הושג הסכם היסטורי בוועידת האקלים; 194 מדינות התחייבו לצמצום פליטת מזהמים

נשלח 24 בדצמ׳ 2014, 11:50 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 24 בדצמ׳ 2014, 11:55 ]

אחרי שנראה היה כי המדינות העשירות והעניות חוזרות להתבצר בעמדותיהן המקוריות, הצליח מרתון שיחות לילי להביא לפריצת דרך. כל מדינה תציג את מתווה להפחתת הפליטה עד מארס 2015

סוזן גולדנברג, גרדיאן
14.12.2014


194 מדינות העולם הגיעו הבוקר (ראשון) להסכם בוועידת האקלים שמתקיימת בלימה על הדרכים והצביעו בפעם הראשונה בעד מתווה המחייב את כל מדינות העולם להפחתת פליטת גזים מזהמים. היעדים הסופיים להפחתת הפליטה יאושרו סופית בוועידת האקלים שתתקיים בשנה הבאה בפריז ועד אז עוד צפוי משא ומתן עיקש בעניין.

קבוצות של שוחרי סביבה וארגונים ירוקים מותחים ביקורת על המתווה וטוענים כי מדובר "בפשרה לא אפקטיבית שרק מחלישה את תקנות והסכמי האקלים הבינלאומיות". השר הפרואני לאיכות הסביבה, מנואל פולגאר-וידאל, שעמד בראש הפסגה אמר לכתבים כי "המתווה אינו מושלם אבל הוא כולל את עמדות כל הצדדים. אני חושב שזה טוב".

לא ברור כיצד המתווה שמוצג בהסכם הנוכחי יצליח לעמוד ביעדים הנדרשים להגבלת עליית הטמפרטורות בעולם בעד שתי מעלות ביחס לאלה ששררו בכדור הארץ טרום העידן התעשייתי. כמו כן, לא ברור כיצד המתווה מגן על מדיניות עניות הרגישות במיוחד לשינויי האקלים, כמו איי המלדיבים למשל.

המתווה מקבע את אחד השינויים המשמעותיים ביותר בעקרונות שליוו את שיחות האקלים ב-20 השנים האחרונות, ולפיו המדינות העשירות צריכות לשאת בנטל הפחתת פליטת הפחמן הדו-חמצני. כעת, בפעם הראשונה, סין, שהיקף פליטת הגזים המזהמים בתחומה עולה על זו של ארה"ב, כמו גם הודו, ברזיל ומדינות מתפתחות אחרות, הסכימו לצמצם גם בהיקף הפליטה שלהן.

על פי המתווה, כל מדינה תציג את מחויבויותיה להפחתת הפליטה עד 31 במארס 2015. האו"ם ישקול את ההצעות ויקבע אם ההפחתה המשותפת מספיקה כדי למנוע התחממות של יותר משתי מעלות.


פעילי סביבה בלימה, אתמולאי־פי

שיחות ועידת האקלים בלימה הוארכו בסוף השבוע ביומיים בשל תסכולן של המדינות העניות מההתחייבויות הכספיות "הנמוכות בצורה מגוחכת", שהוצעו על ידי המדינות העשירות כדי לסייע להן לשלם בעד הקטנת פליטות גזי החממה. השיחות אמנם החלו באופטימיות רבה לאחר שארה"ב, סין ומדינות האיחוד האירופי הודיעו על מחויבותן להקטין את פליטות גזי החממה. אך עד מהרה הופיעו המחלוקות הרגילות בין המדינות העשירות לעניות: כיצד תתבצע חלוקת הנטל על הקטנת פליטות גזי החממה ומי ישלם על כך, ובתום עשרה ימי דיונים עמדו הצדדים בפני מבוי סתום.

נוסח ראשון של מתווה הפשרה נדחה אחרי שהמדינות העניות האשימו את העשירות בכך שהן מנסות לצמצם את מחויבויותיהן. בעקבות כך, המשיכו הצדדים למרתון לילי של דיונים שבסיומו גובש נוסח מתווה נוסף, שמדגיש כי "יפוצו" המדינות העניות ומה יהיה היקף הסיוע שיקבלו על מנת להתמודד עם ההתחממות. המדינות העניות טענו כי לפני שהן חותמות על ההסכם, הן צריכות לראות מחויבות רבה יותר מצד המדינות המתועשות, לפיה הן ישמרו על חלקן בהסכם ויספקו את הכספים הנחוצים למאבק בשינויי האקלים.




פרשנות || הסכם האקלים: הבטחות יפות אך מעורפלות ועם סיכויי הגשמה נמוכים

ההסכם שנחתם בלימה לא כולל פרטים טכניים אך מהותיים, כמו יעדים מדויקים להגבלת הזיהום והפיצוי למדינות המתפתחות, וקשה להאמין שיביא לעצירת התחממות כדור הארץ


ההסכם שגובש בוועידת האקלים בלימה היום (ראשון), מהווה פריצת דרך במשא ומתן המתנהל בשני העשורים האחרונים סביב נושא הגזים המזהמים. במסגרתו, תעוגן לראשונה המחויבות שיש לכל מדינה, מפותחת ומתפתחת, לפעול לצמצום פליטת גזי חממה שלה. אך למרות החדשות הטובות יש לזכור כי עדיין צפויים מכשולים רבים בדרך אל פתרון בעיית האקלים, אשר משפיעה על עתיד המין האנושי.

ראשית, ההבנות שגובשו בלימה הן צעד מקדים לקראת ועידת האקלים שתתקיים בפריז בשנה הבאה, אשר בה יתקבלו ההחלטות שיחייבו בפועל את המדינות השונות. עד ועידה זו אמורה כל מדינה להודיע על יעד צמצום הפליטות אליה היא מתחייבת, יעד שכמובן יגובש על פי האינטרסים והאילוצים הפרטניים של כל אחת מן המשתתפות. ניתן להעריך ברמה גבוהה של ודאות, שיעדי צמצום הפליטות של המדינות השונות לא יתקרבו בחישוב הכולל לרמה הנדרשת עליה ממליצים המדענים. על פי המלצות אלו, יש להגיע למצב בו העלייה הממוצעת של הטמפרטורה על פני כדור הארץ לא תהיה יותר משתי מעלות ביחס לטמפרטורות ששררו בכדור הארץ טרום העידן התעשייתי. זהו כמובן יעד שרירותי מבחינה מדעית וברור שלא כל חריגה תהווה קטסטרופה, אך חריגה כזו בהחלט תגביר את הסיכוי להחמרת תופעות הלוואי של שינויי אקלים.

בנוסף, ההסכם מאפשר למדינות העולם מרחב תמרון כמעט אין סופי בו הן יכולות להתאים את יעדי הפליטות לצרכיהם. הוא לא קבע שנת יעד שבה יחושבו הפליטות, ולא קבע מדדים ברורים שיאפשרו לחשב ולעקוב אחר קצב הפחתת פליטות. הפרטים הללו, הטכניים לכאורה, הם אלו שיקבעו במידה רבה את ההבדל בין הצהרות ובין השגת יעדים בפועל.

סוגיות כבדות משקל נוספות נותרו לא ברורות ועלולות להקשות מאד על חתימת הסכם יעיל בפריז. אולי הכבדה שבהן היא שאלת הסיוע שיעניקו מדינות עשירות למדינות מתפתחות כדי שיתאימו עצמן למציאות של שינויי אקלים. המדינות המתפתחות דורשות, ובמידה רבה של צדק, שהמדינות העשירות שגדשו את האטמוספירה בגזי חממה במשך 150 השנים האחרונות, יסיעו בתקציבים ובטכנולוגיה להגיע אל היעד המשותף. סיוע זה אמור לכלול עזרה בפיתוח פרויקטים כמו ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות, על מנת שהמדינות המתפתחות יוכלו לצמצם את פליטת גזי החממה ובכל זאת להעניק לאזרחיהן שירותים בסיסיים כמו אספקת מים וחשמל.


מזכ"ל האו"ם באן קי-מון נואם בוועידת האקלים בלימה

אך הצל הכבד ביותר שמוטל על המשא ומתן הבינלאומי הוא המציאות בשוק האנרגיה. ברחבי העולם נעשה שימוש הולך וגדל בגז ונפט, ומחיר הנפט אף הולך ויורד. במציאות כזו קשה לראות כיצד מדינות העולם ישנו כיוון ויתחילו לצמצם את פליטת גזי החממה כבר בשנים הקרובות. אפשר לומר אם כן שבמושגי האו"ם, ההסכם שנחתם אתמול בלימה נחשב להתקדמות, אבל בכל מה שנוגע למציאות על פני השטח, מדובר בהבטחות מעורפלות שהסיכוי שלהן להתממש אינו גבוה במיוחד.


Comments