מועד פרסום: 16/10/2009

 

גם משרד הבריאות הבין ששישיות המים המונחות ליד המשאבות בתחנות הדלק מסוכנות. חבל שרק בעיריית חולון מטפלים בבעיה.

 

מי שמחפש המחשה לקשר הבעייתי בין בריאות וסביבה, יכול למצוא אותה כמעט בכל תחנת דלק בישראל: שם, בסמיכות מבהילה למשאבות התדלוק, מונחים מגדלים של בקבוקי מים מינרליים, שישיות על גבי שישיות. בשעה שאנחנו מתדלקים, נפלטים לאוויר עננים של אדי דלק רעילים, שמורכבים מרשימה של חומרים לא ידידותיים, בראשם הבנזן המסרטן. לא מומלץ לנשום את האדים הללו; עוד פחות כדאי לשתות אותם, גם לא במחיר האטרקטיבי שבו הם מוצעים בתחנות.

כימאים, אנשי מקצוע ואקדמיה משוכנעים שחלק מהאדים הרעילים מחלחלים לתוך הבקבוקים. הפלסטיק אטום לנוזל, אבל לא לגזים, בעיקר בתחנות שבהן התחלופה איטית יחסית והבקבוקים מבלים שעות ארוכות בקרבת המשאבות. בעלי תחנות הדלק, הרשתות הגדולות, טוענים שלהד"ם.

השבוע התברר שלחששות שותף גם משרד הבריאות. מהנדסת מחוז תל אביב של המשרד, ולרי פוהורילס, שיגרה מכתב חריף לעיריית תל אביב בו התריעה מפני המצב השורר ברבות מתחנות הדלק, או כלשונה: "התופעה החמורה הולכת ומתרחבת". ואני לתומי חשבתי שתפקידם של האזרחים להיות מודאגים, ושל משרדי ממשלה לעשות.

באופן שערורייתי, שכה אופייני לסירבול השלטוני בישראל, מעבר לאזהרות ולתחינות, משרד הבריאות מוגבל ביכולתו להשפיע על מה שקורה בתחנות. משרד הבריאות אמנם חתום על רישיון העסק של כל תחנה, אבל ברישיון של רוב התחנות הקיימות נכתב שהן מורשות למכור רק "דלק ומוצריו". מכירת מים בשטח הפתוח של התחנה לא נכללת ברישיון. אם התחנות היו מבקשות להרחיב את הרישיון ולקבל היתר למכירת מים מחוץ לחנויות השירות - משרד הבריאות היה כנראה מסרב. אבל הן לא מבקשות. למה להסתבך?

בתנאים האלה, מי שצריכה להיכנס לתמונה היא הרשות המקומית, שאמורה לוודא שעסקים לא מוכרים את מה שלא נכלל ברשיון שלהם. ואת רוב הרשויות המקומיות, ניחשתם נכון, זה ממש לא מעניין. למה להתעמת עם רשתות הדלק רבות העוצמה אם אפשר להעלים עין?

אחת העיריות הבודדות שלא מעלימות עין היא עיריית חולון. ראש היחידה לרישוי עסקים בעיר הוא שלמה גיספן, ובתחנות הדלק לא משתגעים עליו. גיספן מדווח על מלחמת התשה מתמשכת: "כבר בשנת 2000 משרד הבריאות הפיץ מכתב שיש חשש מחדירת רעלים לבקבוקים בתחנות הדלק. במהלך השנים קיבלתי מחברות הדלק מכתבי איומים מסוללות של מיטב עורכי הדין. הם טוענים שאין בחששות האלה שום ודאות, ואני מבקש שיביאו לי אישור ממשרד הבריאות שהכל בסדר וארד מזה. סימנו אותי כמשוגע, כבר לא רוצים לדבר איתי. המכירה ליד אקדחי התידלוק שווה להם הרבה כסף, אבל למזלי יש לי כאן גיבוי מלא מראש העירייה. מתוך 15 תחנות בחולון עשר צייתו והוציאו את המים, ועם האחרות אנחנו נמצאים בשלבים שונים של הליכי שלילת רישיון עסק או הגשת כתב אישום. אני רק יכול לקוות שכשנגיע לבית המשפט זה לא ייגמר בקנס עלוב של 1,000 שקל, כי אז כל המלחמה היתה לריק".

גיספן מתוסכל מהאדישות של העיריות האחרות: "ברגע שבעל קיוסק חורג מגבולות העסק ומניח משהו על המדרכה, זה לא עונה להגדרה של 'תנאי תברואה נאותים', ומיד לוקחים לו את הרישיון. אבל מה עם תחנות הדלק? העובדה שלא מטפלים בזה מחלישה אותי, מקשה עליי את המאבק. אני רואה את רשימת התנאים וההנחיות שמנהלי התחנות עובדים לפיהם. ההוראות מתייחסות לכל פרט - ממה עשוי המשטח שעליו מונחים הבקבוקים, אסור למכור בקבוקים שנשפך עליהם דלק ורק עניין המיקום נשאר בערפל מוחלט. בהנחיות האלה גם כתוב שאסור בשום אופן לחשוף את הבקבוקים לשמש - אני יכול לקחת אותם להרבה תחנות ולהראות להם בקבוקים שאם תפתח אותם תוכל ישר להכין מהם תה".

ממשרד הבריאות נמסר: "תקנות למרכולים של משרד הבריאות מחייבות אחזקת מזון למכירה במקומות סגורים ועל אחת כמה וכמה יש להגן עליהם מסביבה מזוהמת במיוחד כמו הקירבה הגדולה למשאבות הדלק בתחנות הדלק. יש להדגיש שנותן רישיון העסק היא הרשות המקומית, והיא גם אחראית לאכיפת התנאים לרישיון העסק - ולא משרד הבריאות".