סונול תפצה את נת"ע בגין זיהום קרקע ישן בפרויקט הרכבת הקלה בת"א

נשלח 18 בדצמ׳ 2009, 6:48 על ידי Sustainability Org
תאריך פרסום: 13/12/2009
 
הפיצוי שנקבע - למעלה מחצי מיליון שקל ■ בעבודות החפירה בפרויקט התגלו חומרים מסוכנים בקרקע, שלטענת נת"ע מקורם בתחנת הדלק של סונול בפינת הרחובות שדרות ירושלים ועולי ציון ביפו.
 
בית משפט השלום בתל-אביב חייב את חברת הדלק סונול לפצות את החברה הממשלתית נת"ע (נתיבי תחבורה עירוניים) בלמעלה מחצי מיליון שקל, בגין זיהום קרקע שגרם לנזקים בפרויקט הרכבת הקלה בתל-אביב.

במהלך עבודות חפירה שביצעה נת"ע התגלתה קרקע מזוהמת בחומרים מסוכנים בשדרות ירושלים ביפו. נת"ע טענה כי מקור הזיהום הוא בתחנת הדלק של סונול, "המזרקה", המצויה סמוך לאזור העבודות בפינת הרחובות שדרות ירושלים ועולי ציון ביפו. סונול הכחישה את אחריותה לזיהום והנזק הנטען.

השופטת ארנה לוי עיינה בראיות ובחוות-דעת מומחים שהגישו הצדדים וקבעה כי הוכח, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי (51%), כי מסתבר יותר שהזיהום נובע מתחנת הדלק, זאת בין היתר משום שאין בסביבה גורם אחר שיכול לגרום לזיהום מסוג זה.

השופטת לוי הוסיפה כי התקנות מטילות חובה מוחלטת ובלתי מותנית על חברת דלק לדאוג לניקוי הזיהום ולטפל בקרקע. היא תהתה מדוע נת"ע לא פנתה ישירות לסונול כדי שתטפל בקרקע, מה שהיה חוסך את המחלוקות שהתגלעו בהמשך, ובמקום זאת פנתה למשרד לאיכות הסביבה.

סונול, אגב, התעלמה מפניות המשרד וביצעה רק פעולות איטום במתקני התחנה, מבלי לטפל בקרקע ולפנותה. למרות זאת, סונול חויבה לפצות את נת"ע בגין כל הוצאה שהוציאה לפינוי וניקוי הקרקע, ובסך-הכל כ-450 אלף שקל בתוספת ריבית והצמדה מ-2006.

נזק כלכלי טהור

עם זאת, בית המשפט דחה את תביעת נת"ע בהנהלת ישי דותן לפיצוי בגין כספים ששילמה לקבלן העבודה בגין התארכות העבודות בשל הטיפול בזיהום, שכן נקבע כי אין להטיל חובת זהירות קונקרטית לגבי נזק כלכלי טהור. הכוונה לנזק שאינו תולדה של נזק פיזי לגופו או רכושו של התובע, ושאינו נובע ממנו. שהרי המדינה, שהיא בעלת הקרקע, אינה התובעת כאן אלא גוף אחר שניזוק מהזיהום.

השופטת סקרה את 3 הגישות שקיימות בעולם לגבי פיצוי בגין נזק כלכלי טהור. בפסיקה הישראלית הנושא כמעט שלא נדון ישירות, אך לדבריה נראה כי בישראל נהוגה גישת הביניים, שכעיקרון אינה מכירה כמעט באחריות לנזק כזה למעט במקרים חריגים.

כן ציינה השופטת כי מונע הנזק הטוב ביותר, במקרה זה, היתה נת"ע: היא יכלה להעריך את הסיכון ולמנוע את נזקיה, יכלה לנקוט דרכים אלטרנטיביות ולהבטיח את עצמה נגד הסיכון באמצעות חוזה או ביטוח, ויכלה לדאוג לפיזור הנזק ולא להטילו על גורם אחד. אלא שנת"ע אפילו לא ערכה קידוחי קרקע וסקרי קרקע לגילוי זיהומים ומי תהום בטרם החלה בעבודות.

השופטת לוי מנתה מספר שיקולי מדיניות נוספים נגד הטלת חובת זהירות על סונול, במקרה זה. טענת סונול לקיזוז, נוכח נזקים שנגרמו לה מהפרויקט שהביא להצרת נתיב הכניסה לתחנת הדלק - נדחתה.

השופטת המליצה למשרד להגנת הסביבה לשקול לעגן בחקיקה את המדיניות הראויה בעניין הטלת חובה על חברות דלק לזהות ולטפל בזיהומים ישנים. (ת"א 07-21871).

לכתבה בגלובס

Comments