מאת שחר פלד. תאריך פרסום: 23/12/2009

 

תלונות על מטרדי ריח, חומרים לא מזוהים בכל מיני צבעים ויותר מידי סימני אזהרה. מאז אמצע שנות ה-90 כולם יודעים שבבירת הנגב קבורה פסולת כימית מסוכנת. במשך יותר מעשור ואחרי דוחות ביקורת, הנחיות לביצוע והתחייבויות שלטוניות - דבר לא נעשה. תחקיר nrg מעריב.

 

לפני 14 שנה, בסיור שגרתי של פקחי עיריית באר שבע, התגלתה קרקע מזוהמת  בחומרים כימיים רעילים. גם היום, לאחר יותר מעשור, היקף וכמות החומרים המזהמים אינו ידוע, וגרוע מזה – הרשויות השונות מכירות היטב את המחדל, אבל דבר לא נעשה: עיריית באר שבע מפנה אצבע לכיוון המשרד להגנת הסביבה, במשרד להגנת הסביבה מבהירים שהתאחדות התעשיינים התחייבה לטפל בנושא ובהתאחדות התעשיינים טוענים: "בתאום עם המשרד להגנת הסביבה, יפעלו נציגי התאחדות התעשיינים לאפיון השטח המדובר".

 

תחילת הסיפור, בסיור שערכה היחידה לאיכות הסביבה בעיריית באר שבע בשנת 1995. במהלך הסיור בשטח הפסולת הרעילה של מפעלי מכתשים וברום בעיר נמצא שטח בגודל של כ-50 דונם ובו זיהום סביבתי מסוכן ביותר בחומרים כימיים. התברר כי השטח שימש מאז שנות החמישים בור פסולת רעילה של מפעלי מכתשים וברום עד העברתם לרמת חובב. המפעלים, שבעבר לא חלו עליהם תקנות מחמירות בכל הנוגע לטיפול בשופכים כמו היום, הזרימו חלק מנוזלי הפסולת לוואדי באר שבע וחלק הועברו למאגרים קרקעיים בהם החומר שקע למעמקי האדמה. בשנים האחרונות דאגו לכסות באדמה את הפסולת הרעילה שנשפכה שם דרך קבלני עפר, אבל בתוך האדמה נוצרה תסיסה ופרצו מתוכה גזים רעילים, חומצות ומלחים.

עוד ציינה הביקורת כי המשרד להגנת הסביבה, משרד הפנים ומנהל מקרקעי ישראל וכן עיריית באר שבע היו מודעים לבעיה, אך לא גילו ערנות מספקת כשהשטח סומן לבניית מבני תעשייה חדשים. באותה תקופה הועלתה ההמלצה כי המפעלים עצמם וכן מנהל מקרקעי ישראל, הבעלים של חלק מהקרקעות, יחויבו לנקות את כל השטח מהפסולת הרעילה שהם הטמינו במשך פעילותם באזור וכן כי מסילת רכבת ישראל לא תעבור דרך שטח זה, בין היתר כי תנאי הקרקע עלולים להרוס את תשתית המסילה.

בעקבות אותו דוח פונו מהשטח כ-4,500 טון של פסולת רעילה, ולאחר מכן אושרו בנייתם של אותם ביתני תעשייה, למרות שמאחוריהם עוד נותר שטח ענק מזוהם. כיום למפעל מכתשים נותרה חלקת אדמה באזור בגודל של כ-400 דונם, אשר חלק ממנה כל כך מזוהם שעלויות השחלוף והניקוי עולות על ערך הקרקע.

עוד לפני הנחת מסילות הרכבת בעיר התריע מנהל היחידה לאיכות הסביבה בעירייה שהמסילה עוברת בשטח שנחשב מזוהם כימית וטען שבאזור היו בעבר בריכות גדולות שמפעל מכתשים הזרים אליהן במשך שנים חומרים כימיים מסוכנים. במשך שנים מסוללת העפר התומכת בפסי הרכבת בצבצו סימני הזיהום הכימי והחומרים המסוכנים הטמונים באזור תססו ופלטו גזים רעילים לאוויר, הגורמים לתחושות בחילה וסחרחורת.

בסיור שנערך במקום תשע שנים לאחר מכן, בסוף 2004, התגלה כי "המצב לא השתנה, מפעלי מכתשים וברום לא ניקו את כל השטח מהפסולת הרעילה... עדיין קיים זיהום המסכן את האזור. המשרד לאיכות הסביבה, משרד הפנים ומנהל מקרקעי ישראל מודעים לבעיה אולם אינם פועלים לקידום הנושא". הביקורת מצאה בשטח כתמים בעלי צבעים שונים מהם נפלטים גזים רעילים.

בנושא הרכבת, מנהל היחידה לאיכות הסביבה מסר: "מאז תגובתי בנושא שבנדון הוקמה מסילת רכבת בדיוק במרכז השטח המזוהם, מעל לארבע בריכות שנחפרו ומולאו בפסולת כימית חומצית". עוד ציין כי המנכ"ל של המשרד להגנת הסביבה דאז התחייבה לקחת על עצמה לטפל בשטח המזוהם אך "לא ידוע לי על כל התקדמות מכיוונה". המנהל הוסיף כי רכבת ישראל נקטה כל מיני שיטות התחמקות והסתמכה על מהנדסים שקבעו דעה על יציבות הקרקע, לא פינתה כל אדמה מזוהמת ואף אחד לא פצה פה.

גם בביקורת מעקב נוספת שנערכה בספטמבר 2005 נראה היה כי לא חל שום שיפור בנושא. יתרה על כך, בסוף שנת 2004 אף ניתנו היתרים לבנייה של שלושה מבני

תעשייה, הכוללת מוסכים, אולמות תצוגה ומשרדים, ללא אישור היחידה לאיכות הסביבה של העירייה. ועדת הבנייה מקומית אישרה את הבנייה וזאת למרות חוות דעתו של מנהל היחידה לאיכות הסביבה כי השטח מזוהם וזקוק לטיפול בהול. באותה תקופה סיורים נוספים מצאו כי למרות שהקרקע יושרה, שיפוליה ממשיכים לפלוט מזהמים בעלי צבעים שונים וריח רע של חומר כימי נישא באוויר.

במכתב למנהלת מחלקת רישוי על הבנייה בהנדסה משנת 2005 המנהל זועק לעזרה: "המצב נמשך מ-1990 ואין כל גוף שמטפל בנושא. גם פסי הרכבת הונחו על השטח המזוהם. המשרד לאיכות הסביבה בראשות המנכ"לית לקחה על עצמה לטפל בבעיה זו, אך כלום לא נעשה!!!".

תחנוניו של המנהל נותרו ללא שומע. בביקורת נוספת מסוף 2005 לא נמצא כל מסמך הנוגע לנטילת דגימות קרקע לצורך ביצוע סקר קרקע וכל אישור לבנייה באזור מצד המשרד להגנת הסביבה. הדבר כמובן לא מנע ממנהל מקרקעי ישראל לחתום חוזה עם היזמים על המגרש המזוהם. באופן לא מפתיע, העובדים בשטח התלוננו על ריחות שגרמו להם לכאבי ראש.

אותו "שטח מזוהם" הוגדר בתור האזור שמדרום מזרח למפעל מכתשים דרום, ותוחם בערוץ נחל באר שבע מדרום ובפסי הרכבת ממזרח. מאז 2005 נותר אותו אזור מזוהם, למעשה עד ימינו.

בסוף דוח מבקר העירייה לשנת 2005, מועברות הוראות ראש עיריית באר שבע להמשך טיפול בנושא. לדבריו: "בכפוף לדוח הביקורת מתבקשים אגף ההנדסה והיחידה לאיכות הסביבה לפעול בכל האמצעים העומדים לרשותם לאכיפת הטיפול במתחם המדובר. יובהר כי היתר הבנייה שניתן למקום אינו מאפשר בנייה כלשהי באזור המזוהם ועובדה זו ידועה גם ליזם. על הגורמים המקצועיים בעירייה לפעול גם מול המשרדים הרלוונטיים ובעיקר המשרד לאיכות הסביבה".

מהנדס העיר, דימטרי פיגלאנסקי, טוען שהטיפול במגרש הספציפי המאוזכר בדוח הסתיים, זאת כפי שפורט בהתייחסותו בגוף הדוח, וכי אין העירייה נדרשת לבצע כל מהלך מיוחד נוסף לגבי מגרש זה. ההתייחסות של מהנדס העירייה בדוח נכונה למרץ 2006 ולפיה העירייה פטורה מכל: היתר הבנייה לא מאפשר בנייה כלשהי באזור המזוהם וידוע על כך ליזם ולרכבת ישראל, שהיא פועלת עצמאית ולא חייבת לקבל היתרי בנייה. לדבריו, אין לוועדה המקומית השפעה על התיאומים מול הגופים השונים ו/או קבלת אישוריהם לצורך הבנייה. נכון לאותו חודש, אגב, מנהל היחידה לאיכות הסביבה בעירייה טען כי "דבר לא משתנה בשטח, ממשיכים לבנות מוסכים ולהכפיל את מסילת הרכבת, ואף אחד לא לוקח אחריות לנקות את זיהום הקרקע".

מבקר העירייה כנראה בכל זאת הסתפק באמירה של המהנדס, כי מאז לא נמצא כל אזכור להמשך מעקב של העירייה אחר הסוגיה, באף אחד מדוחות העירייה הבאים.

בתחילת 2006 הוצגה בפני הנהלת העירייה תכנית מתאר הכוללת בנייה למגורים באזור המזוהם שסמוך למפעל מכתשים. מהנדס העירייה מסר כי "התכנית הנ"ל אושרה על ידי מינהל מקרקעי ישראל ועל ידי העירייה וקיבלה אישור עקרוני". בסיכום הדיון ראש העירייה דאז ציין כי "מוקדם עדיין להחליט אם האזור ראוי למגורים" ולכן אישר בשלב הראשון שימוש מסחרי במקום ולא לצורך מגורים. מיותר לציין כי אזור מסחר שוקק גם הוא אנשים שעות רבות ביום, שנחשפים בצורה עקבית לגזים הרעילים.

באותה שנה היזמים גם קיבלו היתרים לבניית תוספת מוסך, חדר אוכל, חדר הלבשה ועוד, בסמוך לאזור המזוהם. בנוסף, בשטח המזוהם עצמו החלו להתבצע עבודות הכנה להנחת מסילת רכבת נוספת לקו תל אביב – באר שבע, עבודות הכפלת מסילה שמחייבות גם הרחבת גשר הרכבת ועבודות תשתית – כולן כאמור מעל ריכוז חומרים כימיים הטמונים במקום.