ועידת האקלים בפריז אימצה הערב (שבת) את ההסכם שגובש להגבלת ההתחממות הגלובלית לפחות משתי מעלות צלזיוס עד 2050. זאת בתום שבועיים של משא ומתן. מוקדם יותר הגיעו 195 המדינות המשתתפות בוועידת האקלים הבינלאומית להסכם ראשוני שהוצג היום על ידי שר החוץ הצרפתי לורן פאביוס. לדברי השר, ההסכם, שעדיין לא אומץ סופית, יגביל את התחממות כדור הארץ לפחות משתי מעלות צלזיוס בהשוואה לתקופה הטרום-תעשייתית וישאף להגביל אותה אף יותר מכך - ל-1.5 מעלות - עד סוף המאה. הדרישה ליעד זה של הגבלת ההתחממות באה מכיוונן של מדינות איים קטנות וממדינות עניות נוספות. לפי הערכות מדעיות, התחממות של יותר מ-2 מעלות עלולה להביא לשינויי אקלים חמורים. אחר הצהריים צפויים משתתפי הוועידה להצביע על ההסכם, שאמור להיכנס לתוקף בשנת 2020.

בהסכם עצמו מצויין עם זאת בדאגה כי היעדים להפחתת פליטות גזי החממה שלהם התחייבו המדינות לא יאפשרו לעמוד ביעד של מניעת עליית הטמפרטורות אל מעבר לשתי מעלות. לכן קובע אחד מסעיפי ההסכם כי יש לשאוף ליעדים יותר מרחיקי לכת ולשם כך ייערך מפגש של המדינות החתומות על אמנת שינוי האקלים ב-2018 כדי לדון ביעדים ארוכי טווח.

הסיסמה "1.5 מעלות", יעד להגבלת ההתחממות הגלובאלית, על מגדל אייפל

פאביוס אמר עוד כי החל מכניסתו של ההסכם לתוקף יועברו לפחות 100 מיליארד דולר בשנה למדינות מתפתחות כדי לסייע להן לעבור לאנרגיה פחות מזהמת ולהתמודד עם שינויי האקלים. הוא הוסיף כי ההסכם שהושג הוא "שאפתני ומאוזן" ואמר כי "אם יאומץ, יהווה נקודת מפנה היסטורית". עוד ציין פאביוס כי להסכם יהיה תוקף משפטי מחייב. לאחר שיאושר היום בוועידה, יהיה על המדינות החתומות עליו לאשרר אותו. מדי חמש שנים תיערך בחינה של עמידת המדינות בהתחייבויותיהן. נשיא צרפת פרנסואה הולנד קרא למדינות המשתתפות בוועידה לאמץ את ההסכם. "מה שמאחד אותנו חזק ממה שמפלג אותנו", אמר.

השר להגנת הסביבה אבי גבאי הגיב להשגת ההסכם ואמר כי הוא "מגבש ומסדיר את תוכנית הפעולה העולמית אל מול האיום של שינוי אקלים בנוסף לצעדים הלאומיים הנדרשים מכל מדינה". גבאי ציין כי נציגים ישראלים היו מעורבים בניסוח ההסכם מתחילת המשא ומתן. "ראש הממשלה הגיע לוועידה ואני נפגשתי עם טוד שטרן, שליח שר החוץ האמריקאי ודמות מרכזית במשא ומתן". השר הוסיף כי ממשלת ישראל החליטה על ידי הפחתת פליטות גזי חממה כחלק מההתחייבות להסכם. "השלב המשמעותי הוא היישום ובו נתמקד. עיקר היישום יהיה צמצום השימוש בפחם, גידול משמעותי באנרגיות מתחדשות והתייעלות בצריכת אנרגיה". הציוץ שאובמה פרסם עם אישור ההסכם:

This is huge: Almost every country in the world just signed on to the #ParisAgreement on climate change—thanks to American leadership.

ההסכם הושג בסוף השנה החמה ביותר שנרשמה על פני כדור הארץ ואחרי ארבע שנים של שיחות טעונות בחסות האו"ם בין מדינות איים קטנות הנמצאות בסכנה קיומית בשל עליית מפלס האוקיינוסים לבין מדינות גדולות ועשירות שפולטות גזי חממה.

בכירים מהמדינות המשתתפות במשא ומתן קיימו שיחות מרתוניות אל תוך הלילה בניסיון להסכים על כמה נקודות מכריעות עליהן התקשו הצדדים להתגבר במשך הזמן, בהן קביעת היעד לצמצום פליטות גזי החממה בשנים הבאות.

משמעות ההסכם, אם יאומץ, תהיה כי בפעם הראשונה מזה שני עשורים העולם יסכים על חזון משותף לקיצוץ משמעותי בשיעור פליטת גזי החממה והשימוש בדלקים מאובנים, האשמים העיקריים בהתחממות כדור הארץ. במקום תחנות כוח הפועלות על בסיס שריפת פחם, ישקיעו המדינות הון עתק בהמרה לאנרגיה ירוקה כמו לוחות סולאריים וטחנות רוח.

מבקרי ההסכם טענו לפני שהוצג היום רשמית כי הצמצום הצפוי בפליטת גזי החממה לא יוביל לכך שההתחממות תוגבל ל-2 מעלות צלזיוס מעל הטמפרטורה הממוצעת בעידן הטרום-תעשייתי.

ארגון מגמה ירוקה, שנציגו היה במשלחת הישראלית, מסר: "ישראל היא אחת המדינות המובילות בעולם בתעשיית הקלינטק (טכנולוגייה נקייה), אך בארץ אחוז השימוש באנרגיות מתחדשות מסתכם בכ-2% בלבד. לא ברור מדוע מדינת ישראל לא משתמשת בכוחה הכלכלי לשנות מדיניות בבית. בנאומו בוועידה הדגיש השר להגנת הסביבה כי המאבק של ישראל בשינוי האקלים הוא בייצוא של התעשיה, אך זה לא מספיק. חובה על משרדי הממשלה ביניהם משרד האנרגיה ומשרד האוצר לקדם השקעות, כספים וכוח אדם למען המאבק בשינוי אקלים בישראל. קידום אנרגיות מתחדשות לא רק יתרום למאבק אלא גם יעזור למשק לטווח הארוך בהוספת מקומות עבודה, מסים, יצוא, חיזוק המעמד הכלכלי בעולם ושיתופי פעולה עסקיים".

ארגון גרינפיס ישראל מסר בתגובה לאישור ההסכם: "ההסכם אינו נותן מענה לאומות ולציבור הניצב בחזית שינויי האקלים, מאחר שהתחייבות המדינות שהביאו אותנו לסכנה הקיומית אינה מספקת. ההסכם לבדו אינו מחלץ אותנו מהבור, אך מהווה ללא ספק שיפור עמדות קריטי".

פרשנות || הסכם ועידת האקלים הוא צעד חשוב, עכשיו נותר רק ליישמו

ההסכם למניעת שינויי אקלים שגובש בסופה של ועידת האקלים בפריז הוא מתווה עקרוני שאינו כופה על אף מדינה מכסה כמותית של הפחתת פליטות גזי חממה. עם זאת, זהו ההסכם הראשון שחתימה עליו מחייבת את כל מדינות העולם לפעול כדי להפחית פליטות של גזים מסוג זה. עד לאחרונה, חלק גדול ממדינות העולם (כולל ישראל) היו פטורות מניסיון להפחית את פליטות גזי החממה שלהן משום שהן נכללו בקבוצת המדינות המתפתחות, ועל כן עצם ההגעה להסכם כבר מסמלת צעד חשוב במאבק נגד שינויי אקלים. 

היקף ההסכם עלול לעורר קשיים בהליך אשרורו שאמור להתקיים בכל אחת מהמדינות. כך למשל, לא ברור עדיין אם הקונגרס בוושינגטון יאשרר אותו. עד היום ארה"ב לא היתה שותפה לאף הסכם מחייב להפחתת פליטות גזי חממה, והנשיא ברק אובמה, אחד התומכים הבולטים בהסכם האקלים, צפוי לנסות לאשררו לפני הבחירות שיתקיימו בשנה הבאה.

הפחתת הפליטות של כל אחת מהמדינות מתבססת על היעדים שעליהם הצהירו המשתתפות לפני החתימה. אך על אף ההסכמה בין הנציגים, כפי שדווח לפני הוועידה, נוסח ההסכם מציין במפורש שאין די בהפחתות אלו. כך, על פי הערכות, בשנת 2030 תגיע רמת הפליטות העולמית של גזי חממה לכ-55 גי'גהטון מדי שנה, זאת על אף שיש לשאוף ללא יותר מ–40 גי'גהטון כדי לעמוד ביעד של הגבלת ההתחממות בכדור הארץ לפחות משתי מעלות צלזיוס בהשוואה לתקופה הטרום־תעשייתית.

יעדים נוספים יקבעו על פי המלצות צוות בינלאומי מטעם האו"ם, בדו"ח שצפוי להתפרסם בשנת 2018. פירוש הדבר הוא שהמערכה על אופן יישום ההסכם רק החלה, ומורכבותו של התהליך תגבר ככל שמדינות יידרשו לבצע פעולות נוספות. עם זאת, כל פעולה בנושא תתבצע מעתה במסגרת כללי משחק חדשים – שהם ההסכמה העקרונית למחויבות להפחתת הפליטות. בהתאם לכך, בשנת 2020 יצטרכו המדינות החתומות על האמנה לשינוי אקלים להצהיר על מחויבויות להפחתת פליטות עד אמצע המאה, שיעלו בקנה אחד עם יעדים שאפתניים יותר.

חידוש נוסף ומשמעותי בהסכם הוא קביעת מנגנונים שיאפשרו לאו"ם לנתח ולבדוק את נתוני הפליטות של המדינות החתומות עליו. סעיף זה אמור להגביר את השקיפות שהיתה חסרה עד היום בנושא ושהעדרה הקשה על יישום מדיניות בינלאומית. בנוגע לשאלת המימון של ההיערכות לשינוי אקלים, נוקט ההסכם באותה אסטרגיה מחושבת של עקיפת מוקשים, שבה השתמשו נציגי המדינות ביחס לשאלת המחויבות הכמותית להפחתת פליטות. כך, ההסכם קובע שעד ועידת אקלים שתיערך ב–2025, יגובש הסכם על מימון בסכום של לפחות מאה מיליארד דולר מדי שנה, שיועבר ממדינות מפותחות למדינות מתפתחות. פרק זמן זה ארוך מספיק כדי לנסות לגבש הסכם מימון. בין היתר צפויות המדינות המפותחות הוותיקות לדרוש שגם מדינות באזור המפרץ, ואולי אף סין, יצטרפו למאמץ הסיוע למדינות מתפתחות.

נותר עדיין לראות אם נציגי המדינות יאמצו את ההסכם בהצבעה שצפויה להתקיים מאוחר יותר היום, אך גם בהנחה שההסכם יעבור משוכה זו, אין ספק שהאתגר העומד בפני הקהילה הבינלאומית במאבק למניעת שינוי אקלים נשאר גדול. ההסכם מותיר פערים גדולים בין היעד להגביל את ההחממות לשתי מעלות להפחתת הפליטות בפועל. בנוסף ברור ששינויים במערכת הכלכלית העולמית יכולים להשפיע על התקדמות יישום הסעיפים השונים. כך למשל, משבר כלכלי חריף או ירידה נוספת במחירי הנפט עלולים לשנות את מערך קבלת ההחלטות של חלק מהמדינות. אבל לאחר שיאומץ ההסכם ניתן יהיה להגיד שלפחות דבר אחד נפתר: מרגע זה לא יהיה יותר צורך לשאול מתי יחתם הסכם למניעת שינוי אקלים. מרגע זה יתמקד העולם בשאלה כיצד ליישם את מה שהוסכם.