עיר על שפת מכרה

נשלח 29 באפר׳ 2011, 6:28 על ידי Sustainability Org

כיום צריך "רישיון חברתי" כדי להקים מכרה. פעילי סביבה ותושבים שותפים באופן פעיל בתהליך קבלת ההחלטות על הקמת מכרה ומיקומו. האם לקחי העבר יופקו גם בשדה בריר?

בתיה רודד | 29/4/2011 9:55
תגיות: שדה בריר,מכרה פוספטים, מאבק סביבתי

בספטמבר שנת 1963 התרומם ענן סמיך של עשן ממפעל פוספט בסמוך לגריסון שבארצות הברית. הענן רבץ על העיר במשך שעות ארוכות ותוצאותיו היו מוות, הרעלה וסבל רב של 200 תושבי היישוב. אירוע זה עודד את התושבים לצאת למאבק על אף שבאותן שנים לא היו בנמצא חוקי זיהום אוויר. התושבים פנו לערכאות, אך זכו לדחיות חוזרות ונשנות לעתירותיהם בשל קשרי התאגיד עם מושל המדינה שהובילו לתמיכה במפעל. רק לאחר התערבות פדראלית וועדת חקירה מטעם משרד הבריאות החליט הממשל לאסור על פעילותו של המפעל עד שהזיהום ייפסק.

כיום נערכים מחקרים ונעשות בדיקות, כמו במקרים של העיר רוסייפה בירדן בה קיים מכרה פוספט ישן ולא פעיל ועל אף זאת, בדיקה ממושכת ומעמיקה שתוצאותיה פורסמו בשנת 2001 מצביעה על חשיפת תושבי העיר לרמת קרינה רדיואקטיבית גבוהה, המסכנת את בריאותם. כך גם במפעל הסורי המרוחק לא יותר משלושה קילומטרים מבתי העובדים ומשפחותיהם באל-שרקייה וחנייפיס שבאזור פלמירה. מחקר שפורסם ב-2007 מצא עלייה בכמות הקרינה לאורך זמן, בעיקר כתוצאה מאבק העולה בעת כרייה, העמסה ופריקה של הפוספט.

ברבות הימים, הפכו ארגוני סביבה ותושבים לשחקן חשוב במאבקים, ובתי המשפט החלו למלא תפקיד מרכזי בזירה, כמו במקרה של מכרה הפוספטים בפלורידה. לאחרונה, חברת מוזאיק השייכת לתאגיד קרגיל צוותה על ידי בית המשפט לצמצם את שטחי הכרייה שלה ולשקם כיאות את השטחים הפגועים. שיקום, שגם אם נעשה, חלק מהנזק הוא בלתי הפיך.

הסיבות למאבק בכריית הפוספטים בפלורידה נובעות מדאגה לשטחי הביצות ומקורות המים המזדהמים של האזור, אך מדאיגה לא פחות העלייה ברדיואקטיביות הנחשפת אל פני השטח ומסכנת את בריאות התושבים. לחברת מוזאיק יש מאגרי פוספט שיספיקו לכרייה בת ארבעים שנה, אך בית המשפט פסק לצמצם את הכרייה לעשור בלבד. הצהרות החברה בתקשורת כי תיאלץ לפטר מאתיים עובדים משום כך, נענו בטיעון שכנגד, כי פוטנציאל התעסוקה בתחום התיירות והחקלאות יעלה עם סגירת המכרות ושיקומם.
צילום המחשה: SXC
מכרה. כיום נערכים מחקרים ונעשות בדיקות צילום המחשה: SXC

סיפור השייך לעבר

מאז ימי המאבק בגריסון, רבו חוקי בריאות ואיכות האוויר בעולם ובישראל. כיום צריך גם "רישיון חברתי" כדי להקים מכרה. מאבקים רבים של פעילי סביבה ותושבים לוקחים חלק בתהליך קבלת ההחלטות על הקמת מכרה ומיקומו. גם בתפיסה של כלכלת המכרות והתעשייה הכבדה חלו שינויים: ההיבט הסביבתי הפך למושג מכליל יותר ועוסק בנוסף לשמירה על הטבע ואיכות הסביבה גם בהשפעות על האדם והחברה; כלכלה זו נתפסת כיום כבזבוז של משאבים מתכלים על חשבון הדורות הבאים והעדר קיימוּת; התדמית שלה הפכה שלילית, כזו של לאו-טק, המכערת את הנוף ומזיקה לאדם ולסובב ותורמת לשינוי אקלימי, אקולוגי ובריאותי; הנושא הפך פוליטי ומבטא מאבק בין אינטרסים על כוח ותביעה אזרחית לשיתוף בתהליך קבלת ההחלטות.

במרכז הדיון עומד נושא הצדק הסביבתי. בפרט, אל מול תאגידי ענק המנהלים מאבק קשוח ואינם בוחלים באמצעים, כפי שניתן להיווכח במקרה של שדה בריר (ראו מקרה "החוקר הבלתי תלוי", והתוכן החסר באתר שהקימה החברה באינטרנט). צדק סביבתי מכוון החלת שוויון חברתי על צריכת משאבי הטבע והשפעת הסביבה על קבוצות שונות בחברה היום ובדורות הבאים. כלומר, גישור בין ערכי סביבה לבין צדק חברתי.

לאור סקירה זו על התפתחות הגישות כלפי תעשיית המכרות בעולם והתביעה לצדק סביבתי, מצטייר הסיפור של שדה בריר כשייך לעבר, לתקופה שבה האדם ניצב במרכז, מכניע את הטבע, כורה ומשתמש במשאבי כדור הארץ במחשבה שהם בלתי נדלים. האתמול הזה הביא לנו את ההווה, בו אנו מבינים עד כמה התקרבנו למיצוי כמה וכמה מאוצרות הטבע, בהם גם משאבי הפוספט - ומה יהיה על ה"מחר"?
אי השוויון הקיים בין יישובי הנגב לבין יישובי מרכז הארץ יחריף עוד אם ייפול דבר ושדה בריר יהפוך למציאות. על רקע הדימוי העכשווי של המכרות, איש לא יבחר להשתקע בערד, עיר הממוקמת על שפת מכרה פוספטים שאבק רעיל וקרינה רדיואקטיבית עולים ממנו.

ד"ר בתיה רודד, תושבת ערד חוקרת הנגב, מרצה בחוג לגיאוגרפיה ותכנון סביבתי, הקמפוס האקדמי אחוה.

לכתבה באתר nrg

Comments