סרט מטלטל - "שומרי הסף" - שישה ראשי שב"כ לשעבר מדברים

פורסם: 28 בדצמ׳ 2012, 4:02 על ידי: Sustainability Org   [ עודכן 29 בספט׳ 2013, 10:57 ]
מאת ענת מידן. הכתבה המלאה פורסמה ב"ידיעות אחרונות", המוסף לשבת, 28/12/2012
 
שישה ראשי שב"כ לשעבר מיישירים מבט למצלמה ומדברים בפתיחות יוצאת דופן על הכיבוש המשחית, הצורך בהידברות עם הצד השני, והעתיד העגום של ישראל. דרור מורה, האיש מאחורי "שומרי הסף", עשוי לזכות על יצירתו בפסלון האוסקר, אבל לא פחות חשוב לו שתפנימו את נורות האזהרה הנדלקות בסרט: "המנהיגות הישראלית לאורך שנים לא רוצה לפתור את הסכסוך, וכששומעים את זה מראשי השב"כ, זה עצוב".
the gatekeepers
 
לפי מורה, השישה לא הציבו תנאים מוקדמים לראיונות איתם, ואף אחד מהם גם לא ביקש לראות את הסרט לפני הקרנתו. למרות שאיש מהמרואיינים לא התמסר בקלות למצלמה, הכי קשה היה לשכנע את אברהם שלום.
 
"התקשרתי אליו ואמרתי שאני רוצה לעשות את סיפור חייו בשרות", משחזר מורה. "אברהם בן ה-84 כמעט לא התראיין ומעולם לא דיבר מול מצלמה. הוא "אולד-סקול" שלא הבין בשביל מה בכלל צריך סרט. כשהגעתי לביתו בתל אביב הוא תיחקר אותי למה אני רוצה לעשות את הסרט ומה חשוב לי בו. הסברתי שאני רוצה לדבר על הסכסוך מנקודת מבטם של האנשים שמכירים אותו בצורה אינטימית, יותר טוב מכל אדם אחר במדינת ישראל, ושאם אני צריך מומחה, אז הם המומחים מבחינתי."
 
"אחרי שבוע חזרתי אליו וכמי שיודע לתחקר מצויין, הוא הוביל את השיחה לשאלות על פוליטיקה, איפה גדלתי ומה עשיתי. כשלבסוף קיבלתי את הסכמתו ובאתי לביתו עם המצלמה לראיון הראשון, זה היה מן טנגו של מראיין שרוצה לדובב ומרואיין שלא מוכן להיות מדוּבב. לאט לאט הוא נפתח."
 
"לא פגשתי אותו מעולם לפני כן, ובראש היה לי דימוי של מי שכיהן כראש השב"כ בפרשת קו 300. האיש שב-84' נתן את ההוראה להרוג שני מחבלים שחטפו אוטובוס, כבר לאחר לכידתם ובעת שהיו כבולים. אבל כשהגעתי אל אברהם הביתה פגשתי מן ג'ורג' סמיילי, איש הביון הבריטי מהספרים של ג'ון לה-קארה, אדם נחמד נורא, עם שלייקס אדומים. אדם מאוד מרשים, חד כתער, ציני ומבריק. נהניתי מכל פגישה איתו והייתי מת שיהיה סבא שלי."
 
"פרשת קו 300 היא הפצע של חייו. בעקבות הפרשה הזו אברהם מרגיש - בצדק - שהדרג המדיני הפקיר אותו. לפני שבאתי אליו קראתי כל מה שנכתב על הפרשה, ובעניין המוסרי של הריגת אנשים שנכנעו היה ביננו עימות קולני וטעון. אברהם בטוח שבמלחמה בטרור אין מוסר".

דרור מורה חוזר ומדגיש שאנשי השב"כ אינם אלא שליחים, האנשים שמדינת ישראל שולחת כדי לנהל את הסכסוך הישראלי-פלסטיני בשמה. "לציבור בישראל, ובמיוחד בתל אביב, מאוד קל תמיד לבקר ולומר באיזו ברוטליות השב"כ מתנהל", מציין מורה. "חשוב שעושים את זה, אבל צריך גם לזכור שהם נשלחים בשמנו לעשות את העבודות הכי מסריחות והכי מלוכלכות שיכולות להיות, כדי שאת ואני נוכל לשבת פה ולנהל שיחה בשקט, בלי שיפציצו אותנו ויאכלו אותנו. יעקב פרי סיפר לי שאחד האנשים החשובים בשירות אמר לו פעם שמדינת ישראל שולחת אותם לביוב, לנקות את מה שיש שם, וכשהם יוצאים החוצה, מלוכלכים בכל מה שהביוב מספק - בהקשר של פרשת קו 300 - אין אף אחד שמוכן אפילו לשטוף אותם מכל הזוהמה הזאת" (הארץ, 7/1/2013).
 
הרעיון "לשומרי הסף" נולד בעקבות כתבה שפורסמה ב"מוסף לשבת" של ידיעות אחרונות, מאת סימה קדמון ואלכס פישמן, בה התראיינו אברהם שלום, יעקב פרי, כרמי גילון ועמי אילון, ובין היתר תבעו מהמנהיגים לפעול להסדר מדיני שיכלול הורדת התנחלויות. שלוש שנים אחר כך, כשמורה עשה סרט על אריק שרון בניסיון להבין מה הביא אותו לרעיון ההתנתקות, סיפר לו דב ויסגלס, שהיה מנהל לשכת ראש הממשלה, על ההשפעה הגדולה שהיתה לראיון המשותף על שרון. ראש הממשלה הרגיש שהוא לא יכול להתעלם מניתוח המציאות של אנשים כל כך בכירים מלב המערכת.
 
בפרק הסיכום של הסרט, האמירה החד-משמעית של כל ששת ראשי השב"כ היתה שהכיבוש משחית, שכך לא ניתן להמשיך, ושלסכסוך הישראלי-פלסטיני חייב להימצא פתרון רק בהידברות. המשפט החותם של הסרט הוא של עמי אילון, "ניצחון לא בהכרח מכתיב לנו לכבוש את עזה וחברוןן", הוא אומר שם. "הטרגדיה של הדיון הציבורי-הבטחוני הישראלי היא שאנחנו לא מבינים שיש מצב מתסכל - בכל קרב אנחנו מנצחים אבל במלחמה אנחנו מפסידים".
קטע מתוך הסרט "שומרי הסף" ("Gate Keepers") על האנשים שעושים עבורנו את "העבודה המלוכלכת" כדי שנוכל לחיות חיים שקטים:  

קו 300: "הפוליטיקאים השאירו פצוע בשדה"
בפרק השני של "שומרי הסף", חוזר אברהם שלום לפרשת קו 300, שבגללה נאלץ להתפטר מתפקידו כראש השב"כ, ולאכזבתו מהפוליקאים שהפקירו אותו: "אמרו לי מה לעשות ואיך להגיב, לא תיארתי לעצמי שאחרי שנה של תיאומים הם יגידו 'לא ידענו'"


אברהם שלום, ראש השב"כ בתקופת קו 300: "המנהיגים ידעו בדיוק מה התרחש"  (כתבת חדשות 2)

שומרי הסף - ביקורת סרט, סינמסקופ
אברהם שלום Avraham Shalom
"שומרי הסף" של דרור מורה. אברהם שלום ובטחון

דרור מורה הודה בראיונות קודמים ש"ערפל מלחמה" של ארול מוריס, בו מראיין מוריס את רוברט מקנמרה, היווה השראה ל"שומרי הסף". ההשפעה של "ערפל מלחמה" על "שומרי הסף" אכן מורגשת. ואכן, ארול מוריס – שראה את הסרט בפסטיבל טלורייד – סיפר שהוא אהב אותו. אבל דווקא ההשוואה ל"ערפל מלחמה" מבהירה אצלי משהו לגבי "שומרי הסף": ההישג הכי גדול של הסרט הוא הראיון עם אברהם שלום, מי שהיה ראש השב"כ בימי פרשת קו 300, ומי שנחשב לאיש המפחיד ביותר בשב"כ (ואולי בארץ) בשנות השמונים. מאז התפטרותו מהשירות, שלום לא עבר לפוליטיקה – לכל שאר המשתתפים בסרט יש קופון פוליטי לגזור ממנו – ובמידה רבה שלום עובר מול עינינו טרנספורמציה המזכירה את זו של מקנמרה ב"ערפל מלחמה". אחד הדברים שמלווים אותי מאז הצפיות שלי ב"שומרי הסף" הוא הרצון שלי לסרט נפרד, שעה וחצי, רק עם שלום. הדמות הזאת מרתקת: הדימוי התקשורתי שלה אחד, הדימוי הקולנועי שלה אחר לחלוטין. וגם תוך כדי הסרט, נע שלום מרגעים של תקיפות, לרגעים של שיקול דעת מרתק. האיש הזה, שמייצג עבור צרכני התקשורת כנציגה של "מדינת השב"כ" שצמחה בישראל, שמייצג את הכוחנות הישראלית השושואיסטית, מתגלה בסרט לרגעים כהפך הגמור, הסבא הטוב. בקיצור, הוא מרתק. הוא הטוב מבין דמויות הסרט ואני רוצה עוד ממנו.

עד כאן הערות השוליים שלי אפרופו "שומרי הסף". הנה הביקורת:

את "שומרי הסף" ראיתי לראשונה בפסטיבל ירושלים האחרון ונדהמתי ממנו. הסרט יצא משם בידיים ריקות. אבל בחמישה החודשים שחלפו מאז הפך "שומרי הסף" לאחד הסרטים המדוברים באמריקה, ונדד בהצלחה רבה בין פסטיבל לפסטיבל, נקנה להפצה שם על ידי חברת סוני, וזכה לביקורות מעולות. הסרט כיכב בלא מעט רשימות "הסרטים הטובים של 2012” של מבקרים אמריקאים. ובצדק רב: יש בסרט הזה משהו עוצר נשימה. מרגע שהוא מתחיל, הסרט הזה מאיץ את הדופק ומתחיל בהדרגה לחנוק את הגרון. טבעת החנק מתהדקת. כשמדברים – ועוד ידברו על "שומרי הסף" רבות על מה שנאמר בו, על הסאונד-בייטס והסיפורים הנפיצים שבו – יבחנו אותו מנקודת מבט פוליטית ומוסרית, ואולי יהיו כאלה בישראל – ואני מצפה לכך – שאף יתקפו אותו (זה מאותם סרטים שימנים יזעקו שהוא שמאלני מדי ושמאלנים יזעקו שהוא ימני מדי). אבל אני רוצה להתחיל מכיוון אחר, לכאורה לא מהתוכן, לא מהכותרות והסקופים שהסרט חושף, אלא מהאיך.

דרור מורה, בעברו צלם קולנוע משובח (“האח של דריקס", “בית"ר פרובנס", “ככר החלומות") כינס לראיונות ששה מראשי השב"כ האחרונים ששירתו בתפקיד, לשיחות חושפניות למדי על שנותיהם בשירות (הם תמיד קוראים לשב"כ "השירות"), ועל חשבונות הנפש שלהם בדיעבד על פעולותיהם – הצלחותיהם וכשלונותיהם. גילוי הלב של ראשי השב"כ מפתיע – הם לא מדלגים גם על רגעי המשבר של השב"כ, קו 300 ורצח רבין – והאמון שהם נותנים במורה מעורר השתאות. במהלך הסרט אנחנו נחשפים לשיטות העבודה, גם השנויות במחלוקת, של השב"כ: איסוף מודיעין גלוי וסמוי, גיוס מלשינים וסוכנים כפולים, שיטות חקירה, חיסולים. המקום המוסרי שבו איש שב"כ נמצא בו היה גורם לאזרח הסביר שבץ מוחי (או שבץ מצפוני) מיידי.

אבל לפני הכל, ההישג הגדול באמת של "שומרי הסף" הוא קולנועי. מורה יצר כאן, באמצעים משוכללים, כמותם לא ראיתי מעולם בסרט ישראלי עלילתי, לא כל שכן סרט תיעודי, פשוט סרט מתח משובח. סרט שעובר תקופה תקופה, מציג את האתגרים, המבצעים, ואת הדילמות. האופן שבו מורה עושה את זה פשוט מופתי. ראשי השב"כ מצולמים באופן חד, קליני, הם כמעט נראים בעצמם תחת חקירת שב"כ. וכשהם מספרים סיפורים, מורה חותך אל צילומי ארכיון, אבל אז מוסיף טוויסט מופלא: הוא מייצר – בעזרת חברת אפקטים דיגיטלית צרפתית וחברת פוסט-פרודקשן ישראלית – שחזורים דיגיטליים על בסיס צילומי ארכיון. כבר השוט הראשון, של תיעוד סיכול ממוקד המצולם מהאוויר, נפתח בשוט ממוחשב שמעבה את חומר הגלם והופך אותו משוט ארכיון לשוט קולנוע, כמו סרט ריגול. הסצינה היפה ביותר בסרט, והחכמה ביותר, והנוקבת ביותר, היא זו בה מסופר על אירועי קו 300, כשסוכני השב"כ הרגו שני מחבלים שנתפסו חיים. אירוע, שכמו הרבה אירועי השב"כ, לא היה נודע לעולם אילולא היה שם צלם העיתון "חדשות" אלכס ליבק ותיעד את האירוע (פרסום התמונות האלה, ללא אישור, הביא לכך שהצנזורה סגרה את “חדשות” לכמה ימים, אבל גם הוביל להקמת ועדת חקירה שהובילה להתפטרות ראש השב”כ, אברהם שלום). למרות ששמו של ליבק לא מוזכר בסרט הסצינה הזאת מוצגת כאילו מנקודת מבטו, ואנו הצופים מדלגים איתו מזווית צילום אחת לשניה, ולמעשה בין צילום אחד שלו לצילום אחר. זה אחד הרגעים הנפלאים של שימוש באפקטים ממוחשבים בשילוב עם קטעי ארכיון אמיתיים ליצירת קונפליקט דרמתי עצום: אנשי הצללים שתפקידם להסתיר מול העיתונות שתפקידה לחשוף. ואגב כך השאלה: מה מותר ומה אסור לראש השב"כ לעשות.

סיפור קו 300 הוא אחד השיאים של "שומרי הסף" ואברהם שלום, המרואיין הכי מעניין בשישייה, הוא דמות מרתקת מאין כמוה, והוא למעשה אחד הצירים הבולטים בסרט. הוא מתואר על ידי עמיתיו כאיש קשוח מאוד, אבל על המסך מולנו אנו רואים קשיש חביב ונינוח, עם קול רך ומבט מחויך, פרופ' הרסגור של הביטחון הישראלי, ובעל נקודת השקפה מאוד מורכבת על תפקידו ועל מה שקורה במדינה. זהו איש של סתירות קיצוניות, מצד אחד בעל מחויבות פנאטית לשב"כ ולתפקידיו, שאינם תמיד הומאניים, ומצד שני בעל דעות נוקבות מאוד על הפוליטיקאים בארץ, ועל התפקידים שהטילו על השב"כ לבצע. נוכחותו של שלום ב"שומרי הסף" הוא אחד ההישגים כבירים של הסרט הזה, והמקום שבו הסרט מקבל עומק מרשים מאוד והולך בכל רגע לכיוונים לא צפויים.

במשך 97 דקות הדוקות עד כדי ואקום צועד "שומרי הסף" מ-1967 ועד ימינו ומספר סיפור דחוס ומחניק של חבית אבק שריפה עם פתיל בוער, בשעה שעוד ועוד אבק שריפה נערם לתוכה. הבניה הדרמתית והתסריטאית של הסרט מופתית. דבר מוביל לדבר. הניצחון של צה"ל בששת הימים, הוביל לכניסת השב"כ לשטחים. בשנות השבעים, עליית ההתנחלויות, הטבח בבית הדסה, המחתרת היהודית, כניסת צה"ל ללבנון והפיכת השב"כ (ולא המוסד) לאחראי המודיעין בלבנון, קו 300, האינתיפאדה הראשונה, הסכם אוסלו, עליית החמאס, גל הטרור של שנות התשעים והאוטובוסים המתפוצצים, פרשת לחץ פיזי מתון והטלטולים, רצח רבין, האינתיפאדה השנייה, חיסול יחיא עייש, ההתנתקות מעזה. והעתיד. כרמי גילון, ראש השב"כ בימי רצח רבין, נותן כותרת אחת: “אני מאמין שיהיה עוד רצח פוליטי בישראל, סביב פינוי יהודה ושומרון". אברהם שלום נותן כותרת שניה: “ראשי ממשלת ישראל מעולם לא התייחסו באמת לפלסטינאים". מורה, ושותפיו לתחקיר, הכתיבה והעריכה, מראים איך הכל כדור שלג מתגלגל אחד, איך אירוע מוליך לאירוע. שריפה קטנה שכובתה פורצת כשריפה גדולה במקום אחר. והמסקנות איתם יוצאים האנשים הקשוחים האלה מהשירות: הנוכחות של צה"ל ביהודה ושומרון היא קטסטרופלית. הם לא מדברים על למי זה שייך, מי צודק, של מי הארץ – זה לא דיון פוליטי, אלא פרגמטי: העסק יתפוצץ. ו"שומרי הסף" הוא תקתוק השעון בפול ווליום.

לכתבה באתר cinemascope. פורסם ב"פנאי פלוס" 2/1/2013

שירות לאומי - ביקורת על הסרט "שומרי הסף" (לחץ להגדלה)
שרות לאומי, ביקורת על הסרט שומרי הסף "The Gatekeepers"
 פורסם ב"פנאי פלוס", 2/1/2013

שומרי הסף, המתריעים בשער ("שומרי הסף" - ביקורת)
תנו לי גישה פתוחה לשישה ראשי שב"כ, מצלמה וכמה שעות פנויות, ואני מביא לכם הישג עיתונאי מרשים. זה בדיוק מה ש"שומרי הסף" משיג: את אברהם שלום אומר שצה"ל מתנהג בשטחים מתנהג כמו הצבא הגרמני במלחמת העולם השניה כלפי עמי אירופה הכבושים (לא היהודים); את כרמי גילון אומר שהוא צופה רצח פוליטי נוסף סביב סוגיית פינוי יהודה ושומרון; את יובל דיסקין אומר שישעיהו לייבוביץ' צדק בכל מילה. הראיונות האלה הופכים את "שומרי הסף" למסמך הקולנועי המטלטל שהוא.

"שומרי הסף" מצליח לגבש את החומרים המוכרים לכדי אמירה כוללת שערכה מרתק ומזעזע. והאמירה הזאת מציבה את ישראל על דוכן הנאשמים של ההיסטוריה כמי שלא רק נוגשת בעם זר, אלא בראש ובראשונה יורה לעצמה ברגל באופן שיטתי וחסר אבחנה. "אין אסטרטגיה, הכל טקטיקה", אומר אברהם שלום במה שיכול וצריך להיות המוטו העצוב של התנהלות מדינת ישראל מאז 1967 ועד היום, וביתר שאת בשנים האחרונות.

קל לסמן את "שומרי הסף" כסרט שמאלני. אבל גיבוריו מקשים לתפוס אותו ככזה. נכון שחלקם הפכו לאחר שחרורם לאנשי שמאל מובהקים: כרמי גילון, עמי איילון, יעקב פרי (שיעדיף לקרוא לזה "מרכז"). אבי דיכטר הוא החריג, אם כי גם הוא החל את דרכו ב"קדימה" הממורכזת. דבריו של דיסקין בסרט ובראיון שנתן למורה ב"ידיעות אחרונות" ממצבים גם אותו בצדה השמאלי-מרכזי של המפה. גם דרור מורה, אגב, לא ייחשד אמנם בדעותיו הימניות, אבל הוא העיד השבוע בראיון רדיופוני כי הוא מעריץ את אריק שרון (בו עסק בסרטו הקודם).

אבל השאלה שצריכה להישאל היא מדוע מוצאים את עצמם ראשי השב"כ באגף הפוליטי הזה דווקא? כיצד יתכן שאנשים שאינם על הפרופיל הממוצע של מצביע מרצ – ביטחוניסטים בכל רמ"ח איבריהם שראו קורבנות אדם באוטובוסים מפוצצים ושחיסלו מחבלים בלשונם אם לא בזרועותיהם ממש – מתמקמים אידיאולוגית רחוק כל כך מנפתלי בנט ומבנימין נתניהו? למה, כפי שאומר יעקב פרי, "אתה יוצא מהשירות קצת שמאלן"?

זאת נקודה מדהימה ומעוררת מחשבה. קל להאשים בשמאלנות אנשים כמו גילון (ולהתעלם למשל שזה שהוא אוהב פעולות "אלגנטיות" כמו חיסול המהנדס) וכמו דיסקין (אבי תורת הסיכול הממוקד ו"נץ בטחוני" כהגדרתו-הוא). אבל זו השישייה כולה שמיישרת קו. שמאלה.

אברהם שלום, קילר עם סכין בין השיניים (לא היתה יראה מאברום, מספר אחד המרואיינים בסרט – היה פחד), מסביר שצריך לדבר עם כל אחד. פתח, חמאס. גם אחמדינג'אד. זה מה שעושה איש מודיעין אמיתי, הוא מסביר. האיש שאומר שהבעיה היחידה בפרש קו 300 היתה נוכחות הצלמים (אחד מרגעי השיא של הסרט) ושאומר "תשכח את המוסר" כשמדובר בלחימה בטרור, מודה כמה דקות אחר כך שאי אפשר להוריד פצצה של טון על בניין עם משפחות. כי זה לא צודק, כי זה לא חכם, כי זה לא נכון.

דיכטר, הסמן הימני של הסרט והיחיד שמעז לטעון ש"לחבית של הטרור יש תחתית", אומר באותה נשימה שגם יש עם מי לדבר. שאפשר ליצור יחסי אמון עם הצד השני. אם תקשיבו ממש בשקט, תשמעו את ראשי השב"כ אומרים שבעצם יש פרטנר. במישור המשתמע הם אומרים שמדינת ישראל סובלת מפחד משתק, מדיס-אוריינטציה קשה ומאימפוטנציה. זה לא שמאלנות, זה אפילו לא הומניזם. זה פרגמטיזם מפוכח.

צריך להקשיב לראשי השב"כ. כשליברמן מספר שרק הוא מבין ערבית, מתייצבים מולו שישה אנשים שבאמת מבינים ערבית, על בוריה, כפשוטו וכמדרשו. כשביבי מספר שהוא מנהיג חזק, מתייצבים מולו שישה אנשים שבאמת היו מנהיגים חזקים, מספיק חזקים כדי ללכלך את ידיהם ולצלק את נפשם על מנת להגן על המדינה. כשנפתלי בנט מספר שאכפת לו רק מישראל, מתייצבים מולו שישה אנשים שאכפת להם גם מהצלם המוסרי של אותה ישראל. אנשים שראו את ישראל מהפינות הכי חשוכות שלה, והיום חרדים לגורלה. כשהם מילאו את תפקידם הציבורי, הם היו שומרי הסף, אלה שחיסלו מחבלים ערבים ועצרו מחבלים יהודים. היום את ממלאים את תפקידם כנביאי זעם וכמתריעים בשער. קולם צריך להישמע, חד וצורם כמו צפירת אזעקה.

מקור: הפוסט "שומרי הסף, המתריעים בשער" בבלוג "עין עצלה"
The Gatekeepers



Six Israeli security chiefs stun world - Israel's 'Gatekeepers'
 
ביקורת בוואלה! תרבות - "שומרי הסף": דוקומנטרי חשוב ומטלטל 
ביקורת ב"הארץ" גלריה - בדרך לקלפי פוגשים את שומרי הסף
יש כאן משבר מנהיגותי - ראיון של דרור מורה עם יובל דיסקין, ראש השב"כ לשעבר. 
יש כאן משבר מנהיגותי - ראיון של דרור מורה עם יובל דיסקין, ראש השב"כ לשעבר - הראיון המלא

Related articles:

הסדרה "שומרי הסף" בטלויזיה - חמישה פרקים

פרומואים לסדרה בערוץ הראשון:

הסדרה "שומרי הסף" בערוץ הראשון (5 פרקים)
בפרק השני של "שומרי הסף", חוזר אברהם שלום לפרשת קו 300, שבגללה נאלץ להתפטר מתפקידו כראש השב"כ, ולאכזבתו מהפוליקאים שהפקירו אותו: "אמרו לי מה לעשות ואיך להגיב, לא תיארתי לעצמי שאחרי שנה של תיאומים הם יגידו 'לא ידענו'".
לכתבה באתר ynet וקטע וידאו מדברי אברהם שלום על בגידת הפוליטיקאים
"שומרי הסף": לדבר את הקונצנזוס. מאת אריאנה מלמד, ynet
Comments