|
מאת אורן מג'ר, 12/9/2012
אם בשנים הקרובות יחול שינוי בדרך שבה מתייחסות חברות הענק הממשלתיות במשק לאיכות הסביבה, ייתכן שאפשר יהיה לייחס זאת לד"ר אוהד קרני, שלפני חודשיים החל לעבוד כ"ממונה בכיר לקיימות בעסקים" במשרד להגנת הסביבה.
עם דוקטורט במדעי החיים וביו-טכנולוגיה ותואר שני במינהל עסקים, קרני היה יכול לבחור בין מקומות עבודה רבים. עד לפני שנה עבד בחברת הייעוץ שלדור, ובקלות יכול היה להמשיך לתפקיד בכיר במגזר העסקי ששכר נאה לצדו. אבל הוא בחר אחרת: "תקופה ממושכת רציתי להיכנס למגזר הציבורי ממקום אידיאולוגי. לעשות משהו שלא קשור רק לשורת הרווח של חברה. להרגיש שיש משמעות בעבודה גם אם זה אומר צניחה בשכר". לכאורה מדובר בסיפור הצלחה מדהים של השירות הציבורי הישראלי החבוט, שהצליח למשוך אליו עובד כה מוכשר - אבל השידוך כמעט לא יצא לפועל: "קשה מאוד להיכנס למגזר הציבורי אם אתה בא מבחוץ", אומר קרני. "בעבר ניגשתי למכרז חיצוני לתפקיד דומה וגיליתי שמדובר בתפקיד בדירוג נמוך, והצעת השכר היתה מגוחכת, אז ויתרתי. לרוב התפקידים המשמעותיים אין מכרז חיצוני, ואם יש - חלקם כבר מאוישים על ידי עובדים זמניים שכבר יש להם יתרון בהתמודדות. צריך הרבה מזל כדי שזה יקרה". אבל מזל לא מספיק. קרני הצטרף לתוכנית ממשק, שמאפשרת למדענים בשנות ה-30 וה-40 לחייהם להשתלב בשירות המדינה. במסגרת התוכנית, מיסודה של האגודה הישראלית לאקולוגיה, לומדים העמיתים במשך יום בשבוע על מדיניות ציבורית, כלכלה, משפט, כתיבת נייר מדיניות ותקצוב, ובשאר הימים הם עובדים במשרדי ממשלה בצמוד לבעלי תפקידים בכירים ומשתתפים בסדנאות של פיתוח יכולות. "ממשק מציעים נחיתה רכה למגזר הציבורי", מספר קרני. "בתקופה קצרה מאוד נפגשנו עם בכירים ברשויות התכנון ושמענו הרצאות בנושאים משפטיים ובנושאים סביבתיים. זכינו לחשיפה של 360 מעלות לכל מה שקורה וקרה בשנים האחרונות בנושאים של מדיניות ציבורית". במהלך ההכשרה הוצב קרני במשרד לאיכות הסביבה, נחשף לקיומו של מכרז חיצוני וניגש. אחרי לא פחות משמונה חודשי המתנה הוא קיבל הודעה שזכה בתפקיד: "אם לא הייתי במשרד, במהלך החודשי ההמתנה הייתי צריך למצוא מקום עבודה אחר - וככל הנראה כבר לא הייתי זמין לתפקיד. במקרה כזה, מי שיש לו אפשרויות אחרות או שלא יכול לחכות שמונה חודשים פשוט יוותר". קרני לא ויתר וכעת הוא נשמע (כמעט) כמו פרסומת לעבודה בשירות המדינה: "היכולת להזיז דברים, להשפיע בפרקי זמן קצרים יחסית ולראות שינוי בשטח - עצומה. היה שווה לחכות". "במגזר הציבורי יש פחות מדי נגישות לידע אקדמי טרי ואילו באקדמיה יש פחות מדי ידע לגבי הצרכים של המגזר הציבורי", מסבירה ד"ר שרית בן סימון פלג, המנהלת האקדמית של בית הספר לממשל ומדיניות של אוניברסיטת תל אביב, האחראית גם לניהול האקדמי של ממשק. "התוכנית מגשרת על הפער ומכניסה אנשים מהאקדמיה לתהליכי קבלת החלטות בשירות הציבורי". אל התוכנית הראשונה של ממשק ניגשו 37 מועמדים, מתוכם שבעה התקבלו. "באקדמיה אתה כותב מאמרים ואז או שקוראים אותם או שלא", אומרת פלג. "פה הידע שלך הוא שיקול בקבלת החלטות. כולם מודים שזו העבודה הכי מרתקת שהם עשו עד היום".
כך תצטרפו לשרות הציבורי השפעה מצומצמת בלבד ממשק לא לבד. תוכניות נוספות, חלקן ותיקות יותר, הציבו לעצמן מטרה להכניס עובדים רעננים, מלאי מוטיבציה ובעלי השכלה רלוונטית לשירות הציבורי - רובן במימון קרנות ותרומות. קרן מנדל, למשל, מפעילה בבית הספר למנהיגות חינוכית תוכנית דו-שנתית המיועדת למנהיגים בתחום החינוך וכוללת לימודים מקיפים לצד התנסות מעשית. גם תוכנית עמיתי מכון מילקן מציעה צוהר מאתגר לשירות הציבורי - ל-15 אקדמאים מדי שנה. במשך עשרה חודשים העמיתים מתמחים ארבעה ימים בשבוע במשרדי הממשלה - ויום נוסף מוקדש למחקר. בתום ההתמחות רבים מהעמיתים בוחרים להצטרף לשירות הציבורי. ענת ארבל-שמיר היתה עמיתה בתוכנית עמיתי מכון מילקן. היא התמחתה במשרד האוצר, עברה לתפקיד בשוק הפרטי, וחזרה לשירות הציבורי, הפעם לקורס הנספחים המסחריים של משרד התמ"ת (תעשייה, מסחר ותעסוקה). כעת היא ממתינה לשיבוץ. "רציתי להצטרף למגזר הציבורי, אך לא הכרתי אותו מספיק. תוכנית מילקן חושפת את המשתתפים למגוון תחומים, ומסייעת לאלה שרוצים להשתלב במגזר הציבורי ולא יודעים בדיוק היכן", היא אומרת. "זה בהחלט דוחף אנשים טובים לשירות הציבורי. הקורס שסיימתי עכשיו הכין אותי לתפקיד הנספח הכלכלי, והתמקד בקידום עסקים ישראליים בעולם. אבל לא בטוח שהייתי מגיעה לשם בלי ההיכרות שיצרה תוכנית עמיתי מכון מילקן. בזכותה התאהבתי בשירות הציבורי, היא בנתה לי את העתיד המקצועי, ואיפשרה לי להתחייב למסלול ארוך טווח".  צילום: אמיל סלמן לצד התוכניות של גורמים חיצוניים, פועלות תוכניות ייעודיות שמופעלות ישירות על ידי משרדי הממשלה. אחת מהן היא קורס הצוערים של משרד החוץ, והאחרת היא קורס הנספחים המסחריים שמפעיל משרד התמ"ת. לצד אלה מפעילה נציבות שירות המדינה את תוכנית "צוערים לשירות המדינה", שחזרה לפעול השנה ותכשיר 30 צוערים במסלול ארוך בן שש שנים. התוכנית מאפשרת לימודי תואר שני מורחב במדיניות ציבורית, חשיפה לעבודת משרדי הממשלה, והשתלבות בהם תוך קבלת ליווי ותמיכה מצוות התוכנית. לתוכניות החיצוניות יש תרומה משמעותית לשירות הציבורי, אבל לא ניתן לצפות כי לבדן יחוללו מהפכה. ראשית, אפילו התמחות מוצלחת אינה מאפשרת להתמודד במכרז פנימי. בתוכנית ממשק, למשל, למרות העובדה שנציבות שירות המדינה מכירה בחשיבותה, הבוגרים מתקבלים על תקן של יועצים, ורק בתום שנת ההתמחות, אם המשרד מרוצה מתפקוד העמית, הוא יוכל לגשת למכרז חיצוני - בדיוק כמו כל מועמד אחר. בנוסף, מדובר בתוכניות מצומצמות המכשירות עשרות עמיתים בלבד מדי שנה. לעובדים האלה יש השפעה רבה במקומות שבהם הם מוצבים, אבל השפעתם מוגבלת במערכת שעובדים בה יותר מ-60 אלף עובדים בצורה ישירה, ועוד מאות אלפים בגופים כמו השלטון המקומי ובחברות ובארגונים נוספים. מגבלה נוספת היא שלאחר שהעמיתים נכנסים לשירות הציבורי, אין דרך להבטיח כי יישארו שם לאורך זמן מאחר שאין מסלול שירות מובנה ובתום כל קדנציה מוצלחת צריך לזכות במכרז הבא. אקדמיה לשירות המדינה תחום ההכשרה במגזר הציבורי ראוי לבחינה מעוד נקודת מבט. בעוד כמה שנים, כשבוגרי התוכניות יתקדמו במגזר, הם עלולים לגלות כי ההכשרה שלהם כבר אינה מעודכנת וכי אין מסלול שמאפשר להם לרכוש כלים חדשים ורלוונטיים. שירות המדינה אמנם מציע מספר לא מבוטל של תוכניות הדרכה לבכירים ועובדים מצטיינים, אבל הן רחוקות מלהציע מסגרת כוללת לצרכים של הסגל הבכיר. הן גם אינן מותאמות באופן פרטני לצרכים של התפקידים והמשרדים השונים. כך, מהנדס במשרד התשתיות שמיועד לתפקיד מנהל אגף יקבל אותה הכשרה שיקבל רופא שמיועד לנהל בית חולים. אחת התוכניות שמציע שירות המדינה למנהלים היא תוכנית ללימודי מוסמך בבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית בירושלים. תוכנית נוספת נעשית בשיתוף מינהל הסגל הבכיר בנציבות שירות המדינה וארגון ג'וינט ישראל אלכ"א. ואולם, התוכניות הנחשקות באמת מתקיימות בחו"ל. תוכנית וקסנר-ישראל נוסדה במטרה לאפשר לעובדי ציבור ישראלים מצטיינים ללמוד לתואר שני בבית הספר למימשל שבאוניברסיטת הרווארד. שירות המדינה גם מציע לימודי מוסמך במינהל ציבורי באוניברסיטת סירקיוז שבארה"ב במסגרת קרן פולברייט, המיועדת לבודדים. עם זאת, הנציבות אינה מציבה יעדים למשתתפים בתוכניות השונות, לא מתנה קידום בציונים של הלומדים, ולא ברור הקשר בין איכות ההדרכה והמיקוד של מסגרות ההכשרה לבין תפקודם במשרד שאליו הם חוזרים. פרופ' מומי דהן, העומד בראש בית הספר בית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית בירושלים, נותן סימנים בהכשרות השונות: "יש את הסוג הבידורי, שהלומדים שומעים בו הרצאות מעניינות. לא יוצא מזה יותר מדי. קיימות תוכניות הכשרה להשלמת ידע בתחומים ספציפיים, כמו מנהל בשירות הציבורי שלומד על תוכנות אופיס. ויש תוכניות לימוד שמשדרגות בצורה משמעותית את היכולות של הלומד , מעבר לרשת החברתית שהוא יוצר עם עמיתיו". אחת הטענות היא שהלומדים מקבלים אותם כלים בלי קשר לתחום שממנו הם באים. דהן: "מנהל באשר הוא צריך לדעת להתמודד עם תחומי הדעת השונים. בתוכנית אנחנו מספקים את שכבת הידע הכלכלי, הסוציולוגי והמדיני. הרובד הנוסף הוא רובד של מנהיגות והובלת שינויים. מבחינה זו, לא חשוב אם אתה נמצא במשרד התחבורה, במשרד החינוך או במשרד הביטחון. כשמפגישים רופא ממשרד הבריאות ומהנדס ממשרד התחבורה קורים דברים מדהימים. ההכשרה היא אחידה, אבל החיבור עושה דברים מיוחדים". ויש מי שחושב שניתן לטייב את הנושא מכיוון אחר. עמותת הסגל הבכיר בשירות הציבורי הציעה לחברי הוועדה השוקדת על רפורמה בשירות להקים אקדמיה להכשרת הסגל הבכיר, שתשלב השכלה אקדמית ומחקר בנושאים יישומיים והשתלמות בשירות הציבורי במדינות אחרות. דהן מתנגד: "לא ראוי שמדינה תנהל בית ספר או אוניברסיטה. זה כמו להציע שהמדינה תקים טכניון כדי להכשיר את מהנדסיה. כדי שהלומדים יקבלו כלים עדכניים, חשוב שיהיו שם חוקרים מחזית המחקר. אקדמיה ציבורית תיסחף באופן טבעי לכיוונים של הכשרה ובידור. מה שחשוב באמת הוא שלנציבות שירות המדינה תהיה תוכנית מגובשת לעיצוב הסגל הבכיר שלה, ושמספר גדול יותר של אנשים יעבור את תוכניות ההכשרה והלימוד". כתבות קשורות: מעריב: אביב לביא פוטר - מכה לסיקור איכות הסביבה? [תשובה: כן] מסקנות ביניים על מסקנות הביניים אנרגיה סולרית: חשיבותה של רצינות חוק הנפט ודליפות הנפט - תזמון זה הכל בחיים אופטימיזם טכנולוגי והמכונית החשמלית על נימוס אירופאי ודו"ח הביצועים הסביבתיים של ישראל יומהולדת שמח לאדם השבעה מיליארד מעבר לנקודת האל-חזור (או איך רוסיה הפסיקה לפחד והתחילה לאהוב את ההתחממות הגלובלית) לא כל כך ירוקה – כמה עובדות על המכונית החשמלית של Better Place אושר זה יותר גדול או יותר ירוק? העם רוצה צדק חברתי אבל צריך גם קיימות
|
