בואו נדבר על ילדים

נשלח 1 ביולי 2011, 6:39 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 1 ביולי 2011, 6:43 ]

30/06/2011 מאת אוהד קרני

אחד הנושאים המהווים כמעט טאבו בשיח הסביבתי-חברתי, במיוחד בישראל, הוא נושא גידול האוכלוסין. אני לא מכיר הרבה דמויות ציבוריות בשיח הישראלי המוכנות לגעת בנושא הטעון הזה, המגלם בתוכו בעיות נפיצות של מלחמה דמוגרפית ואתנוקרטית, עוני ילדים, גזענות, אפליית מיעוטים ולהט דתי.

באופן מפתיע, החליטו בתנועה הירוקה להרים את תפוח האדמה הלוהט הזה ולדון עליו בוועידת התנועה אשר תתקיים מחר.  פרופ' אלון טל, יו"ר התנועה הירוקה, כתב מאמר פרובוקטיבי לקראת הדיון הקרב הקורא להכריע בשאלה ובמקביל פורסמה טיוטה להצעת חוק פרובוקטיבית אף יותר, המתווה מסלול להפסקת תקצוב ילדים "חדשים", במשפחות מרובות ילדים, 10 חודשים לאחר אישור החוק. באופן טבעי הנושא מעורר מחלוקת בביצה הקטנה של הארגונים הסביבתיים וגרר מספר מאמרי תגובה ואפילו אזהרה כי דגל שחור מתנוסס מעל המהלך. לכן, אנצל גם אני את ההזמנות לשפוך קצת דלק מאובנים למדורה ולדבר על השאלה המטרידה כל יהודי טוב: האם ילדים הם שמחה?

הסוגיה פשוטה לכאורה – השפעת האנושות על הסביבה נגזרת בגדול משלושה גורמים: גודל האוכלוסייה, רמת החיים שלה והטכנולוגיה בה אנחנו עושים שימוש בכדי לספק את רמת החיים הזו. לכן, אומרים המקטרגים, בהנחה שאיננו אופטימיסטים טכנולוגים, המאמינים ששיפורים בטכנולוגיה יפתרו את כל בעיותינו, אם איננו רוצים לוותר על רמת חיינו, עלינו לרסן את גידול האוכלוסייה בכדי למנוע משבר סביבתי.

בהחלט אפשר להתווכח ולשאול האם הנחת היסוד הזאת תקפה או שאולי היא מבוססת על כלכלת משאבים לינארית ובזבזנית, מבוססת משאבים מתכלים. יתכן שעל ידי שינוי בפרדיגמת הפיתוח הכלכלי הקיימת ומעבר לכלכלת משאבים מעגלית, המבוססת על משאבים מתחדשים ומחזור חומרי גלם, ניתן יהיה לפרוץ את הטרייד-אוף הזה. אבל זה נושא לפוסט אחר. לצורך הדיון, נניח שאין ברירה – צריך לבחור בין רמת חיים לגידול אוכלוסין.

אם נשים מספרים מאחורי משוואה זו נקבל תמונה מעניינת של ישראל ביחס לעולם. בעוד שבמדינות כמו יפן, סין והודו העלייה ברמת חיים היא הגורם העיקרי לעלייה בתצרוכת האנרגיה ובארה"ב דווקא הגידול באוכלוסין מסביר את רוב הגידול בתצרוכת האנרגיה, הרי שבישראל הגידול באוכלוסין מסביר כשליש בלבד מהגידול בצריכת אנרגיה. כלומר, בהנחה שתצרוכת אנרגיה היא מדד מקורב להשפעות סביבתיות, הרי שהגידול באוכלוסיה בישראל הוא חשוב בהקשר הסביבתי, אבל פחות חשוב מהשינוי באורח החיים. אם כן, לא צריך לזלזל בגידול אוכלוסין, אבל יותר חשוב לוודא שהעלייה ברמת החיים נעשית באופן מקיים ויעיל. זה כמובן אפשרי, מדינות כמו שבדיה ודנמרק למשל, עלו בשני העשורים האחרונים ברמת החיים מבלי להגדיל כמעט את תצרוכת האנרגיה לנפש – זה פשוט עניין של סדר עדיפויות לאומי ודרך חיים.

אבל רגע, בואו לא נעשה לעצמנו את החיים קלים ונשאל מה לגבי השליש הנוסף בסטטיסטיקה – ההשפעה הנובעת מגידול האוכלוסין. ובכן כאן אנחנו באמת נכנסים לזירה סבוכה ורווית אמוציות – בכל זאת זה לא פשוט להתעסק עם מצוות הפרו ורבו. הדיון בנושאים אלו נוטה לעתים לגלוש לקיצוניות הזויה, כגון זו של התנועה להכחדה מרצון של המין האנושי. אבל זהו לא נושא מצחיק כלל וכלל – בישראל רבע מהילדים סובלים מעוני, רובם נולדים למשפחות מרובות ילדים חרדיות או ערביות. הילדים הללו נולדים לתוך מלכודת עוני ידועה מראש והגישה הפשטנית משהו שמוצגת בהצעת החוק של חבר התנועה הירוקה, מישה שאולי, גורסת שאם לא נתקצב את ההורים אז הם יעשו פחות ילדים. אולם, בעשור האחרון כבר חווינו קיצוצים בקצבאות הילדים שלא הובילו לירידה משמעותית בשיעורי הילודה, אבל בהחלט הצליחו להכניס יותר ילדים למעגל העוני.

במקום לקדם קיצוץ לא אפקטיבי בקצבאות, אפשר לשאול את עצמנו למה במדינות מפותחות אנשים בוחרים להביא פחות ילדים, אפילו כאשר פורשים להם רשת בטחון חברתית יפה לכל ילד וילד, כמו במרבית מדינות מערב אירופה. התשובה ידועה לכולנו – יש קשר הפוך בין השכלה ותעסוקת נשים לילודה. ככל שהנגישות להשכלה גבוהה יותר ואפשרויות פיתוח הקריירה שעומדות בפני נשים גדולות יותר, כך אנשים בוחרים להביא פחות ילדים לעולם ולעשות אותם בגיל יותר מאוחר. אם התנועה הירוקה רוצה לקדם מדיניות של צמצום בילודה היא צריכה לקרוא להשקעות מסיביות בבתי ספר ובמכללות לחרדים ולערבים ובקידום אפשרויות תעסוקתיות עבור מגזרים אלו ובמיוחד עבור נשים. שינוי כזה גם יחלץ קבוצות אלו ממעגל העוני ויפתור מעצמו את הצורך שלהן בקצבאות. כדי  לעשות זאת צריך לייצר דיאלוג עם מנהיגים פרוגרסיביים בקרב מיעוטים אלו (ומנהיגים כאלו יש בשפע) ולערב אותם בתכנון בנושא מתוך הסכמה והבנה של האינטרס המשותף. אני מקווה שהתנועה הירוקה, המובילה לא מעט מאבקים פרוגרסיביים ומאבקים לשיתוף ציבור, תשכיל לפנות בכיוון זה ולא תתפתה אך ורק לשפת פתרונות הקסם המתעתעת של התמריצים הכלכליים.



לפוסט של אוהד קרני
Comments