אקונומיסט, מועד פרסום: 28/11/2009

 

תוך כמה שנים העולם יגיע לציון דרך היסטורי: חצי מהאנושות תגיע לשלב שבו דור אחד יוליד ילדים במספר שיספיק רק כדי להחליף את עצמו. כלומר, רמת הפריון של חצי מאוכלוסיית העולם תהיה 2.1 ילדים או פחות. זוהי רמת פריון היוצרת תחלופת דורות, מספר קסם הגורם לקצב גידול האוכלוסיה של מדינה להאט ובסופו של דבר להתייצב.

 

על פי נתוני המחלקה לאוכלוסיה באו"ם, 2.9 מיליארד מתושבי כדור הארץ ב-2000-2005 - מכלל 6.5 מיליארד תושבי כדור הארץ - חיו במדינות שהפריון בהן ירד לרמה היוצרת תחלופת דורות או מתחת לה. מספר האנשים שיחיו במדינות עם רמות פריון כאלה יעלה בשנים הקרובות ל-3.4 מיליארד מכלל 7 מיליארד תושבי כדור הארץ, ובאמצע העשור הבא יעלה ליותר מ-50% מכלל תושבי הכדור. המספר הזה זה כולל לא רק מדינות כמו רוסיה ויפן - אלא גם את ברזיל, אינדונזיה, סין ואפילו את דרום הודו.

בכל מקום הוא משנה את חיי המשפחה המסורתיים על ידי כך שהוא מאפשר לנשים לצאת לעבודה ולילדים לרכוש השכלה. בתקופה שבה נשמעים פעמוני אזעקה מלתוסיאניים (תומאס מלתוס היה דמוגרף וכלכלן בריטי, שחזה כי בעקבות גידול האוכלוסין ייווצר מחסור במשאבים) בנוגע ללחצים המופעלים על הסביבה - ירידה ברמות הפריון עשויה להיות מרגיעה במקצת בהקשר למגמות הדמוגרפיות בעולם.

 

מבייבי בום לשפל

רמת הפריון היא נתון משוער. היא לא זהה לשיעור הילודה, שהוא מספר הילדים הנולדים בשנה יחסית לגודל האוכלוסיה, אלא מייצגת את מספר הילדים שאשה ממוצעת תלד בשנות הפוריות שלה - שמקובל להגדירן כגילים 15-49.

אלמלא היו מקרים של מוות בטרם עת, רמת הפריון היוצרת תחלופת דורות היתה שני ילדים (לאמיתו של דבר קצת יותר, משום שבקרב המין האנושי ככלל נולדות פחות בנות מבנים). שני הורים מוחלפים על ידי שני ילדים. אלא שילדים עלולים למות לפני הגעתם לגיל הפוריות, ולכן המספר הזה חייב להביא בחשבון מקרים של מוות בטרם עת.

מאחר שבמדינות עניות רמת התמותה של ילדים גבוהה יותר, במדינות אלה גם רמת הפריון היוצרת תחלופת דורות היא גבוהה יותר. במדינות עשירות רמה זו היא כאמור 2.1; במדינות עניות היא יכולה להגיע ליותר מ-3 ילדים. הממוצע הכלל עולמי כיום הוא 2.33 ילדים. ב-2020 בערך תרד בראשונה רמת הפריון הגלובלי אל מתחת לרמת התחלופה.

מלתוסיאנים מודרנים נוטים להמעיט מחשיבותה של הירידה ברמת הפריון. הם מאמינים שיש בעולם יותר מדי בני אדם ולכן בעבורם המספר המוחלט הוא החשוב. המספר הזה ממשיך לגדול, ולפי תחזיות ב-40 השנים הבאות ייתוספו 2.4 מיליארד בני אדם לאוכלוסיית כדור הארץ. אוכלוסיות יכולות להמשיך ולגדול גם בשעה שרמת הפריון יורדת מתוך אינרציה, שיש לה חשיבות רבה בתחום הדמוגרפיה.

לכן, אם עקב רמת פריון גבוהה בדורות הקודמים, נוצר מספר גדול יחסית של נשים בגיל הפוריות - ייוולדו יותר ילדים, אף שבממוצע כל אשה תלד פחות ילדים. יהיו יותר משפחות, אך הן יהיו קטנות יותר. האו"ם קובע כי בהנחה שרמות הפריון ימשיכו לרדת בקצב הנוכחי, אוכלוסיית העולם צפויה לגדול מ-6.8 מיליארד בני אדם כיום ל-9.2 מיליארד בני אדם ב-2050 - ואז להתייצב מספרית (ראו גרף בעמוד הבא).

מאחורי נתונים אלה טמונה ירידה מדהימה ברמות הפריון. בשנות ה-70 היו רק 24 מדינות עם רמות פריון של 2.1 ומטה, וכולן היו עשירות. כיום יש יותר מ-70 מדינות כאלה, בכל היבשות, כולל אפריקה. בין 1950 ל-2000 רמות הפריון הממוצעות במדינות המתפתחות התכווצו למחצית - משישה לשלושה ילדים בכל משפחה תוך 50 שנה בלבד.

באותו פרק זמן, עברה אירופה משיאו של הבייבי בום לשפל בשיעורי הילודה, ורמת הפריון בה קטנה בחצי, מ-2.65 ילדים ל-1.42 ילדים - אבל זאת היתה ירידה של 1.23 ילדים בלבד. הירידה המתרחשת כיום במדינות מתפתחות דומה למה שהתרחש באירופה במהלך התיעוש שחל במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. אלא שמה שהתרחש בבריטניה בפרק זמן של 130 שנה (1800-1930), התרחש בקוריאה הדרומית תוך 20 שנה בלבד (1965-1985).

כיום מתפתחים הדברים בקצב מהיר עוד יותר. רמת הפריון בכל אחת ממדינות דרום-מזרח אסיה (פרט לפיליפינים) ירדה לרמה הנמוכה יותר מזו שביפן. רמת הפריון בבנגלדש התכווצה למחצית, משישה ילדים לשלושה, תוך 20 שנה (1980-2000). ירידה זהה התרחשה במאוריציוס תוך עשר שנים בלבד (1963-1973). המדהים ביותר הוא הסיפור של אירן.

אירן: שינוי חברתי במהירות האור

כשהמשטר הדתי באירן נטל לידיו את השלטון ב-1979, המולות - המנהיגים הרוחניים, שככל הנראה סברו שעל צאן מרעיתם להמשיך להתרבות במרץ - ביטלו את מערכת תכנון המשפחה שהיתה נהוגה במדינה. רמת הפריון עלתה והגיעה ב-1984 לשבעה ילדים. לעומת זאת, במפקד אוכלוסין שנערך ב-2006 ירדה רמת הפריון הממוצעת ל-1.9 בלבד, ול-1.5 בטהרן.

במלים אחרות, אירן עברה תוך 22 שנה מרמת פריון הקרובה לגבוהה ביותר האפשרית לרמת פריון הנמוכה מרמת התחלופה: שינוי חברתי לא יכול להתרחש בקצב מהיר יותר. אין זה מפתיע שהפיצוץ ברחובות אירן השנה נראה כהתנגשות בין שני עולמות: בני 15-29 המהווים כשליש מהאוכלוסיה, שהם משכילים יותר ובעלי ציפיות שונות, כנגד המשטר הממוסד והשמרני.

מדוע ירדה רמת הפריון בקצב כה מהיר ובחלקים נרחבים כל כך באוכלוסיית העולם? מלתוס סבר שאנשים עשירים יותר יביאו לעולם ילדים רבים יותר, בדומה למה שיאמר לכם כל ביולוג - אוכלוסיות של בעלי חיים גדלות כשמזון רב יותר מצוי בסביבתן.

כדי להבין מדוע בני אדם עשירים שונים מבעלי חיים הנהנים משפע של מזון, תארו לעצמכם שהייתם איכר עני מאוד שחי לפני 50 שנה. השדות שלכם שוכנים באמצע שום מקום. בכפר שלכם אין בית ספר, אין בית חולים או שירותים ממשלתיים אחרים, וכמובן שאין קצבאות פנסיה. רק מוצרים מעטים מגיעים לכפר מן החוץ, ולעומת זאת יש בו רמת תחלואה גבוהה ורמת ביטחון נמוכה.

מלאכת חריש השדות וקציר היבולים נעשית ביד, וגם כשהיבולים מתפתחים כסדרם הם מספיקים בדרך כלל לקיום בסיסי בלבד. בנסיבות כאלה, היתרון שבזוג ידיים נוסף לאיסוף היבול עולה על העלות הכרוכה בהזנת פה נוסף - נטל שבכל מקרה מוטל על כתפי אשתך יותר מאשר על כתפיך. כשכבר לא יהיה בכוחכם לעבוד בשדות, הילדים שלכם ידאגו לכם. בחברה כזאת כל התמריצים מעודדים את קיומן של משפחות גדולות.

כעת דמיינו שאתם עשירים יותר. אולי עברתם להתגורר בעיר, או אולי הכפר שלכם גדל. בתי ספר, שווקים ובתי חרושת נמצאים בהישג ידכם. פתאום התמריצים משתנים. טרקטור יכול לאסוף את היבול באופן יעיל יותר מילדים. רעייתכם יכולה להשיג עבודה בבית חרושת - וכעת עליכם לשקול את אובדן המשכורת שלה כנגד היתרונות שבלידת תינוק נוסף.

השכלה, חיסכון ותכנון לעתיד נהפכים לחשובים יותר, וסגולות אלה של מעמד הביניים תואמות משפחות קטנות יותר. השכלה עולה כסף, ולכן אפשר שלא תוכלו להרשות לעצמכם להחזיק משפחה גדולה. אולי המדינה שלכם מספקת פנסיה וכלל אינכם זקוקים לילדים שיטפלו בכם, ואולי בת הזוג שלכם בכלל לא מוכנה ללדת עוד ילדים. רמת חיים גבוהה יותר מאפשרת לכם להסתמך על שווקים שונים ועל שירותים ציבוריים, וכבר אינכם צריכים להסתמך רק על עצמכם ועל בני משפחתכם.  

בנגלדש: ניסוי דמוגרפי ענק

מחקרים בתחום המקרו-כלכלה מציירים את התמונה הבאה. רמת הפריון מתחילה לרדת כשמגיעים להכנסה של 1,000-2,000 דולר לנפש לשנה, וממשיכה לרדת עד שהיא מגיעה לרמה היוצרת תחלופת דורות בהכנסה של 4,000-10,000 דולר לנפש לשנה (ראו את הגרף "יותר זה פחות" בעמוד הבא). דפוס זה מקביל פחות או יותר למעבר מעוני להכנסה של מעמד הביניים, ומחברה חקלאית לחברה מודרנית. מנקודה זאת ואילך, נשארת רמת הפריון ברמת התחלופה או ברמה נמוכה ממנה, עד שהיא שבה ועולה אצל חלק מהאוכלוסיה.

הזיקה בין רמת חיים לפריון קיימת גם באזורים שונים בתוך מדינות. במדינת המחוז הענייה ביותר בהודו, ביהאר, רמת הפריון היא ארבעה ילדים. לעומת זאת, במדינות המחוז העשירות יותר, טמיל נאדו וקרלה, רמות הפריון נמוכות משני ילדים. בשנחאי, מאז 1975, רמות הפריון נמוכות מ-1.7 ילדים ואילו בגויז'ו, המחוז העני ביותר בסין, רמת הפריון היא 2.2 ילדים.

הזיקה בין עושר לרמת פריון היא כה חזקה, עד שהמדינות המעטות שבהן רמת הפריון לא נמצאת בירידה הן אלה השסועות על ידי מלחמה, כמו קונגו, ליבריה וסיירה ליאון, שבהן לא חלה עלייה ברמת החיים. ייתכן שגם בישראל משפיע המצב הביטחוני על רמת הפריון הגבוהה יחסית (ראו מסגרת).

מחקרים בתחום המשפחה מוסיפים פרטים לתמונה. "סקר חיי המשפחה" שנערך באינדונזיה מראה כי כל לידה מקטינה בחמישית בממוצע את הסבירות שאשה תצא לעבוד - ובכך מקטינה את הכנסת המשפחה ודוחקת משפחות למצב של עוני. לכן נמצא שמשפחות קטנות יותר היו בעלות סבירות גדולה יותר להימנות עם מעמד הביניים.

בין 1974 ל-1996 הפכה בנגלדש מחוז בשם מטלב לניסוי דמוגרפי ענק: בחלק מהכפרים ומהמשפחות במחוז יושמה תוכנית לתכנון משפחה, בעוד במשפחות ובכפרים אחרים היא לא יושמה. לפי אחד מהמחקרים שבחנו את התוצאות, באזורים שנעזרו בתכנון משפחה, ירדה רמת הפריון בכ-15% יותר מאשר באזורים שלא קיבלו סיוע. בשני העשורים שבהם נמשך הניסוי, כל המדדים לרווחת הנשים וילדיהן - בריאות, הכנסה, נכסים משפחתיים וכדומה - היו גבוהים יותר בכפרים שנעזרו בתכנון משפחה. האם זה מצביע על כך שרמת פריון נמוכה מובילה לעושר, או שעושר גורם לירידת רמת הפריון? מוטב לומר ששני הדברים שלובים זה בזה.

יש בידנו מידה מפתיעה של ידע על מספר הילדים שבני אדם חפצים לגדל, הודות לסדרת סקרים שערכה "התוכנית לסקרים בתחום הדמוגרפיה והבריאות" (DHS). התמונה העולה מסקרים אלה מצביעה על מספר עצום של הריונות לא מתוכננים בעולם. לדוגמה, בברזיל ב-1996 (השנה העדכנית ביותר שלגביה יש נתונים) היתה רמת הפריון הרצויה - כפי שהוגדרה על ידי הורים - 1.8 ילדים בממוצע. רמת הפריון בפועל באותה עת היתה 2.5 בממוצע.

בהודו ב-2006, היתה רמת הפריון הרצויה 1.9 ילדים - בעוד רמת הפריון בפועל היתה 2.7. בגאנה הנתונים ל-2003 היו 3.7 ו-4.4 בהתאמה. נראה שהמסקנה היא כי נשים רוצות לרוב ילד אחד פחות ממספר הילדים שהן יולדות. הדבר אינו נכון בכמה מדינות עשירות, שבהן נשים אומרות שהן רוצות יותר ילדים מכפי שילדו בפועל.

ייתכן כי חלק משמעותי מהבעיה נעוץ בהיעדר השימוש באמצעי מניעה: מחקר שנערך ב-2002 העריך כי בשנות ה-90, כרבע מכלל ההריונות במדינות המתפתחות היו לא מתוכננים. מחקר אחר מצא ש-25 מיליון נשים אפריקאיות אומרות שהן רוצות להשתמש באמצעי מניעה אך אינן יכולות להשיגם - מספר הגדול מ-18 מיליון הנשים האפריקאיות שמשתמשות באמצעי מניעה.

הנתונים האלה מצביעים על עוד סיבה מרכזית לירידה בפריון: העלאת ההשכלה בקרב נשים. אם נחזור למדינות שבהן רמת הפריון ירדה בקצב המהיר ביותר, נמצא תוכניות השכלה מצוינות. למשל, כ-80% מהנשים הצעירות במאוריציוס שבאפריקה ידעו קרוא וכתוב כבר ב-1962; באירן, לעומת זאת, רק 10% מהנשים בגילי 20-24 שחיו באזורים הכפריים ידעו קרוא וכתוב ב-1976. כעת 91% מהן יודעות קרוא וכתוב, ואוכלוסיית אירן היא לא רק מהמשכילות ביותר במזרח התיכון, אלא גם זו שבה גברים ונשים נהנים מהרמה הגבוהה ביותר של שוויון הזדמנויות בתחום ההשכלה במזרח התיכון.

סין: המדיניות הקשוחה הוכיחה את עצמה

לבסוף, יש לציין מקרה מיוחד: מדיניות הילד האחד בסין, שיושמה ברחבי המדינה החל בשנות ה-70 המוקדמות. קרוב לוודאי שאוכלוסיית סין קטנה כעת ב-300-440 מיליון מכפי שהיתה אלמלא יושמה מדיניות זאת. המדיניות, הכוללת לא רק פיקוח על הילודה אלא ממש על האוכלוסיה, היתה כרוכה במחיר איום - לרבות התפשטות השכיחות של רצח תינוקות ממין נקבה, חוסר איזון מספרי בין בני שני המינים וזוועות כמו טיפולי עיקור המוניים וכפיית הפלות מלאכותיות.

ואולם במונחי המטרות שהציבה לעצמה, המדיניות של סין נחלה הצלחה: מדי שנה מצטרפים לכוח העבודה בסין עוד 20 מיליון בני אדם במקום 40 מיליון. לאור העובדה שסין יוצרת כיום זיהום סביבתי קטן מכפי שהיתה עלולה ליצור, מדיניות זאת הניבה תועלת גם לשאר העולם. עלייה ברמת החיים מצמצמת אפוא את רמת הפריון, וירידה ברמת הפריון משפרת את רמת החיים. זה מה שממשלת סין טוענת. זאת גם ההשקפה העולה ממחקרים שנערכו בתחום הדמוגרפיה ב-20 השנה האחרונות. בשנות ה-80 נחשב היקף האוכלוסיה לבעל השפעה מעטה על הצמיחה הכלכלית. נציגי ארה"ב טענו בעצרת האו"ם ב-1984 כי "גידול האוכלוסיה כשלעצמו אינו טוב או רע; הוא תופעה נייטרלית". מחקרים שנערכו באחרונה מלמדים שהמציאות שונה.

צמצום רמת הפריון משישה ילדים לשניים יכול לסייע לכלכלה בכמה דרכים. ראשית, כשרמת הפריון יורדת היא משנה את מבנה האוכלוסיה, ומגדילה את חלקו של כוח העבודה יחסית למספר הילדים והקשישים. כשרמת הפריון גבוהה במדינה בעלת אוכלוסיה צעירה (שבה הגיל הממוצע נמוך מ-20), נוצרת רמת תלות גבוהה עקב השיעור הגבוה של הילדים. במדינה בעלת אוכלוסיה מבוגרת (שבה הגיל הממוצע הוא 40 ומעלה), שוב נוצרת רמה גבוהה של תלות, הפעם עקב השיעור הגבוה של קשישים. ואולם המעבר מהמצב האחד לאחר יוצר דור אופטימלי. זה קרה באירופה אחרי ה"בייבי-בום" - תנופת הילודה בשנים 1945-1965, לאחר מלחמת העולם השנייה - שהובילה ל-30 שנות צמיחה, המכונות "30 השנים המפוארות".

גם תושבי אסיה ואמריקה הלטינית נהנים כיום מרמת פריון מאוזנת. על פי דיוויד בלום מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת הרווארד, "הדיווידנד הדמוגרפי", כפי שהוא מכנה אותו, אחראי לשליש מהצמיחה הכלכלית שהתרחשה במזרח אסיה ב-1965-1990.

צמצום רמת הפריון טומן בחובו יתרונות נוספים. הודות לכך שהוא מקל על נשים לצאת לעבודה, הוא מגדיל את כוח העבודה. הודות לכך שיש פחות ילדים וקשישים התלויים במפרנסים, משפחות יכולות לחסוך יותר כסף, שאותו אפשר לנצל להשקעות.

היקף החיסכון של משקי בית בסין, שכמובן מושפע מגורמים רבים ולא רק מדמוגרפיה, הגיע ב-2008 לכמעט 25% מהתמ"ג, וסייע לממן השקעות בהיקף חסר תקדים של 40% מהתמ"ג. דבר זה תרם למעשה לכל העלייה בתמ"ג של סין במחצית הראשונה של 2009.

ולבסוף, רמת פריון נמוכה מאפשרת קצב מהיר יותר של צבירת הון לנפש. כדי להבין כיצד זה קורה, חשבו מה קורה לחווה חקלאית העוברת מדור לדור במדינה שבה לא נהוגה זכות בכורה. ככל שמספר הילדים גדול יותר, כך החווה מחולקת לחלקים קטנים יותר. בסופו של דבר היא מחולקת לפיסות שטח קטנות כל כך שאין בהן תועלת. דבר זה מתרחש בבנגלדש.

בשנות ה-80, התמודדות עם בעיות דומות של חלוקת נכסים, שזכו לשם המכוער "דילול הון", איבדה מחשיבותה. עם זאת, באחרונה היא חוזרת למרכז הבמה. הו אנגאנג מאוניברסיטת טסינגואה מעריך כי אפשר לייחס חצי מהצמיחה הכלכלית לנפש שחלה בסין ב-1978-1998 לגידול שחל בהשקעה הגולמית לנפש (סך ההשקעה בגורמי ייצור כמו בתי חרושת, ציוד ומכונות).

הזיקה בין צמיחה כלכלית לרמת פריון מעלה שאלות לא נעימות. באמצע שנות ה-80 המעיטו מחשיבותה של זיקה זו בתגובה לאזהרות המלתוסיאניות שהועלו בשנות ה-70, מכיוון שהנפט ומשאבי טבע אחרים אזלו והלכו. האם ככלות הכל יש חשיבות לגודל האוכלוסיה?

לא לגמרי. ניאו-מלתוסיאנים סבורים שיש בעולם יותר מדי בני אדם. אבל ברוב המדינות, השאלות המשמעותיות ביותר בנוגע לאוכלוסיה הן, למשל, האם יש לנו מספיק אנשים כדי לתמוך בחברה מזדקנת? או: כיצד נוכל לנצל את יתרון קיומו של מספר אופטימלי של בני אדם לצורך צמיחה כלכלית? יהיה זה הוגן לומר שתפישות אלה יכולות להתקיים זו לצד זו.

בהחלט ייתכן שיהיו בעולם מספרים אופטימליים של בני אדם מבחינת הצמיחה, ועם זאת יהיו בו יותר מדי בני אדם מבחינת הסביבה. אם כך, הפתרון יהיה לצמצם את זיהום הסביבה ולנסות לשנות את דפוסי הצמיחה כך שיתבססו פחות על משאבי טבע, במקום לפקח ישירות על גודל האוכלוסיה.

הסיבה לכך היא שלנוכח ההתפשטות של רמת פריון היוצרת תחלופת דורות ברחבי העולם, קצב הגידול של אוכלוסיית העולם קטן ממילא. צמצום נוסף ברמת הפריון יתאפשר אם תכנון המשפחה יתרחב לחלקים בעולם שבהם הוא לא מיושם עדיין (ובראשם אפריקה), אם כי זה יצמצם את הגידול באוכלוסיית העולם במידה מוגבלת. כך, היא תמנה כ-8.5 מיליארד בני אדם ב-2050, במקום 9.2 מיליארד. השגת צמצום נוסף תחייב קרוב לוודאי נקיטת צעדים דרקוניים, כמו עיקור או הנהגת מדיניות של ילד אחד.