אור ירוק בבסיס

נשלח 18 במרץ 2011, 2:00 על ידי Sustainability Org

מערכת הביטחון והצבא מפסיקים לתפקד כמדינה בתוך מדינה בתחום הסביבתי. אוגדה מזהמת תצטרך לתת דין וחשבון על מעשיה בדיוק כמו מפעל שסרח. וגם, היסטוריה - אושר חוק האכיפה הסביבתית

אביב לביא | 17/3/2011 12:19
תגיות: צה"ל (סביבה),אכיפה סביבתית

כמעט בחשאי, בעוד הקשב התקשורתי והציבורי מנסה להתמודד עם הטרגדיות ביפן ובאיתמר, נכתב ביום שני בכנסת פרק חשוב בספר החוקים הישראלי. כותרתו: מערכת הביטחון והצבא מפסיקים לתפקד כמדינה בתוך מדינה בתחום הסביבתי. אוגדה מזהמת תצטרך לתת דין וחשבון על מעשיה בדיוק כמו מפעל שסרח.

למעשה, בתחילת השבוע עבר מקבץ מרוכז של חוקים סביבתיים חשובים, וביניהם החוק למניעת מפגעי אזבסט שמסדיר, אחרי סחבת של שנים, את פינוי ריכוזי האזבסט בגליל המערבי - ומחלק את הנטל הכספי בין הגורמים השונים. כמו כן, עבר חוק ההתייעלות האנרגטית שמחייב את משרדי הממשלה לקחת עצמם בידיים ולהוביל את התהליך הכל כך חיוני למשק. הכנסת הקודמת נחשבה לתור הזהב של החקיקה הסביבתית - עם חוקים מרכזיים כמו אוויר נקי או המזהם-משלם; הכנסת הנוכחית התאפיינה עד כה בדשדוש מסוים בתחום, והימים האחרונים הזרימו קצת צבע ירוק ללחייה.

הצימוק שבעוגת החקיקה הירוקה שעברה השבוע הוא חוק האכיפה הסביבתית, שגורמים בתחום מגדירים אותו "כמעט היסטורי". עד היום אנשי האכיפה ומפקחי המשרד להגנת הסביבה שאבו את סמכותם מערב רב של סעיפים שמשתנים מחוק למשנהו בלי אחידות ובהירות ובעיקר בלי שיניים.

דוגמה מופרכת במיוחד מספקת עו"ד נעמה שחל מהמשרד להגנת הסביבה, שליוותה את החוק החדש: "עד היום למפקחי המשרד כמעט לא היתה סמכות לתפוס ראיות. אם הגיע מפקח למפעל שאין לו היתר רעלים וזיהה חבית של חומר מסוכן, כדי להחרים אותה היה צריך לקרוא למשטרה ולקוות שלא יהיו עסוקים שם באלף דברים אחרים. החוק החדש מעניק למפקחים סמכויות לתפוס ראיות ומסמכים, סמכויות לערוך בדיקות פתע ולקחת דגימות. אם עד עכשיו עבדו האנשים שלנו עם ידיים קשורות, מעכשיו תשתדרג יכולת האכיפה שלהם פלאים".

ללא תירוצים

חוק האכיפה הסביבתית הוא בעצם איחוד של שתי הצעות חוק: פרטית - של ח"כ דב חנין, וממשלתית - של המשרד להגנת הסביבה. אכיפה על מפעלים זה טוב ויפה, אבל זמן קצר לאחר שהוגש החוק התברר שהקושי העיקרי טמון בכלל במקום אחר: כשגופי הביטחון השונים עיינו בנוסח המוצע, אם לנקוט לשון עדינה, הם נעמדו על רגליהם האחוריות.

פורמלית, גם בעבר היתה מערכת הביטחון כפופה למערך הפיקוח של המשרד להגנת הסביבה. מעשית, צה"ל וגופי ביטחון אחרים צפצפו על המשרד ועל אנשיו צפצוף ארוך ומתמשך. מפקחים של המשרד להגנת הסביבה מצאו עצמם לא פעם מתייבשים בש"ג של בסיס צבאי נידח, מתחננים שייתנו להם להיכנס לבדוק אם תחנת הדלק הבסיסית לא מזהמת את מי התהום; כשהאוגדונר זומן לשימוע בלשכת מנכ"ל המשרד, הוא לא טרח להגיע. לצה"ל, כמו לדרבי, היו חוקים משלו.

החוק החדש ביקש לעשות סדר חדש. כשבמערכת הביטחון הבינו שזה רציני, התיישבו לשולחן הדיונים. 3 שנים ארכה ההתדיינות: החוק יצא לדרך במאי 2008 ואושר השבוע בוועדת הפנים והסביבה לקריאה שנייה ושלישית. 3 שנים שבהן התווכחו על כל אות ותג בניסיון להגיע לאיזון האופטימלי בין האינטרס הסביבתי לבין הצרכים הביטחוניים המיוחדים.

מתי מותר למפקח של המשרד להגנת הסביבה לבצע ביקורת פתע ביחידה צבאית (לא באמצע מבצע ללכידת חוליית טרור)? מהו הסיווג הביטחוני הנדרש מאיש המשרד שמבקש לערוך ביקורת במטה השב"כ או המוסד (השב"כ יעניק למפקחים סיווג ביטחוני מתאים)? והאם איש המשטרה הירוקה רשאי לחקור שוטר מהמשטרה הכחולה. בתחילת הדרך טענו במשטרת ישראל ששוטרים נחקרים רק במח"ש; אחר כך נסוגו.

החוק הגיע השבוע לידי גמר בזכות ההבנה של כוחות הביטחון שצריך ללכת עם הזמן ובזכות דחיפה בלתי נלאית של חנין ושל גלעד ארדן, השר להגנת הסביבה, שהיו מעורבים בכל פרט. לפחות בכל הנוגע לארדן, העבודה על החוק אולי מאחוריו, אבל המבחנים לפניו: מרגע שהחוק ייכנס לתוקף באוגוסט הקרוב, התירוצים המסורתיים של המשרד להגנת הסביבה על קשיי האכיפה יתקבלו בהרבה פחות הבנה.

לכתבה באתר nrg
Comments