דו"ח האו"ם: פגיעת משקי-חי בסביבה

נשלח 5 ביולי 2012, 5:16 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 5 ביולי 2012, 5:18 ]
ניצול חקלאי של בעלי-חיים הוא אחד הגורמים העיקריים למשבר הסביבתי – כך לפי דו"ח ארגון המזון והחקלאות של האו"ם. הדו"ח מתריע על הדחיפות בביצוע רפורמות יסודיות בשיטות החקלאיות, אולם נכשל בהסקת המסקנה האלמנטרית: קידום הצמחונות חיוני לטיפול במשבר הסביבתי.
מאת אריאל צ'בל

יוזמה ביקורתית מעומק הממסד


על הדו"ח

ב-29.11.2006 פרסם האו"ם דו"ח בשם "צלו הארוך של משק-החי: סוגיות ואופציות סביבתיות".* הדו"ח, בן 390 עמודים, קובע שחקלאות המנצלת בעלי-חיים היא אחד מן הגורמים העיקריים לנזק סביבתי על פני כדור-הארץ. הנתונים לקוחים בעיקרם ממחקרים קודמים ולכן חשיבותו הגדולה של הדו"ח אינה בחשיפת חידושים, אלא בהשפעתו הפוליטית: זרוע משמעותית של האו"ם מתמקדת במשק-החי כמחולל ראשי של המשבר האקולוגי בעולם, ותובעת שינויים דחופים. אנו מביאים את עיקרי התקציר של הדו"ח, תוך התייחסות לפרטים מגוף הדו"ח והערות על מסקנותיו.

כוונות רציניות

הדו"ח מתיימר להגיש סיכום וניתוח מקיף של הבעיות הסביבתיות שגורם הניצול החקלאי של חיות, כפי שנכתב בתקציר:
"דו"ח זה מבקש להעריך את מלוא ההשפעה של ענף משק-החי על בעיות סביבתיות, לצד גישות אפשריות לשיפור ברמה הטכנית וברמת המדיניות. ההערכה מבוססת על הנתונים העדכניים והשלמים ביותר שבנמצא, ולוקחת בחשבון השפעות ישירות, בנוסף להשפעות של יבולים חקלאיים הנחוצים לייצור משק-החי.
"ענף משק-החי מתגלה כאחד משניים או שלושה התורמים העיקריים לקיומן של הבעיות הסביבתיות הרציניות ביותר, בכל קנה-מידה, מהמקומי לעולמי. ממצאי דו"ח זה מרמזים שהנושא צריך להוות מוקד עיקרי למדיניות המכוונת להתמודד עם הרס הקרקע, שינוי אקלימי וזיהום אוויר, מחסור במים וזיהום מים, ואובדן המגוון הביולוגי.
"תרומת משק-החי לבעיות סביבתיות מתקיימת בקנה-מידה עצום, והתרומה האפשרית שלו לפתרון הבעיות גדולה באותה מידה. ההשפעה כה גדולה עד שיש לטפל בעניין בדחיפות. צמצום ניכר בהשפעה ניתן להשגה במחיר סביר."
 

פרדוקס המוסדות החקלאיים

הנחות-היסוד של מחברי הדו"ח מקשות עליהם לעמוד במטרות שהציבו לעצמם. הדו"ח הוא יוזמה של LEAD (משק-החי, סביבה ופיתוח) מיסודו של FAO (ארגון המזון והחקלאות של האו"ם). בפרויקט תמכו הבנק העולמי, האיחוד האירופי ומספר מוסדות לפיתוח בינלאומי באירופה ובארצות-הברית. FAO הוא ארגון התומך באדיקות בייצור מזון מן החי, ומממני הדו"ח הם מוסדות בעלי עניין עסקי מובהק. אינטרסים אלה מגבילים את אופקי המחקר בדו"ח, מטים את מסקנותיו ופוגמים בהמלצותיו. נקודת-המוצא של הדו"ח היא, שניצול חקלאי של חיות הוא נתון שאין לתהות על עצם קיומו ולהציע חלופות, או אפילו לתהות על המשך התרחבותו. השאלה היחידה שמותר לשאול היא: כיצד לגרום למשק-החי לפגוע פחות בסביבה? אף על-פי כן, הדו"ח יוצא בגלוי נגד כוחות כלכליים אדירים, ועל רקע זה, הביקורת שמועלית בו נגד משק-החי מקבלת משנה תוקף. אולם למרות שפע הנתונים הקיימים על יתרונותיו הסביבתיים של מזון מן הצומח בהשוואה למזון חי המיוצר בכל שיטה שהיא – הדו"ח עוסק בהשוואה בין שיטות שונות של ייצור מזון מן החי, ללא נימוק להתעלמות משיטות אחרות לייצור מזון. יש אפוא לקרוא את הדו"ח לאורה של מגבלה מהותית זו. (לסקירת דו"ח WorldWatch, המבקר את דו"ח האו"ם)
 
למרות ממצאיו החמורים של הדו"ח ויתרונה של חקלאות צמחית בקנה-מידה גלובלי, ארגון המזון והחקלאות של האו"ם מעודד באופן פעיל את הגדלת משק-החי במדינות מתפתחות. בתצלום: "FAO מספק תמיכה ליוזמות משק-חי קהילתי בסודן" (A. Proto, LEAD - FAO) 

עיקרי הדו"ח: משק-החי כאסון סביבתי

התפשטות מתמדת

יותר ויותר חיות בעולם מנוצלות בחקלאות, ובתנאים קשים יותר ויותר:
"ענף משק-החי גדל כעת מהר יותר משאר החקלאות כמעט בכל המדינות. באופן טיפוסי, חלקו בתוצר המקומי הגולמי החקלאי עולה עם ההכנסה ורמת ההתפתחות והוא מגיע למעלה מ-50% ברוב מדינות OECD [המדינות המתועשות]. טבעו של ייצור משק-החי משתנה אף הוא בכלכלות עולות רבות, כמו גם במדינות מפותחות. רובו של השינוי ניתן לתמצות במושג 'תיעוש'."
(עמ' 15)
"מרעה נרחב עדיין מתקיים על פני שטחי קרקע עצומים והורס אותם; אם כי יש מגמה גוברת של אינטנסיפיקציה ותיעוש. ייצור משק-החי משנה מיקום גיאוגרפי, ראשית כל מאזורים כפריים לעירוניים ועירוניים-למחצה כדי להתקרב לצרכנים, וכן למקורות המספוא, בין אם מדובר באזורי יבול חקלאי או במוקדי הובלה ומסחר שאליהם מיובא המספוא. קיים גם שינוי במינים, כשהייצור של מינים חד-קיבתיים (חזירים ועופות, המיוצרים בעיקר ביחידות תעשייתיות) גדל במהירות, במקביל להאטה בגידול הייצור של מעלי-גירה (בקר, כבשים ועזים, שמגודלים לעתים קרובות באופן אקסטנסיבי). דרך שינויים אלה, ענף משק-החי נכנס לתחרות ישירה יותר על אדמה יקרת המציאות, על מים ועל משאבים טבעיים אחרים."
(מתוך התקציר)

יש להעיר, שתעשיית הדגים אינה חלק מ"משק-החי" שבו מתמקד הדו"ח, אולם היא מוזכרת בתור "תעשיית המזון הגדלה בקצב המהיר ביותר בעולם" (עמ' 206). 53% מתוצרי תעשייה זו משמשים להזנת עופות וחזירים. התחזית לעתיד פסימית:
 
"הייצור העולמי של בשר צפוי לעלות יותר מכפליים, מ-229 מיליון טון ב-1999/01 ועד ל-465 מיליון טון ב-2050, וייצור החלב צפוי לגדול מ-580 ל-1,043 מיליון טון. ההשפעה הסביבתית ליחידת משק-חי צריכה להצטמצם במחצית, ולו כדי למנוע גדילה ברמת הנזק מעבר לרמה הנוכחית."
(מתוך התקציר)

הבדלים בין מדינות שונות

הפער בין מדינות שונות ברחבי העולם מצטמצם במהירות:
"במדינות מתפתחות, צריכת הבשר השנתית לנפש הוכפלה מאז 1980, מ-14 ק"ג ל-28 ק"ג ב-2002.
"אספקת הבשר הכוללת שולשה מ-47 מיליון טון ל-137 מיליון טון בתקופה זו." (עמ' 15)

עיקר הגידול הוא ב"ייצור" עופות וחזירים, שהוכפל פי ארבעה במהלך תקופה זו לעומת גדילה ב-111% בלבד במעלי-גרה. לעומת זאת,
"התפתחויות דרמטיות אלה במדינות המתפתחות במהירות, מנוגדות בחדות למגמות במדינות המפותחות, שם צריכת מוצרים מהחי גדלה באיטיות בלבד או שהיא בקיפאון. [...]
"במדינות מפותחות, הייצור הכולל של משק-החי גדל ב-22% בלבד בין 1980 ל-2004. ייצור בשר מעלי-גירה ירד למעשה ב-7% בעוד שייצור בשר עופות וחזירים עלה ב-42%." (עמ' 16-17)

עופות סובלים אפוא מתיעוש יותר מכל מין אחר: "במדינות OECD, הייצור כמעט כולו תעשייתי, ואילו במדינות מתפתחות הוא כבר תעשייתי ברובו" (עמ' 275). מכאן נעבור למספר קטעים מתוך תקציר הדו"ח.

הרס הקרקע

"משק-החי אחראי לשימוש הנרחב ביותר בקרקע למטרות אנושיות, ללא מתחרים. כלל השטח המנוצל למרעה שווה-ערך ל-26% מכלל שטח האדמה שאינו מכוסה בקרחונים. בנוסף לכך, כלל השטח שמוקדש לייצור מספוא מסתכם ב-33% מן השטח הראוי לעיבוד חקלאי. לסיכום, ייצור משק-החי תופס 70% מכלל הקרקע החקלאית ו-30% מאדמת כדור-הארץ.
"התפשטות הייצור של משק-חי היא גורם מרכזי בהשמדת יערות, בעיקר באמריקה הלטינית, שם מתרחשת השמדת היערות העיקרית – 70% מכלל השטחים המיוערים לשעבר באמזונס הפכו לשטחי מרעה, וגידולי מספוא תופסים חלק ניכר מן השארית. כ-20% משטחי העשב והמרעה בעולם, ובכלל זה 73% משטחי המרעה באזורים יבשים, נהרסו במידה כלשהי, בעיקר עקב רעיית-יתר, דחיסה וסחף שנגרמו מפעולת משק-החי. הקרקעות היבשות נפגעו במיוחד ממגמות אלה, מכיוון שמשק-חי הוא לעתים קרובות מקור המחיה היחיד של אנשים החיים באזורים אלה."
תצלום אוויר של משק תעשייתי בצפון קרוליינה. הבריכה מכילה שפכים מהחיות הכלואות במבנים. הזנת החיות הכלואות במבנים מסתמכת בהכרח על גידולים חקלאיים. (University of North Carolina at Wilmington) 

אטמוספרה ואקלים

"בעקבות העלייה בטמפרטורות, עליית פני הים, המסת הקטבים והקרחונים, הסטת זרמי האוקיינוסים והשתנות דגמי מזג-האוויר, שינוי האקלים הוא האתגר הגדול ביותר שעומד בפני המין האנושי.
"משק-החי הוא גורם מרכזי, האחראי ל-18% מגזי החממה שנפלטים ונמדדים לפי שווה-ערך ל-CO2. זהו חלק גדול יותר מזה של תחבורה.
"ענף משק-החי אחראי ל-9% מפליטת CO2 הנובעת מפעילות אנושית.
"החלק הגדול ביותר של זה נובע משינויים בשימושי קרקע – במיוחד בירוא יערות – הנגרם מהתפשטות אזורי המרעה והאדמה המעובדת לגידול מספוא. משק-החי אחראי לשיעור הרבה יותר גבוה של כמה גזים עם פוטנציאל הרבה יותר גדול לחמם את האטמוספרה. הענף פולט 37% מכלל המתאן הקשור בפעילות אנושית (שיש לו פוטנציאל להתחממות גלובלית (GWP) גדול פי 23 מ-CO2) שרובו מגיע מתסיסה במערכת העיכול של מעלי-גירה. הענף פולט 65% מהחנקן הדו-חמצני (עם GWP גדול פי 296 מזה של CO2) שרובו הגדול מגיע מגללים.
"משק-החי אחראי גם לכמעט שני-שליש (64%) מכלל האמוניה שנפלטת בגלל פעילות אנושית, והתורמת באופן משמעותי לגשם חומצי ולהחמצת מערכות אקולוגיות."
 
שריפה יזומה באמזונס, סנטארם, ברזיל, שנועדה לבירוא יער במטרה להשתמש בשטח לגידול סויה כמספוא.
(תצלום: Greenpeace / Beltrá Daniel, מתוך: 2004 LEAD - FAO)  

מים

"העולם מתקדם לעבר בעיות גוברות של מחסור במים מתוקים, נדירות ודלדול משאבים, כאשר 64% מאוכלוסיית העולם צפויה עד 2025 לחיות באגנים הסובלים ממחסור במים.
"משק-החי הוא גורם מרכזי בשימוש הגובר במים, ואחראי ליותר מ-8% מצריכת המים העולמית לשימוש אדם, בעיקר להשקיית גידולי מספוא. זהו ודאי המקור המגזרי הגדול ביותר לזיהום מים, התורם לאיטורפיקציה [דישון-יתר במים והתפשטות אצות], אזורים 'מתים' בחופים, הרס שוניות אלמוגים, בעיות בריאות אנושיות, הופעת עמידות לאנטיביוטיקה ובעיות רבות נוספות. המקורות העיקריים לזיהום הם הפרשות בעלי-חיים, אנטיביוטיקה והורמונים, כימיקלים ממפעלים לעיבוד עור, דשנים וקוטלי מזיקים המשמשים לגידול מספוא, ומשקעים משטחי מרעה שנסחפו. נתונים עולמיים אינם בנמצא אולם בארצות-הברית, בעלת השטח הרביעי בגודלו בעולם, משק-החי אחראי לכ-55% מהסחיפה והסחופת [קרקע שנסחפה], 37% מקוטלי המזיקים שנמצאים בשימוש, 50% מהאנטיביוטיקה שנמצאת בשימוש, ושליש מעומס החנקן והזרחן במקורות מים מתוקים.
"משק-החי משפיע גם על חידוש מלאי המים המתוקים עקב דחיסת האדמה, הפחתת החלחול, הרס גדות נחלים, ייבוש מישורים המועדים להצפה, והורדת מפלס מי-התהום. תרומת משק-החי לבירוא יערות גם מגבירה את הנגר [מים שאינם מחלחלים] ומפחיתה את המים התת-קרקעיים."
 

 

 

תמונות פרסומת לציוד ללולים בסין, מתוצרת "האיגוד הסיני למיכון לתעשיות קלות" (CLIMA) שנוסד ב-1989 ומהווה יצואן מוביל של ציוד ללולים מסין. למעלה: לול סוללות לתעשיית הביצים, זהה ללולים במערב; באמצע: מערכת צינון הבנויה על התזת מים מתמדת; למטה: מערכת לסילוק זבל עופות. 

מגוון ביולוגי

אחד הנושאים שבהם מתמקד הדו"ח "צלו הארוך של משק-החי" הוא השפעת הניצול החקלאי של בעלי-חיים על מספר המינים הביולוגיים ובתי-הגידול הייחודיים:
"אנו נמצאים בתחום של איום חסר תקדים על המגוון הביולוגי. אובדן המינים מתרחש, לפי הערכה, בקצב העולה פי 50 עד פי 500 מהקצב שהיה בעבר לפי נתונים ממאובנים. 15 מתוך 24 מערכות אקולוגיות חשובות נמצאות לפי ההערכה בהתדרדרות.
"חיות-משק מהוות כיום כ-20% מכלל הביומסה החייתית היבשתית, ו-30% מכלל פני היבשה שהן מאכלסות כיום הייתה בעבר בית-גידול לחיות בר. למעשה, ענף משק-החי עלול להיות הגורם הראשי בהפחתת המגוון הביולוגי, כי הוא המניע העיקרי להשמדת יערות, וכן אחד מן המניעים העיקריים להרס הקרקע, זיהום, שינוי אקלים, דיג-יתר, סדימנטציה באזורי החוף [שקיעת מוצקים במים והתעכרותם] ויצירת תנאים לפלישת מינים זרים. בנוסף לכך, תחרות על משאבים עם רועים מאיימת על מינים של טורפי בר וגם על אזורים מוגנים הקרובים לשטחי מרעה. [...]
"306 מתוך 825 האזורים האקולוגיים שזוהו על-ידי הקרן העולמית לטבע (WWF) – המשתרעים על פני כל הביומסות וכל המקומות הביו-גיאוגרפיים, דיווחו על משק-החי בתור אחד מן האיומים העכשוויים. הארגון Conservation International זיהה 35 מוקדים עולמיים של מגוון ביולוגי, המאופיינים ברמות חריגות של אנדמיות בצמחים וברמות גבוהות של אובדן בתי-גידול. מבין אלה, דווח ש-23 מושפעים מייצור משק-חי. ניתוח של הרשימה הסמכותית של מינים בסכנת הכחדה לפי האיחוד העולמי לשימור (IUCN) מראה שרוב המינים המצויים בסכנת הכחדה סובלים מאובדן בתי-גידול כאשר משק-החי מהווה גורם לכך."
(מתוך התקציר)

המלצות הדו"ח ושאלת הצמחונות

16.45 קמ"ר של יער גשם באמזונס (אזור סנטרם, ברזיל) לאחר שבורא באופן בלתי חוקי כדי לפנות מקום לגידול סויה המיועדת להאבסת חיות. (צילום: Greenpeace / Beltra Daniel 2004 מתוך: LEAD - FAO) 

פתרונות שטחיים

חלק ניכר מן הדו"ח מוקדש להצעות לפתרון, שהן שטחיות אך ריאליסטיות למדי. הגישה הכללית היא ייעול משק-החי מנקודת-מבט סביבתית וביטול פרקטיקות מזיקות במיוחד. רשימת הפתרונות החלקיים הללו ארוכה, ונציג כאן רק כמה נקודות להתרשמות. למשל:
  • שימוש בשיטות לשימור הקרקע ולשיקומה, כגון נטיעה או זריעה של צמחים משמרים או משקמים;
  • הגבלה על מידת הריכוז של משקים אינטנסיביים באזורים קטנים כגון סביבת ערים;
  • מיסוי או גביית עמלות על השימוש במשאבים טבעיים כגון מים וקרקע, תוך תמחור לפי מכלול העומס על הסביבה;
  • שיתוף בעלי משק-חי בתוכניות שימור של חיי בר;
  • מתן תמריצים כלכליים לניהול משק-חי הכולל התחשבות סביבתית;
  • הגדרה מפורטת יותר של דרישות סביבתיות בחוק וענישה לעבריינים;
  • הפסקת תמריצים כלכליים לפרקטיקות הגורמות נזק סביבתי.
כל ההצעות הללו ורוב שאר ההצעות, מתמקדות במיתון של פרקטיקות מזיקות, שנובעות מרדיפה אחר רווחים מהירים. עם זאת, כמה הצעות (אמנם מיעוטן) תומכות דווקא באינטנסיפיקציה של משק-החי, בהנחה שניתן, עקרונית, להמציא שיטות היי-טק לחיסכון במשאבים. במדינות מתועשות, מציע הדו"ח שיפורים טכנולוגיים נקודתיים כגון שימוש בגללים להפקת גז או לדישון חקלאי, והאבסת חיות במזון שיגרום פליטה מופחתת של גזים מסוכנים. המעבר למשקים אינטנסיביים מוצע במפורש כשיטה להקטנת שטחי המרעה – אף על-פי שמשק אינטנסיבי מסתמך בהכרח על חיסול שטחי בר בעקבות עיבוד הקרקע לתבואה. במדינות מתפתחות, מציע הדו"ח שימוש בגזעים "יעילים" יותר – ממהרים לגדול על בסיס מזון מועט. הצעות מסוג זה אינן משכנעות, כי למרות שניתן להגות אידיאל של משקי-חי שהם גם אינטנסיביים וגם ידידותיים לסביבה, בפועל הנזקים הסביבתיים הקשים ביותר טבועים עמוק בתהליך התיעוש.
 
16.45 כפר בתאילנד (אזו צ'אנג מאי) בדרך לתיעוש: המכלאה בנויה בעיקר מחומרים טבעיים אך ההזנה מלאכותית והצפיפות גדולה מאוד (צולם על-ידי פעיל אנונימוס, אפריל 2001) 

הצמחונות שכמעט נשכחה

דיון נקודתי על היפוקסיה (מחסור בחמצן) במפרץ מקסיקו הוא המקום היחיד בדו"ח, שבו מוזכרת צמחונות כפתרון אפשרי למשבר הסביבתי. באזורים ענקיים במפרץ מקסיקו, המנקז דרך נהר המיסיסיפי 41% משטח ארצות-הברית, מתפשט מחסור ימי בחמצן, המונע מדגים ומסרטנים להתקיים:
"מגזר משק-החי עשוי בהחלט להיות האחראי העיקרי להחמרת ההיפוקסיה בצפון מפרץ מקסיקו. הנחה זו אוששה על-ידי דונר (2006) המראה ששינוי תזונתי בארצות-הברית, מאכילת בשר בקר שהואבס בגרעינים לצמחונות, עשוי להפחית את הדרישה הכוללת לקרקע ואת הדרישה לדשנים באגן המיסיסיפי בלמעלה מ-50%, ללא שינוי בייצור הכולל של חלבון לתזונה אנושית. השינוי יחזיר את רמות הפליטה של חנקות דרך נהר המיסיסיפי לרמות שבהן 'אזורים מתים' במפרץ מקסיקו יהיו קטנים או בלתי קיימים." (עמ' 213)
מעבר לדיון הנקודתי שלעיל, זהו הדבר הקרוב ביותר להמלצה על צמחונות שקיים בדו"ח:
 
"ניתן בהחלט לטעון שנזק סביבתי על-ידי משקי-חי עשוי להצטמצם באופן משמעותי על-ידי הפחתה בצריכת-היתר של מוצרי משק-חי בקרב העמים העשירים." (עמ' 269)
 
משק תעשייתי באזור Twin Falls, איידהו (ארה"ב). (צילום: Idaho Sierra Club, 2002) 

מדוע צמחונות?

הדברים שלעיל מובאים בהקשר של דיון במחלות נפוצות במדינות העשירות (מחלות לב וכלי-דם, סוכרת וסרטן) המקושרות לצריכת מוצרים מן החי, ולבזבזנות הכלכלית-סביבתית של משק-החי:
"במונחים מספריים פשוטים, משק-החי גורע למעשה מכלל אספקת המזון יותר משהוא מוסיף. משק-החי צורך יותר חלבון אכיל לבני-אדם משהוא מספק. למעשה, משק-החי צורך 77 מיליון טון חלבון כמספוא שניתן היה להשתמש בו באופן פוטנציאלי להזנת בני-אדם, בעוד שרק 58 מיליון טון של חלבון קיימים במוצרי מזון שמספק משק-החי. במונחים של אנרגיה תזונתית, ההפסד היחסי גבוה הרבה יותר. זוהי תוצאה של הנטייה שהתפתחה לאחרונה להזנת עופות וחזירים במזון מרוכז, עם דרישות תזונתיות דומות יותר לאלה של בני-אדם בהשוואה למעלי-גירה." (עמ' 170)

הדברים הללו משולבים בדיון שהופך לעתים בלתי מקצועי – ספק ביטוי לאידיאולוגיה של הכותבים, ספק ביטוי לחששם מפני הממסד החקלאי-תעשייתי. למשל, הצגתו של מזון חיוני במונחים של "חלבון" אינה רלוונטית למדינות העשירות, שבהן קיימת צריכת-יתר גדולה של חלבון מן החי לעומת צריכת-חסר במרכיבים חיוניים מן הצומח; ומצד אחר, הצגת המזון מן החי כמקור לחלבון החסר במדינות העניות, נעשית תוך התעלמות ממקורות אפשריים לחלבון מלא מן הצומח.
רעיית-יתר באריזונה: החיות הרבות נאלצות לאכול כמעט את כל הצמחייה עד לגדר (צילום: אוניברסיטת אריזונה) 

צמחונות כאפשרות ריאלית

מעבר של כל ארצות-הברית לצמחונות, כפי שהוצע למעלה, אינו אפשרות ריאלית בעתיד הנראה לעין. אבל גם הגישה של כותבי "צלו הארוך של משק החי" אינה ריאלית. לנוכח סכנות כגון פינוי מאות מיליוני אנשים בגלל עליית פני הים ומאות מיליוני רעבים נוספים עקב מדבור, התעסקות בייעול משק-החי ללא התייחסות לקידום הצמחונות היא, בפשטות, הפקרות. לשם השוואה, דו"ח בנושא דומה מטעם הארגון הסביבתי Worldwatch Institute (ספטמבר 2005) כולל קידום של צמחונות וטבעונות בתור אחד מן הפתרונות הנחוצים למשבר הסביבתי. דו"ח ארגון הבריאות והמזון של האו"ם מזכיר את התפשטותה הגוברת של הצמחונות, "אמנם עדיין ברמה נמוכה מאוד ברוב החברות" (עמ' 11) כאילו תנודות בהרגלי צריכה נובעים מכוחות בלתי נשלטים ולא ממדיניות מכוונת. בפועל, קידום הצמחונות כאמצעי לפתרון המשבר הסביבתי ניתן לניתוח פרטני ולחישובי עלות/תועלת לא פחות מייעול משק-החי. ניתן לבדוק, למשל:
  • מימון ממשלתי לקידום תזונה בריאה, ובפרט תזונה צמחית מאוזנת, באמצעות: תוכניות חינוך בבתי-הספר, הסברה תקשורתית, וחובת סימון מוצרים מן החי לפי נזקים בריאותיים וסביבתיים;
  • הפסקת מתן סובסידיות לעסקים גדולים העוסקים בחקלאות בעלי-חיים ובגידול יבולים המשמשים כמספוא (במדינות עשירות);
  • מתן תמריצים כלכליים לחקלאות המיועדת להזנת בני-אדם ישירות במזון צמחי (במדינות עשירות);
  • קביעת ענישה משמעותית על נזק סביבתי, המבוססת על גרימת נזק כלכלי ריאלי לגורם המפגע (כלומר, קנסות לא יהוו עוד חלק משתלם מ"הוצאות העסק");
  • הכנסת תמריצים שליליים להסכמי סחר בינלאומיים בכל הנוגע לייצוא טכנולוגיות לתיעוש משק-החי ולייבוא מוצרים מן החי;
  • מתן תמריצים כלכליים למדינות הטרופיות למנוע בירוא יערות ולחדש יערות שהושמדו;
  • בדיקת ההיבטים הכלכליים והחברתיים של אספקת מזון מוכן מן הצומח והפצת גידולים עמידים במיוחד למדינות עניות, כאמצעי למניעת התפשטות המרעה.
אין ספק, שהאפשרות לקדם הצעות כאלה מוגבלת למדי במציאות פוליטית, שבה יש לתאגידים המתפרנסים מניצול חיות כוח עצום בתוך ממשלות. אולם רבות מן הרפורמות שמציע דו"ח האו"ם לבצע בתוך משק-החי, יתקלו בהתנגדות דומה. אין אפוא כל סיבה כלכלית-סביבתית להתמקד במיתון הנזקים של משק-החי תוך התעלמות מחלופות צמחיות.
 
דיג מסחרי: 53% משלל הדיג בעולם משמש להזנת עופות וחזירים. כשליש משלל הדיג משמש להזנת דגים בבריכות דגים (עמ' 206-7 בדו"ח). בתמונה: דגים שנלכדו באזור קרקעית האוקיינוס באמצעות רשתות-ענק מועלים אל פני המים ובגלל הפרשי הלחץ העיניים פורצות מחוריהן ומערכת העיכול נדחפת החוצה דרך הפה (PETA). 

לסיכום: דו"ח חשוב!

עם כל הביקורת על הדעות הקדומות שמגבילות את הדו"ח, עדיין מדובר במסמך חשוב, המסמן שלב חדש בתעוזה של מוסדות מרכזיים להתמודד עם הטאבו של חקלאות המנצלת בעלי-חיים. כפי שנכתב במבוא לדו"ח, מבחינת ארגון החקלאות והמזון של האו"ם, מדובר בשינוי פרספקטיבה: במקום לבחון את ההשלכות על הסביבה מנקודת-המבט של מגזר משק-החי, יוצאים לראשונה מנקודת-מבט סביבתית לבחינת השפעות משק-החי. על ה"רדיקליות" של גישה זו מעידות, למשל, התגובות בניו זילנד, שמאכלסת את אחד מן הריכוזים הצפופים של בקר (9 מיליון) וכבשים (40 מיליון): ראש הממשלה, הלן קלארק, "דחתה" את טענות הדו"ח ואמרה שהוא "לא הוגן", וראש ארגון החקלאים הלאומי אמר לעיתונות "אני חושד שזה נכתב על-ידי טבעוני". אולם צלו הארוך של משק-החי בהחלט לא נכתב על-ידי טבעוני. המסקנות החמורות שלו מעידות על עוצמת הבעיות, עד שאפילו גוף בעל אהדה מיוחדת לניצול חקלאי של בעלי-חיים אינו מסוגל עוד לעצום עיניים.

*מושג המפתח בדו"ח הוא Livestock, שמקובל יותר לתרגמו כ"חיות משק" ולא כ"משק-חי", אולם בחרנו ב"משק-חי" כי מחברי הדו"ח השתמשו במושג Livestock בהוראה המתאימה לענף חקלאי יותר מאשר לחיות.
 
 
Comments