משאבי הטבע הם רכוש הציבור

משאבי הטבע והסביבה שייכים לכלל האזרחים; יש לנהל את משאבי הטבע והסביבה,לרבות מים, אנרגיה וחומרים מתכלים, בצורה מושכלת, לטובת הציבור, בהתאם לעקרונות פיתוח בר-קיימא ובהתחשב בצרכי הדורות הבאים. מחצבים כגון גז, פוספטים ואשלג הינם משאבים אסטרטגיים ומתכלים, ויש לנהלם בהתאם. על ישראל לאמץ מדיניות ארוכת טווח ובת-קיימא למשק האנרגיה ולניהול והגנה על הים.

• הכנת תוכנית אב למשק האנרגיה והחלפת החקיקה המיושנת העוסקת בחיפוש, כריה והפקה של משאבי טבע בחקיקה חדשה הלוקחת בחשבון שיקולים סביבתיים.
• שיפור היערכות המדינה למניעת אסונות גז ונפט בים וביבשה באמצעות הצטיידות והכשרת כוח אדם מתאימים והחלת עקרון "המזהם משלם" על חברות הקידוח וההפקה.
• ביטול התכניות להפיק נפט מפצלי שמן בתחומי ישראל.
• הגבלת הייצוא של משאבי טבע שהופקו בישראל.
• הפנמת העלויות המלאות של פגיעה בסביבה בזמן הפקת משאבי טבע בתמלוגים ובמיסוי, לרבות בכל הנוגע למשאבים המופקים מים המלח, מים מבוקבקים ועוד.
• תמרוץ חסכון באנרגיה, לרבות תמחור דיפרנציאלי של חשמל.
• ביצוע החלטת הממשלה לייצור לפחות 10% מהחשמל מאנרגיות מתחדשות עד לשנת 2020
• הבטחת זכות הטבע למים.
• הכנת תוכניות לאומיות לשיקום נחלים ולשמירה ולשיקום מאגרי מי התהום.
• הקצאת משאבים למניעת זיהום הנחלים והים, לרבות יישום הרפורמה בענף המדגה, והקמת קרן למימון תיקון תקלות שפכים ברשויות חלשות.
• שיתוף הציבור בקבלת החלטות במשק המים באמצעות הקמת "מועצה ציבורית למים ולביוב", בראשות נציג/ת ציבור.

למדינה אחריות לתכנון וניהול מושכל ובר קיימא של משאב הקרקע

על קרקעות המדינה להישאר בבעלות ובניהול מוסדות המדינה, ויש לנהלם באופן שייתן מענה הן לצרכי הדיור והפיתוח והן לצורך בשמירה על השטחים הפתוחים ותפקוד המערכות האקולוגיות למען רווחת הציבור והדורות הבאים, באמצעות תכנון ארוך טווח ואמצעים חקיקתיים ורגולטוריים. התכנון נועד לשרת את צרכי הציבור, ולכן חיוני לשתף אותו בכל שלבי התהליך.

• ביטול הצעת חוק התכנון והבנייה תש"ע-2010 ("הרפורמה בתכנון"), וחיזוק מערכת התכנון, באמצעות הקצאת כוח אדם מקצועי לועדות הקיימות וייעול הליכי הרישוי, שיתוף נציגי ציבור גם בועדות המקומיות לתכנון ובניה, והגברת השקיפות ופיקוח ציבורי על עבודות תשתית מקומיות וארציות.
• חיזוק ערים ויישובים קיימים במקום להקים יישובים חדשים.
• שיתוף מלא של הציבור בכל שלבי התכנון ופתיחה של מידע תכנוני וסביבתי לעיון הציבור.
• ביטול חוק הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים (הוראת שעה), התשע"א (הוד"לים).
• תכנון וניהול השטחים הימיים של ישראל: הכנת תוכנית ארצית אינטגרטיבית לשטחים הימיים של ישראל; הקמת ישות (רשות, מועצה, מחוז) לניהול הים.
• הגנה על חופי המדינה כמשאב ציבורי הפתוח לשימוש הציבור ולדורות הבאים.
• הגנה על שטחים ציבוריים פתוחים והמערכות האקולוגיות; הכנה ותקצוב של תוכנית לאומית למגוון ביולוגי.
• הרחבת השימוש בכלים לבחינת השפעותיהן של החלטות וחוקים על הסביבה.

לכל אדם יש זכות לסביבה נאותה ובריאות

הזכות לסביבה נאותה ובריאות היא זכות יסוד. על המדינה לפעול לצמצום ההשפעות המזיקות על הבריאות והסביבה ואי השוויון בבריאות, ולהטמיע תפישה זו בתהליכי קבלת ההחלטות. יש להגביר את האכיפה על גורמים מזהמים, לרבות רשויות המדינה. על ישראל לפעול לשיפור הביטחון התזונתי ולפיתוח חקלאות בת-קיימא. יש לאמץ ולקדם תפיסות רחבות של איכות חיים ורווחה אנושית שלא ימדדו רק במונחים של הגברת הצריכה, ולפתח אמצעי מדידה חלופיים, המתייחסים גם למדדים חברתיים, סביבתיים ובריאותיים.

• להטמיע שיקולים סביבתיים ובריאותיים בתהליכי קבלת ההחלטות.
• אכיפה ויישום של חוק המידע הסביבתי, והרחבתו לתחומי בריאות הציבור.
• שיתוף הציבור בתהליכי קבלת ההחלטות הנוגעים לתחומים אלה.
• הקמה של גוף בלתי-תלוי שיתמקד בבחינת שיקולי קיימוּת ארוכי טווח, כדוגמת נציבות ציבורית לדורות הבאים.
• הגברת האכיפה נגד גורמים מזהמים והרחקת מפעלים וחומרים מסוכנים מריכוזי אוכלוסיה.
• יישום מלא של חוק אוויר נקי כולל תכנית הדיגומים הארצית.
• ביצוע החלטות הממשלה בנושא הפחתת הפליטות של גזי החממה מתחומי ישראל עד לשנת 2020, קביעת יעדים חדשים לטווח ארוך, תוך פיתוח מדיניות להתמודדות עם שינויי האקלים והטמעתה בכל משרדי הממשלה, הבטחת התקציב הדרוש למימוש החלטת הממשלה.
• הבטחת הנגישות של כל המגזרים באוכלוסיה למזון בריא ומזין במחיר סביר.
• תעדוף מזון בריא במכרזים ציבוריים, לרבות בבתי ספר, בתי חולים ומוסדות ציבור.
• עידוד חקלאות בת קיימא דלת-אנרגיה וחסכונית במים.
• הפנמת עלויות החיצוניות של פרויקטים (כגון נזק לבריאות, אובדן ערכי טבע) כשיקול בתהליכי קבלת החלטות תכנוניים וכלכליים.

פיתוח והתחדשות עירונית ותחבורה בת-קיימא ונגישה

על המדינה לאפשר לכל התושבים נגישות מרבית לשירותים, תעסוקה ופנאי. יש לקדם עירוניות איכותית ומתקדמת ולעודד רשויות מקומיות העושות שימוש יעיל ומושכל במשאבים, ומבטיחות נגישות מרבית למגוון שירותים, תוך הבטחת איכות חיים גבוהה. במקביל, יש לספק שירותי תחבורה ציבורית נוחים, יעילים ושימושיים לתושבי הערים והפריפריה.

• השקעה בפיתוח עירוני מתקדם, המבוסס על עירוב שימושים, נגישות, חיזוק הקהילתיות ובניית חוסן בפני שינויי האקלים, כאמצעי לקיימות ואיכות חיים, תוך שימור ערכי מורשת אורבניים והמרקם ההיסטורי של הערים.
• עידוד, הסדרה חוקית ותמרוץ בניה ירוקה חדשה ושיפוץ ירוק של מבנים קיימים למען שיפור צריכת המשאבים שלהם.
• הבטחת תחבורה ציבורית נוחה, טובה, מהירה, זולה ותדירה לכל חלקי האוכלוסייה, בערים ובפריפריה.
• השקעה בעידוד תחבורה בת-קיימא: רכיבת אופניים והליכה ברגל.
• הצבת יעדים להעברת נוסעים מהרכב הפרטי לתחבורה ציבורית ותקצוב מתאים.
• שיתוף הציבור, ובפרט צרכני התחבורה הציבורית, בתהליכי קבלת החלטות בתחום מערכות התחבורה העירוניות והבינעירוניות, והגברת השקיפות בתהליכים אלה.

חיים וסביבה | החברה להגנת הטבע | אדם טבע ודין | מרכז השל לקיימות | המועצה לישראל יפה | גרינפיס | העמותה לכלכלה בת-קיימא | צלול | רמות למען הסביבה | ידידי כדור הארץ | הקואליציה לבריאות הציבור | רשת ערים בריאות | המועצה הישראלית לבנייה ירוקה | פתח תקווה זה אני | יוזמת האנרגיה הטובה | 51 דקות | ישראל בשביל אופניים | רשת ערים בריאות | תחבורה היום ומחר | אקו-אושן | מגמה ירוקה | הקליניקה לפרקטיקה ומדיניות סביבתית בר אילן | העמותה לצדק סביבתי בישראל | עמותת הסביבה - משגב דרישות סביבתיות.