כשבפתח בעיות מים, מזון ואנרגיה - ישראל עסוקה בבעיות האתמול. מדינות המזה"ת חייבות להיערך לסערה הגדולה, אחרת המחאה תגדל
תגיות:
שינויי אקלים,התחממות כדור הארץ, בצורת,מצוקת מים, משבר מזון,מזרח תיכון (סביבה)
נבואות חימה ותוכחה מלוות את הציוויליזציה האנושית משחר הזמן. שבע הפרות הרזות של יוסף, הרקב המוסרי של עמוס וחורבן הבית של ירמיה, הן בגדר גרסאות פרה-מודרניות של נבואות הזעם מבית היוצר של קרוגמן, רוביני, שטיגליץ וטאלב, אשר חזו את המשבר הכלכלי העולמי והבטיחו מיתון רבתי ופושה. ואמנם, על פי רוב, נבואות זעם מושמות ללעג וקלס. מבשריהן הם מושא להוקעה ונידוי. והרי אין זה פלא, נבואות זעם מתארות מציאות עגומה וכעורה. הן מחייבות שינויים דרמטיים בסדרי החיים. כך, הבורות דוחה אותן וענייני דיומא משתיקים אותן. כזו היא נבואת הסערה המושלמת. וכזה הוא מבשרה, לסטר בראון. בעיבורה של שנת 2009, מר בראון, מאבות התנועה האקולוגית העולמית, הציג את מטאפורת הסערה המושלמת. המטאפורה נועדה לתאר קטסטרופה שעלולה להתרגש על האנושות עד שנת 2030. בעוד התרחיש של בראון מורכב לאין-שיעור, הנראטיב שבבסיסו נהיר. תחילה, שינויים אקלימיים והידרולוגיים יביאו לגלי בצורת וחום בקנה מידה דמיוני. בתורן, הידלדלות במי-גשמים, מידבור ושאיבת יתר ממי-תהום יביאו לנפילה חדה בתנובה החקלאית. מחירי סחורות המזון יאמירו. האמון במערכות הייצור הגלובאליות יישחק. בנוסף, תנודתיות במחירי שוק סחורות האנרגיה, אשר קשור בטבורו לשוק המזון, עלול להביא למה שבראון קורא לו "המיתון האולטימטיבי". בראון מדגיש "אף דור בהיסטוריה של האנושות לא נדרש להתמודד עם אתגר ברמת המורכבות והדחיפות שמציבה בפנינו הסערה המושלמת". מדוע הקטסטרופה מושלמת? התשובה של בראון כפולה. ראשית, המשברים יתחוללו בעורקי החיים של החברה המודרנית: מים, מזון, אנרגיה. שנית, שעטנז המשברים יוליד תופעות לוואי. הבולטת, היא הגירה תוך-מדינית ובין-מדינית. זן חדש של "פליטיים סביבתיים" יחפש מקלט ומזור במדינות מפותחות. אזור מוכה בצורות עבור ישראל, זהו לא דיון קונספטואלי. המיקום הגיאוגרפי שלה מציב אותה,
הלכה למעשה, בעין הסערה המושלמת. משאבי הטבע של המזרח התיכון קצרים מלתמוך
בגידולי אוכלוסין, עיור, הזדקנות ועלייה ברמת החיים והצריכה לנפש. אנו
רואים זאת כיום במגוון של מחאות ציבוריות, בישראל ומחוץ לה, במצרים, ירדן
וסוריה. אם לא די בכך, המזרח התיכון הוא אזור מוכה בצורות, אשר התלות שלו
בייבוא חקלאי והתפלת מי-ים אבסולוטית. אוכלוסיית ירדן תלויה לחלוטין בייבוא
דגנים מארה"ב. סעודיה רוכשת חוות ענק במזרח אפריקה תוך שהיא מתעמתת עם יתר
מדינות המפרץ הפרסי על אקוויפר אל-עין. הרעב המצרי היה תנאי-קדם למחאה
הציבורית שהובילה להפלת מובארק.
אם מאמר זה מבקש לשאת בשורה קונקרטית אחת, אזי היא זו, לפצוח בדיון סביבתי באוריינטציה בטחונית. הסערה המושלמת צריכה לעמוד לדיון במרחב הציבורי של תוכניות האירוח והתקשורת הבטחונית, כמו גם מאחורי דלתיים סגורות במסדרונות הממסד הבטחוני, במשרד ראש הממשלה, במועצה לבטחון לאומי, ובמשרד הבטחון. ואולי, יש מקום לבחינה מחודשת של עקרון הבטחון הלאומי. ייתכן וראוי שזה יתרחב לכלול איומים מהזן הלא-איראני-גרעיני ולא מיליטריסטי-טהור. המטרה אפוא היא ברורה, לא כיצד להיחלץ מהסערה המושלמת לכשזו תתרגש על חופי ישראל. אלא, כיצד להימנע ממנה מלכתחילה. ואולם, הדבר המטריד ביותר בנבואות זעם, זה אשר אינו מניח את הדעת, הוא נטייתן להתממש. כך היה בדברי הימים של יוסף, עמוס וירמיה. כך היה במילניום השני של קרוגמן, רוביני, שטיגליץ וטאלב. השיטה לפיה התמודדו חברות אדם עם נביאי הזעם שלהן קבעה, לא אחת, את עמידתן במבחן הזמן. שגשוג או קריסה. בעיתות של רעב, צמא וחושך, ישראל נדרשת למבחן זה. לכתבה באתר nrg כתבות קשורות: How This Latest Heatwave Isn't Like Ones We've Had In The Past: Context & Nature "הדאגה לסביבה היא העתיד הקיומי שלנו, בעוד 10 שנים נביט לאחור ונבין את זה" אסור לעשות הקשרים |