חומר למחשבה

פורסם: 27 בדצמ׳ 2010, 3:17 על ידי: Sustainability Org

חומרים המופקים באופן מלאכותי משוגרים לאוויר החופשי בלי שיהיה לנו מושג ירוק מה השפעתם על הבריאות והסביבה

אביב לביא | 26/12/2010 5:02
תגיות: אסבסט, חומרים מסוכנים

ב-1898 דיווח המפקח על המפעלים בבריטניה לפרלמנט בלונדון על "השפעותיו המרושעות של אבק האזבסט". יותר מחצי מאה אחר כך, בשנות החמישים של המאה הקודמת, הפכו החשדות לעובדות, כשהמדענים הוכיחו את הקשר בין חשיפה ממושכת של עובדים לאזבסט לתחלואה בסרטן ריאות. השבוע, בסוף 2010, הכריז משרד החינוך הישראלי על מבצע לסילוק מצבורי האזבסט שעוד נותרו בבתי הספר.

ברחבי ישראל כולה פזור עדיין אזבסט בשפע, ואם הוא במקרה שבור או סדוק, וסיביו הזעירים מתפזרים ברוח, מי שנושם אותם מגדיל עשרות מונים את הסיכוי שיחטוף סרטן ריאות, מזותליאומה (סרטן הפוגע בקרום הריאה) או אזבסטוזיס (מחלה של דרכי הנשימה). עד כדי כך האזבסט מכובד, שאפילו יש מחלה על שמו.

מה אפשר להסיק מעיון בציר הזמן של האזבסט? ישנה המסקנה המובנת מאליה-שבישראל נוטים לטפל באיומים סביבתיים ובריאותיים לאט מדי ומאוחר מדי. אבל יש גם מסקנה אחרת, גלובאלית, הנוגעת לחומרים שהאדם מפיק באופן מלאכותי ומשגר אותם לטייל באוויר החופשי בלי שיהיה לו מושג ירוק מה השפעתם על הבריאות והסביבה. 50 שנה והמון ייסורים אחר כך, הוא מוצא את עצמו משקיע סכומי עתק ומאמצים כבירים במטרה להשיב את הגלגל לאחור ולאסוף את החומר השטני בחזרה לתוך תיבת הפנדורה שממנה בקע.

המציאות האבסורדית הזו נולדה מתוך תפיסה ששלטה בעולם הרבה שנים: כל חומר מותר לשימוש, כל כימיקל שסונתז במעבדה כשיר להשתלב בתעשייה, בחקלאות, במזון-כל עוד לא הוכח שהוא מזיק. אחרת, אמרו, איך נוכל ליהנות מפירות הקדמה הטכנולוגית? איך העולם יוכל לדהור קדימה אם כל חומר חדש יקבל יחס של רוצח מסוכן? לפי התפיסה הזו, לחומרים יש זכויות כמעט כמו לאנשים: כל עוד לא הוכחה אשמתם, הם חפים מפשע.

זהירות מונעת

אלא שחומרים הם לא בני אדם, והגישה הזו הוכחה במקרים רבים כהרת אסון מסיבה פשוטה: כדי לבסס הוכחה מדעית הקושרת בוודאות בין שימוש בחומר כלשהו לנזקים בריאותיים נדרשות בדרך כלל עשרות שנים. האזבסט הוא דוגמה אחת; בטח תופתעו לשמוע שחלפו יותר מ-40 שנה מאז שהוטלו פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי ועד שהתקבלה ראיה חד משמעית לכך שקרינה רדיואקטיבית מסרטנת. חקלאים אמריקאים עשו במשך שנים שימוש אינטנסיבי בדי-די-טי בטרם נאסר לשימוש בתחילת שנות השבעים.

לאור הניסיון המר, הגישה הרווחת כיום באיחוד האירופי הפוכה לחלוטין: חובת ההוכחה חלה על מי שמעוניין להכניס לשימוש חומר חדש. בנוסף, נעשה שימוש מושכל יותר במעמד הביניים שבין חומרים בטוחים למסוכנים - חומרים וטכנולוגיות המוגדרים "חשודים". הם לא נאסרים לשימוש, אבל זוכים ליחס חשדני תחת הכותרת "זהירות מונעת".

עם הקבוצה הזו נמנים הקרינה הסלולרית, שדות הקרינה שמייצרים מכשירים חשמליים, רבים מחומרי ההדברה, הכימיקלים המשמשים בתעשיית הקוסמטיקה וחומרי הניקוי, וחלק מהתוספים המלאכותיים במזון. חלקם מיותרים לגמרי בחיינו (חומרי ניקוי כימיים למשל), באחרים ניתן להשתמש פחות ובזהירות רבה יותר. באמת שלא מוכרחים להמתין 40 שנה עד שיתברר מי מהם הוא יורשו הרוחני של האזבסט.

לכתבה באתר nrg

כתבות קשורות:
חשיפה: קרינה מסוכנת במכוניות היברידיות
זהירות, קרינה אלקטרומגנטית
7 דרכים להפחית את הסיכון של קרינה סלולרית
טלפון קווי, זוכרים?
מסתמן: הנורות החסכוניות ישווקו בצירוף אזהרה על שמירת מרחק בטוח מהן
למה יצרניות הסלולר לא ממהרות להפחית את החשיפה לקרינה
Comments