המהירות שבה יכול גז טבעי להתפוגג

פורסם: 3 בספט׳ 2010, 6:33 על ידי: Sustainability Org   [ עודכן 30 בדצמ׳ 2010, 0:13 ]
 02.9.2010 גיא רולניק

1. הנה אנחנו מתקרבים בצעדי ענק לפספוס ההיסטורי הבא: המשקיעים ביחידות הגז והנפט הבורסאיות משולהבים, יזמי הגז ומשרד האוצר נערכים לקרב ענק על התמלוגים, והדיווחים המיידיים לבורסה מגדילים מדי חודש את הפוטנציאל הכספי של הגילויים בעשרות מיליארדי שקלים. כמה דברים ברורים לכולם: תגליות הגז מול חופי ישראל ישנו את פני המשק, יקפיצו את רמת החיים, יגדילו את תקבולי המסים ויאפשרו לישראל לעשות קפיצת מדרגה כלכלית.

כן, אין ספק שתגליות הגז צפויות להיות זריקת אדרנלין למשק: עלות ייצור האנרגיה תרד ויש גם סיכוי לייצוא של גז טבעי לאירופה.

אבל ההתייחסות של קברניטי הכלכלה, המשק ושוק ההון לתגליות הגז ולהשפעתן על הכלכלה הישראלית היא ביטוי נוסף לכישלון האסטרטגי בניהולה של כלכלת ישראל: ההתעלמות מהיסודות המשפיעים החשובים ביותר של הצמיחה הכלכלית המתמשכת - הפריון והתחרותיות.

תגליות גז ואפילו נפט, גם אם יסתכמו בשווי נקי של עשרות מיליארדי דולרים בעשור הקרוב - יכולות לסייע למדינה להקטין את הגירעון התקציבי ואת החוב הלאומי. הן יכולות להפשיר תקציבים לתחומים רבים שהוזנחו והורעבו במשך שנים ארוכות. אבל לכסף עצמו תהיה השפעה שולית, ואולי אפילו שלילית, על המשק הישראלי.

מדינת ישראל הצליחה לעקוף במשך עשרות שנים את כל שכנותיה הערביות עתירות הנפט. היא עשתה זאת לא למרות שלא היו לה נפט ומחצבים, אלא בעיקר משום שלא היו לה אותם. בהיעדר נפט ומחצבים היתה ישראל צריכה להגיע לעצמאות כלכלית בדרך הקשה: פיתוח תעשיות ייצוא שיכולות להתחרות בעולם בתחום ההיי-טק, התקשורת, הביטחון, הרפואה, הכימיה, הפלסטיקה והשירותים.

רוב המדינות עתירות הנפט והמחצבים בעולם לא הצטיינו בצמיחה, בחדשנות, בפריון גבוה או באיכות חיים גבוהה. סעודיה, למשל, הצליחה לדרוך במקום במשך עשורים - למרות הכנסות של מאות מיליארדי דולרים מנפט. רק המדינות שהשכילו להשתמש בתקבולי הנפט והמחצבים כדי לייצר תעשיות תחרותיות אחרות הצליחו לקדם את משקיהן.

פרופ' מייקל פורטר מאוניברסיטת הארוורד, שחקר את הצלחתן של מדינות בתחרות העולמית, הסביר שהישגים כלכליים אמיתיים ובני קיימא מושגים רק על ידי שיפור התחרותיות של המשק. התחרותיות תלויה ביעילות שבה מדינה משתמשת במשאביה ובראשם המשאב האנושי. היעילות והפריון, ולא המשאבים הכספיים, הם שקובעים את רמת החיים בת הקיימא. השגשוג הכלכלי של מדינה לא נקבע על פי התעשיות שבהן היא עוסקת, אלא על פי היעילות של התעשיות האלה בהשוואה בינלאומית.

התחרותיות של התעשיות המקומיות, קבע פורטר, קריטית לתחרותיות של המשק כולו מול העולם. מדינה שהשווקים המקומיים שלה לא תחרותיים תתקשה להתחרות במשך זמן בשווקים הבינלאומיים.

תגליות הגז לכשעצמן לא יקדמו את התחרותיות של המשק הישראלי ואפילו לא יצליחו להקטין את הפערים בחברה. לשימוש בתקבולים כדי להגדיל את תשלומי ההעברה או את תקציבי החינוך והרווחה יהיה אפקט קצר מועד שיתפוגג במהירות. הדרך היחידה לייצר אפקט מתמשך הוא באמצעות העלאת הפריון של המשק.

העלאת הפריון של המשק הוא תהליך כולל, מורכב ומתמשך שדורש שינויים ורפורמות מבניות. הוא דורש שידוד מערכות במגזור הציבורי, הוא דורש שינוי יסודי בשוק העבודה, במערכת החינוך, ביכולת המשילות, בהקצאת ההון היעילה, בהשתתפות של האוכלוסיה החרדית והערבית בשוק העבודה.

העלאת הפריון היא משימה לאומית, אסטרטגית, ארוכת טווח ומורכבת. לתהליך הזה אין כיום מנהיג, בעלים או מפת דרכים. הדיון בתהליך הזה בזירה הציבורית הוא מועט, אם קיים בכלל.

אם הממשלה לא תגבש תוכנית מפורטת לשימוש בתקבולי המס מתגליות הגז - אזי יש סיכוי טוב שבמקום להקפיץ את כלכלת ישראל הן ישיבו אותנו לאחור: העודף שעשוי להיווצר במאזן התשלומים כתוצאה מהירידה הדרמטית בייבוא נפט ופחם עשוי לנפח את שער השקל ולהכות בתעשיות הייצוא. כלכלנים קוראים לזה "המחלה ההולנדית", וממשלה לא אחראית יכולה להידבק בה בקלות.

יש רק דרך אחת להשתמש בתגליות הגז לקידום הכלכלה, והיא להודיע מראש שכל תקבולי המסים שהן יביאו ישמשו כדי להסיר מחסומים לקידום רפורמות מבניות במשק.

אסור להתמהמה: אם ראש הממשלה ושר האוצר לא יכריזו מראש שתקבולי הגז אינם חלק מהתקציב, ושהם נועדו רק לקידום רפורמות מבניות להגדלת הפריון - נגלה עוד עשר שנים שהתגליות האלה יצרו שכבה דקה של עשירי גז, קבוצות שיהיו מעורבות ישירות בתעשייה - אבל המשק כולו עמד במקום ואולי גם נסוג לאחור.

2. במשך המחצית השנייה של שנות ה-90 אי אפשר היה לעבור שבוע מבלי לקרוא בעיתון על הצלחותיה, על כישלונותיה ועל תלאותיה של חברת ההיי-טק אינדיגו ושל מייסדה בני לנדא. החברה שהונפקה בוול סטריט ב-1994 והגיעה בשיא לשווי של 3 מיליארד דולר ייצרה בלי סוף כותרות בעיתונות הכלכלית.

ב-2001 החליט לנדא למכור את החברה לענקית המחשבים האמריקאית hp תמורת כ-830 מיליון דולר, והחברה נמחקה מהמסחר בוול סטריט. כמה חודשים לאחר סגירת העסקה, התפוגגה אינדיגו מהזירה הציבורית. בחמש השנים האחרונות פורסמו על החברה ידיעות בודדות, ומבחינת העיתונות הכלכלית החברה הזאת הפסיקה להתקיים.

התפוגגות אינדיגו מהזירה התקשורתית היא דוגמה טובה להטיה הגדולה שממנה סובלת העיתונות: היא מרבה לכתוב ולדווח על האירועים ועל החברות שנמצאים מתחת לפנס, ומתעלמת מהנעשה במקומות שאינם נחשפים בקלות. מהרגע שבו חדלה אינדיגו להיות חברה ציבורית ונהפכה לחטיבה בתוך hp העולמית - היכולת להשיג מידע על פעילותה ירדה דרמטית. למנהליה לא היה אינטרס מיוחד לחשוף את פעילותה - והיא התאיידה מהתקשורת.

השבוע חשף אמיר טייג ב-TheMarker את מה שקרה לאינדיגו בשמונה השנים שחלפו מאז שנמכרה ל-hp. מתברר שהחברה, שבמועד מכירתה מכרה בקצב של 250 מיליון דולר בשנה, תגיע השנה למכירות של כמיליארד דולר. ומה שיותר חשוב: כל הפעילות המרכזית של אינדיגו נותרה בישראל, בה היא מעסיקה 1,800 עובדים.

הצמיחה האדירה של אינדיגו בשמונה השנים האחרונות מוכיחה עד כמה ההחלטה של לנדא למכור את החברה ל-hp היתה נכונה. בלי המותג, הכוח, המוניטין וערוצי השיווק של hp - הסיכוי של אינדיגו להגיע למכירות של מיליארד דולר בשנה היה קלוש.

נהוג לדבר הרבה בגנות תרבות האקזיטים הישראלית - אבל האמת היא שעבור חלק מהחברות והמיזמים הישראליים, האקזיט לתוך חברה גלובלית גדולה הוא צעד מתבקש והכרחי. בענפים רבים נדרשים כיום עוצמות של מותג, של השקעות מחקר ופיתוח או של ערוצי שיווק - שלחברה ישראלית לא יהיו.

למרות המכירה ל-hp האמריקאית ואף על פי שאינדיגו מעולם לא קיבלה מענקים מהסוג שקיבלה אינטל - החברה הגדילה את מספר המועסקים שלה בישראל והיא מייצרת ערך מוסף מקומי של מאות מיליוני דולרים בשנה - שכר עובדים ורכש בשוק המקומי.

לבני לנדא, שייסד את אינדיגו לפני 33 שנה ולקח אותה להנפקה בוול סטריט ב-1994, היה חלום להקים את חברת הדפוס הדיגיטלית הגדולה ביותר בעולם. הוא רצה שהיא תהיה חברה ישראלית עצמאית. לכאורה, לנדא ויתר על החלום שלו כשמכר אותה ל-hp - אבל במונחים כלכליים החלום הזה התגשם במלואו. בעולם כלכלי וגלובלי, מבנה הבעלות של החברה הוא חסר משמעות: אם אינדיגו מצליחה לשמור את רוב פעילותה והנהלתה בישראל - זהו ארגון ישראלי והצלחה ישראלית.

השאלה אם להנהלת hp יהיה כדאי לשמור את פעילות אינדיגו בישראל גם בעשור הבא תלויה בראש ובראשונה בצוות הניהול הישראלי שצריך להצדיק כל רבעון מחדש את המיקום של הפעילות בישראל - אבל תלויה גם בתחרותיות של כל המשק הישראלי מול העולם: סוג כוח האדם שאנחנו מגדלים, הפריון שלו והמערכת הכלכלית שסביבו. עתידה של ישראל טמון בחברות כמו אינדיגו ולא בקידוחי גז.
 

Comments