הסקפטיות מקופנהגן: נפתחה ועידת האקלים

פורסם: 30 בנוב׳ 2010, 2:59 על ידי: Sustainability Org

לא מן הנמנע שבוועידה יתמקדו בשאלה, כמה כסף יזרימו מדינות המערב לעולם השלישי לצורך ההסתגלות לנזקי ההתחממות, במקום לדון בדרכים לעצירתה. וישראל? עושה מאמצים ראשוניים

אביב לביא | 29/11/2010 8:00

כמעט שנה חלפה מאז ועידת קופנהגן ואין מנוס מהמסקנה שהזמן עובר מהר כשמתחממים. אם ועידת קופנהאגן התחילה באופטימיות זהירה באשר לסיכוי להשיג הסכם בינלאומי מחייב לצמצום פליטות גזי החממה, גלשה לסקפטיות והסתיימה במפח נפש גלובלי - אזי ועידת קנקון, שיוצאת היום (ב') לדרך בחופי מקסיקו המוזהבים, מתחילה מהמקום הכי נמוך שאפשר. כל הישג שיירשם בה, אם יהיה כזה, ייחשב להפתעה נעימה.

שורה ארוכה של גורמים חברו לפסימיות הזו, לשפל הרוח ששורה על התנועה הסביבתית בעולם: המיתון העולמי, שגורם גם למעצמות המבוססות להתכנס לתוך עצמן ולהשקיע פחות מחשבה בגורל הגלובלי; הקרע העמוק בין צפון ודרום, עשירים ועניים. אלה (המערב) תובעים הסכם שיחייב את כולם להצטמצם באותה מידה, ואלה (העולם השלישי, ובכלל זה מדינות אדירות כמו סין והודו) טוענים שאין גזירה שווה בין מדינות שפלטו והתעשרו מאז פרוץ המהפכה התעשייתית, לכאלה שרק עכשיו מתחילות לעמוד על הרגליים ולסגור פערים. כל זה ועוד גרם אפילו לבאן קי מון, מזכ?ל האו"ם, להטיל ספק ביכולתה של הקהילה הבינלאומית להגיע להסכם גלובלי.

עלייה משמעותית בטמפרטורות

ואם זה לא מספיק, סוכנות האנרגיה הבינלאומית הודיעה לאחרונה כי הטמפרטורה הממוצעת בעולם עתידה לעלות ב-25 השנה הקרובות ב-3.5 מעלות צלזיוס. הנתונים האלה יוצרים תחושה שממילא אי אפשר לעצור את ההתחממות, וכל שנותר זה לנסות להסתגל אליה. לפיכך, לא מן הנמנע שבוועידת קנקון יתמקדו בשאלה, כמה מיליארדי אירו יזרימו מדינות המערב לעולם השלישי לצורך ההסתגלות לנזקי ההתחממות ויעסקו פחות בצמצום הפליטות.

וישראל? היא יוצאת לקנקון במצב הרבה פחות מביך מאשר הגיעה לקופנהגן. מאז שהנשיא שמעון פרס הצהיר בבירת דנמרק על קיצוץ 20% בפליטת גזי החממה עד 2020, עברה ההנהגה הישראלית כברת דרך, ואתמול קיבלו שרים, שעד לאחרונה לא שמעו על המושג "גזי חממה", החלטה להקצות מיליארדים למאמצי צמצום הפליטות וההתייעלות האנרגטית.

לגלעד ארדן, השר שבמידה רבה אחראי למהפך התודעתי שעברה הממשלה, היתה אתמול סיבה להרגיש כמו חתן השמחה, אבל גם הוא יודע שמה שנראה בירושלים כל כך הרבה היה עדיין מעט מדי אם הקהילה הבינלאומית היתה מגיעה להסכמים מחייבים. אלא שהסכמים כאלה לא נראים באופק וישראל מצטיירת לפתע כמדינה שמנסה לעשות מאמצים כנים, גם אם ראשוניים ומוגבלים, להאט את הדהירה לעבר עולם חם ומסוכן יותר.

לכתבה באתר nrg
Comments