מיתון סביבתי

פורסם: 27 בנוב׳ 2010, 23:30 על ידי: Sustainability Org

כשהכלכלה רועדת וממשלות אינן מוכנות יותר להקריב את יוקרתן הפוליטית למען הפלנטה, איזה סיכוי יש לוועידת האקלים?

נדב איל | 27/11/2010 8:07
תגיות: פליטות גזי חממה,ועידת קנקון,ועידת קופנהגן

על החוף הזהוב של קנקון, מקסיקו, רחוק מאוד ממלחמות הסמים המשתוללות בצפון המדינה, יתכנסו בשבוע הבא נציגי העולם כדי לדון שוב בשינויי האקלים. מגני הסביבה נאבקים בשנתיים האחרונות בקרב בלימה אכזרי. הגיאופוליטיקה משחקת נגדם: המיתון העולמי, שמתמרץ את המדינות המערביות להימנע מהתחייבויות ברורות לגבי הפחתת פליטת גזי חממה (אף אחד לא רוצה לפגוע בתעשייה ולהוסיף מובטלים בימים בהם בארצות הברית יש כעשרה אחוזי אבטלה), היחלשותה של ארצות הברית ואירופה שמתקשות יותר ויותר להתמודד עם כוחן העולה של סין וברזיל, ובל נשכח את הניסיון המוצלח לערער פוליטית על המסקנה המדעית הבסיסית - שהעולם מתחמם כתוצאה ממעשה ידי אדם.

מבין כל המרכיבים הללו, הניסיון להיחלץ מהמיתון הגלובלי הוא החמור ביותר. ממשלות אינן מוכנות להקריב את יוקרתן הפוליטית ולהסתכן בעלויות גבוהות יותר, למען הפלנטה, כאשר הכלכלה שלהן רועדת והרוב בפרלמנט בסכנה.

דוח חדש של האו"ם שפורסם לקראת הוועידה, קובע חד-משמעית כי העולם מצוי בדרך לשינוי אקלים קיצוני במאה הנוכחית, אבל ספק גדול אם הדוח הזה יכול להגיע לכותרות ולחלחל לשיח פוליטי בימים בהם ארצות הברית, בריטניה, צרפת, גרמניה, יפן ולמעשה העולם כולו מנסים להתמודד עם המחלה הפיננסית. לפי הדוח, גם אם כל המדינות יעמדו ביעדים השאפתניים ביותר שלהן, העולם עודנו רחוק מאוד ממה שנדרש כדי למנוע עלייה ממוצעת של שתי מעלות. שתי המעלות נחשב לסף מסוכן, שאחריו עשויה להתפתח תגובת שרשרת בלתי צפויה.

יעדים התנדבותיים

הכישלון של ועידת קופנהגן בשנה שעברה הבהיר את הקשיים העצומים שעומדים בפני הלובי הסביבתי. קופנהגן הייתה אמורה לקבוע יעדים מחייבים למדינות העולם לגבי הפחתת גזי חממה, אך שום הסכמה סופית לא התקבלה ולבסוף הסתפקו המדינות ב"הצהרת קופנהגן" שמפרטת יעדים התנדבותיים. איך נראים יעדים התנדבותיים? אירופה, נניח, התחייבה באורח מוחלט להפחתה של 20 אחוז עד 2020, אבל סין הודיעה שהיא "תשאף" להפחית את האינטנסיביות של התעשייה שלה ב-40 אחוז. עם הבטחות כאלה לא הולכים למכולת ובעיקר לא מצננים פלנטה, ועכשיו בא הדוח של האו"ם וקובע שגם אם כל היעדים הוורודים הללו יושגו, זה עדיין לא מספיק.

המצב עגום בהרבה מאי עמידה ביעדים. הרעיון של התחממות גלובלית מעשה ידי אדם זכה לקונצנזוס לתקופה קצרה, ונמצא בנסיגה ארוכה. שתי מגמות מטרידות צמחו בחמש השנים האחרונות והחלו מסכנות את עצם הלגיטימציה שלו. שתיהן פוליטיות מאוד; בעוד אחת נבטה ולבלבה במערב, השנייה משגשגת בדרום הגלובלי העני.

המגמה המערבית היא ערעור על עצם הקביעה המדעית שהעולם מתחמם, ושהתחממותו היא תוצאה של פעולות אנושיות. קבוצות שמרניות רואות בנושא הזה ניצחון של תפיסות אוניברסליות, שעשויות ליצור מגמה קוסמופוליטית, על-מדינתית ועל-קהילתית. הקבוצות הקיצוניות יותר רואות בהתחממות הגלובלית סוג של מזימה מטעמם של חסידי הגלובליזציה.

באופן עקבי, מפלגות ימין ובעיקר ימין קיצוני מאמצות מצע אנטי אקלימי ואומרות שההתחממות כולה היא אגדה. פרשת הנתונים המזויפים שהתפרסמה לפני כשנתיים הצליחה לשפר מאוד את מעמדם של אלה שאומרים בפשטות שהכל שקר.

המגמה הדרומית, הלא-מערבית, מדאיגה אפילו יותר. מדינות מתפתחות רואות בשיח הסביבתי אמצעי הסוואה לסוג חדש של דיכוי מצדן של המדינות המפותחות. הן מזהות את "יעדי פליטת גזי החממה" כניסיון מערבי ברור להגביל את תעשייתן הפורחת.

עבור דרום אמריקה, אסיה וחלקים מאפריקה, הטלת מגבלות כלשהן על תעשייה היא הרסנית; "כשכבר הגיע הזמן שלנו לצמוח, באות המדינות האלה ואומרות שהמסיבה נגמרה", הן אומרות. הגנה על האקלים כסוג של ניאו קולוניאליזם, אמצעי שליטה צבוע שבאמצעותו המערב מייצר אמות מידה חלולות כדי להבטיח את המשך השליטה של מוצרי התעשייה שלו. ה"סביבתיים יותר".

המגמה הזו חלחלה עמוק, והדרך היחידה להתמודד איתה, אומרים הלוביסטים של הסביבה, היא לעסוק במה שמכונה "צמיחה ירוקה" - היכולת להניע כלכלות באורח שיהיה מותאם לסביבה מלכתחילה. תשובה אחרת, קצת יותר שקופה, היא תגמול למדינות מתפתחות שמתחייבות לפעולות חיוניות, כמו מניעת כריתת יערות וכו'. כמו העולם כולו בימים שאחרי המיתון, גם הסביבתיות הפוליטית הפכה לצנועה יותר; המטרות החובקות, הגורפות, מפנות את מקומן לפרקטיקות פשוטות יותר.

לכתבה באתר nrg

כתבות קשורות:
שיא של כל הזמנים לריכוז גזי החממה באטמוספרה
בין וועידת האו"ם בנגויה לוועידה הצפויה לשינוי האקלים בקנקון
ועידת בון השנייה - בין קופנהגן לקנקון, מקסיקו
ארדן לא יוצא לוועידת האקלים; סיכוי נמוך להסכמה עולמית
הזדמנות שהוחמצה
ועידת קופנהגן ננעלה בהחלטה דלה ולא מחייבת
Comments