בלי פיסת בד מיותרת: על סדר היום בבתי הספר המובילים לאופנה

נשלח 30 באוג׳ 2010, 5:15 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 5 בספט׳ 2010, 0:50 ]

יום חמישי 26 באוגוסט 2010 03:00 מאת: סטפני רוזנבלום | ניו יורק טיימס

הכיוון החדש של עולם האופנה הוא אפס בזבוז, במטרה להגן על הסביבה. מעידים עליו תערוכות, ספר שייצא בקרוב וקורס חדש בבית הספר לעיצוב פרסונס בניו יורק

סקוט מקינליי האן מבית הספר פרסונס בניו יורק, תצלום: ר' קונרד, ניו יורק טיימס

אתה לובש חולצות טי אורגניות; אתה תולה את הבגדים שלך לייבוש; אתה ממחזר את החליפות והבגדים שאתה כבר לא אוהב. אבל האמת היא שזהו רק קצה הקרחון הירוק. היום, השאיפה בעולם האופנה מרחיקת לכת בהרבה: אפס בזבוז.

זה אולי נשמע יותר כמו שם של להקת רוק מאשר שאיפה אקולוגית, אבל זה מה שעומד במוקד העניין של בתי הספר המובילים לאופנה. עיצוב בגישת אפס בזבוז חותר ליצירת גזרות של בגדים שמותירות את רצפת הסטודיו נקייה מכל פיסת בד מיותרת. לא מדובר בתרגיל אוונגרדי ויוצא דופן: זוהי דרך לשים קץ למיליוני טונות של פסולת הנוצרים בכל שנה. מומחי תעשיית הביגוד אומרים שכ-15%-20% מהבד המשמש לייצור בגדים מסיימים את דרכם במזבלות ברחבי ארצות הברית, מכיוון שזול יותר להשליך את השאריות מאשר למחזרן.

קבוצה קטנה, אך נלהבת, של מעצבים הקדישה את השנים האחרות לניסויים קדחתניים בטכניקות עיצוב חדשניות, וכמה מרעיונותיהם מתחילים לחדור כעת אל הזרם המרכזי של עולם האופנה. כך למשל, בחודש הבא יציע בית הספר לעיצוב פרסונס - המוסד שבו צולמו חמש העונות הראשונות של תוכנית הטלוויזיה "פרויקט מסלול" - את אחד מקורסי האופנה הראשונים בעולם בנושא אפס בזבוז; הספר "Shaping Sustainable Fashion: Changing the Way We Make and Use Clothes" (יצירת אופנה בת קיימא: שינוי הדרך שבה אנו עושים ולובשים בגדים"), שכתבו שניים מחלוצי הרעיון אליסון גווילט וטימו ריסאנן, ייצא לאור בפברואר הקרוב בהוצאת Earthscan; תערוכת אופנה ברוח רעיון האפס בזבוז, שיאצרו ריסאנן והולי מקילן, מעצב נוסף הפועל לפי גישה זו, תתקיים בניו זילנד באביב הבא ובניו יורק בסתיו שלאחריו; ותערוכה נוספת, "בלי בזבוז/אפס בזבוז", תיפתח במארס בגלריה אבריל אנד ברנרד לויטון בשיקגו.

"אין ספק שהרעיון מתאים לרוח הזמן", אומרת סנדרה אריקסון, המייסדת והמנהלת של Center for Pattern Design שבקליפורניה, החוקר ומלמד מגמות היסטוריות ועכשוויות ביצירת גזרות. אבל לקח זמן רב עד שהרעיון הזה הגיע לארצות הברית. כמעט כל מעצב מוביל הדוגל בגישת אפס בזבוז או פחות בזבוז הגיע ממקום אחר - ביניהם מארק ליו, ג'וליאן רוברטס וזנדרה רודס מאנגליה; סוזן דימאסי ושנטל קירבי מאוסטרליה; מקילן מניו זילנד, ויוהלי טנג, שעובד בניו יורק אך נולד במלזיה.


מכנסי ג'ינס. הבזבזניים ביותר במלתחה (תצלום: איליה מלניקוב)

בין התורמים הבולטים לשינוי הזה נמצא ריסאנן, גבר סמוק פנים מפינלנד המשמש כמתרגל הראשון לעיצוב אופנה בת קיימא בפרסונס. הוא מלמד את הקורס החדש בנושא אפס בזבוז יחד עם סקוט מקינליי האן, מייסדו של מותג האופנה האורגנית לומסטייט. יחד עם שותף נוסף, הוא יספק מבט מבפנים על הנעשה כיום בתחום זה בתעשייה.

המטרה היא ליצור מכנסי ג'ינס שיהיו קרובים למצב של אפס בזבוז ככל האפשר, ועם זאת גם נראים טוב. משימה לא קלה. ריסאנן, שמשלים כעת את עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטה לטכנולוגיה שבסידני (כותרת עבודת המחקר שלו היא "יצירת אופנה ללא ייצור פסולת בד"), יודע זאת ממקור ראשון. קודם לכן הוא היה הבעלים של מותג הלבשת גברים ששמו Usvsu. "למעשה הייתי צריך ללמוד שוב לעצב", אומר ריסאנן על כניסתו אל תוך העולם של אפס בזבוז. "בשנה וחצי הראשונות היו הרבה ניסוי וטעייה. המון טעייה", הוא מדגיש ומביט בביישנות אל רצפת חדר העבודה בפרסונס תוך שהוא מגחך. "אבל ככה לומדים".

סגנון על המזבח

דרך אחת להימנע מהפסולת היא ליצור גזרה של בגד - עם כיסים, צווארונים ועיטורים - המותאמים יחד כמו פאזל. המעצבים האלה פיתחו טכניקות גזירה מתאימות, עם שמות כמו "חיתוך פאזל" ו"גזירת הפחתה", שבהן נעשה שימוש בבד ליצירת כל חלקי הבגד מבלי להשאיר עודף. ריסאנן פירסם את הטכניקה שלו בבלוג zerofabricwastefashion. שיטה אחרת היא לא לגזור את הבד בכלל, אלא לסדר אותו ישירות על האימום, ואז לקפל ולתפור.

אבל הטכניקות הללו לא זכו להצלחה רבה בקרב יצרנים גדולים. "כולם התנסו בטכניקות האלה", אומר סיימון קולינס, דיקאן בית הספר לאופנה בפרסונס, "אבל קשה להם להתחייב". הסיבה נעוצה בחלקה בעלויות ובתשתיות הקיימות. כך למשל, הרוחב הסטנדרטי של בד המיועד לייצור מסחרי של דנים הוא כמטר וחצי. שימוש ברוחב אחר עשוי לשנות את כמות השאריות הנותרות, אבל הדבר ידרוש גם הנדסה מחדש של כל קו האספקה. ובעוד שעיצוב בר קיימא לא בהכרח עולה יותר, שינוי מקיף של תעשייה שלמה הוא ללא ספק יקר. לומסטייט, לדוגמה, ויתרה על ייצור בהיקף נרחב של דנים עד שתוכל לבצע זאת ביתר יעילות, אומר מקינליי האן.

אפילו כשבתי ספר כמו פרסונס מלמדים את דור המעצבים הבא ליצור בגדים בני קיימא כחלק מרכזי מתהליך היצירה שלהם, מעטים המותגים והקמעונאים שהם חזקים מספיק כדי להביא לידי יצירה מחדש של קו אספקה.


סקוט מקינליי האן מבית הספר פרסונס בניו יורק. אחד הקורסים הראשונים בעולם בעיצוב אופנה חסכוני (תצלום: ר' קונרד, ניו יורק טיימס)

יוצאת דופן היא רשת וול-מארט. הקמעונאית הגדולה ביותר בארצות הברית ניצלה את כוחה כדי להביא לשינוי בפריטים הנמכרים על מדפיה, כשהודיעה לספקים שתציע למכירה רק נורות פלואורסצנט (הצורכות עד 75% פחות חשמל מאשר נורות להט) ונוזל כביסה מרוכז (המצריך שימוש במחצית מכמות המים). ב-2008 הרשת פירסמה יעד ארוך טווח של אפס בזבוז בכל חנויותיה. ואולם אפילו אצל מפלצת כמו וול-מארט, המטרה הזאת רחוקה מלהתגשם.

מותגי אופנה החותרים להגיע לאפס בזבוז מתמודדים עם דילמה נוספת: איך לא להקריב את הסגנון על מזבח הקיימות. "אם זה לא נראה טוב", אמר מקינליי האן, "זה לא יימכר". הסטודנטים בקורס החדש בפרסונס יתבקשו למצוא דרך ליצור ג'ינס באפס בזבוז מבלי להתפשר על הסגנון. "מכנסי ג'ינס הם אחד הפריטים הבזבזניים והמזהמים ביותר", אומר קולינס, ומתייחס בכך לא רק לעודפי הבד הבלתי מנוצלים, אלא גם לחומרי הצבע המוחדרים ואחר כך נשטפים החוצה, לאנרגיה המושקעת בשינועו של בד הדנים ברחבי העולם, באריזה ובכמויות המים האדירות שהצרכנים משתמשים בהם כדי לכבס את הג'ינס. "וכמובן, הם בין המרכיבים העיקריים במלתחה של כל אחד".

הסטודנטים בקורס ילמדו כיצד לשנות את אופן יצירת מכנסי הג'ינס והטיפול בהם - מאיתור של סיבים שלא היו חשופים למדבירים ודשנים ועד לתכיפות כיבוס הג'ינס על ידי הצרכנים. הדגם המוביל יזכה להיות מיוצר במפעל של לומסטייט בקליפורניה ויוצע למכירה באביב הבא ברשת הכלבו היוקרתית בארניס בניו יורק. "זה יוכיח לחברות הגדולות שאפשר לייצר באפס בזבוז ולהרוויח מזה כסף", אומר קולינס.

אבל הדבר תלוי בהצלחה של הג'ינס הלא קונבנציונליים במכירות. באחד הבקרים האחרונים, בעת שהיה בפרסונס, ריסאנן סידר מחדש על יריעת דנים גזרה עשויה בד מוסלין (בד זול שמשמש לשלב ניסויי הגזרה) של מכנסי ג'ינס אופייניים, כדי להראות כמה בד אפשר לחסוך באמצעות עיצוב שונה - על ידי הפחתה של כיסים או הוספה של תפרים. אפשרות אחרת היא להשתמש בשאריות בד כדי לקשט את הבגד בסלסולים ופרחים. בד מיותר יכול לשמש גם ליצירת פריט חדש לגמרי (אמריקן אפרל, למשל, משתמשת בבד העודף כדי לייצר אביזרים ופריטי הלבשה תחתונה). אבל ריסאנן אומר שהאתגר של אפס בזבוז הוא לוודא שהעיצוב יישאר פונקציונלי.

מבחינות מסוימות, אפס בזבוז הוא לא רעיון חדש. לאורך ההיסטוריה צרכנים נאלצו לאמץ דפוסים דומים של חיסכון, כמו למשל קיצוב בעת מלחמה, כשנשים יצרו מלבושים חדשים מבגדים ישנים. בנוסף, תחביבים קלאסיים כמו סריגה ותפירת שמיכות טלאים, הם אולי חלוצי מגמת האפס בזבוז. ואכן, ריסאנן החל להתעניין ברעיון לפני שש שנים, כשלמד על מעצבים מהמאה ה-19 וה-20 כמו מדלין ויונט, תופרת צרפתייה הידועה בשימוש שעשתה בחיתוך אלכסוני של הבד והוכיחה כי אפס בזבוז אפשרי. בנוסף, המשפחה שלו תמיד נטתה לשימוש במה שנקרא היום "פרקטיקות בנות קיימא", או כפי שריסאנן מנסח זאת: "אני בא ממשפחה מאוד חסכנית".

במחצית השנייה של הקורס בפרסונס הסטודנטים ינסו ליצור מכנסי ג'ינס שיהיו בני קיימא יותר גם אחרי השלב הקמעונאי שלהם. המשמעות היא חשיבה מחדש על איך מתחזקים את הג'ינס, ובסופו של דבר גם נפטרים מהם. לדוגמה, הסטודנטים יכינו קמפיין המעודד את הצרכנים להשתמש בפחות חומרי ניקוי ולכבס את בד הדנים במים קרים. "אנחנו סובלים מ-15% של פסולת בד", אומר קולינס. "אנחנו מאמינים בעיצוב מצוין, אבל לא מאמינים בבגדים בזבזניים".

לכתבה בעכבר העיר
Comments