ועידת קופנהגן: ארה"ב וסין חושדות האחת בכוונות של השניה; סעודיה רוצה פיצוי על ירידה בשימוש בנפט

נשלח 6 בדצמ׳ 2009, 22:03 על ידי Sustainability Org
מאת טום זלר ג'וניור, ניו יורק טיימס. מועד פרסום: 6/12/2009
 
המחלוקת בין מדינות השונות קשה כל כך שמנהיגיהן הסכימו לדחות את ההסכמה על הנושאים הקשים לשנה הבאה ■ המדינות העניות רוצות שהעשירות יתחייבו לקיצוץ נרחב יותר של פליטות גזי חממה ■ חלק חושבים שהעניין ייפתר על ידי התזת מי ים לאטמוספירה שתגביר את פיזור החום של העננים.
 

הרוב הגדול מסכים כי פעילות אנוש - שריפת דלק מבוסס פחמן, ביעור יערות ונהיגה במכוניות - תורמת להתחממות כוכב הלכת שלנו, והופכת אותו לפחות ראוי למחייה. אם כך, למה כל כך קשה להסכים להגביל את הפעילויות הללו?

התשובה נמצאת בנקודות המחלוקת על ההתחממות האקלימית. נקודות אלו יעלו לדיון בקופנהאגן בוועידה של האו"ם שבה ישתתפו 192 אומות. מארגני הוועידה מקווים להגיע לאמנה בינלאומית להפחתת פליטות של גזי חממה ולסיוע למדינות שנמצאות תחת סכנה של עליית מפלס הים וההתחממות. המחלוקת בין מדינות שונות קשה כל כך שמנהיגיהן הסכימו בחודש שעבר לדחות את ההסכמה על הנושאים הקשים ביותר עד השנה הבאה. בקופנהגן, הם מקווים, יגיעו להסכם ביניים ויפעלו להגעה לאמנה מחייבת ב-2010.

לנושא השינוי האקלימי יש בעיקר השפעות כלכליות משמעותיות, ואלו הן נקודות המחלוקת העיקריות:

1. מי ישלם? המדינות העשירות או העניות?

מדינות כמו בוליביה, צ'אד ומאוריטניה טוענות כי הן הנפגעות העיקריות מהשינוי האקלימי, אולם אין להן משאבים להסתגל לשינויים בעונות גידול היבולים או השינוי במשקעים - ובמקרה הגרוע גם העתקת אוכלוסיות.

המדינות העניות רוצות שהמדינות העשיריות יתחייבו לקיצוץ נרחב יותר של פליטות גזי חממה משעשו עד כה, ויספקו לעניות את הכסף והטכנולוגיה הנדרשים להתכונן לגרוע מכל ולפתח תשתית אנרגיה נקייה משלהן.

המדינות העשירות, מצידן, עסוקות בחישובים של העלויות של כל זה - ההערכות מגיעות לכדי טריליוני דולרים, וכיצד לחלק ביניהן את החשבון.

2. הכלכלות שעוברות תיעוש לא רוצות מגבלות הכלכלות הפוסט-תעשייתיות כמו ארה"ב ואירופה, שהתעשרו משימוש נרחב בדלק מזהם, מתנצחות עם הכלכלות שעוברות תהליך תיעוש מהיר, כמו סין, ברזיל והודו, אשר מתנגדות ללחץ להפחית את השימוש בדלק מבוסס פחמן, הנחוץ לצמיחתן.

המחלוקת בין סין לארה"ב מדגימה את הבעיה. שתיהן יריבות סחר ואינן מוכנות להתחייב להפחתת הפליטות עד שיידעו כל אחת מה יריבתה זוממת. השתיים אחראיות ביחד ל-40% מפליטות גזי החממה בעולם.

בשבועות האחרונים החלה ההתמקחות בין ארה"ב, ברזיל, סין והודו לגבי קביעת יעדי פליטה. אולם לכל מדינה יש נקודת התחלה שונה בתכלית כנגדה הן מודדות את ההפחתה, ולכן קשה לקבוע מה יהיה הוגן.

3. מדינות החוף והאיים חוששות לשקוע

באמצע אוקטובר התקיימה ישיבת קבינט של ממשלת האיים המלדיביים מתחת לפני הים, בציוד צלילה. התרגיל היחצ"ני נועד ליצור תהודה לבעיה שבפניה עומדת מדינת האיים הקטנה ומדינות אחרות כמוה - אם מפלס הים יעלה בגלל ההתחממות הגלובלית בעשורים הקרובים, הן ישקעו חלקית או במלואן מתחת למים. מדינות אלה קוראות להסכם בינלאומי שיפעל למנוע עלייה של יותר מ-1.5 מעלות צלזיוס בטמפרטורה הגלובלית. הן רוצות שהיקף הפליטות העולמי יוקטן ב-85% עד אמצע המאה.

גוש זה כולל מדינות עשירות יחסית כמו סינגפור, ומדינות עניות ביותר כמו האיטי. עוצמתו הפוליטית קטנה יחסית.

4. מאבקים פנימיים באירופה

האיחוד האירופי הוא החלוץ של פיתוח אנרגיה מתחדשת והפחתת פליטות באמצעות תוכנית מסחר בהיתרי פליטות. למרות זאת, יש בו מאבקים פנימיים רבים על מכסות הפליטה של המדינות השונות, על הסיוע למדינות המתפתחות והעמידה בדרישות של אמנת קיוטו מ-1997.

אירופה בכללה נמצאת בדרך לעמוד ביעדי הפחתת 8% מהפליטות מאז 1990 ועד 2012, אולם לא כל מדינה תרמה את חלקה למאמץ. איטליה, ספרד, וגם המארחת של הכנס, דנמרק, לא עמדו ביעדי קיוטו.

בינתיים נאבקות נגד הנציבות האירופית גם פולין ואסטוניה, שמייצרות חשמל בעיקר מפחם, על כמות הפליטות שהן צריכות להפחית.

5. כלכלות הנפט דורשות פיצוי; השתדלנים והבנקים ירוויחו

המדינות שמפיקות נפט חוששות מהשפעותיה של עסקה להגבלת ההתחממות הגלובלית, והן טוענות כי כל הסכם שמפחית את התלות בדלק מבוסס פחמן צריך לכלול פיצוי עבורן בשל אובדן הכנסות.

סעודיה מקדמת במרץ את הטיעון הזה. ארגוני איכות הסביבה ואחרים טוענים שמדובר בתרגיל יחסי ציבור, אולם מדינות הנפט הן בעלות יכולת לפגוע במגעים אם ההסכמים יאיימו על קיומן הכלכלי.

בה בעת צופים אלה העוסקים בפיתוח טכנולוגיות מבוססות אנרגיית רוח, שמש ומקורות מתחדשים אחרים, לרווח גדול במקרה שמזהמות ענקיות כמו ארה"ב יסכימו לאמנה מחייבת. כך גם סבורים הבנקים הגלובליים, שירוויחו המון מהרחבת שוק הסחר בהיתרי פליטות פחמן.

השתדלנים מכל הצדדים יפנקו קשות את שליחי שני הצדדים בשבועיים הקרובים.

6. מסים על פחמן לעומת סחר בפחמן

מומחים רבים טוענים כי הדרך היחידה להתמודד עם השינוי האקלימי היא לקבוע מחיר לפליטות פחמן. יש הטוענים כי הדרך הטובה ביותר היא באמצעות מערכת שקובעת מגבלות על פליטות ומתן היתרים לבצע פליטות עד מגבלות אלו. חברות שפולטות פחות מהמותר, להן יכולות למכור את ההיתרים הללו בשוק פחמן מרכזי. חברות שעוברות את המכסה שמותרת להן, יקנו את ההיתרים מהן וימשיכו לזהם. המספר הכולל של היתרים שווה למכסת הפליטה הכוללת.

אירופה מפעילה תוכנית מסחר בהיתרי פליטה מאז 2005. יש מבקרים הטוענים כי מערכות אלה מסובכות שלא לצורך, וחשופות למניפולציות. פתרון פשוט יותר, הם אומרים, הוא פשוט להטיל מס על פחמן.

אולם כרגע תוכנית הסחר בהיתרי פליטות היא המסד למגעים בקופנהגן,והרעיון להטיל מס על פליטות נדחק לשוליים בחקיקה בקונגרס האמריקאי.

7. מתי צריך להתחיל להתפלל הרעיון שבני האדם דוחפים את הכספית במעלה המדחום של כדור הארץ התקבל על דעתם של חוקרי אקלים, אולם יש מחלוקת בדבר קצב ההתקדמות, היקפה הכולל ומקום פגיעתה. באיזה סף, למשל, ניאלץ להרים ידיים ולאבד תקווה.

ב-2008 קבע ג'יימס הנסן, מדען נאס"א וגורו ההתחממות הגלובלית, כי הגבול העליון הבטיחותי של ריכוז פחמן באטמוספירה הוא 350 למיליון. הרמות הנוכחיות מתקרבות ל-390. אחרים טוענים כי אין סיבה לבהלה - וגם אין סיבה לאמנה גלובלית. הם מאמינים כי כושר ההמצאה האנושי יציל אותנו וכי פרויקטי הנדסה בקנה מידה פלנטרי כמו התזת מי ים לאטמוספירה כדי להגביר את פיזור החום של עננים (כן, באמת יש רעיון כזה), יפתרו את הבעיה בסופו של דבר.


 

מיכה לינדנשטראוס: ישראל לא נערכה לטיפול במשבר האקלים
לכתבה בדהמרקר
Comments