ienjoysushi/Flickr

The equation seems fairly simple: The more the world's population rises, the greater the strain on dwindling resources and the greater the impact on the environment.

The solution? Well, that's a little trickier to talk about.

Public-health discussions will regularly include mentions of voluntary family planning as a way to reduce unwanted pregnancies and births. But, said Jason Bremner of the Population Reference Bureau, those policies can also pay dividends for the environment.

"And yet the climate-change benefits of family planning have been largely absent from any climate-change or family-planning policy discussions," he said.

Bremner was speaking Tuesday at an event hosted by the Woodrow Wilson Center, which has formed a working group of scientists and officials working on climate change and family planning to try to cross the gap between the two. Even as the population passes 7.2 billion and is projected by the United Nations to reach 10.9 billion by the end of the century, policymakers have been unable—or unwilling—to discuss population in tandem with climate change.

But there's been little or no funding for such programs, and the discussions tend to stall before getting into meaty policy. And despite the United Nations holding a special session on population and development a day before its September climate-change summit, academics lamented a lack of cross talk.

Why? Talking about population control requires walking a tightrope: There's nuance between encouraging access to birth control and a China-style one-child policy, but that doesn't always translate in the retelling, and it can all too easily sound like a developed world leader telling people in the developing world that they should stop having children—especially because much of the population boom is coming from regions like sub-Saharan Africa.

And there's a coalition of critics ready to pounce on any speaker who slips, or even to twist the words of those who don't.

Just look at what happened to Hillary Clinton in 2009, when as Secretary of State she acknowledged the overpopulation issue during a discussion with Indian environment minister Jairam Ramesh. Clinton praised another panelist for noting "that it's rather odd to talk about climate change and what we must do to stop and prevent the ill effects without talking about population and family planning."

"And yet, we talk about these things in very separate and often unconnected ways," Clinton added.

Right-wing critics pounced, with the Alex Jones-run Info Wars calling her comments "Malthusian."

Oddly enough, Clinton has found herself criticized for falling on the other side of issue as well. In 2013, a line mentioning overpopulation was edited out of an essay for a Clinton-backed publication written by Bindi Irwin, the then-14-year-old daughter of the late "Crocodile Hunter" Steve Irwin (The Daily Mail chronicled the bizarre spat here).

But the Woodrow Wilson Institute researchers are quick to point out that they're not talking about touchy "population control" strategies like forced sterilization (prominently employed and quickly abandoned in India in the 1970s) or China's one-child policy. Rather, they're focusing on "voluntary family planning"—emphasis on the "voluntary"—programs that countries are already looking at. Sex education has been linked to reduced fertility rates, as has distribution of contraception.

"Achieving universal access to family planning throughout the world would result in fewer unintended pregnancies, improve the health and well-being of women and their families and slow population growth, all benefits to climate-compatible development," reads a draft statement from the group, which is crafting a full report to be released at the end of the year.

The connection isn't necessarily new: Plenty of academics have made it, and Natural Resources Defense Council President Frances Beinecke has blogged about it in the past. The U.N. Intergovernmental Panel on Climate Change has noted the burden of "population pressures" on natural resources, while separately looking at the health impact of family planning. Some national climate-adaptation plans around the world have brushed on family planning.

A study from the Futures Group said it would cost $3.7 billion a year to provide such services to countries that don't yet have them. The public-health benefits of reducing unplanned pregnancies are clear for both mother and child, especially in high-risk impoverished areas.

A 2010 study published in the Proceedings of the National Academy of the Sciences looked at the link between policies that help women plan pregnancies and family size and global emissions (the study also looked at aging and urbanization trends). The researchers predicted that lower population growth could provide benefits equivalent to between 16 and 29 percent of the emissions reduction needed to avoid a 2 degrees Celsius warming by 2050, the warning line set by international scientists.

But the benefits also come through easing the reduced resources that could result from climate change. The U.N. IPCC report notes the potential for climate-related food shortages, with fish catches falling anywhere from 40 to 60 percent and wheat and maize taking a hit, as well as extreme droughts. With resources already stretched in some areas, the IPCC laid out the potential for famine, water shortages and pestilence.

Still, the link remains a "very sensitive topic," said Karen Hardee, director of the Evidence Project at the nonprofit Population Council.

"At the global policy level you can't touch population … but what's been heartening is that over the last few years it's not just us, but people from the countries themselves talking about this," Hardee said.

Hardee conducted a review of 41 National Adaptation Programs of Action (the vulnerability documents required of low-income nations by the U.N.) and found that 37 mentioned population as a climate-related problem. Of those, six recognized family planning as a possible mitigation technique.

But none had funding for family-planning programs. And inclusion in a country-level plan doesn't translate to discussion at the international level, which is where the researchers say policy needs to be taking hold.

The very idea of intervention has even gotten some recent pushback. A study published this month from two researchers at Australia's University of Adelaide also cast doubt on whether population control could even stem growth, projecting that even drastic measures like a one-child policy would result in a population between 5 and 10 billion by century's end.

But the members of the Woodrow Wilson Center working group—which includes members from the WorldWatch Institute and USAID, as well as climate scientists—say their work can make waves, especially as world leaders prepare to meet for the U.N. climate summit in Paris next year. With countries already engaged on family planning, they say it's just a small leap to tie environmental concerns together.

"We want to achieve agreement on what the climate commitments are from individual countries," said Alexander Ochs of the Worldwatch Institute. "There's a new opportunity here, a new approach that takes a bottom-up look at what countries want to bring to the table. … We're just focused now on getting over the stumbling blocks."

This article available online at:

Source: theatlantic.com

"הטענה המקובלת היא שאוכלוסיות עם רמת חיים גבוהה נוטות לרמת ילודה נמוכה. יכול להיות שגם עצם העלייה בתוחלת החיים יוצרת ודאות כלשהי וביטחון שגורמים לאנשים לילודה נמוכה יותר. כיום בישראל, למשל, סיכויי ההישרדות של תינוק או תינוקת עד גיל 50 הם 98% או 99%, כך שבמונחי סטטיסטיקה לאומית, כל מי שנולד יגיע לגיל 50 וכך ימצה את תקופת הפוריות שלו. בעבר, חלק מהילודה הגבוהה הוסבר בחשש מפני תמותת ילדים.

"במדינות המערב הילודה התייצבה בשנות ה־70 על פחות משני ילדים לאישה. באזורים אחרים בעולם זה משתנה לאט יותר, אבל כיום בשלוש מתוך ארבע מדינות BRICרואים ירידה. בסין זה קרה כבר בשנות ה־70 ובאופן חד, בגלל חוק הילד האחד, וגם כיום נמשכת שם מגמת הירידה, אבל גם בברזיל ובהודו יש ירידה שעוד לא התייצבה. כיום הילודה בברזיל נמוכה מהילודה בישראל. גם במדינות אפריקה רואים שבתקופות מסוימות היתה ירידה מהירה מאוד. השינויים עשויים להיות מהירים ביותר. לעתים תוך עשור יכולה להיות ירידה גדולה מאוד".

David Attenborough has described humans as a "plague on Earth" that need to slow down breeding to stop the world's population being reduced by more brutal means.

Speaking to the Radio Times, the beloved naturalist said the impact of the rapidly increasing population "will come home to roost over the next 50 years or so."

“It’s not just climate change; it’s sheer space, places to grow food for this enormous horde," he told the magazine.

“Either we limit our population growth or the natural world will do it for us. The natural world is doing it for us right now.

“We keep putting on programmes about famine in Ethiopia; that’s what’s happening.

"Too many people there. They can’t support themselves — and it’s not an inhuman thing to say. It’s the case.

"Until humanity manages to sort itself out and get a coordinated view about the planet it’s going to get worse and worse.”

Controlling population is reminiscent of China’s ‘one child policy’ that restricts families from having more than one child in urban areas and has been heavily criticised for the way it has been enforced.

The 86-year-old TV presenter is a patron of the Optimum Population Trust and has been outspoken on the issue of population growth before.

In a lecture for the campaign group, which believes that reducing the world's population will lessen environmental problems, Attenborough said .

“As I see it, humanity needs to reduce its impact on the earth urgently and there are three ways to achieve this: we can stop consuming so many resources, we can change our technology and we can reduce the growth of our population.”

“All our environmental problems become easier to solve with fewer people and harder — and ultimately impossible to solve — with ever more people.”

After the world's population tipped past the 7bn mark in October 2011, environmentalist Dr John Guillebaud, who is co-chairman of OPT told the Huffington Post UK: “Either we [reduce population growth] the gentle humane way of family planning... or nature will do it to us in lots of very horrible ways which will be starvation and disease."

Fred Pearce, environmental reporter and author of Peoplequake, told Huffington Post UK at the time: "The issue for me is about consumption, for which there are worrying statistics.

"We are not overpopulated in an absolute sense, we’ve got the technology for 10 billion, probably 15 billion people, to live on this planet and live good lives. What we haven’t done is developed our technology."

However for the moment, Attenborough thinks it's his own job that may become extinct. He told the Radio Times:

"The more you go on, the less you need people standing between you and the animal and the camera waving their arms about.

"It’s much cheaper to get someone in front of a camera describing animal behaviour than actually showing you [the behaviour]. That takes a much longer time. But the kind of carefully tailored programmes in which you really work at the commentary, you really match pictures to words, is a bit out of fashion now … regarded as old hat.”

When asked of the issue that needed most redress, he said: "We really need to kick the carbon habit and stop making our energy from burning things. Climate change is also really important. You can wreck one rainforest then move, drain one area of resources and move onto another but climate change is global.”

מאת סוכנויות הידיעות, 29/4/2013

ג'רמי גרנתאם, מנהל קרן ההשקעות GMO, טוען כי יש סימנים מובהקים לקריסה של הציוויליזציה האנושית. "הכלכלה הגלובלית, שהיתה חסרת אחריות בשימוש במשאבים ומערכות טבע, מראה רבים מהסימנים של כשל פוטנציאלי, מהסוג שהפיל ציוויליזציות רבות לפני זו שלנו", כותב גרנתאם במכתב הרבעוני שלו, שכותרתו: "המרוץ של חיינו".

כל ציוויליזציה, גדולה ככל שתהיה, סופה ליפול, אומר גרנתאם, שמתבסס על מחקרים המראים כי משך חיים של ציוויליזציות הוא 250 שנים. "ציוויליזציות בנפילה סבלו מיהירות (היבריס) וביטחון יתר: האמונה כי יכולותיהן תמיד יעמדו להן, והתעלמות מסימני חולשה כביטוי לפסימיזם מופרז". גרנתאם מנהל את GMO, שהיא אחת מחברות ניהול הקרנות הגדולות בעולם, עם נכסים של 106 מיליארד דולר, נכון לסוף 2012. הוא ידוע כבעל הצלחה רבה בחיזוי בועות והיה מחלוצי קרנות המדד.

גרנתאם מצטט את ויליאם אופולס, חוקר מדעי המדינה והסביבה, שבספרו האחרון Immoderate Greatness הראה כי הציוויליזציה הנוכחית עונה על ששת הסימנים לדעיכה, וכי היא נמצאת בשלבים מתקדמים במרוץ לתהום.

גרנתאם, הידוע בתרומותיו הרבות למטרות הקשורות לאיכות הסביבה טוען במכתבו כי שני דברים עומדים לנגד השקיעה המסתמנת: ירידה בפריון הילודה, והתקדמות במציאת אנרגיות חלופיות. הפריון – מספר הילדים לאישה – דעך בעולם המערבי זה מכבר, אולם בעשורים האחרונים הוא רושם נפילה חדה גם בכלכלות המתעוררות, בפרט במזרח אסיה ובכמה ממדינות המזרח התיכון, כולל איראן.

"המתנה השנייה, שקשורה לאופטימיות שאני בד"כ מתעב", כתב גרנתאם, "היא שהמוח האנושי הבלתי נדלה ביכולתו, בשילוב טכנולוגיה, יכול לפתור כל בעיה. כן, זהו אותו מוח שהביא לנו את מלחמת העולם השנייה, אלפי שנים של שחיקת קרקעות וקריסת אינספור אימפריות.

"לראשונה, פועלים החידושים, הסטארט אפים ולוקחי הסיכונים – שמהווים החלק הטוב של המערכת הקפיטליסטית – להפחית את השימוש בדלקים פחמניים, ולהגביר את סיכויינו לייצב את הציוויליזציה לפני שנגיע לסף התהום. התרשים הבא מציג את הירידה היוצאת מגדר הרגיל בעלות החשמל מתאים פוטו-וולטאיים". גרנתאם גם מציין את סין כגורם שעשוי להוות דוגמא חיובית, עם השקעה במערכות תחבורה המוניות. הוא מסכם את מכתבו באמרו כי שני הגורמים שיאטו את דעיכת הציוויליזציה קונים לנו זמן, שכן נדרשות עשרות שנים כדי לשנות גישות ולבנות את התשתית, ההכשרה, והמחקר כדי להגיע לקיימות אמיתית

לכתבה בדהמרקר

יותר מ-40 שנים חלפו מאז יצא ספרו של פול ארליך “התפוצצות האוכלוסין”, ומדינות העולם עוד מהססות לנקוט צעדים שיאטו את גידול האוכלוסייה ויצילו את כדור הארץ מכיליון. למרות הביקורת הרבה עליו, ארליך עצמו לא מוותר, ובעיקר לא מבין איך אפשר בכלל לדבר על מלחמה, שלום, דת או פוליטיקה כשהפצצה המסוכנת באמת עדיין מתקתקת בחוץ

הוא ביולוג אמריקאי־יהודי מוערך ורב תארים, מאמרים ופרסים מאוניברסיטת סטנפורד. “פצצת האוכלוסין” ‏(The Population Bomb‏) הוא ספר עיוני שחזה כי אוכלוסיית העולם תגיע לממדים שכדור הארץ לא יוכל להכיל, מה שיביא למשבר מזון עולמי, למגפות קטלניות, למלחמות על משאבים ולשלל אסונות סביבתיים. אבל להמולה סביב “פצצת האוכלוסין” תורמת גם האישיות של ארליך הבלתי נלאה: הוא פירסם קרוב ל–50 ספרים עיוניים, מאות מאמרים מדעיים, העניק כאלף ראיונות בכלי תקשורת שונים וממשיך לעבוד, לחקור ולנסוע בכל העולם.

פול ארליך. הפתרון הפשטני ביותר הוא שני ילדים למשפחה, שניים שמחליפים שניים. צילום: ניר כפרי

המפגש הראשון עם ארליך מתרחש בנמל התעופה בן גוריון, לשם הוא מגיע אחרי שתי יממות בשדות תעופה בשל טיסות שבוטלו. הוא בא לישראל כדי להשתתף בכנס של אוניברסיטת בן גוריון על מדבּוּר, אחרי שלושה שבועות של מחקר באוסטרליה, ומתעתד לעשות עוד עצירה בדרך עד שישוב לביתו בסטנפורד, קליפורניה. כל זה לא מותיר סימנים של תשישות או קהות חושים בפניו של האיש בן ה-80, התמיר והזקוף, תכול העיניים ומסביר הפנים. חוש ההומור שלו פעיל וזיכרונו פנומנלי. אם נדרשת לו שהות קצרה להיזכר בשם של חוקר או ספר, פרטי אינפורמציה שהוא זורק תכופות לחלל האוויר, הוא מחייך ואומר “סלחי לי, יש לי רגע קשישות”, ומיד אחר כך מכריז בשמחה את השם הרצוי.

ספרו של ארליך נחשב, לצד שני ספרים נוספים שיצאו באותה התקופה - “אביב דומם” של רייצ’ל קרסון ‏(64’‏) ו”גבולות לצמיחה” שנכתב על ידי קבוצת מדענים ‏(72’‏) - אחד ממחוללי התנועה הסביבתית, שנולדה בשנות ה–70 ותפחה מאז לתנועה הבינלאומית האדירה שהיא היום. מעבר לחלוציות, אין ספק שהעניין המרכזי שמושך אש בספר הוא הנושא השנוי במחלוקת והרגיש שבמרכזו: ילודה. זהו דיון שאנשים מתקשים לנהל בלי לגלוש לפסים אידיאולוגיים, דתיים או פוליטיים.

הספר יצא בקריאה לפעולה מיידית להגבלת הגידול האקספוננציאלי של האוכלוסייה האנושית בעולם. הקריאה, שהמחבר ממשיך בה מאז, מעוררת את זעמם של אנשי דת מצד אחד וליברלים מצד שני. “כל הדתות שולטות על המיניות של מאמיניהן, ולכן קשה להתחיל לדבר על דמוגרפיה בתוך עולם שמוכתב על ידי אנשי דת”, מסביר ארליך את הצד הזה של המשוואה. מן העבר השני ניצבים הליברלים, שקושרים הגבלת ילודה למשטרים נוקשים כמו זה שבסין. קשה לשכנע מצדדים בזכויות הפרט לראות בהתערבות של הממשל בהחלטה אינדיבידואלית כמו מספר הילדים במשפחה דבר הכרחי או חיובי.

בין שני הקטבים הללו נמצאת גם העובדה שדיון בפיצוץ אוכלוסין מכיל באופן אינהרנטי גם סיג ושיח על חדר המיטות, ומרבית האנשים לא ששים לפצוח בדיון אינטלקטואלי או סביבתי על המתרחש במיטה הזוגית. ולמרות הקושי, יש לחזור ולומר את המובן מאליו: מרבית הבעיות הסביבתיות בעולם נובעות מפיצוץ אוכלוסין. התחממות גלובלית, מדבּוּר, התכלות משאבים, אובדן שטחים פתוחים, זיהומים למיניהם, צמצום המגוון הביולוגי, פסולת שאינה מתכלה ועוד רבים וגרועים אחרים - המשותף לכולם הוא הגורם המרכזי שהוביל אליהם, יותר מדי בני אדם שחולקים כמות משאבים נתונה וסופית.                          

http://player.vimeo.com/video/19583703?title=0&byline=0&portrait=0

יותר שוויון, פחות ילדים
איש מאנשי איכות הסביבה, ביניהם גם ארליך, אינו סבור שהפתרון לבעיית התפוצצות האוכלוסייה הוא הפסקה מוחלטת של ילודה. הפתרון הפשטני והסכמטי ביותר בנמצא מציע שני ילדים למשפחה. שניים שמחליפים שניים. אבל ברור שהסיפור אינו מסתכם בסכמה שטחית זו. בספרו מציע ארליך להקטין את שיעור הגידול האנושי במקביל להגדלת אספקת המזון. לפי השקפתו, ארצות הברית צריכה להנהיג את מגמת הגבלת האוכלוסייה מאחר שהיא צורכת יותר ממדינות אחרות ומכיוון שיש לה תפקיד מנהיגותי בעולם. הוא מציע עידוד כלכלי בצורה של מסים וסובסידיות, שינוהלו על ידי משרד ממשלתי חזק שעוסק באוכלוסייה וסביבה.

הספר מעלה עוד שלל פתרונות אפשריים לבעיה, אבל היום קובע ארליך שהצעד הראשון והחשוב ביותר הוא “מתן זכויות שוות לנשים. ברגע שלנשים יש הזדמנויות שוות לאלו של הגברים, וביניהן גם גישה חופשית לאמצעי מניעה, באופן טבעי יהיו פחות ילדים בעולם. רוב המשפחות מרובות הילדים הן בחברות פטריארכליות, שם הילדים מהווים כוח עבודה ומספקים ביטחון לעתיד להורים שאין להם פנסיה”.

את ההשתלשלות שהובילה לכתיבת “פצצת האוכלוסין” מתאר ארליך כך: “כשהתחלתי ללמד בסטנפורד עסקתי בעיקר באבולוציה. סמסטר בסטנפורד נמשך עשרה שבועות, אז במשך תשעה שבועות הייתי עונה על השאלה ‘מאיפה באנו?’ ובשבוע האחרון על השאלה ‘לאן אנחנו הולכים?’ ההרצאות של השבוע האחרון נעשו פופולריות ועוד ועוד מאזינים החלו לגדוש אותן. בשלב מסוים הציעו לי להרצות על הנושא מול Commonwealth Club ‏(פורום דיונים מבוקש, שבו מרצים שונים משוחחים על ענייני ציבור ומדינה‏). ההרצאה שם שודרה ברדיו, מה שהוביל להרצאות רבות נוספות”.

ההצלחה המסחררת של ההרצאות הובילה לספר, שהפך לרב־מכר בן לילה. “המוציאים לאור חשבו שאולי נצליח אפילו להשפיע על הבחירות לנשיאות ב–68’, אבל זו היתה מחשבה תמימה”, אומר ארליך ‏(בבחירות ניצח ריצ’רד ניקסון‏).

צילום: אי–פי

הביקורת המרכזית נגד המשנה שלך היא שאתה תולה את האשמה במקור הלא נכון. המשבר הסביבתי לא נובע מפיצוץ אוכלוסין, אלא מצריכת יתר וחלוקת משאבים לא הוגנת. הרי ידוע שתושבי המדינות העשירות יכולים לנהל את אורח החיים הצרכני שלהם רק כי תושבי המדינות העניות חיים ברעב ובמחסור.

“הוויכוח מה גורם נזק גדול יותר - גודל האוכלוסייה על כדור הארץ, צריכת המשאבים המוגזמת או אופן החלוקה הבלתי שוויוני - הוא כמו הוויכוח מה תורם יותר למשולש, הבסיס או הצלעות. אי אפשר להפריד בין שלושת הנושאים. אם מסתכלים על המספרים במשך זמן, רואים שגודל האוכלוסייה אכן משפיע יותר מצריכה. מצד שני, צריכה היא אספקט שאנחנו יודעים להתמודד איתו יותר בקלות. אם לא נשנה את שלושת הגורמים האלו במקביל, איכות החיים שלנו תשתנה דרמטית. ולא בגללנו, בגלל הטבע. היום האנושות אולי מכה בטבע, אבל ברור שהטבע יכה אחרון”.

אם נפחית את הצריכה, גודל האוכלוסייה יהיה פחות קריטי?

“המצב היום כל כך גרוע, שכל דבר יכול לעזור. לא מזמן שלחנו לכתב העת הכלכלי ‘The Journal of Economic Perspectives’ מאמר שנכתב במשותף על ידי סביבתנים וכלכלנים. המאמר שואל ‘האם אנחנו צורכים יותר מדי?’ הם הסכימו לפרסם את המאמר, אבל בדלתיים סגורות כינו אותו ‘המאמר של חבורת הקומוניסטים’. קשה לדבר על הפחתת צריכה בתוך הגמוניה קפיטליסטית”.

בהרצאה בפני סטודנטים באוניברסיטת תל אביב נשאל ארליך מה גודל האוכלוסייה האופטימלי להערכתו ביחס לכמות המשאבים על כדור הארץ. “איש לא יודע, אבל גם לא ממש צריך לדעת, אלא פשוט להפחית אותה”, הוא ענה. “משערים שאם כל תושבי העולם היו צורכים משאבים באופן שווה, כדור הארץ יכול היה להכיל 15 מיליארד איש. אבל אם רוצים אורח חיים כמו זה שבישראל לכל תושבי העולם, כדור הארץ יכול לספק משאבים רק לשני מיליארד בני אדם”.

אין סיכוי שזה יקרה, המצווה הראשונה בתנ”ך היא “פרו ורבו” והאיום הדמוגרפי הוא חלק מרכזי מהאתוס הציוני. בקרב ישראלים חילונים פחות משלושה ילדים נחשב מעט ובקרב דתיים שיעור הילודה הוא כמעט שבעה ילדים למשפחה ‏(ראו למטה‏).

“גם לישראל לא תהיה ברירה בסופו של דבר והיא תבין שיש ביטחון אחר מעבר לביטחון צבאי. כשישראל תהפוך לצחיחה לחלוטין ויהיה בה מזג אוויר קיצוני, היא תיאלץ להתמודד קודם כל עם בעיית התפוצצות האוכלוסין. עצוב לי שאנשים לא מבינים שיש דברים הרבה יותר בוערים וטריוויאליים מכוח צבאי. הגיע הזמן שהישראלים, הפלסטינים והמדינות השכנות יחשבו איך אפשר לפתור את בעיות המים, הקרקעות והזיהום של האזור. אומרים שזה לא פרקטי או כמו שאת אומרת, שאין סיכוי, אבל אני יודע שהמעשה הלא פרקטי הוא להתווכח על נושאים דתיים בזמן שהאלמנטים החיוניים להמשך ההישרדות שלנו עומדים על הכף”.

מספר הילדים בממוצע במשפחה ישראלית. לחצו להגדלה

ההפסד בהתערבות

ב–80’ התרחש אירוע אנקדוטלי משעשע בקריירה של ארליך - “התערבות סימון־ארליך” המפורסמת. ג’וליאן סימון המנוח, פרופסור למינהל עסקים באוניברסיטת מרילנד, הכחיש נמרצות, תוך שימוש בהוכחות מספריות, את התחזיות האפוקליפטיות של ארליך וטען מעל כל במה אפשרית שהוא טועה. סימון הזמין את ארליך לבחור חמישה משאבים גולמיים ותאריך יעד שבו הוא סבור שמחירם יעלה, מתוך הנחה שבשוק חופשי עליית מחירים היא סימפטום לכך שכמות המשאבים אכן הולכת וקטנה. סימון טען אז שמחיר המשאבים דווקא יירד. השניים חתמו על התערבות וקבעו שהמפסיד ישלם את הפרש המחירים לכאן או לכאן.

ארליך וכמה מעמיתיו, ביניהם ג’ון הולדרן, כיום היועץ המדעי והטכנולוגי של נשיא ארצות הברית ברק אובמה, בחרו חמש מתכות - נחושת, כרום, ניקל, בדיל וטונגסטן - וקבעו שבתוך עשר שנים, כלומר ב–90’, מחירן יעלה. באותו עשור אוכלוסיית העולם גדלה ביותר מ–800 מיליון איש, ההתרחבות הגדולה ביותר בעשור אחד בהיסטוריה האנושית. ובכל זאת, מחירן של כל חמש המתכות ירד. ארליך ועמיתיו הפסידו בהתערבות ושילמו לסימון 576 דולר כמחיר ההפרש.

סימון הסביר את פשר ניצחונו בספר “מצב האנושות” משנת 96’, שעל פיו אכן יותר אנשים צורכים יותר משאבים, כמות המשאבים פוחתת והם מתייקרים בשל כך. אבל התופעה הזאת גורמת לכך שאנשים מתחילים לתור אחר פתרונות יצירתיים למחסור, מה שגורם למשאבים הראשונים להיות פחות אטרקטיביים ולכן זולים יותר. “בחברה חופשית תמיד מוצאים פתרונות חלופיים. ובטווח הרחוק ההתפתחויות החדשות גורמות למצב להיות טוב משהיה קודם לכן”, כתב שם. ארליך לא נשאר חייב וכבר בשבוע שבו הפסיד התראיין ל”ניו יורק טיימס” ותיאר את סימון כאיש שקופץ מבניין האמפייר סטייט בניו יורק ובקומה העשירית אומר שזה לא נורא כמו שמספרים.

עתה אומר על כך ארליך: “התייעצתי בזמני עם הרבה קולגות ואנשים מהתחום, לא יצאתי להתערבות הזאת לבד. היום אני יודע שאם היינו קובעים תאריך יעד מאוחר יותר, למשל עכשיו, או משאבים גולמיים אחרים, כמו נפט, היינו מנצחים ‏(מחיר מתכות כמו זהב וכסף ומחירם של משאבים כגון נפט ואורניום אכן עלו בשנים האחרונות בעקבות ביקוש הולך וגובר; נ”א‏). בדיעבד זה היה דבר מטופש, אבל אז קיווינו שהמהלך ישתיק את ג’וליאן לזמן מה”.

יש שניוּת רגשית בתחזיות שלך - מצד אחד יש הרצון האקדמי שהן יתגשמו ותוכיח לעולם שאתה חוקר טוב. מצד שני, העולם יהיה מקום נורא אם הן יתגשמו. איך מיישבים את הסתירה הזאת?

“מנסים לגרום לאנשים לשנות את ההתנהגות שלהם כדי שהתחזיות לא יתגשמו. היום אני יודע בוודאות ש’פצצת האוכלוסין’ היה ספר אופטימי מדי. אז לא חשבנו שהתחממות גלובלית תהפוך לבעיה כל כך חמורה, לא הבנו לאשורו את הנזק של גזי חממה, לא כתבנו על אובדן המגוון הביולוגי כי המושג עוד לא נולד ולא הכרנו את מגפת האיידס”.

אזכור מגפת האיידס על ידי ארליך מעלה מחקר מרתק, שערך הפיזיקאי האמריקאי ג’פרי ווסט, גם הוא מסטנפורד. ווסט חקר עשרות ערים ברחבי העולם באופן סטטיסטי וגילה, בין השאר, שאם מכפילים את האוכלוסייה העירונית פי שניים, שיעור חולי האיידס עולה ב–15%. ארליך תורם לסטטיסטיקה היבשה הסבר ביולוגי: “כשיש מעט אנשים ופורצת מגפה, או שכולם מתים או שכולם הופכים לחסינים והחיידק מת. אבל ככל שיש יותר אנשים וככל שרבים יותר מהם חיים בתנאים של תזונה לקויה, הם הופכים לרגישים יותר לווירוס והוא הופך לאפידמי. כל המחלות המידבקות מועברות אל בני אדם מבעלי חיים, ולכן החקלאות המודרנית המתועשת מפחידה מאוד. היא כמו לונה פארק לחיידקים”.

מאחר שסביבה שזורה תמיד גם בפוליטיקה והימים הם ימי אחרי־בחירות בארצות הברית וטרום־בחירות בישראל, הנושא עולה תכופות. “הבחירות בארצות הברית היו מאוד מתסכלות בשבילי ובשביל העמיתים שלי. לא דיברו בכלל על הסביבה”, אומר ארליך. “הנושא המרכזי היה החוב. זה שטויות. על כל דולר של חוב, יש שני דולרים של עודף איפשהו. אפשר לפתור בעיות כלכליות על ידי חלוקת משאבים נכונה, אבל אי אפשר לעשות משא ומתן עם הסביבה. אי אפשר ללכת לטבע ולהגיד, ‘בבקשה תן לנו להעלות את הטמפרטורה העולמית בשתי מעלות צלזיוס. מה הסיפור שלך?’”

ארליך לא חוסך ביקורת גם מהנשיא הנבחר בשנית: “נכון שמערכת הבריאות האמריקאית היא נוראית וחשוב לשפר אותה, אבל זה דורש מאובמה הרבה אנרגיה פוליטית ומשאבים, שלדעתי עדיף להשקיע בנושא ההתחממות הגלובלית. זה יכול לשפר עשרות מונים את הבריאות של הרבה יותר אנשים. מרבית הפוליטיקאים לא מבינים איך העולם עובד, הם לא יודעים הרבה על ציביליזציות אנושיות, הם לא מכירים את קהילת המדע. לא שהקהילה הזאת חשובה בפני עצמה, אבל לפעמים יש לה דברים חשובים להגיד. בקרב אקדמאים אין ויכוח שהסביבה היא נושא חשוב, אבל הפוליטיקאים לא תופסים את זה”.

עיניים רבות נשואות אל המזרח בדאגה, בעיקר אל סין. מה אתה חושב?

“המזרח מחקה את המודל המערבי, וזו טעות גדולה. בדרום קוריאה מתרחשת עכשיו מהפכה תעשייתית חדשה, בהודו יש בעיות של מים ואדמה וסין היא המקום המפחיד ביותר מהבחינה הסביבתית - צריכת הבשר שם עלתה ב–30% בעשור האחרון. כשמדובר ב–1.3 מיליארד בני אדם, זה אומר הרבה מאוד משאבים, אנרגיה וגזי חממה. עם זאת, אחד האספקטים המרתקים בביקורים שלי בסין הוא שאפשר לדבר שם על הגבלת ילודה באופן הרבה יותר פתוח מאשר במקומות אחרים בעולם”.

זיק של תקווה

ארליך נשוי לאן רעייתו 58 שנה. השניים חתומים כמחברים משותפים על ספרים עיוניים רבים בנושאי סביבה. “היא מתחילה את הפרק ואני ממשיך, או להיפך”, הוא מתאר. אן השתתפה גם בכתיבת “פצצת האוכלוסין”, אבל שמה לא מופיע עליו מפני שהמוציא לאור טען שספרים עם שני כותבים מוכרים פחות. “היינו אז צעירים ושמחנו שמו”ל בכלל פונה אלינו, אז הסכמנו”, מסביר ארליך. בני הזוג הסכימו לפשרה נוספת בדמותו של שם הספר. הם רצו לקרוא לו “אוכלוסייה, משאבים וסביבה”, אבל המו”ל התעקש על “כותרת מפוצצת” ‏(השם שנבחר בסופו של דבר נלקח ברשות מוויליאם דרייפר, שקרא כך לפלייר פוליטי שחיבר בנושא גידול האוכלוסייה ב–54’‏).

“אן למדה ביולוגיה אבל מעולם לא סיימה. הייתי מכנה אותה ‘מדענית מצוינת מעידן אחר’. כשהתחתנו אלו היו זמנים אחרים. היתה ציפייה שאני אפרנס והיא תנהל את הבית. אני לא חושב שהסיטואציה שלנו היתה אידיאלית, אבל זה מה שהיה מקובל אז ושמחנו בחלקנו”.

לשניים יש בת אחת, ליסה, שלאחרונה עשתה הסבה ממרצה לכלכלה באוניברסיטת מרילנד למאמנת כלבים. “היא מאושרת היום כפי שמעולם לא ראיתי אותה”, הוא מספר, “היא טוענת שללמד כלכלה ולאמן כלבים זה דומה - בשניהם משתמשים בעיתון מגולגל”.

יש לכם בת אחת מטעמים סביבתיים?

“מצד אחד לא רצינו לוותר על ההורות, ומצד שני חסכנו הרבה מאוד משאבים בכך שלא הבאנו עוד ילדים לעולם. לדעתי, הסיסמה הטובה ביותר לעניין הילודה היא עדיין ‘לעצור בשניים’. אם למרבית האוכלוסייה לא היו יותר משני ילדים ולמיעוט שלה לא היו כלל, שיעור הילודה היה טוב. היינו עומדים על ממוצע של ילד וחצי למשפחה. חצאי הילדים הם אלו שמסוגלים לבחור בנשיא כמו ג’ורג’ וו. בוש”.

בהרצאה בתל אביב, ארליך יספר לסטודנטים ש”יש מחקרים על ירידה בספירת הזרע של גברים בעולם בעקבות מזהמים. יש ויכוח על האמיתות של זה, אבל בכל מקרה זה די מפחיד. אנחנו מכחידים את עצמנו. אולי זה טוב, הרי אומרים שאשה בלי גבר זה כמו דג בלי אופניים”.

עם אופניים או בלעדיהם, אשתו של ארליך מצטרפת אליו לעתים קרובות למסעותיו הרבים בעולם, ממדינות מתוירות ומוכרות ועד לג’ונגלים וסוואנות שרגל אדם מערבי כמעט ולא דרכה בהם. “כשהתחתנו הבטחתי לאן שנראה יחד את העולם ולשמחתי הצלחתי לקיים. אני טוב בנסיעות על חשבון כספים של אחרים”, הוא צוחק ומוסיף, “אם את רוצה לטייל בעולם, כדאי לך להיות ביולוגית”.

ארליך מאוהב במחקריו הביולוגיים. הוא מסוגל להגיע רחוק מאוד בשביל לבחון מין לא מוכר של פרפרים. האהבה הזאת מלווה גם בכאב רב על ההכחדה של מינים ביולוגיים רבים. הוא מציין שמשלל האסונות שגרמה האנושות, אובדן המגוון הביולוגי הוא החמור ביותר. “לשקם מגוון ביולוגי לוקח מיליוני שנים, והמגוון הביולוגי הוא החלק המרכזי שמפעיל את החיים שלנו. אם נפטרים מטורפים טבעיים, אי אפשר להיפטר ממזיקים, אם אי אפשר להיפטר ממזיקים, ממשיכים להשתמש בחומרי הדברה כימיים. כשממשיכים להשתמש בחומרי הדברה כימיים, גורמים לכך שהמזיקים הופכים לעמידים וחוזר חלילה”.

יש לך רגעים של ייאוש מהמין האנושי?

“אחד הדברים שהוכחנו מעל לכל ספק סביר בעשור האחרון הוא, שאם מספרים לאנשים את העובדות המדעיות, זה לא גורם להם לשנות את ההתנהגות שלהם. סקר שנערך לאחרונה הצביע על כך ש–70% מאזרחי ארצות הברית לא חושבים שבני אדם הם הגורם להתחממות הגלובלית. ובכל זאת, הסיפור הבא נותן לי זיק של תקווה: כשהנשיא אברהם לינקולן פגש את הארייט ביצ’ר, מחברת הספר ‘אוהל הדוד תום’, הוא אמר לה, ‘אז את האשה הקטנה שסיפורה חולל את המלחמה הגדולה הזאת’. כך שגם מסרים קטנים יכולים לגרום לשינויים גדולים. ניסיון העבר מלמד שהאנושות יכולה להשתנות ברגע אחד באופן רדיקלי, כמו שקרה למשל עם נפילת ברית המועצות. אין סיבה שזה לא יקרה גם בתחום הסביבתי. שינויים יכולים להתרחש בן לילה, כשהזמן מתאים. התפקיד שלנו הוא לדאוג לכך שהזמן יהיה מתאים”.

-------------------------------------------------------

פרה קדושה ישראלית

“בישראל, בגדה המערבית ובעזה חיים 11 מיליון איש. המספר הזה יכפיל את עצמו בתוך כמה עשורים. לא ברור איך אפשר לקיים אוכלוסייה כזאת לאורך זמן בשטח של 26 אלף קמ”ר”, כך פותח פרופ’ דני רבינוביץ’, מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב.

אל רבינוביץ’ מצטרפים אקדמאים נוספים, שמנסים לעורר דיון בסוגיית הדמוגרפיה. תמיר קליין, איל רוטנברג ודן יקיר, מהמחלקה למדעי הסביבה וחקר האנרגיה במכון ויצמן, כתבו במאמר שכותרתו “המשבר האקו־דמוגרפי”: “קצב הילודה וההגירה בישראל הם פועל יוצא של תפיסות חברתיות ומדיניות ממשלתית הנחשבות רגישות מבחינה ציבורית... למרות הקשר שבין גידול אוכלוסייה לאיכות הסביבה ‏(כמו גם לשאר תחומי החיים כדוגמת חינוך, בריאות ורווחה‏), בישראל עלה הנושא הדמוגרפי לדרגת טאבו וכמעט שלא מתקיים דיון עקרוני ומדעי בהשלכות הגידול”.

רבינוביץ’ מוסיף שהציונות רואה עצמה כאחראית לשני מאבקים מספריים - הגדלת מספר היהודים בישראל, כאמצעי להתגבר על התביעות הסותרות של הפלסטינים, והצלה של כמה שיותר יהודים מהתפוצות. “המחשבה הכמותית היא היחידה שמגדירה את מדיניות ההגירה של ישראל והיא מוחקת כל סיכוי לחשוב על גבולות היכולת של המשאבים הקיימים. לצדה מתקיימת תרבות שמעודדת ילודה באופן אגרסיבי, שמגובה באידיאולוגיה ונתמכת על ידי מערך רפואי מפותח ותמריצים כספיים. כך נוצרת פרה קדושה ישראלית: משהו שאיש לא שואל עליו את השאלות המתחייבות. גם לא באקדמיה”.

בחוברת שפירסם כתב העת “אקולוגיה וסביבה” על ההשפעות הסביבתיות של גידול האוכלוסייה בישראל מופיעים הנתונים הבאים: השיעור השנתי של גידול האוכלוסייה בישראל הוא 1.8%, הגבוה ביותר מקרב המדינות המפותחות; בשנים 1970–2005 גדל שיעור צריכת החשמל ב–768%; בשנים 2000–2008 גדל שיעור הקילומטרז’ השנתי הכולל של כלי הרכב ב–30%; 77% מכלל התחלות הבנייה בשנים 1998–2007 הן בנייה צמודת קרקע עתירת שטח על חשבון ריאות ירוקות.

לדברי רבינוביץ’, “כדי שיתפתח דיון צריכה להיות לגיטימיות. במקרה של ישראל, הדחיפות הנצחית של הקונפליקט שומרת את עניין הקיימוּת מחוץ לתחום. לא הייתי מתיימר לטעון שהעימות האזורי ייפתר על ידי שימוש במחשבה סביבתית, אבל היא בהחלט יכולה לסייע”.

מה יאכלו 9 מיליארד תושבי כדור הארץ בשנת 2050? העיתונאי האמריקאי ג'וש שונוולד יצא לברר וחזר עם תפריט: בשר מעבדה מסונתז, דגים שגדלו על הקרקע, אצות ים וגם הרבה תולעים וג'וקים

את התרחיש הזה מתאר ג’וש שונוולד בספר חדש The Taste of Tomorrow : Dispatches From the Future of Food, שיצא באחרונה בארצות הברית בהוצאת הארפר. “סיקרן אותי לדעת מה נאכל בעוד 25 שנה”, מספר שונוולד, עיתונאי מאילינוי המסקר את תחומי המדע והחקלאות, למגזין TheMarker. “כדי לענות על כך פגשתי אנשים מכל העולם, שעובדים כבר כיום על מה שיוגש במסעדות ובבתים בעתיד. בספר אני מברר איך אפשר יהיה להשביע את רעבונם של רבים כל כך הצפויים לחיות פה”.

העבודה על הספר החלה בעקבות ביקור בבית אמו לפני כ־15 שנה. באותו ביקור הופתע שונוולד כאשר בארוחה הוגש סלט מסוג חדש - במקום חסת האייסברג המסורתית, כיכב בו לקט עלים ירוקים ממגוון מינים. פיתוח טכנולוגי שאיפשר לארוז עלים ירוקים מבלי שיתעפשו בתוך זמן קצר שינה כמעט לחלוטין את מנות הסלט שהיו מקובלות עד אז, ושלפתע קיבלו טעם עז ומרקם חדש.

העובדה שמאכל חדש נהפך להיות נחלת הכלל באופן כה דומיננטי ריתקה את שונוולד, שיצא לתור אחר המהפכות הקולינריות הבאות. בדרך הוא גילה שעתיד המזון רחוק מאופנות חולפות בתוכניות הבישול, וכי מדובר באחד האתגרים החשובים לאנושות. המסקנות שאליהן מגיע שונוולד לא בהכרח עולות בקנה אחד עם המגמות הנוכחיות, המהללות את המזון המסורתי, המקומי והאורגני. “הדרך שבה אני רואה אותנו מתמודדים עם האתגר של האכלת 9.1 מיליארד איש הצפויים לאכלס את כדור הארץ עד 2050 היא שילוב של שיטות בנות קיימא, שימוש מתקדם בטכנולוגיה ופתיחות לטעמים חדשים – אחרת נכלה את משאבי כדור הארץ כדי לעמוד בביקוש למזון”, הוא מזהיר. “כדי לאפשר תזונה מספקת ואיכותית לכל שכבות האוכלוסייה, נהיה חייבים לשלב יותר טכנולוגיות בגידול המזון וייצורו. ביטול גורף של שימוש בטכנולוגיה, שבו מצדדים אנשים מסוימים, הוא עיוורון לצורכי העולם”.

בעולם חיים כיום מעט יותר מ־7 מיליארד איש, ואף שכמעט 40% מהשטח היבשתי משמשים לגידול מזון, אחד מכל שבעה אנשים סובל ממחסור במזון. פיצוץ האוכלוסין והתרחבות מעמד הביניים במדינות אסיה צפויים להמשיך להעלות את הדרישה למזון, ובעיקר לבשר, כאשר מנגד, הידלדלות המשאבים הטבעיים של כדור הארץ ושינויי האקלים הצפויים יקשו מאוד לספק אותה. על פי הערכות זהירות של ארגון המזון והחקלאות של האו”ם, כדי להאכיל את האוכלוסייה המתרבה יהיה צורך להגדיל את ייצור המזון ב־70% לפחות. במספרים, מדובר במיליארד טונות נוספות של דגנים ובעוד 200 מיליון טונות של בשר. גם המחירים צפויים לעלות מאוד. ארוחה המוגשת כיום במסעדה בארצות הברית תמורת 40 דולר תזנק למחיר של 100 דולר ב־2030 - כך על פי מחקרי הבנק העולמי.

שונוולד צופה שבעתיד תצרוך האנושות הרבה יותר חלבונים מיצוריים ימיים. “אף שכמות הדגים החופשיים בעולם קטנה והולכת, כבר עכשיו 50% מדגי המאכל בעולם מגיעים מחוות גידול, והביקוש להם רק גובר. אחד הפתרונות האפשריים הוא גידול דגים על פני היבשה, בתוך האנגרים עצומים”. חוות אלה, מתאר שונוולד, יספקו דגים גם לאנשים המתגוררים הרחק ממאגרי מים טבעיים, ויאפשרו גידול מהיר של דגים מבלי לפגוע במערכות האקולוגיות הימיות. כדוגמה הוא מספר על חוות הדגים Local Ocean בגרין פוינט, ניו יורק, שממחזרת מים בטכנולוגיה שפותחה באוניברסיטה העברית.

גם זני הדגים שיימכרו במרכולים בעתיד, חוזה שונוולד, יהיו שונים. דגים טרופיים מתאימים יותר לגידול בחוות מהסוג החדיש, ולכן הם יתפסו מקום נכבד בתזונה של צאצאינו. “יש דג שכיום הוא די אלמוני, קוביה (Cobia), שאני צופה שיזכה לפופולריות דומה לזו של דגי הסלמון היום. הקוביה טעים, הוא גדל במהירות אדירה - פי שישה מדגי הסלמון - ואוהב תנאי שבי, מה שיהפוך אותו למשתלם מאוד לגידול”.

אחד הנושאים השנויים במחלוקת שבהם נוגע שונוולד בספרו הוא הנדסה גנטית של מזון. “כשהתחלתי את המחקר, הגישה שלי לנושא היתה די שלילית. חשבתי שהרעיון להשתיל גן של חיידק בתוך זרע של שעועית הוא מצמרר”, מתאר שונוולד, שלדבריו חשש שההנדסה הגנטית אינה בטוחה מבחינה בריאותית ומעוותת את החקלאות המקומית. אך ככל שהתקדם במחקר הבין “שיש לה פונטציאל לשמור על הסביבה ולאפשר גידולים מועשרים תזונתית במקומות נחשלים”. כדוגמה מתאר שונוולד את ה־Golden Rice, אורז המועשר בוויטמין A בצורה גנטית, ומופץ באזורים שבהם המחסור בוויטמין גורם לעיוורון בקרב ילדים. שונוולד מספר כי ניתן גם לרתום את ההנדסה הגנטית ליצירת צמחים המפחיתים את כמות החנקן באדמה, ובכך הופכים אדמה עקרה לפורייה.

שימוש נוסף של שיבוט גנטי הוא ליצירת שינוי בטעם או בצורה של מזונות מוכרים. “בישראל עובדים על הרבה רעיונות חדשניים בתחום הזה, אך לא ביקרתי בה”, מצטער שונוולד, המספר שמכון וולקני שוקד על פיתוח של להיט עתידי אפשרי - הרכבה של עגבניית שרי עם גנים של עשב ריחן לימוני.

לפי הערכות, בכל שנה מושקעים 3 מיליארד דולר במחקר על יבול חקלאי ברחבי העולם, כשמחצית מסכום זה ממומנת על ידי חברות פרטיות. מדובר בסכום זעום לאור הצורך העתידי בשיפור היבול, ומדינות וארגונים ייאלצו להגדיל את תקציבי המחקר. לטענת שונוולד, החסם העיקרי לכך הם תאגידי הזרעים, ששולטים בתחום ורק להם מותר לסחור בזרעים המהונדסים, כך שלחוואים באזורים נחשלים אין גישה לטכנולוגיה החדשה. “אם יש מסר עיקרי שאני רוצה להעביר בספר”, הוא מדגיש, “הוא שצריך לשחרר את הידע הזה כך שיגיע לחקלאים בכל העולם”.

על פי דו”ח של האו”ם מ־2006, כ־26% מאדמת כדור הארץ משמשים לגידול בעלי חיים למזון, ואלה - 1.5 מיליארד בני בקר ומיליארד חזירים וכבשים - מייצרים גזי חממה יותר מאשר כל כלי הרכב. יותר ויותר אנשים, טוען שונוולד, יבחרו בתזונה צמחונית גם מפני שמחירי הבשר ימשיכו להאמיר, וגם כדי להציל את כדור הארץ. אם נבחר להיות קרניבורים בכל זאת, לא מן הנמנע שנאכל בשר שלא גודל ברפת או בדיר אלא במבחנות - תוצר של תאי גזע. מחקרים שנעשים בימים אלה מראים שגידול תאי בשר במעבדה אפשרי, ואף ניתן יהיה לשנות את הרכבו התזונתי ובכך להופכו לבריא יותר. חוד החנית של המחקר בתחום נמצא בהולנד, באוניברסיטת מאסטריכט, שם מתכוונים המדענים להציג לעולם באוקטובר את ההמבורגר הראשון שגודל במבחנה. אמנם מחירו מוערך ב־300 אלף דולר, אך זה לא מרתיע את שונוולד. “זה בדיוק כמו המחשב האישי. בשנות ה־60 בנו מחשבי מיינפריים שמחירם היה אסטרונומי, ותראה איפה אנחנו כיום”, הוא אומר.

משבר המזון העתידי יכריח את הצרכנים לא רק למצוא פתרונות יצירתיים אלא גם לשנות את טעמם ולהרגיל את החך למאכלים חדשים. “70% מאוכלוסיית העולם אוכלים חרקים, והעולם המערבי יצטרך גם הוא להכניסם לתפריט”, אומר שונוולד. הוא מקווה שבדומה ללובסטר, שנהפך רק לפני 200 שנה למעדן גסטרונומי פופולרי, גם פרוקי רגליים ואצות ייהפכו לחלק לגיטימי מהתפריט.

“אוקיאנוסים ומים מכסים 70% משטח כדור הארץ אך מספקים רק 2% מכלל המזון, ועל כן מתבקש שהם ינוצלו יותר. אצת קאלפ, לדוגמה, שהיא מזינה מאוד ונטולת שומן, יכולה להגיע לאורך של עשרות מטרים ללא צורך בהשקיה או דישון”, מנסה שונוולד לעורר את התיאבון. יפאן והפיליפינים משקיעות מיליוני דולרים בחקלאות ימית בשל ההיסטוריה הקולינרית שלהן, אך גם בארצות הברית וקנדה החל באחרונה שיווקה של אצת הענק.

“כרגע העתיד נראה קודר מאוד והמצב מדכדך, אך אם להודות באמת, אני אופטימי למדי”, הוא מפתיע. “למדתי שנעשים מאמצים רבים כדי שנוכל להמשיך ליהנות ממזון בעתיד. המזון האיכותי באמת יהיה נחלת מעטים שיוכלו לשלם עבורו - בדיוק כמו היום - אך באמצעות שילוב של אסטרטגיות שונות, חלקן מסורתיות, חלקן טכנולוגיות וחלקן פסיכולוגיות, נוכל להבטיח שהמזון הממוצע יספיק לכולם ויהיה מזין דיו”.

ומהי חסת העתיד? מה יחליף את עלי הבייבי החדשים יחסית?
“חסה כחולה מאפגניסטן ועשב שוטה בשם רגילת הגינה (ריג’לה), הצומח בשדות בור ברחבי העולם”.

לכתבה בדהמרקר

בתוך 40 שנה יחיו בכדור הארץ 9.5 מיליארד בני אדם - ורבים מהם צפויים לסבול ממחסור חמור במזון; מדענים מישראל, שנחשבת מעצמה בתחום ההנדסה הגנטית, מציעים כיצד להאכיל את אוכלוסיית העתיד

"הבטחת מזון לאוכלוסיית העולם אינה יכולה להיעשות עוד בשיטות הגידול הקלאסיות" צילום אילוסטרציה: רויטרס

"יש לשבור את תקרת הזכוכית", מדגיש פרופ' יונתן גרסל, מומחה עולמי בביוטכנולוגיה של הצמחים ממכון ויצמן, שישתתף בכנס. לדברי גרסל, "הבטחת מזון לאוכלוסיית העולם, שדרישותיה גדלות והולכות, אינה יכולה להיעשות עוד בשיטות הגידול הקלאסיות הקיימות, אלא רק בהנדסה גנטית".

"אנחנו מדברים על הדור השלישי בהנדסה הגנטית", אמר ל-עסקים פרופ' ידידיה גפני, מנהל המכון למדעי הצמח במינהל המחקר החקלאי. "המחסור במזון אינו בדיחה. רוב תושבי כדור הארץ עלולים לסבול ממנו. אמנם 10% נמצאים במערב השבע ולא סובלים מרעב, אך יש למצב השלכות פוליטיות רבות גם עליהם. הסודנים והאפריקאים זורמים אלינו מהסיבה הזאת. כך גם המקסיקנים לארה"ב. ישראל היא מעצמה במחקר הביולוגי ובהנדסה הגנטית לא פחות מבהיי-טק. לא נייצר כאן יותר מזון לשאר העולם - אבל בוודאי הרבה ידע".

לדברי גפני, "בעתיד נשלם הרבה יותר בעד המזון שנרכוש בחנות. כיום 15% מהשכר הממוצע לנפש בארץ מיועד למזון. בעוד 40 שנה שיעור זה יעלה, אולי ל-25% ויותר".

חוקרים טוענים שתודות להנדסה גנטית יוכל הסלט להכיל פחות ירקות, אך הערך התזונתי הכולל שלו יגדל. לדברי גפני, "עגבנייה, שמשקלה הממוצע כ-300 גרם ושקוטרה 10 ס"מ, תיראה אותו דבר אך תכיל הרבה יותר ויטמינים חשובים, מינרלים, נוגדי חמצון ושאר הרכיבים התזונתיים הדרושים - כך שיופחת מספר הכדורים ותוספי המזון המלאכותיים שמונחים כיום ליד הקערה".

השימוש בהנדסה גנטית ובחקלאות מתוחכמת יאפשר גידולים המתמודדים עם תנאי עקה כגון בצורת, חום ושיטפונות, וייצור בעבורם עמידות בפני התחממות כדור הארץ. הגידולים הללו יהיו חסכוניים במים ויוכלו לשרוד גם בעת מחסור במים להשקייה או מי גשמים, יחוסנו נגד מזיקים ומחלות ויזדקקו לפחות כימיקלים, דשנים וחומרי הדברה. נוסף על כך, ניתן יהיה לגדל אותם בקרקעות שכיום אינן מתאימות לכך.

"אם לא נשקיע בשיטות ההנדסה הגנטית כל הבעיות יחזרו אלינו כבומרנג. עלינו לתרום את חלקנו לעולם השלישי. הנדסה גנטית היא הפתרון", מדגיש גפני.

גפני סבור שאירופה כבר אינה מתנגדת להנדסה גנטית כמו בעבר: "זוהי אגדה והיא כבר מתפוררת. אירופה לא מתנגדת להנדסה גנטית בחקלאות. בצרפת, בלחץ גופים פוליטיים, ניסו למנוע גידול תירס. האיחוד האירופי התערב וקבע שזה מנוגד לחוקת האיחוד. ממשלת צרפת נכנעה. שטחי החקלאות בעולם שמיושמות בהם שיטות הנדסה גנטית רק גדלים מדי שנה בשנה".

גפני מרגיע חקלאים בישראל שעדיין פוחדים שהכנסת שיטות אלו לקווי הייצור שלהם תגרום לקשיים בייצוא הסחורה לאירופה. לדבריו, "אין הצדקה לפחד הזה. מי שלא יהיה בזירה הזאת, בעולם המשתנה במהירות, ימצא עצמו מאחור - ואז באמת לא יוכל לייצא את מוצריו לחו"ל".

בכנס יוצגו פיתוחים חדשים של ירקות מהונדסים שעמידים לנגיפים ולמחלות ושל צמחייה שממנה מפיקים חלבונים לשימושים רפואיים כמו איחוי עצמות וריפוי פצעים. שלמה ישראל ממשרד החקלאות, אשר אחראי לארגון המפגש, אומר שהדוקטרינה השלטת בקרב כלל המדענים בארץ ובעולם היא שיש להנהיג הנדסה גנטית בחקלאות כיוון שהיא תעניק למגדלים יתרונות ביצוא לחו"ל.

לדברי ישראל, "החששות מהמהפכה הגנטית לא הוכחו בשום מחקר רציני. הגישה האמריקאית המעודדת הנהגת חידושים מתפשטת בעולם. באירופה נוקטים את עקרון הזהירות המרבית עקב החשש הלא מבוסס מהלא נודע. ואולם, אנו רואים סימנים לשינוי. אין הוכחה שההנדסה הגנטית מחוללת נזקים לסביבה. גם אין הוכחה לפגיעה בפוריות האדם ובבריאותו".