תקנות לשינוי בחוק חופש המידע בנוגע לנתונים סביבתיים נכנסו לתוקפם, ובספטמבר השנה החל יישומם בשטח בצורה מדורגת – מסקנות ולקחים ראשוניים

23/12/2010 מרלן-אביבה גרינפטר - אפוק טיימס

חוק חופש המידע שנחקק בשנת 1998 אומר: "לכל אזרח או תושב ישראלי הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית בהתאם להוראות חוק זה". התייחסות נוספת ומיוחדת לנושא המידע הסביבתי התווספה לחוק בשלב מאוחר יותר עם הגברת המודעות בקרב הציבור למפגעים סביבתיים. החוק תוקן בשנת 2005, אך רק השנה הסתיימה מלאכת כתיבת התקנות לחוק המאפשרות להטיל את חובת יישומו.

בחודש ספטמבר השנה אושרו התקנות לשינוי החוק אשר הוכנו על ידי המשרד להגנת הסביבה. היישום מתחיל בצורה מדורגת. בשלב הראשון מדובר ביישום ברשויות הציבוריות הממשלתיות וברשויות המוניציפליות האיתנות. בשנת 2012 יחול החוק על כלל העיריות, הרשויות המקומיות והמחוזיות הנחשבות ל"איתנות פחות".

בכנס שדן ב"יישום תקנות המידע הסביבתי ברשויות המקומיות" השתתפו נציגים ממשרדי הממשלה הנוגעים בדבר, מרשויות מוניציפליות ומארגוני סביבה וחברה רבים ". הכנס התקיים בסוף שבוע שעבר ביוזמת עמותת "אזרחים למען הסביבה בגליל" בחסות המשרד להגנת הסביבה ובשיתוף עם השלטון המקומי, "אדם, טבע ודין", הקואליציה לבריאות הציבור ו"מרכז השל".

חבר הכנסת ד"ר דב חנין ברך על תחילת יישום החוק ואמר שהוא לא רואה במתכונת הנוכחית של החוק סוף פסוק. ליאורה אמיתי, מנכ"לית שותפה בעמותת "אזרחים למען הסביבה בגליל", הסבירה מעט על "חבלי הלידה" של התקנות שכתיבתם נמשכה חמש שנים. בשנת 2007 הוגש בג"ץ על כך שבמשרד להגנת הסביבה לא נערכו, לדעת העותרים, לקבוע תקנות לשינוי בחוק . במידה ומאושר החוק ללא אישור התקנות, קשה לדרוש את יישומו המידי, מסבירה אמיתי.

מהפך בגישת המחוקק בנוגע לזכות הציבור לדעת

על פי השינוי החדש בחוק (א6) שהתקבל כאמור כבר בשנת 2005: "רשות ציבורית תעמיד לעיון הציבור מידע על איכות הסביבה שיש ברשותה". האזרח או כל גוף המעוניין במידע אינו חייב לגשת לרשות ובהליך מייגע ולעתים גם בעל משמעות כספית, להגיש בקשה למידע שלא ברור מתי ובאיזה פירוט יתקבל. לפני תיקון החוק יכלה הרשות הציבורית לסרב לספק את המידע ואם האזרח או גוף אחר לא התייאש עד אז, הוא היה נזקק להליך של ערעור שאף אחד אינו יודע להעריך את מועד סיומו.

המהפך הגדול שקבע המחוקק הוא בכך שעל הרשות חלה החובה להעמיד לרשות הציבור את כל המידע הנמצא ברשותה בנושאי סביבה. למען הסר ספק, המחוקק מפרש מהו "מידע על איכות הסביבה": "מידע על חומרים שנפלטו, שנשפכו, שסולקו או שהושלכו לסביבה ותוצאות של מדידות רעש, ריח וקרינה, שלא ברשות היחיד". אם קביעה זו ניתנת לפרשנות הרי שהתקנות אמורות לצמצם את הפירושים השונים לחוק. ואכן כך, התקנות מפרטות למה התכוון המחוקק.

חוק חופש המידע אינו מחייב את הרשות לבצע מדידות נוספות על אלה שכבר בוצעו בתוקף חוקים אחרים, לעתים כאלה שנחקקו בשנות השישים, אלא רק למסור לציבור באמצעים הנגישים לו את כל המידע העומד לרשותה לרבות מדידות שביצעה או קיבלה מגוף אחר. בתקנות מפורט לגבי סוגי מידע שונים מהם החוקים המחייבים מדידות.

התקנות אף מסבירות מהו הכלי שבאמצעותו ייחשף המידע ומי ברשות אחראי לארגונו.

סייגים בחוק – האם הם מוצדקים?

גם לאחר השינוי של החוק חל סעיף (9) הקובע שאין לפרסם: "מידע אשר בגילויו יש חשש לפגיעה בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה, בביטחון הציבור או בשלומו של האדם". בכנס טענו ארגוני סביבה שהשימוש בסעיף זה בעיקר על ידי רשויות האמונות על הביטחון מופרז ולא תמיד מוצדק. עדיין קיימת האפשרות של מבקש המידע לפנות לרשות לקבלת נתונים שאין (לפי סעיף 9 או מסיבה אחרת) על הרשות חובת דיווח. בכנס רבים הצביעו על הקושי להשיג מידע מסוג זה.

העיתונאי אביב לביא שיתף את באי הכנס על בקשה למידע שהגיש למנהל האזרחי בדבר החברות המעבירות פסולת לשטחי הרשות הפלסטינית ללא היתר, לכאורה עבירה על החוק. אחרי ששילם אגרה כחוק החל לביא במעקב אחר המענה לפנייתו. המנהל האזרחי הודיע אחרי מספר חודשים שבקשתו נשלחה לחברות שהעבירו את הפסולת לשטחים האסורים ושהוא, המנהל ממתין לאישור מאותן החברות להעביר את המידע.

אמיתי התייחסה בכנס לפנייה שהוגשה אחרי שנת 2007 למועצה התעשייתית תפ"ן בצפון, מטרת הפנייה הייתה קבלת מידע אך מאחר ועדיין לא נקבעו תקנות לחוק, הפנייה נשארה ללא מענה. לדברי אמיתי, רשות תפ"ן דרשה 25,000 שקל עבור מסירת המידע. אמיתי דיווחה לגלי צה"ל על כך, כתב תחנת הרדיו הזמין את ראש המועצה ירון קמחי לשידור בבקשה להסבר ואז הועבר המידע לארגון ללא תשלום.

על מי חלה חובת הפרסום

המחוקק קבע שכל רשות ציבורית חייבת לפרסם את נתוני הסביבה שברשותה בין אם המדידות נעשו על ידה או הגיעו אליה מגופים אחרים בתוקף תפקידה. אמצעי הפרסום שנקבע בתקנה הוא אתר אינטרנט של הרשות. היה ספק האם כל הרשויות יוכלו להיערך בזמן קצר למעט הרשויות הממשלתיות. מסתבר שבמגזר הערבי מעטות הרשויות שמנהלות אתר אינטרנט ואין לחלק גדול מהן עובד הממונה על המידע.

לקראת יישומו של החוק היה ברור שלא כל הרשויות יוכלו להיערך באותו קצב ובחרו ליישם את החוק בהדרגה. .

במשרד הפנים נמצאה רשימה לפיה הרשויות המוניציפליות מדורגות בסקלה בין "איתנות" ל"לא איתנות" והוחלט לאמץ רשימה זו. רשויות איתנות יחויבו ביישום מידי ואילו לרשויות ה"לא איתנות" ניתנה שהות להיערך עד לשנת 2012. מה גדולה הייתה פליאתם של העוסקים בהכנת התקנות לגלות שעל פי משרד הפנים הערים ירושלים ותל אביב אינן נחשבות לרשויות איתנות. עו"ד שחל מספרת שהמחוקק לא עבר על כך לסדר היום ובנוגע לחובת הדיווח הוגדרו שתי הרשויות איתנות.

מה מידת היישום?

לדברי אמיתי כולם מבינים כמה חשוב לפרסם מידע והנושא כבר לא שנוי במחלוקת. עצם פרסום המידע של הדו"ח של עמותת "אזרחים למען הסביבה בגליל" בשם "שקט תעשייתי", והחובה לפרסם נתוני סביבה הביאו את המפעלים להבנה שהם צריכים להתייחס יותר ברצינות לפליטות המזהמים הנגרמים מתהליכי הייצור שלהם.

עו"ד שחל מדברת על שינוי בחשיבה - הרשות המספקת את המידע אינה יכולה יותר לשאול את המבקש לדעת: "מדוע אתה זקוק למידע". שחל גם דיווחה על היערכות לקראת יישום התקנות במשרד להגנת הסביבה שגם עליו כמובן חלה חובת הפרסום. היא הזכירה כי יש בתקנות קביעה כי על הרשות לפרסם את הנתונים שברשותה תוך שלושה חודשים מיום קבלתם.

לשאלה מה הכוונה למידע "שלא ברשות היחיד", מסבירה שחל שתוצאות מדידות הנעשות בבתי מגורים אינם מחויבים להיות מדווחים. לעומת זאת אם המפגע של רעש, ריח או קרינה עוברים מרשות היחיד לרשות הכלל אז חלה חובת הפרסום. היא הביאה לדוגמא את הפסולת המושלכת באופן פיראטי במגרש פרטי. המפגעים במקרה זה אינם נשארים בגבול השטח שברשות היחיד אלא דולפים החוצה ועשויים להפריע לציבור רחב יותר.

אף כי עדיין אין יישום מלא של החוק, ניכרת הערכות מתקדמת של מרבית הרשויות החייבות בדיווח, ואולי מוקדם להסיק מסקנות.

מידע גולמי או מעובד

סוגיה נוספת שנידונה בכנס, הייתה האם על הרשות לפרסם מידע גולמי שלא בטוח כי מרבית הציבור ידעו להסיק ממנו על מצב סביבתו הקרובה או מידע מעובד ברור ומובן. במועצת רמת חובב קיימת מערכת המראה במפה של האזור מה איכות האוויר ביישובים הסובבים את מפעלי התעשייה. המידע מעובד ונותן שלוש רמות המוצגות בצבעים שונים - אוויר נקי, אוויר מזוהם ומצב מסוכן לציבור.

היו הבנות שונות בין נציגי הרשויות שהעדיפו לתת לתושב מידע מעובד לבין נציגי ארגוני הסביבה שמעדיפים לקבל מידע גולמי. עו"ד ג'מילה הרדל ואכים, מנכ"לית שותפה בעמותת "אזרחים למען הסביבה בגליל" הסבירה שלדעתה יש חשש מחשיפה של מידע הקשור לתעשייה. היא סיפרה שרשויות לא הסכימו לספק מידע על תנאי רישיון העסק של מפעלי תעשייה, ברישיון העסק מפורטים היתרי הפליטה או ההזרמה המותרים למפעל.

כפי שציין זאת ח"כ חנין בדברי הפתיחה שלו, יש לצפות לפרק ב' של שינויים לחוק.

לכתבה באפוק טיימס

---

כתבות קשורות:
חופש ממידע (סביבתי)