הנשיא לשעבר של ברזיל, פרננדו קרדוסו, שהיה יושב הראש של הפסגה שנערכה בעיר ב-1992, ומארי רובינסון, הנשיאה לשעבר של אירלנד והנציבה העליונה של האיחוד האירופי לזכויות אדם, הביעו את תסכולם באשר להצהרה הסופית של הפסגה.

 

מזכ"ל האו"ם, באן קי מון, דחק בממשלות לנצל את הרגע ולהתחיל לפעול לשימור ולמיגור הרעב. "המסמך שנוסח הוא סולידי, קונקרטי, שאפתני וחיובי - משום שהוא מהווה בסיס טוב לבניית עתיד בר-קיימא". על פי ההצהרה, כלכלה ירוקה היא רק אחת מהדרכים אל פיתוח בר-קיימא. 

הילארי קלינטון, שרת החוץ של ארצות הברית, דיברה בסיום הפסגה, ואמרה כי "המסמך הסופי כולל עקרונות והצעות חשובות, אך התוצר הטוב ביותר של הכנס הוא חשיבה חדשה, ומודלים שיכולים להוביל לפעולה. צריך שאנשים יעזבו את הפסגה כשהם 'חושבים לא רק גדול אלא גם שונה', כפי שסטיב גו'בס המנוח אמר", כך אמרה קלינטון.

פעילי הארגונים להגנה על הסביבה אמרו כי הם מתוסכלים מהליך הניסוח של ההצהרה הסופית, שגובש עוד לפני הגעת 150 המנהיגים והשרים אל הפסגה. "מדובר ברגע של 'פעם בדור' משום שהעולם זקוק לחזון, התחייבות ומעל לכל, מנהיגות", אמרה רובינסון. "לצערי, המסמך הנוכחי מראה על כישלון בהפגנת מנהיגות". 

המסמך עליו חותמים היום המנהיגים כולל כ-50 עמודים, ארגוני איכות הסביבה אומרים כי הוא היה צריך לכלול התחייבויות לביטול הדרגתי של סובסידיות לדלק מאובנים, ולהעלאה של האנרגיה המתחדשת בתמהיל העולמי, סעיפים שלא מופיעים בתור התחייבות במסמך.

המסמך הסופי אמנם כולל יעדים לפיתוח בר-קיימא, אך ללא פרטים או לוח זמנים. "התחושה הכללית היא שהממשלות פספסו הזדמנות לשנות את מהלך ההתפתחות של המין האנושי", אמר כתב איכות הסביבה של ה-BBC, ריצ'רד בלאק. "אך ברור כי מדינות רבות לא רצו שינוי מהותי במצב. ארצות הברית, קנדה ומדינות מתפתחות רבות נראות מרוצות מהמשך העסקים כרגיל".

לכתבה באתר ynet

---

המסמך אינו מגדיר עשייה ברורה, חסרים בו יעדים, הגדרות זמנים ואמירה בהירה. ארגוני הסביבה: ב-1992 הושג יותר

החברה האזרחית הודיעה הלילה (ו')  כי היא אינה תומכת במסמך התוצאה הרשמית של וועידת ריו +20. "העתיד שאנו רוצים אינו משתקף בתוצאה של ועידת ריו", הכריזו ראשי הארגונים של החברה האזרחית. לדבריהם, המסמך אינו מספק ואפילו מהווה נסיגה במובנים רבים מתוצאת הוועידה שהתקיימה בריו לפני עשרים שנה.

לטענת הארגונים "מדובר במסמך חלש, אין בו קריאה לעשייה ממשית והוא אינו משקף את ההתקדמות שנעשתה בעשרים השנה האחרונות, מאז ימי הוועידה הראשונה ב-1992".

פעילי הסביבה סבורים כי המסמך לא מצליח להביא לידי ביטוי לא את חשיבות הנושא ולא את הדחיפות העליונה בטיפול באתגרים מולם ניצב כדור הארץ: עוני עולמי, מחסור במשאבים, הרס בתי גידול, העלמות מינים ביולוגיים, משבר אקלים בלתי הפיך, וכל זאת במקביל להמשך גידול מהר באוכלוסיית העולם והעתקת מליונים מבתיהם.

בהודעה שהפיצו לעיתונות טוענים אנשי החברה האזרחים כי "ראשי המדינות עסוקים יותר באינטרסים המדינתיים הצרים, במקום לראות את התמונה הרחבה, הגלובלית ולאפשר שיתופי פעולה למטרה משותפת". לדבריהם, התנהלות כזו מראה על חוסר הבנה מוחלט של הדחיפות בפעולה משמעותית. "אין טעם במסמך הצהרתי נוסף – מסמך כזה כבר הושג לפני עשרים שנה. מה הטעם בהבטחות ריקות נוספות?".

עיקרי ההתנגדויות

למסמך נוגעות בעובדה שאיננו מגדיר כל עשייה ברורה, חסרים לו יעדים, הגדרות זמנים ואמירה ברורה המכירה במגבלות המערכת האקולוגית. "בזמן כזה של משבר אי שוויון בזכויות אדם בנגישות למשאבים, הרס מערכות אקולוגיות, משבר כלכלי, והתקוממות אזרחית עולמית- לא ייתכן כי מנהיגי העולם יעטפו עצמם באמירות שטחיות ומתפשרות שאין מאחוריהן כל כוונה לעשייה או פעולה ממשית".