כך חמקו חברות המלט, החצץ והמים המינרליים מוועדת ששינסקי

נשלח 23 במאי 2014, 21:41 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 23 במאי 2014, 21:42 ]
החברות ממגזרים אלה הצליחו לחמוק מתרומה להגדלת חלקה של המדינה מהשימוש במשאבי הטבע. ניירות העמדה, חוות הדעת המשפטיות ומאמצי השכנוע עשו את שלהם
תומר גנון 19.05.14, 07:13 

חצץ: שלוש חברות שולטות ב–80% מהשוק

מי מרוויח: רדימיקס, שפיר והנסון

 

חברי ועדת ששינסקי 2 הגיעו למסקנה שהעלאת התמלוגים על חצץ תעלה את מחירי תשומות הבנייה, מפני שמחיר החצץ הוא כיום 6% מעלות הבנייה למגורים וכ־45% מעלות סלילת הכבישים. בוועדה סבורים שהעלאת התמלוגים מבלי לפתור את בעיות הריכוזיות והתחרות הנמוכה בשוק זה תגולגל אוטומטית למחירי הדיור או סלילת הכבישים, וכך ייצא שהוועדה תטיל מס עקיף על האזרחים.

מדובר באחת ההמלצות המפתיעות בדו"ח. כיום גובה רשות מקרקעי ישראל תמלוגים של כ־4.4 שקלים על טונה חצץ, 4.03 שקלים מהם מועברים לקופת המדינה ו־36 אגורות לקרן לשיקום מחצבות. על פי נתוני רשות מקרקעי ישראל, נכון ל־2012 סך הכנסות המדינה מתמלוגי כרייה וחציבה היו 198.5 מיליון שקל — 85% מהם על חצץ והשאר על בזלת ומלט.

 

 

 

בעבר הזמינה הרשות דו"ח מהכלכלן רן חקלאי, שבו הומלץ להעלות את תמלוגי החצץ של המחצבות בהדרגה עד ל־22.7 שקל לטונה ב־2014 — פי חמישה מהנהוג כיום. על פי הדו"ח שנגנז ונחשף בעבר ב"כלכליסט", העלאת התמלוגים היתה מכניסה לקופת המדינה כ־400 מיליון שקל בממוצע בכל שנה.

 

כדי לפתור את בעיית הריכוזיות הקימה רשות מקרקעי ישראל ב־2013 את הוועדה לבחינת מדיניות המקרקעין בתחום המחצבות, בראשות הממונה על התקציבים לשעבר רם בלינקוב. הוועדה היתה אמורה להגיש את מסקנותיה בעוד שבועיים, אך על פי גורמים בה יעברו עוד כמה חודשים עד שהן יפורסמו.

 

כפי שנחשף ב"כלכליסט", רשות ההגבלים העסקיים גיבשה לאחרונה מודל לצמצום כוחן של החברות השולטות בשוק זה, ועקרונותיו ייושמו גם בחוק המזון, שם אומצו קריטריונים לפיזור של כמה סניפי רשתות שיווק על פני אזור מסוים.

 

מים מינרליים: החברות השולטות בשוק לא משלמות תמלוגים כלל

מי מרוויח: נביעות, מי עדן ועין גדי

 

חברות המים המינרליים חמקו ממסקנות ועדת ששינסקי 2 מפני שחבריה סבורים שלא ניתן לגבות כלל מס על רווחיהן, מאחר שהחברות בתחום הציגו נתונים שמעידים על רווחיות נמוכה ואף על הפסדים משימוש במשאב. עם זאת, הוועדה ממליצה שייקבע תעריף מיוחד לשימוש במים אלה — השונה מהתעריפים לשימוש בתעשייה, לשימוש ביתי או לחקלאות.

 

על פי נתונים שהציגו יצרני המים המינרליים במהלך דיוני הוועדה, בענף בישראל נמכרים כעשרה מותגים, שלושה מהם של יצרנים שמסתמכים על מעיינות מקומיים: עין גדי, מי עדן ונביעות. הם מקבלים את אישורי השאיבה מרשות המים ומשלמים בתמורה תעריף על שימוש תעשייתי. לטענת היצרנים, התעשייה משתמשת בפחות ממיליון מ"ק מתוך הצריכה הכוללת של מדינת ישראל, כ־1,400 מיליון מ"ק מים שפירים בשנה.

 

 

על פי דו"ח מבקר המדינה מאוקטובר 2013, החברות גובות בממוצע כ־5 שקלים לליטר, לעומת כחצי אגורה בממוצע שהן משלמות למדינה עבור שאיבתו, אך הוא הוסיף בהערה כי החברות נושאות בהוצאות בקבוקי המים, שיווקם והפצתם. המבקר כתב גם כי "נושא ניצול המים של חברות המים המינרליים נמשך שנים רבות" וכי "כל עיכוב בטיפול בסוגיה פוגע בעקרונות הצדק החלוקתי ובהכנסות המדינה".

 

במהלך דיוני ועדת ששינסקי 2 טענו שלוש היצרניות הישראליות כי הרווחים המצרפיים שלהן בשנה נתונה לא עולים על 20 מיליון שקל. נוסף על כך, הן דחו שתי טענות שלפיהן יש לגבות מס או תמלוגים — הראשונה היא כי מים הם משאב בחסר (החברות טענו שהמים שנשאבים מהמעיינות אינם גורמים למחסור במי שתייה), והשנייה היא שפעילותן גורמת נזק לסביבה.

 

אבן גיר וחרסית: תמלוגים נמוכים על רווחי ענק

 

מי מרוויח: נשר

 

מונופול המלט נשר הוא הדוגמה המובהקת ביותר לתאגיד ענק בעל רווחיות גבוהה ביותר, שמקורה בין היתר במשאבי טבע, אשר הצליח לחמוק ממסקנות ועדת ששינסקי 2: הוועדה המליצה בשלב זה לא להעלות את התמלוגים על חומרי חציבה. נשר פועלת במחצבות רמלה, הרטוב וטמרה והיא יצרנית המלט היחידה בישראל. מחזיקה בה חברת משאב, שמוחזקת בידי כלל תעשיות (75%) וקבוצת CRH הבינלאומית (25%), הפועלת בתחומי חומרי הבניין והמלט. בעל השליטה בכלל תעשיות הוא לן בלווטניק.

 

 

מלט מיוצר משני משאבי טבע עיקריים — 80% אבן גיר ו־20% חרסית — שנשר כורה במחצבות סמוכות למפעלי הייצור, ובאמצעותו היא מספקת 85%–90% מצריכת המלט הכוללת בישראל. יש לו תפקיד חשוב בענף הבנייה, ולמרות זאת משקלו בחישוב מחירי דירות חדשות הוא 1.4% בלבד, כך שירידה או עלייה של 10% בעלותו ישפיעו על מחירה של דירה ממוצעת בכ־2,000 שקל.

 

נשר משלמת עבור השימוש בטונה גיר תמלוגים של 3.27 שקלים לרשות מקרקעי ישראל ו־35 אגורות לקרן לשיקום מחצבות. כפי שחשף בעבר "כלכליסט", מדובר בתמלוגים נמוכים מאוד תמורת שימוש כה נרחב במשאב טבע — 63.7 מיליון שקל בשנים 2008–2012.

 

לשם השוואה, באותן שנים רשמה נשר הכנסות של 8.17 מיליארד שקל ורווח נקי של 1.07 מיליארד שקל וחילקה דיבידנדים בהיקף 1.17 מיליארד שקל. על פי נתונים אלה, התמלוגים מהווים כ־6% מהרווח הנקי של נשר, אך יש לזכור שהיא משלמת, נוסף לתמלוגים, מס חברות, כך שחלקה של המדינה ברווחיה גדול יותר.

 

חוות דעת משפטית שהגישה נשר לוועדת ששינסקי, באמצעות עו"ד דוני טולידאנו, שכנעה את החברים לא להעלות את התמלוגים על אבן גיר. טענתה הראשונה היא שגיר וחרסית אינם מחצבים, אלא חומרי חציבה, ועל כן הבעלות עליהם נתונה לבעל המקרקעין ולא לריבון. נשר בעצם טוענת שכל מחצבה שהיא משתמשת בה שייכת לה.

 

הטענה השנייה היא כי אין מחסור באבן גיר ולא צפוי כזה במאות השנים הבאות וכי על רווחי משאב שאינו בחסר אין צורך לגבות היטל מיוחד. לעניין זה מוסיפה נשר כי על פי דו"ח ועדת הרשקוביץ, שבחנה את פתיחת השוק לתחרות, מחירי המלט בישראל הם מהנמוכים באירופה ומפוקחים על ידי הרגולטור.

 

במצב זה, טוענת החברה, "אין חשש כי נשר תתעשר שלא כדין על חשבון המדינה או תיהנה מרנטה מונופוליסטית (ההפרש בין המחיר שנשר גובה למה שהיתה יכולה לגבות אילו לא היתה מונופול — ת"ג) על חשבון הציבור בישראל".


לכתבה בכלכליסט

Comments