הובסנו: העולם הפסיק להלחם במשבר האקלים

פורסם: 12 בדצמ׳ 2012, 13:17 על ידי: Sustainability Org   [ עודכן 12 בדצמ׳ 2012, 13:18 ]
ההסכם שגובש בוועידת האקלים בקטאר מסמן שינוי תבוסתני בגישה: במקום להאבק במשבר המתקרב, עוברים למתן פיצוי למדינות מתפתחות ועניות על הנזקים והאובדן הצפויים להם כתוצאה ממנו. נציג משלחת סיישל תהה: "מה הדבר הבא - פיצוי על אבדן האיים שלנו?"
מאיה גבעון, 12/12/2012

ועידת אקלים נוספת של האו"ם ננעלה בסוף השבוע האחרון בדוחה, קטאר, באיחור של 36 שעות כמעט. 195 המדינות שהשתתפו בה, חתמו על הסכם המכונה Doha Climate Gateway, שאמור היה להיות מענה חד והחלטי למשבר האקלים שכבר נמצא כאן, אך למעשה מהווה רק מתווה חיוור ולא מספק, המסמן שינוי תבוסתני בגישה - ממאבק במשבר, לפיצוי נזקים.

עוד מרתון דיונים מעייף

בוועידה, שנפתחה ב-26 בנובמבר, השתתפו משלחות רשמיות מטעם המדינות לצד מאות ארגונים לא ממשלתיים אחרים מכל העולם. אלה הגיעו לוועידה לכמה מטרות:

  • להגביר את המחויבות של המדינות להפחתת פליטות גזי חממה, לאור ההתדרדרות המהירה של שינויי האקלים, התחזיות השחורות של המדע, ותצפיות בשטח על שינויי אקלים בהתהוות.
  • להבטיח את העברת הכספים והסיוע הנדרש למדינות מתפתחות להתמודד עם משבר האקלים, זאת במטרה לצמצם את פליטות גזי החממה, אך גם להיערך לנזקים הצפויים, כדי שניתן יהיה להתמודד איתם בקלות רבה יותר כאשר יגיעו.

אלה היו המטרות המוצהרות, אלא שכפי שתמיד מתרחש בזירות פוליטיות - יש אינטרסים חבויים רבים, וגם לא כל כך חבויים. כך למשל, מדינות הנפט שדואגות שהכנסתם מייצוא נפט תיפגע, או מדינות מזרח אירופה, שכמעט פוצצו את ההסכם ברגע האחרון כי דרשו פיצויים על קרדיט פחמן, לאחר שהתעשיות שהיו תלויות בהן בזמן חתימת קיוטו (1997) התפרקו מזמן ואינן.

לצד אלה קיים כמובן המאבק העיקש בין ארה"ב, אוסטרליה, ניו זילנד, קנדה ויפן, שאחראיות על מרבית הנזקים אך אינן מוכנות לשנות את דרכן ולהתחייב על הקטנת גזי החממה. במקום זאת, הן דורשות ממדינות מתפתחות ששואפות להגיע לאותה רמת החיים, כמו סין, הודו, ברזיל ואחרות - להתייעל ולצמצם.

כך, במקום לקחת החלטות חדות שנדרשות לנוכח התחזיות והתצפיות בשטח שהולכות ונעשות מדאיגות - קיבלנו עוד מרתון דיונים מעייף, מסורבל, שגם אנשי המשלחות מודים שכבר אינם מצליחים לעקוב אחר כל מסלוליו. למעשה, זו עוד תוצאה שאומרת: נפתור זאת בוועידה שנה הבאה (שתתקיים בוארשה, דרך אגב).

המזהמות הגדולות שוב בחוץ

ובכל זאת, יש כמה נקודות חשובות שייזכרו מהוועידה בדוחא. הראשונה היא ההסכמה שהושגה ברגע האחרון בדבר המשך פרוטוקול קיוטו, עד לכניסה לתוקף של ההסכם הבא - שאמור להתגבש עד 2015, ולהכנס לתוקף עד 2020. מצד שני, ההסכם אינו כולל את ארה"ב, קנדה ומזהמות גדולות אחרות. בנוסף, עדיין לא הושגה כל הסכמה לגבי שיפור והאחדת הדיווח והפיקוח על מה שמדינות מצהירות שעשו במטרה להפחית גזי חממה.

במקביל, אחד ממסלולי הדיונים המקבילים לפרוטוקול קיוטו, הסתיים על פי החלטת המדינות בשנה שעברה בדרבן. מסלול זה נפתח עבור מדינות החברות באמנת האקלים שלא הצטרפו לפרוטוקול קיוטו, דוגמת ארה"ב, ויצר הרבה מאוד סרבול, כפילות ועבודה מיותרת בתהליך המו"מ. מעבר למשמעויות הייעול, יתכן שהצעד הזה יעזור להבטיח, שההסכם הבא שייבנה באמת יכלול את כל המדינות - המפותחות, המתפתחות, המפוקחות והמכחישות בתוקף.

נקודה שנייה שתיזכר מהוועידה, היא הצהרה היסטורית שניתנה בנושא "אבדן ונזקים" - בפעם הראשונה מתייחס ההסכם לכך שיש לפצות מדינות מתפתחות עניות על נזקים ואבדן שייגרם להם כתוצאה ממשבר האקלים. למעשה, יש בכך לקיחת אחריות של העולם הראשון על גרימת הנזק למדינות המתפתחות, שלא הצליחו עדיין להנות מפירות הפיתוח המודרני, אבל כבר סובלות מהמחיר הכבד שלו.

עם זאת, ההצהרה גורסת שיוקם "מנגנון בינלאומי" להבטיח את הפיצוי הזה. איזה מנגנון, איך הוא יעבוד ומניין יגיע הכסף ואיך יחולק? את זה נגלה אולי בפרק הבא. בד בבד, בעצם העיסוק בנושא, יש סימן לתבוסת המאמץ הגלובלי לצמצם את משבר האקלים, שעמד במרכז האמנה המקורית אי שם לפני יותר מ-20 שנה. בדרך התחלנו לדבר יותר ויותר על הערכות להשלכות העתידיות של המשבר ועל בניית חוסן, ועכשיו מדברים על פיצוי נזקים.

היטיב לתאר את האירוניה נציג ממשלחת סיישל : "אם היו לנו התחייבויות ברורות להפחתת גזי חממה, לא היינו צריכים לבקש כסף להערכות להשלכות של המשבר. אם היה מספיק כסף להערכות להשלכות של המשבר, לא היינו צריכים לדבר עכשיו על פיצויי נזקים. מה הדבר הבא? פיצוי על אבדן האיים שלנו?".

 

הזוית המקומית

המשלחת הישראלית נעדרה מהשיחות, למעט נציגות ממשרד החוץ ונציגה יחידה של ארגוני הסביבה. זה לא פוטר אותם ואותנו מאחריות לפעול בשיא המרץ לקידום הנושא בארץ. אז לפני שמתחילים לדבר פה על פיצויי נזקים, עוד לא מאוחר להפחית את גזי החממה הנפלטים לנפש, שעומדים על יותר מ-10 טון לאדם בשנה, ולבנות את החוסן האזרחי והתשתיתי הנדרש אל מול שינויי האקלים שיגיעו אלינו.

מאיה גבעון כותרת בבלוג "אקלים ישראלי " של "חיים וסביבה", העוסק בנושאי קיימות ואקלים בארץ ובעולם

לכתבה באתר ynet

כתבות קשורות:
Comments