הסיגריה האחרונה: האם באמת יזכו התל-אביבים בחופש לנשום?

נשלח 6 במרץ 2011, 11:27 על ידי Sustainability Org

הידיעה על כך שחולדאי יסתער על אכיפת חוק העישון - בתקווה שלא מדובר בספין של העירייה - גרמה לי לחייך בסיפוק. בכל זאת כמה דברים זזים כאן

אביב לביא | 6/3/2011 11:50
תגיות: אדם טבע ועיר,תל אביב (סביבה),חוק איסור עישון

אני זוכר את הערבים הארוכים ביד אליהו. למטה, על הפרקט, היו הפועל תל אביב (או הפועל רמת גן, לחובבי הארכיאולוגיה) מתנפצות בפעם האלף על החומה הצהובה של מכבי, ומעל, באוויר ההיכל, עמדה חומה של עשן. כיפה סמיכה של עשן סיגריות שאלפי אנשים עישנו בהפסקה - למה רק בהפסקה, גם תוך כדי התקפה מתפרצת של מיקי ברקוביץ? - שהסתלסל והצטבר עד שאי אפשר היה לראות את היציע ממול. אני זוכר את הצריבה החריפה בעיניים, את המחנק, את התהייה מאיפה, לעזאזל, השחקנים מוצאים חמצן בשביל לקפוץ לריבאונד.

אני זוכר גם את הטיסות הראשונות שלי, כשעדיין היה מותר לעשן בשורות האחרונות של המטוס. התפללתי לקבל מקום בקדמת האווירון כי חמש שעות בדרך לפריז כשאין לאן לברוח מהעשן היו סיוט צרוף. ואני זוכר גם את האוטובוסים, את בתי הקולנוע, את החנויות, את המסעדות: בכל מקום - סגור, צפוף ומחניק ככל שיהיה - היו מעשנים.
איור: מושיק לין
אדם טבע ועיר איור: מושיק לין

דיקטטורה של אנשים עם סיגריה ביד שלא העלו על דעתם שיש איזושהי בעיה עם העובדה שכדי שהם יתפנקו עם עוד יניקה כל מי שסביבם - כלומר, כל מי שלא מעשן ונמצא סביבם - צריך להיחנק, לדמוע, ולחזור הביתה עם בגדים מסריחים מעשן. ואני כבר לא מדבר על בריאות, כי אלה היו שנים שבהן עישון פסיבי נשמע כמו שמו של המערכון החדש של הגששים.

רבים מדי מזיכרונות הילדות והנעורים שלי אפופים בעשן ארור. זה נראה אז כמו גזרת גורל, כמו לחות באוגוסט, כמו חוק טבע שלעולם לא ישתנה. ואז החוק השתנה. ואני זוכר את הפעם הראשונה שהגעתי ליד אליהו אחרי שהוא השתנה, ספקן וחשדן, כי הרי ממתי מקיימים חוקים בישראל. ואני זוכר את האוויר הצלול באולם, את המראה הבהיר והחד של היציע מהצד השני, את החופש לנשום.

לופ צרחני של שירי הפסטיגל

אני זוכר את כל זה, ולכן, כשקראתי בשבוע שעבר ב"ידיעות תל אביב" שרון חולדאי ופקחיו מתכוונים להסתער ברצינות על אכיפת חוק העישון במקומות בילוי, לא יכולתי שלא לחייך בסיפוק ולציין לעצמי שיש בכל זאת כמה דברים שזזו בכיוון הנכון ב-30 השנה האחרונות. לא שאני מתלהב ממסעות ציד של העירייה. דוחות ופקחים לא עושים לי את זה, אבל אני מודה שהיפוך התפקידים בין רודפים לנרדפים גורם לי קורטוב של נחת, ובעצם לקצת יותר מקורטוב.

אני מנחש שהמעשנים רואים בחוק העישון - בתקווה שההכרזה על אכיפתו היא לא ספין יחצני של העירייה - סוג של כפייה בריאותנית מטעם טהרני סביבה ושאר משביתי שמחות. מן הסתם, זה משום שהם לא מפנימים עד כמה העישון בקרבת מי שאינו מעשן הוא אקט ברוטלי ופולשני, כמעט כמו השמעה בלופ צרחני של דיסק עם שירי הפסטיגל. יש לי בסיס להשוואה כי גם את הטרור מהסוג השני חוויתי בשנים האחרונות לא מעט.

חיינו במרחב הציבורי, וכן - גם מסעדה בבעלות פרטית היא חלק מהמרחב הציבורי - מורכבים מערב רב של איזונים עדינים, ערך מול ערך, זכות מול זכות. אבל איך שלא מסתכלים על מאזן הרצונות הזה, קשה למצוא הצדקה לשאיפה לכפות על מישהו את הסיגריה שלך.

גם לי מתחשק לפעמים לצאת לרחוב ולחלק כאפות לכמה מהעוברים ושבים, ואף שהנזק הבריאותי והסבל שייגרם להם יהיה קטן יותר משאיפה של אלפי רעלנים כימיים שמרוכזים בפילטר אחד, אני נאלץ להתאפק. הזכות שלי להחטיף מכות מתגמדת בפני זכותם ללכת ברחוב בביטחון.

למה לא אגזוזי מכוניות?
כדי להוכיח שגם לעוינות שלי לסיגריות יש גבול, אומר שהצעד הבא - זה שבימים אלה מתרחש במנהטן - נראה אפילו לי קצת מוגזם. במסגרת המלחמה בעישון אוסרים עכשיו בניו יורק לעשן בפארקים, בחופים (של ההדסון) ובמקומות ציבוריים פתוחים אחרים.

פה ושם כבר נשמעו קולות שהציעו לעשות למודל הזה עלייה. זו היסחפות קשה. ניסיתי להיזכר בהזדמנות כלשהי שבה נגרם לי סבל בגלל מישהו שעישן סמוך אליי בחוף הים, בפארק הירקון או סתם ברחוב, ולא הצלחתי.

חוץ מזה, אם כבר למגר עשן מהמרחב הציבורי, למה רק של סיגריות? למה להפלות לטובה את אגזוזי המכוניות? מי שבוחר לנסוע במכונית כופה על העוברים ושבים ברחוב לנשום ענן רעיל ומגעיל, ובכל זאת יש הסכמה - שאולי, אגב, הגיע הזמן לבחון אותה מחדש - שהזכות לנסוע גוברת על הזכות לשאוף אוויר נקי.

שלא לדבר על ניחוח המנגלים שממלא את האוויר של צ'ארלס קלור ופארק הירקון במועדים מסוימים. אם מותר לשרוף חיות מתות ברשות הרבים (תתפלאו, לא כולם משתגעים על ארומה של גריל חרוך), הדעת - לפחות שלי - נותנת שמותר להבעיר גם טבק מגולגל באוויר הפתוח. הפשרנות שלי מסתיימת במקומות סגורים. שם זו כבר שאלה הישרדותית. איך אמר הרב עובדיה? תצאו בחוץ. איפה הוא היה בערבים הקשים ההם ביד אליהו.

לכתבה באתר nrg

כתבות קשורות:
המלחמה של חייו: ח"כ גדעון עזרא נגד עישון
ניו יורק נגד עישון: ייאסר גם בפארקים וחופים
Comments