן אנו מקדמים את אחד החוקים המורכבים ביותר בעניין. במקום לבנות מסביב לקרקעות שזוהמו במשך שנים ולהמתין שהזיהום רק יתפשט ויילך, כלל הגופים צריכים לפעול יחד, גם תקציבית, ולבצע טיפול שורש שיבטיח גם המוני יחידות דיור באזורי הביקוש וגם חיים בטוחים ובריאים לאזרחי ישראל״.