למה למדינת ישראל לא אכפת מהדורות הבאים?

נשלח 27 באוג׳ 2011, 13:12 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 27 באוג׳ 2011, 13:18 ]

לנציב הדורות הבאים, שהיה אמור להבטיח עתיד טוב יותר, סגרו את הברז. עכשיו שלמה שוהם, הנציב הראשון והאחרון, מסביר למה הכל דפוק פה

סופ
גבי גולדמן | 27/8/2011 16:40
תגיות: נציב הדורות הבאים,שלמה שוהם

הימים ימי ההתאוששות מהשריפה בכרמל, ובארץ מנשבות רוחות הכאה על חטא ואווירת "איך לא חשבו על זה קודם". ובדיוק אז, כשאודי השריפה דועכים ומבקר המדינה מתכונן להגיש דוח על (אי) יישום המלצותיו הישנות לשיפור מערך הכיבוי וההצלה, התכנסה ועדת הכנסת והחליטה להעביר לקריאה שנייה ושלישית את סגירת אחד המוסדות היחידים שתפקידם היה דווקא כן לחשוב קדימה.
שלמה שוהם
שלמה שוהם  צילום: אריק סולטן

חברי הכנסת פעלו ביעילות: בתוך פחות משבוע - הסופרטנקר עדיין לא הספיק לחזור למולדתו - אושרה בכנסת, ברוב של 11 ח"כים מול ארבעה, הצעת החוק לביטול נציבות הדורות הבאים.

"איבדנו את האינסטינקט של להגן על הצאצאים", אומר שלמה שוהם, מי שהיה הנציב הראשון, היחיד והאחרון לענייני הדורות הבאים בכנסת.

"לא פעם, כשהבאתי הצעות לשינויים הצופים את פני העתיד, ראיתי בעיניהם של מקבלי ההחלטות מן מבט שאומר 'עזוב אותי באמאש'ך, מה אתה מביא לי את זה עכשיו, יש כל כך הרבה דברים בוערים, אני לא גומר את היום מרוב לחצים'. כשהגעתי לכנסת, פתאום הבנתי עד כמה היא מתנהלת במרחב של הישרדות ובתודעה של הישרדות. ושכשאתה במרחב של הישרדות, אתה לא באמת יוצר עתיד".

בתוך אי הכאוס שמכונה כנסת ישראל, שוהם, 62, היה למעשה המבוגר האחראי שממונה על העתיד. שופט כבר בגיל 34, הצעיר ביותר בתפקיד בזמנו, שימש גם כיועץ משפטי לוועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת ומונה לנציב הדורות הבאים בשנת 2002.
"מדינת ישראל לוקה בתכנון"

הכוונה מאחורי הקמת המוסד הייתה טובה, מתבקשת: לחשוב מעבר לסוף הקדנציה של נבחרי הציבור ולקחת בחשבון את האינטרסים לטווח רחוק של מי שהפך לכוכב בשבועות האחרונים - העם. האמצעי היה הקמת ישות תוך פרלמנטרית שתוכל לבצע בקרה על חקיקה שיש בה השלכות על עתידם של הדורות הבאים שיחיו במדינה.

לצורך מילוי התפקיד, החוק חייב את הח"כים להביא כל הצעת חוק בפני הנציב, ואם לשיטתו הייתה לה נגיעה לדורות הבאים, הוא היה יכול להביע את עמדתו - לצרף חוות דעת, לנסות לשכנע, אפילו לעכב חקיקה עד לקיום דיון בעמדותיו.

אלא שכוונות לחוד ומציאות לחוד, ושוהם הבין את זה מהר. "בדרך כלל כשאתה מדבר על אינטרס ארוך טווח, אתה דורך על הבוהן של מישהו שיש לו אינטרס קצר טווח, וזה קרה איפה שלא נגענו. כשהתעסקנו בחוק החופים נלחמנו באנשי הנדל"ן, כשניסינו לאסור פרסום מזון מזיק, בעיקר בהקשר של ילדים, כל תעשיית המזון הייתה נגדנו. התעסקנו בקרינה הסלולרית ואז חברות הסלולר היו נגדנו, ובנושא של בריאות וסביבה - אז כל החברות שמזרימות דיאוקסינים לאוויר היו נגדנו".

עיון בדוחות השנתיים שהנציב הגיש לכנסת מזכיר יותר מדי את העיתון של הימים האחרונים. דיור ציבורי, חינוך, בריאות, איכות סביבה, פתיחת משק החשמל לתחרות, ניהול לקוי של משאבי טבע, כל מה שהיה צריך להיעשות במשך שנים, ולא נעשה. ומעל כולם מנצנצים, בשמי הרעות החולות, שני כוכבים שאף פעם לא נס ליחם: תקציב המדינה ומדיניות הקרקעות שלה.

"מדינת ישראל לוקה בתכנון וגם ביישום כל נושא המדיניות הקרקעית", קובע שוהם. "בעיניי, הכשל הגדול ביותר הוא בתפיסת הכלכלה המסורתית וראיית הקרקעות כחלק ממנוע צמיחה. צריך להבין שהמשאב החשוב ביותר של הארץ הזאת זה הקרקע והבניינים שבונים עליה, זה המשאב המשמעותי ביותר לדורות הבאים, ופה היה חייב להיות תכנון נכון, שאסור שיהיה מושפע משיקולים כלכליים".
תן דוגמה.
"מינהל מקרקעי ישראל, שלמעשה מחזיק את קרקעות המדינה עבורי ועבורך, כשזה הגיע לחוק החופים, הוא התנהג כמו קבלן. במקום לייצג אותי ואותך, לחשוב מה האינטרס הנכון לעם, לטפל בחופים, הוא בא ואמר, 'אני, כמינהל, יש לי קרקעות על החוף, ויש לי אינטרס לשמר את ערכן הכלכלי, ולכן אני רוצה שיבנו עליהן'.

"בעצם, הוא נלחם בנו. כל קבלן שרוצה לבנות מחר דירה ילך למקום שממקסם את הרווחים שלו. אם יש קרקע שהוא יכול לבנות עליה בתל אביב דירה עם נוף לים, הוא ירוויח מאות אחוזים יותר מאשר אם יבנה עוד דירה בבאר שבע או שדרות. ולכן, במקרה הזה, כשנותנים לשוק החופשי להתנהל בצורה פרועה, הוא יוצר נזקים עצומים".

מה שעולה לי לראש זה חוק הווד"לים שאך זה עבר בכנסת.
"אני לא אוהב להיות נביא זעם, אבל זו בפירוש שגיאה. חוק הווד"לים יעשה הפוך על הפוך. יכול להיות שהמחירים בסוף יירדו, אם יזרקו כך וכך דירות לשוק, אבל אנחנו לא מחייבים את הקבלנים למכור במחיר קבוע למשתכן וגם מועד סיום הבנייה ייקח עוד זמן רב. הפתרון ייקח עוד כמה שנים, ואנחנו לא באמת יודעים מה יהיו צורכי הדיור שלנו עד שיגמרו לבנות את הדירות הללו.

"נזכור שאחוז הצעירים מתחת לגיל 18 בישראל הוא מהגבוהים בעולם המערבי. הממשלה צריכה להתערב בגובה שכר הדירה ובמחירי הדירות על ידי רגולציה, אי אפשר להשאיר את זה למערכות שנגועות באינטרסים. הפתרון חייב להיות גם לצאת מהמרכז, לבנות שכונות בפריפריה עם נגישות למרכז, שתהיה הגבלה על מחיר הדיור הסופי, והקבלן שיזכה במכרז יהיה זה שיציע את הדירה במחיר הזול ביותר.

"כשנתניהו רואה לפניו בראש ובראשונה רק את זה שאם מחר הוא זורק עוד כך וכך קבלנים פנימה לעבודה ועוד כך וכך דירות, והשוק יצמח וממשיך לצמוח - זו שגיאה קריטית שנשלם עליה מחיר יקר מאוד בדורות הבאים".
גורו בהתהוות

ערב הביל של אמצע אוגוסט, מאהל המחאה בנורדאו, תל אביב. על ספסל בשדרה יושב איש לבוש שחורים מול עשרות שבאו להקשיב למוצא פיו. שוהם מגיע להרצות בפעם השנייה בתוך שבוע, לבקשת הקהל. את ההרצאה הוא מתחיל בחמש דקות של שקט, מתוך הזדהות עם הקריאה לחמש דקות של כיבוי אורות, במחאה על העלייה במחירי החשמל. משהו בלבוש, בקרחת, במשקפיים, בשתיקה, נותן תחושה של גורו בהתהוות. ואולי זה פשוט הקהל ששותק יחד איתו, צמא למוצא פיו.

אלה ימים של עדנה לשוהם, שדווקא בחו"ל מתקבל בהרבה יותר הבנה מאשר בארץ. בעקבות פעילות מוסד הנציבות בארץ, גם בהונגריה הוקם מוסד דומה, ובאיחוד האירופי גם עובדים בכיוון. החשיבה על העתיד, הוא אומר, היא כבר מיינסטרים בעולם, שמגיעה אלינו באיחור אופנתי אופייני.

"מה שקורה פה עכשיו, ההתפרצות החברתית הזאת, עוסקת למעשה בשאלה של צדק בין דורי, רק שכמו תמיד, אנחנו מתעוררים עשרים שנה מאוחר מדי. אם הדבר הזה היה קורה לפני עשרים שנה היינו חיים היום בארץ אחרת לגמרי. צדק בין דורי משמעותו שאני חושב לטווח הארוך, שאני מסתכל על הילד שייוולד מחר בבוקר, ואני אומר לעצמי - איך אני רוצה שחייו ייראו, איזה עתיד רצוי אני מחויב להבטיח לו".

תקציב המדינה היה ועודנו אחת הדוגמאות הבולטות לחוסר בחשיבה לטווח ארוך.
"צריך להבין שהאוצר עדיין רואה את הכנסת כמכשיר שמפריע לו להעביר את התקציב, ולכן יש מלחמה כל הזמן, הם לא נותנים את הנתונים לכנסת, הם נלחמים בה כל הזמן, פקידי האוצר במיוחד. יובל שטייניץ מתגאה שהוא עשה תקציב דו שנתי, אבל החוק מחייב את האוצר להגיש תקציב רב שנתי - תקציב עם אופק של שלוש שנים קדימה.

"ובמקום זה קיבלנו תקציב דו שנתי. מה תקציב דו שנתי? זה לא תקציב שיש בו תוכנית אמיתית לשנים הבאות, אלא מצב שבו לקובעי המדיניות, האנשים שאנחנו בחרנו, אין השפעה על התקציב אלא רק פעם בשנתיים. והאנשים האלה, חברי הכנסת, עם כל הכבוד להם, הסכימו והצביעו בעד הפגיעה בסמכויותיהם, כי הקואליציה לחצה עליהם.

"אנחנו ניסינו לקדם את חוק הביצועים והתפוקות. היום כל שר מגיע לישיבות תקציב ואומר, 'קיבלתי עד היום כך וכך מיליונים ואני רוצה עוד עשרה אחוז'. אף אחד לא שואל אותו מה עשה עם כל המיליונים, אם זה היה יעיל או לא, אולי בכלל צריך לקחת ממנו כסף. בואו נבדוק את זה לגופו של עניין בכל תקציב. זה דבר אחד שחסר בעיקרו בכל המשא ומתן הזה שם, במשחק העזים, עם פקידי האוצר.

"בחוק ההסדרים, למשל, נלחמנו כל הזמן. זאת רעה חולה. יושבת ועדה של הכנסת, שנה, שנתיים, לפעמים שלוש, ומחליטה על חוק מסוים. ואז באים אנשי האוצר, שלא מצא חן בעיניהם שהם צריכים לתקצב את החוק הזה, ובחוק ההסדרים הבא מעבירים סעיף שחוק זה וזה בטל. ככה זה עובד. והם מביאים את זה להצבעה בכנסת יחד עם התקציב, ואז אם התקציב לא עובר, כל חברי הכנסת צריכים ללכת הביתה.

"וחברי הכנסת עושים את החשבון שלהם. זאת בעצם מין הורדת ידיים מטורפת, פעם בשנה או בשנתיים. וזה גרם המון נזקים למדינה הזאת".

צילום: אריק סולטן
שלמה שוהם והדורות הבאים צילום: אריק סולטן

זאת בדיוק הייתה הבעיה עם העבודה בכנסת, המחסור בהסתכלות אל האופק, למקום שלוקח בחשבון את האפשרות שאנחנו או ילדינו עדיין נהיה כאן בעוד עשרים, חמישים ומאה שנה.
"אדם נבחר לכנסת, נכנס לבניין הזה שאנחנו קוראים לו 'הצוללת', ומוקף בלחצים שהם בדרך כלל לחצים קצרי טווח, במקום שהדחוף גובר על החשוב. זה מבנה השיטה הדמוקרטית, בדרך כלל אנשים שנבחרים רוצים להיבחר מחדש, ויש להם עניין, גם נפשי וגם פוליטי, לספק את מה שהם חושבים שציבור הבוחרים שלהם רוצה מיד.

"פוליטיקאי יפעל תמיד כמו שהוא חושב שציבור הבוחרים שלו היה רוצה שהוא יפעל, אבל זאת אילוזיה, פנטזיה, כי אתה לא באמת יודע מה ציבור הבוחרים שלך ירצה".

עוד דוגמה לחוסר מודעות משוועת לצורך בתכנון אסטרטגי ארוך טווח היא סוגיית התחבורה. אין טעם לבנות עוד ועוד כבישים, אומר שוהם, שכבר הזהיר בעבר שגם בכביש 6 יהיה עומס בשעות הלחץ. "צריך להבין שבמדינת ישראל הקטנה אין דבר כזה שנקרא פריפריה. זה שיצרנו מצב בו כולם רוצים לגור במרכז ומקומות כמו שדרות, נתיבות, באר שבע והגליל זה פריפריה - זו שטות גמורה שנוצרה בגלל הבעיה של התחבורה.

"אם לפני 50 שנה מדינת ישראל הייתה בונה 700 קילומטר של מסילה, משהו שחברת רכבות ממוצעת באירופה עושה בשנתיים בערך, ועושה את זה באופן שהשירות יהיה שירות יעיל, זמין וזול, במשך מרבית שעות היממה, כל התמונה הייתה משתנה. זוגות צעירים שגרים בתל אביב היו עובדים בשדרות, וכאלה שחיים בשדרות היו עובדים בתל אביב".

לפעמים רק מילה אחת בחוק, שבנציבות נלחמו חודשים ארוכים על הוספתה, טמנה בחובה שינוי גדול. "כשהרכבת עברה לחברת הרכבות", נזכר שוהם, "נלחמנו מלחמת עולם כדי להוסיף לחוק מילה אחת: 'ולפיתוחה', שזה אומר שנכסי הרכבת ישמשו גם לפיתוח הרכבת. הדבר הזה הביא לרכבת מיליארדי שקלים, כמינוף על הנכסים שלה כך שהיא יכולה לבנות מסילות ולפתח את עצמה. הדבר הזה לבד הביא להתפתחות של הרכבת כמו שהיא היום, התפתחות שעדיין לא מספיקה".
ואם המילה הזאת לא הייתה?
"אז רוב הסיכויים שהאוצר היה מחזיק את הכסף, ובאוצר יש תמיד סדרי עדיפויות אחרים".

היו גם הישגים

יותר מהכל, שוהם נזהר לא להגיד "אמרתי לכם". למרות התמונה העגומה, הוא הודף בנחישות את הבקשה לחלק לח"כים ציונים, לא טובים ולא רעים, ומסרב להצביע על אויבים. ועדיין, "איכשהו, בכל מה שעשינו בנושא הנדל"ן עמדו מולנו אינטרסנטים, החל במלחמה על פארק איילון, בחוק החופים, במדיניות השטחים הפתוחים או במינהל מקרקעי ישראל.

חוק הוןד
חוק הוןד"לים יגרום להפוך על הפוך. מחאת האוהלים בתל אביב צילום: יוסי אלוני

"העובדה היא שכשהתחלף השלטון ודליה איציק התמנתה ליו"ר הכנסת, ואהוד אולמרט הפך לראש הממשלה, עלתה ההצעה לבטל את נציבות הדורות הבאים.

"בסוף הקדנציה היה לי ברור שממנים יורש ואני עושה העברה מסודרת של התפקיד, ובשביל זה היה צריך הארכה של התפקיד. בשביל הארכה של התפקיד צריך אישור של יו"ר הכנסת, ויו"ר הכנסת אמרה לי, בצורה בוטה מאוד, כי בכוונתה לבטל את הנציבות, ובזה זה הסתיים". דליה איציק מסרה בתגובה: "אין זה ראוי להתדיין מעל דפי העיתון בסוגיות הקשורות לעובדי הכנסת".

התירוץ הרשמי לסגירת מוסד הנציבות היה הכסף. מישהו הגיע למסקנה שהחשיבה על העתיד והדאגה לדורות הבאים עולה יותר מדי. תקציב נציבות הדורות הבאים היה קצת יותר משני מיליון שקל בשנה. בהסתכלות לאחור, היו לא מעט כאבי לב. שוהם מודה שאולי היה צריך לעבוד על נוכחות גדולה יותר בתקשורת, על נראות יותר גדולה למוסד. "יש דבר כזה, נציב הדורות הבאים?", זו שאלה שנזרקת לא פעם לאוויר לאחרונה.

אבל היו גם הישגים. "אחת המלחמות הגדולות שלנו הייתה על חוק השילוב, שאומר שצריך להשקיע קצת יותר כסף באנשים עם מוגבלויות כדי שיהיה אפשר לשלב אותם בחינוך הרגיל, שלא יהיו רק בחינוך המיוחד. אחרי שהחוק עבר, הגיע האוצר, באחד מחוקי ההסדרים, והוסיף שורה, כמו שהם עושים תמיד, שאומרת שהחוק יחול רק מעוד שלוש שנים.

"אני לא זוכר מה הייתה עלות החוק, אבל מה שבטוח זה שהחזקת ילד בחינוך המיוחד עולה יותר, כך שגם כלכלית זה נכון. ואז איימתי בצורה די ברורה שאנצל את סמכותי - כי ברגע שאני מתערב בחקיקה, צריך לחכות עד שתהיה חוות דעת.

"זה היה ביום חמישי, וחוק ההסדרים היה צריך לעלות להצבעה במליאת הכנסת ביום שני. כל הכנסת הייתה מוכנה לדרמה הזאת, וחברי הכנסת בוועדת החינוך ידעו שאם אני מתערב, זה יכול לעכב את ההצבעה על החוק כולו, אז הצלחנו להציל את חוק השילוב. אחר כך כבר הייתה בעיה אחרת, שהאוצר לא קיים אותו, למרות בג"צים, אבל בסוף כן קיימו".
העתיד כבר כאן
מאז שסיים את תפקידו, הוא אומר, מלווה אותו האחריות למה שישאיר אחריו, אחריות לראייה ארוכת טווח. ישראל, לפי שוהם, צריכה להפסיק לראות את עצמה כקורבן של העבר, לעצום עיניים, ולדמיין איך רוצים שייראה העתיד. הרעיונות שלו לא תמיד אורתודוקסיים.

בכנס שנערך בגרמניה, למשל, בעת דיון על דמוגרפיה ("היום העם הגרמני הולך ופוחת, יש 1.2 ילדים במשפחה, וזה כולל את אוכלוסיית המהגרים"), הוא הציע, "בחוצפתי הישראלית", שהגרמנים יאמצו ילדים מארצות אפריקה הגוועות ברעב. בפני הבונדסטג, בנוכחות הנשיא הגרמני, הוא דיבר על זה שדווקא גרמניה צריכה להיות מובילה בעולם בהפגנת אהבה וחמלה.

לגבי המחאה הנוכחית, יש לו דעה ברורה: "הדבר החשוב הראשון במהלכים של המחאה הוא ליצור תמונת עתיד הרמונית בין השלטון לבין תנועת המחאה. בסופו של יום, תמונת העתיד שלנו היא די בנאלית. העתיד הרצוי לנו הוא די דומה. אני לא מקבל את הסטריאוטיפ שהכנסת מלאה באנשים רעים - זה לא נכון. יש שם גם אנשים מקסימים, חלקם לא מצליחים להביא את עצמם באמת ליצור שינוי, כי הם נמצאים כל הזמן במצב תודעתי של הישרדות, גם פוליטית.

"ישראל היא לא מדינה בהישרדות, אלא מדינה עם תודעת הישרדות מאוד גבוהה, בעוד המציאות איננה נוראה כל כך. אנחנו כל הזמן חיים בחשש של מה יקרה מחר בבוקר, הולכים אל העתיד מתוך חרדה, וזה מביא לקיפאון, להתרחקות מערכי היסוד שלנו.

"יש פה עכשיו סדר חברתי חדש, מאוד ברור שמשהו השתנה פה, משהו שמשנה את כל המערכת. יש תדר אנרגטי אחר שמהדהד בכל הארץ, גם בפקידים וביועצים המשפטיים, וזה ילך ויגבר. ברגע שהאהבה גוברת על הפחד, אין לה גבול. אבל אני יודע שזה נשמע קצת בנאלי, קצת נאיבי".

קשה לי לדמיין אותך בכנסת, עם השפה הזאת.
"אני רואה את עצמי כמי שיכול לשרת את המדינה מתוך זה שאני מכיר מקרוב את שתי השפות. יש בי את היכולת להבין ולדבר ב'שפת המערכת', בשפה השלטונית, שפת היעדים, המספרים, ההישגיות והצורך בפתרונות מיידים, ויש בי את היכולת להקשיב ולשמוע את קולות השפה החדשה, לחוש את הקצב ואת תחושת התדר החברתי החדש".

ואכן, לאחרונה פנו אליו נציגים של יושבי המאהלים, כדי שישמש כמגשר בין מקבלי ההחלטות לראשי המחאה. גם הדרישה להחזיר על כנו את מוסד נציב הדורות הבאים הופיעה בחלק מטיוטות הדרישות שמנוסחות בימים אלה במאהלים. "אני חושב שזה נכון לדרוש את זה, ואם ייקחו אדם שהוא דמות ציבורית משמעותית, והוא יזכה לתמיכה ותהיה רגישות תקשורתית גבוהה - יש לו סיכוי להצליח".

איך היית מסכם את הקדנציה שלך כנציב הדורות הבאים בכנסת?
"אני לא בטוח שהייתי מאה אחוז אפקטיבי. מבחינה תודעתית עשינו עבודה יפה, מבחינת החוקים הצלחנו יותר ממה שציפינו, אבל הרבה פחות ממה שצריך. התקשורת לא הייתה בשלה, לא הייתה הבנה לתפקיד ואני מרגיש שהקדמתי את זמני".

הניסיון המר לימד אותו גם להתנהל מול תקשורת. שוהם, שמקפיד להביט קדימה, מתעקש שכותרת הכתבה לא תהיה בכיינית, לא תתמקד בעבר.
אז איזו כותרת אתה היית נותן?
"העתיד כבר כאן".

לכתבה באתר nrg


כתבות קשורות:
להציל את נציבות הדורות הבאים
בלי עתיד: ביטול נציבות הדורות הבאים - בכייה לדורות
הכנסת ביטלה את נציבות הדורות הבאים
מדוע בוטלה נציבות הדורות הבאים ומה זה אומר על עתידה של המדינה?
נציב הדורות הבאים? הדורות הבאים פשוט יצטרכו להתאזר בסבלנות
למען ילדינו: לא לבטל את נציב הדורות הבאים
הכנסת רוצה לבטל את "נציבות הדורות הבאים"
דואגים לעתידנו ועתיד ילדינו: חותמים עוד היום על העצומה נגד ביטול נציבות הדורות הבאים בכנסת: מוסד חשוב לדמוקרטיה הישראלית!
הדורות הבאים זה הילדים שלנו, מה נוריש להם?
מי מנסה להשתיק את הדורות הבאים?
הדורות הבאים? לא ענייננו
אחרי השריפה: שוב מתנערים מהילדים שלנו
מי יהיה הלוביסט של הילדים שלנו בכנסת?
לשמחת הלוביסטים והנדל"ניסטים
Comments