|
המרכז התעשייתי של רמת חובב, מן הגדולים בארץ, היה סמל לזיהום ומטרד סביבתי. היום, מועצת רמת חובב ומפעלים גדולים אחרים לא המתינו לשנת 2011 והחלו ליישם את תקנות חוק אוויר נקי בדגש על שקיפות לציבור
מפעל במרכז רמת חובב, באמצע המדבר - צילום: אפוק טיימס אולי הצפי לבאות הוא שהביא את המפעלים הגדולים ברמת חובב להקדים תרופה למכה ולהשקיע סכומי עתק במערכות לבלימת פליטות של חומרים מזהמים לאוויר, חלקם מסוכנים. מפעלי התעשייה, המשרד להגנת הסביבה, הארגונים הירוקים ומועצת רמת חובב זוקפים כל אחד בתורו את ההישג לפעילותם הברוכה. "להצלחה יש אבות רבים וכולם טוענים לאחריות עליה", אומר בחיוך ד"ר צור גלין, מנהל "היחידה לניטור אוויר" במועצת רמת חובב. ומעט יותר ברצינות הוא מוסיף: "אני חושב שכולם אחראים למהפך הסביבתי שחל ברמת חובב, החל מהתעשייה, דרך הגופים המוסדיים (רשות רמת חובב והמשרד להגנת הסביבה) וכלה בארגונים החוץ-פרלמנטרים. עד לפני מספר שנים תושבי היישובים שבאזור בכלל, ובעיר באר שבע בפרט, התלוננו בממוצע 195 ימים בשנה על ריחות רעים. רשות רמת חובב יחד עם המפעלים החליטו לשפר את התדמית במקום, והשקיעו סכומים גדולים במערכות מתוחכמות ובטכנולוגיות של ניטור ומעקב שמופעלות 24 שעות ביום. כהוכחה להתקדמות של מפעלי רמת חובב בנושא הסביבה מספר צור: " החמיא לנו מאוד שכאשר הגיעו אורחים מארגון OECD, ארגון בין-לאומי לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי של המדינות המפותחות (Organization for Economic Co-operation and Development), כדי לבדוק את יכולתה של ישראל להשתלב בקבוצת המדינות המפותחות, המשרד להגנת הסביבה בחר דווקא ברמת חובב כדי לאפשר לאורחים להתרשם ממה שקורה בארץ". התוצאה ידועה. עם קצת לחץ מצד נשיא ארה"ב ברק אובמה, החליט הארגון היוקרתי להזמין את ישראל להצטרף לשורותיו וכיום ישראל היא חברה בארגון ה-OECD. מפעלים לוקחים אחריות כיום, 24 מפעלים הם חלק מ"היישוב התעשייתי" רמת חובב. למעשה, אומר צור, שלושה מפעלים גדולים מהווים את מרב הפעילות ועוצמתה הכלכלית של רמת חובב: שני המפעלים הגדולים שהועברו בזמנו מבאר שבע, "תרכבות ברום" ו"מכתשים", ומפעל "טבע" שהצטרף אליהם מאוחר יותר. כדי להמחיש עד כמה מרכזית השפעתם של השלושה, מסביר צור שהם משלמים כ-92 אחוז מסך ה"מיסים" של הרשות. שלושת המפעלים הגדולים היו גם הם ה"סמן הימני" של שינוי הכיוון. צור רואה מספר סיבות להתפתחות שהביאה לשינוי. שלושת החברות הן חברות ישראליות הפועלות בזירה הבין-לאומית, ואשר מרבית התוצרת שלהם מיועדת לייצוא. בשנות ה-2000 ה"ירוקות" למועצת רמת חובב קל יחסית לדרוש ממפעלים לשנות כיוון בנושא הסביבה כי קיימת תחרות עם מפעלים גדולים בחו"ל. צרכנים, ולא רק של תוצרת קמעונאית בארצות מערב אירופה, אינם מסתפקים בכך שהמוצר שהם רוכשים הוא ירוק, הם דורשים שהמפעל לא יהווה מטרד לסביבה גם בארץ הפעלתו. סיבה נוספת הייתה הקמת "עיר הבה"דים", בסיסי הדרכה רבים של צה"ל המתוכננים לרדת ממרכז הארץ לדרום. דרישות מחמירות לאיכות אוויר כדי למלא את דרישת "חוק אוויר נקי", מקיימת מועצת רמת חובב משא ומתן עם המפעל, מסביר צור. לכל תהליך במפעל מחפשים את הטכנולוגיה המיטיבה כדי לעמוד בסטנדרטים של זיהום אוויר (BAT – Best Available Technology). מפעל שאינו יכול לאמץ את ההצעה של המועצה צריך להסביר את הסיבה. המפעל הוא זה שצריך להצביע על נקודות קונקרטיות המנמקות מה לא הגיוני במקרה שלו באימוץ הסטנדרטים (בחינה כלכלית או מבחינת התהליך הטכנולוגי המוצע). צור מסביר שחלק גדול מזיהום האוויר לא נגרם מהתהליך עצמו אלא מדליפות במערכות. למעט מקרים ספורים, מאז הפעלת מערך חמשת תחנות הניטור ביישובים איכות האוויר שנמדדה עומדת בערכים הסביבתיים המומלצים על ידי הוועדה בראשות ד"ר שלמה אלמוג, טוקסיקולוג מבית החולים תל השומר. הערכים הסביבתיים לאיכות אוויר של ועדת אלמוג הם מן המחמירים ביותר בעולם. הוועדה קבעה ערכי ייחוס ל- 112 מזהמים כימיים שונים שמקורם בפליטות ממקורות מוקדיים (ארובות) ולא מוקדיים (כדוגמת מתקני טיפול בשפכים ודליפות ממתקני ייצור) וכן למזהמים שמקורם בתאונות. ערכי הייחוס שנקבעו בדו"ח משמשים כלי פיקוח לבחינה ולרישוי של מפעלי תעשיה תוך התייחסות להבטחת בריאות הציבור. עם כניסת "חוק אוויר נקי" לתוקף אמורה האכיפה הסביבתית להתבסס על ערכי ועדת אלמוג שבין היתר ישמשו כקווים מנחים לדרישות מהתעשייה במתן רישיון עסק. במועצת רמת חובב מצהירים: "אנחנו כבר מיישמים את התקנות של חוק אוויר נקי". ניטור – 24 שעות ביממה אוסנת ורטהיים, ראש תחום אוויר נקי במועצת רמת חובב, מציגה בפנינו את מערך תחנות הניטור. אחת הבעיות בעבר הייתה שאף מפעל לא השתכנע שהזיהום נובע מפעילותו ואף מפעל לא הסכים שהבעיה היא אכן שלו. כיוון שהתלונות הן בעיקר עקב ריח, גם לא הייתה שום אפשרות למועצה להוכיח מי המפעל המזהם או הגורם לאירוע. ורטהיים מארחת אותנו במבנה קטן בצבע לבן דחוס מכשירים. כרגע הם לא מראים אירוע כלשהו. על גג המבנה מותקנות מערכות לבדיקות מטאורולוגיות כמו מהירות הרוח וכיוונה, לחות, טמפרטורה ועוד. הנתונים המודדים את הרכב האוויר והנתונים המטאורולוגים נאגרים במערכת מחשוב ממנה ניתן לדלות מידע בכל רגע. אם תירשם חריגה מהתקנים, ניתן יהיה לזהות את המקור על ידי שילוב של נתוני הרכב המזהמים באוויר ומהירות וכיוון הרוח. ורטהיים מספרת כי תחנת הניטור הועברה ממקומה הקודם כיוון ששם לא ניתן היה לזהות באופן חד משמעי מי מבין שני המפעלים שבקרבתה הוא מקור הפליטה. ורטהיים מדגימה שקיפות מהי: "כל הנתונים משודרים לאינטרנט מחמשת תחנות הניטור שמחוץ לרמת חובב 24 שעות. כל אזרח, גם ללא ידע בכימיה, יכול לראות ולהבין בצורה פשוטה מאוד. אם איכות האוויר טובה, הסימן הוא ירוק, ואם לא – הסימן יהפוך לאדום." בנוסף יש למועצה "מספר טלפון ירוק" אליו פונים אזרחים שמעוניינים להתלונן על מטרד שבדרך כלל מתבטא בריח. עם קבלת התלונה בודקים על פי נתונים מטאורולוגיים האם רמת חובב היא המקור, ונבדקים כיוון ומהירות הרוח מרמת חובב לאותו יישוב. אם נמצאה היתכנות מבחינה מטאורולוגית, נשלח כלי רכב עם מכשירי מדידה ניידים לבדוק את הרכב האוויר. האזרח שהתלונן יקבל דו"ח מפורט על הממצאים והפעולות שננקטו בעקבות תלונתו. כיום מפוזרות בשטח של רמת חובב שש תחנות ניטור קבועות. חמש תחנות ניטור נוספות פזורות בריכוזי אוכלוסייה מסביב לרמת חובב: בבאר שבע, בשגב-שלום, ביישובים הבדואים, בצומת הנגב ובירוחם. "עיר הבה"דים" זרז לשמירה על הסביבה בעת המאבקים של הארגונים הירוקים נגד בחירתו של צהל למקם את "עיר הבה"דים" בסמוך למפעלים כימיים, שמה של רמת חובב כסיכון לבריאות החיילים עלה יותר מפעם אחת. כאשר התקבלה ההחלטה להקים בכל זאת את "עיר הבה"דים" בקרבתם, היה ברור למפעלי התעשייה שהם יהפכו להיות מוקד למעקב לא רק על ידי הארגונים הירוקים, אלא על ידי כל אם במדינה שבנה ישרת באחד מבסיסי ההדרכה. ההחלטה על בניית "עיר הבה"דים" התקבלה לאחר שנחתם בדצמבר 2006 הסכם גישור שקיבל תוקף של פסק דין. הגופים החתומים על הסכם הגישור היו: מצד אחד - המשרד להגנת הסביבה, המועצה המקומית-תעשייתית רמת חובב והעמותה "נגב בר קיימא", מצד שני; המפעלים התעשייתיים הגדולים ברמת חובב ו"התאחדות התעשיינים". העברת "תרכבות ברום" ו"מכתשים" משולי באר שבע לרמת חובב בשנות השבעים נועדה ליצור "איזור סיכון" שהרדיוס שלו 14-10 ק"מ. "עיר הבה"דים" בצומת הנגב, היא בתוך הטווח הזה והיו חייבים להקטין את אזור הסיכון לרדיוס של כחמישה ק"מ בלבד. להסכם הגישור הוצמד ספח להחלטת הממשלה "בדבר קיום התנאים הבריאותיים והסביבתיים להקמת עיר הבהד"ים בצומת הנגב". בנספח נאמר: "המשרד להגנת הסביבה ידאג כי מפעלי רמת חובב יבצעו סדרת סקרים לאיתור מקורות פליטה מוקדיים ולא מוקדיים וסקרים סביבתיים בהנחיית גורמי המקצוע במשרד, זאת עד לשנת 2008". החלטה זו היא שחייבה את הקמת תחנות הניטור. אך הקטנת רצועת הסיכון משאירה בפנים את היישובים הבדואים הלא מוכרים שקיימים במקום עוד לפני שהוקמה רמת חובב בשנות ה-70. בתי היישוב הבדואי הקרוב נמצאים כ-1.2 ק"מ ממפעלי התעשייה הפטרו-כימית. יוסי זיו, לשעבר מנכ"ל המועצה הממונה של רמת חובב, אמר בשנה שעברה בכנס של מנהלי סביבה שהוא לא ישן טוב בלילה כשהוא יודע שבית הספר של ילדי הכפר הבדואי שוכן כק"מ אחד מבריכות החמצון. |