ידיעות/עדכונים אשפה ומיחזור

קוקה-קולה לחצה והממשלה נכנעה: לא יוטל פיקדון על בקבוקי משקה גדולים

נשלח 30 ביוני 2016, 10:58 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 30 ביוני 2016, 10:59 ]

הלחץ שהפעילו קוקה־קולה ויצרניות המשקאות הגדולות על המשרד להגנת הסביבה עבד, והן בדרך להשגת פטור מהחלת חוק הפיקדון על בקבוקי משקה של 1.5 ליטר שיטיל פיקדון של 50 אגורות על כל בקבוק. בכיר בממשלה: "קוקה־קולה פנתה כמה פעמים. היינו קשובים"
נורית קדוש 21.06.16, 06:43 

זה היה אמור להיות השלב השני ברפורמה הגדולה ביותר שנעשתה בישראל בתחום המיחזור, אך כעת מסתמן כי המשרד להגנת הסביבה נכנע ללחצים שהפעילו עליו חברות המשקאות הגדולות ובראשון החברה המרכזית למשקאות (קוקה־קולה ישראל).

 

את השלב הראשון של הרפורמה כולם מכירים: ב־1999 נחקק חוק הפיקדון לפיו על כל בקבוק משקה בנפח קטן מ־1.5 ליטר חל פיקדון של 30 אגורות, שאותן הצרכן יכול לקבל בחזרה אם ישיב את הבקבוק לנקודת האיסוף. החוק הציב יעדים למיחזור הבקבוקים וקבע כי אם עד 2016 לא יאספו וימוחזרו 55% מבקבוקי המשקה הגדולים, בנפח של 1.5 ליטר ומעלה, החוק יחול גם עליהם והפיקדון יהיה אף גבוה יותר — 50 אגורות לכל בקבוק. ענקיות המשקאות שחוששות מהירידה במכירות החלו בהפעלת מכבשי לחצים על הממשלה ובעיקר על המשרד להגנת הסביבה. הלחצים מניבים פירות: כעת מתברר כי המשרד להגנת הסביבה מתכוון להעביר את בקבוקי המשקה המשפחתיים מחוק הפיקדון לחוק האריזות, שבמסגרתו לא משולמים דמי פיקדון כלל.

 

בשבוע שעבר הסתיים המועד האחרון להגשת התנגדויות למהלך, וכעת המשרד פועל לגיבוש המלצה מקצועית בנושא. גורמים בתחום המיחזור טוענים כי מאחורי המהלך של המשרד עומדות יצרניות המשקאות הגדולות. המתנגדים למהלך קובלים על הזמן הקצר שהוקצב לשימוע, לטענתם בשל הלחצים שהפעילו חברות המשקאות: "נקבע חודש להגשת עמדות לשינוי הפתאומי, ורק לאחר בקשות רבות שהוגשו המשרד דחה בשבועיים נוספים את המועד האחרון".

 

 

מסע הלחצים של חברות המשקאות

 

אם לאחר השימוע ייכללו בקבוקי המשקה הגדולים תחת חוק האריזות במקום תחת חוק הפיקדון, זאת לא תהיה הפעם הראשונה שבה הממשלה נכנעת ללחצי יצרניות המשקאות. לטענת מנכ"ל תאגיד המיחזור אסופתא ירון ברדוגו, "בשל לחצן המסיבי של יצרניות המשקאות הוחל חוק הפיקדון רק על מכלי המשקה הקטנים. לאורך השנים, לנוכח הצלחתו של החוק, נעשו ניסיונות רבים לתקן אותו באופן שיחול גם על מכלי המשקה הגדולים, אולם לחצים של יצרני המשקאות הצליחו להכשיל מהלכים אלה".

 

דניאל מורגנשטרן, פעיל סביבתי ומומחה בתחום המיחזור, מצטרף לדעתו של ברדוגו: "מעת שנחקק חוק הפיקדון, עשו מתנגדיו כל אשר לאל ידם כדי לחבל בחוק, להרחיקו מנגישות לציבור הצרכנים הרחב ובעיקר למנוע את החלתו על המכלים המשפחתיים שמהווים עד היום יותר מ־90% מתוצריה של החברה המרכזית למשקאות".

 

בשנים הראשונות לאחר חקיקתו, פתח חוק הפיקדון פתח להזדמנות כלכלית עבור משפחות הפשע שחלשו על אזורים שונים שבהם ריכזו את איסוף הבקבוקים למיחזור, וזאת משום שמיחזור הבקבוקים מגלגל מאות מיליוני שקלים בשנה. משפחות הפשע נאבקו ביניהן על השליטה באזורים השונים וב־2007 אף נרשם אירוע אלים ברמת־גן על רקע מאבקי השליטה האלו: אנשי משפחת אלפרון תקפו את אנשי משפחת אברג'יל. ככל שהשוק הפך למסודר יותר וקמו חברות איסוף, חלקן של משפחות הפשע בשוק צומצם. אך גורמים בענף המיחזור טוענים כי משפחות הפשע מעולם לא שלטו בו וכי יצרניות המשקאות הן שיצרו את הדימוי הזה שנועד ליצור חשש בקרב הציבור מהרחבת חוק הפיקדון גם לבקבוקים משפחתיים.

 

בשיחה עם "כלכליסט" דחה גיא סמט, סמנכ"ל בכיר במשרד להגנת הסביבה, את הטענות בדבר לחצים המופעלים על המשרד מצד חברות המשקאות: "יכול להיות שחברות המשקאות פנו ודיברו, אבל אני לא מכיר לחצים. נעשתה עבודה פנימית ובסיומה היתה המלצה של הדרג המקצועי להעביר את המכלים הגדולים מחוק הפיקדון לחוק האריזות. השר ביקש לשמוע את עמדות הציבור. אנחנו לומדים את הטענות, נגבש עמדה, נביאה בפני השר (שר האוצר משה כחלון שמשמש כרגע גם כשר להגנת הסביבה - נ"ק) והוא יחליט אם לקבל אותה או לא לקבל אותה".

 

אך לטענת בכיר אחד בממשלה, הופעלו לחצים כבדים מצד חברות המשקאות: "קוקה־קולה פעלה בנושא ופנתה כמה פעמים". לדבריו, במשרד היו קשובים לעמדת החברה על רקע חוסר הרצון להוסיף דמי פיקדון שייקרו את המשקאות: "מי שקונה שישיית מים מינרליים ב־10 שקלים יצטרך לשלם עליה 13 שקל בגלל דמי הפיקדון. בשל הענישה הבלתי־מידתית שדמי הפיקדון ישיתו על הצרכנים ראינו לנכון לבחון את העברת בקבוקי המשקה הגדולים לחוק האריזות".

 

במשרד להגנת הסביבה מסבירים את המהלך בכך שישנו כיום רישום כפול של בקבוקי המשקה המשפחתיים בחוק הפיקדון ובחוק האריזות שנחקק ב־2011. לדברי סמט, "בעקבות הבעיה שנוצרה מכך שיש דברים שנמצאים גם בחוק האריזות וגם בחוק הפיקדון, נוצרה לקונה. השאיפה שלנו היא לעשות בה סדר". לדברי המשרד, "להליך זה חשיבות רבה והשלכות על הסביבה, על הציבור הרחב, על יוקר המחיה, על היצרנים ועל היבואנים". אך משום מה, במשרד בחרו לערוך שימוע לאפשרות להוציא את בקבוקי המשקה המשפחתיים מחוק הפיקדון ולהכלילם תחת חוק האריזות בלבד, במקום לשנות את חוק האריזות כך שלא ניתן יהיה לכלול תחתיו בקבוקי משקה משפחתיים.

 

מעדיפים את החוק הפחות אפקטיבי

 

לא חסרות סיבות להעדיף את חוק הפיקדון על חוק האריזות. ישנן עדויות רבות לכך שחוק האריזות אינו מצליח למלא את ייעודו, בשונה מחוק הפיקדון. לטענת תאגיד אל"ה (שבו מחזיקות יצרניות המשקאות הגדולות - החברה המרכזית למשקאות קלים שמשווקת בין היתר את קוקה־קולה, קרלסברג ונביעות; טמפו שמשווקת את פפסי, סן־פלגרינו ונביעות; ויפאורה־תבורי שמשווקת את פריגת, ספרינג ומי עדן), חוק הפיקדון על מכלי משקה נחל הצלחה רבה בישראל, שבה נכון ל־2014 מוחזרו 79% מ־600 מיליון מכלי המשקה הקטנים. בעקבות הצלחת החוק, הניח ח"כ איתן כבל בחודש שעבר הצעה לתיקונו כך שיחול גם על מכלי המשקה הגדולים בנפח של 1.5-5 ליטר. מנגד, חוק האריזות התקשה לנחול הצלחה, ולפי נתוני תאגיד המיחזור ת.מ.י.ר, רק כ־40% מסך האריזות בישראל ממוחזרות מדי שנה, וזאת בהשוואה ל־60% באיחוד האירופי.

 

בדיון שנערך בנושא יישום חוק האריזות בוועדת הכלכלה בחודש שעבר הודה מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה ישראל דנציגר שלא מדובר בסיפור הצלחה: "החוק מיושם, אבל הוא בהחלט לא מיושם עד הסוף. יש הרבה מה לשפר". דו"ח פנימי מהשנה שעברה של מבקרת המשרד להגנת הסביבה מירב שגיא יהודיין הצביע על כשלים רבים ביישום ובאכיפה של חוק האריזות. מממצאי הדו"ח עולה כי המשרד אינו פועל לביצוע האכיפה הנדרשת כלפי רשויות מקומיות, יצרנים ויבואנים שאינם מקיימים את הוראות החוק לטיפול בפסולת אריזות. בנוסף, נטען כי יישום החוק מתבצע ללא מידע אמין על היקף המיחזור וכי האגף האחראי במשרד להגנת הסביבה פועל בתקנים חסרים ומתקשה להתמודד עם המטלות הרבות.

 

לטענת מורגנשטרן, תאגיד ת.מ.י.ר, שאחראי לאיסוף ומיחזור האריזות במסגרת החוק, מצליח לאסוף כ־3% בלבד מפסולת האריזות מהמגזר הביתי ו"כדי להראות מצג חיובי לפעילותו, הוא מצרף את הפסולת התעשייתית והמסחרית למניין הישגיו, צעד שנפסל בעבר על ידי מומחי ארגון ה־OECD". משום כך, "נתוני המיחזור של המשרד להגנת הסביבה אינם קבילים בדיון על חוק האריזות".

 

החברות לא חוששות רק מירידה במכירות

 

חברות המשקאות חוששות בעיקר מירידה במכירות שתיגרם כתוצאה מהעלייה במחירי הבקבוקים, אך זאת לא הסיבה היחידה לכך שהן מעדיפות שהבקבוקים המשפחתיים ייכללו בחוק האריזות ולא בחוק הפיקדון.

 

אחת הסיבות המרכזיות היא גובה הקנס על אי־עמידה ביעדים. בחוק הפיקדון גובה הקנס הוא 60 אגורות לבקבוק ובחוק האריזות גובה הקנס הוא 10 אגורות. לפי מחקרים שונים, עלות איסופו של כל בקבוק לחברות המשקאות עומדת על 10 אגורות, ולכן החברות מעדיפות לספוג את הקנס במסגרת החוק הזה מאשר לאסוף בקבוקים.

 

כמו כן, האכיפה נגד החברות במסגרת חוק הפיקדון מחמירה וניתנת למדידה כמותית לפי מספר בקבוקים, בעוד במסגרת חוק האריזות הכמות נשקלת ועל כן המדידה נזילה וקלה יותר. בנוסף, יעד האיסוף בחוק האריזות נמוך — 22.5% מכלל הבקבוקים המשפחתיים המיוצרים בשנה, בעוד יעד האיסוף בחוק הפיקדון עומד על 55% מהבקבוקים.

 

גבאי: "לא סומך על נתוני האיסוף שהוצגו לי"

 

לכאורה נראה כי החברות עומדות ביעדי האיסוף שהוגדרו להן בחוק הפיקדון. לפי נתוני תאגיד המיחזור אל"ה, מכירות הבקבוקים המשפחתיים הסתכמו בסוף הרבעון הראשון של 2016 (ינואר־מרץ) בכ־152 מיליון בקבוקים, מתוכם נאספו ומוחזרו 57.5%. הספק המהותי ביותר לגבי נתוני האיסוף עולה על רקע השאלה מדוע חברות המשקאות פועלות להעברת מכלי המשקה הגדולים מחוק הפיקדון לחוק האריזות אם הן עומדות ביעד האיסוף. ייתכן כי החברות חוששות כי לא יוכלו להגן על הנתונים בבית המשפט במקרה שיחויבו להציג הוכחות לכמות הבקבוקים שנאספו.

 

גם השר להגנת הסביבה לשעבר אבי גבאי הטיל ספק בנתונים של אל"ה. בכנס קלינטק למיחזור אמר גבאי כי "נעשתה עבודה במשרד שניתחה את סוגיית חוק הפיקדון ושהציגה חלופות. אחת החלופות היא לצמצם את חוק הפיקדון לבקבוקים קטנים בלבד. כרגע זה לא על סדר היום של המשרד. הסיבה היא שאני לא מרגיש בנוח עם הנתונים שמציגים לי על האיסוף של בקבוקים גדולים בישראל, שלפיהם אנחנו טובים יותר מגרמניה. עם קצת שכל ישר אני מבין שלא הגיוני שמדינה שעוסקת בנושא מעט שנים ביחס לגרמניה תימצא מעליה. לכן אין לי את תחושת הביטחון הדרושה כדי להחליט בנושא".

 

את חוסר האמון של גבאי בנתונים אפשר להסביר גם בתשובה לעתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים שביקשה לחייב את המשרד להגנת הסביבה למסור, לפי חוק חופש המידע, עותק ממסמכי הדיווח של הרשויות המקומיות ביחס למשקל או כמות מכלי משקה בנפח של 1.5 ליטר ומעלה שנאספו בשטחי הרשויות המקומיות ב־2012–2015. לפי תשובת המשרד, "אין הפרדה בין סוגי הבקבוקים השונים, ולכן לא ניתן להבחין בין מכלי 1.5 ליטר לבין יתר המכלים".

 

מורגנשטרן מטיל ספק בנתונים של אל"ה גם כן: "אין בעולם דוגמה לאיסוף וולונטרי (הנהוג בישראל. כלומר, אין חובה להחזיר בקבוקים ולמחזר אותם - נ"ק) שהצליח להגיע אפילו לנתון של 30%. הנתונים של אל"ה הם שקר וכזב ומטרת הפרסום להימנע משתלום קנסות בגובה כפול מהפיקדון".

 

כמו כן, מורגנשטרן טוען גם כי לא מוכרת דוגמה נוספת מהעולם שבה מופקד תאגיד בבעלות חברות המשקאות על חוק פיקדון על מכלי משקה. "משכך, אין להיעתר ללחץ, לפרשנות החד־צדדית והמעוותת של תעשייני המשקאות המעוניינים לחסל ולהרוג את החוק. נהפוך הוא, יש להשתדל להטיל פיקדון של שקל על כל משקה חד־פעמי כדי לעודד את היצרנים לעבור למכלי משקה רב־פעמיים מחומר פלסטי, בדומה למה שנעשה בגרמניה ב־2009".

 

 

ההיערכות החלה כבר לפני שנתיים

 

לאור פעולותיו של המשרד להגנת הסביבה, ייתכן שזה לא משנה כלל אם היצרניות עומדות או לא עומדות ביעדי האיסוף והמיחזור, שכן המשרד החל לפעול לשינוי חוק הפיקדון כך שלא יורחב לבקבוקים המשפחתיים כבר ב־2014 — שנתיים לפי המועד הקבוע בחוק להכנסת מכלי המשקה הגדולים במקרה של אי־עמידה ביעדים.

 

לשם כך הזמין המשרד מחברת המחקר צנובר עבודה בנושא "חוק הפיקדון וחוק האריזות: בחינת מנגנון מיטבי למיחזור מכלי המשקה הגדולים". לפי העבודה ההשוואתית, חוק האריזות יביא לכך שיצרניות המשקאות יגלגלו על הצרכנים עלויות של טיפול בפסולת דרך מחירי המוצרים בהיקף של 13.8 מיליון שקל, שהם כ־2.7 אגורות בממוצע לכל בקבוק משקה גדול, בעוד חוק הפיקדון יביא לכך שיצרניות המשקאות יגלגלו על הצרכנים עלויות בהיקף של 208.7 מיליון שקל שהם 40.75 אגורות לבקבוק.

 

על פניו, נדמה כי אין מקום להכפפת הבקבוקים הגדולים לחוק הפיקדון, אלא שיש לקחת את העבודה של צנובר בעירבון מוגבל שכן היא מתבססת על נתונים שהתקבלו מתאגיד אל"ה ומתאגיד ת.מ.י.ר שנמצאים בבעלות של חברות המשקאות הגדולות. זה לא מנע מהמשרד להגנת הסביבה ליצור על בסיס עבודה זו מצגת שמסקנתה הסופית היא שיש להוציא את הבקבוקים הגדולים מחוק הפיקדון ולהכלילם תחת חוק האריזות.

 

תגובות אל"ה והמשרד להגנת הסביבה

 

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר כי "המשרד להגנת הסביבה רואה בחוק האריזות מנגנון נכון ומרכזי לקידום המיחזור בישראל. בהתאם לכך, החליט המשרד לקיים שימוע ציבורי כדי לבחון את הכללת בקבוקי המשקה הגדולים בחוק האריזות. השימוע בוצע והמשרד לומד את עמדות הצדדים שנשלחו אליו".

 

מתאגיד אל"ה נמסר כי "במסגרת חקיקת חוק האריזות סוכם עם המשרד להגנת הסביבה שבקבוקי 1.5 ליטר ייכנסו לחוק בסוף 2016, זאת לאחר שיצרני המשקאות התחייבו להגיע ליעד איסוף ווולנטרי בגובה 55%. אנו גאים שעברנו את היעד הזה".

החברה המרכזית למשקאות סירבה להגיב לידיעה.



מיזם הפרדת הפסולת האורגנית שקידמה הממשלה קורס

נשלח 4 ביוני 2016, 10:25 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 4 ביוני 2016, 10:25 ]

הציבור לא נענה, המדינה לא הקימה מספיק מתקנים ושתי ערים הודיעו לאחרונה על פרישתן מהתוכנית השאפתנית שהושקה ב–2012. גם במשרד להגנת הסביבה כבר מודים שמדובר בכישלון

מאת צפריר רינת, 16/5/2016

מיזם הפרדת הפסולת שהושק על ידי המשרד להגנת הסביבה ב–2012 סימן יעדים שאפתניים, אבל מה שנראה אז כהבטחה סביבתית משמעותית, הולך ומצטייר ככישלון. עוד ועוד רשויות מקומיות וערים מפסיקות את פעילות הפרדת הפסולת במתכונת שקידם המשרד להגנת הסביבה, וגם המשרד עצמו החל לקדם חלופות. בשבועות האחרונים החליטה עיריית חדרה להפסיק את הפעילות הזו, ובחודש שעבר עיריית אשדוד פרסמה הודעה דומה. במסגרת התוכנית, שקודמה על ידי המשרד להגנת הסביבה בשנים האחרונות, התבקש הציבור להפריד בין הפסולת הרטובה (כלומר — הפסולת האורגנית, שכללה בעיקר שאריות מזון) לבין הפסולת היבשה. אבל מתברר שבחלק מהערים שהשתתפו במיזם ההיענות היתה... להמשך קריאה...


זמני התכלות חומרים

נשלח 25 באפר׳ 2016, 11:58 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 25 באפר׳ 2016, 11:58 ]

טבלת זמני התכלות של חומרים ע"פ המשרד לאיכות הסביבה*


החומר


זמן ההתפרקות בטבע


חומר הגלם

שיירי מזון (כל מה שאוכלים)

כחודש

חומר אורגני

נייר וקרטון (דפים, אריזות)

כמה חודשים

עץ

שאריות בדים מכותנה (בגדים ישנים)

5-6 חודשים

חומר אורגני

שאריות בדים מצמר (גרביים)

שנה

חומר אורגני

עץ (עיפרון, מקל של מטאטא)

כמה עשרות שנים

עץ

פח (פחיות שימורים)

כ-100 שנה

מתכת

אלומיניום (פחיות שתייה)

כ-200-500 שנה

עפרת אלומיניוםלא מחלידה

פלסטיק וניילון (בקבוקים, שקיות)

מאות שנים

נפט

חיתול חד-פעמי

כ-500 שנה

נפט, עץ

זכוכית (בקבוקים)

כמיליון שנה

חול מותך בטמפ' גבוהה מאוד

קלקר (כוסות חד פעמיות)

אין – סוף

נפט

נלקח מתוך אתר המשרד להגנת הסביבה.

*הכול תלוי כמובן בתנאי הסביבה: לחות, טמפרטורה, קרינת שמש, זמינות חמצן ועוד

מקור: תמיר תאגיד מחזור האריזות בישראל

כתבות נוספות:
התכלות הפסולת בטבע (דף מס' 25)

כך נהפכה פסולת ביתית למכרה זהב ששווה 200 מיליון שקל

נשלח 3 בפבר׳ 2015, 13:28 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 3 בפבר׳ 2015, 13:28 ]

במהלך השנה האחרונה זינקה מניית WTP ב-520 מיליון שקל, וייצרה לא מעט מיליונרים ■ המנכ"ל והמייסד ארזי: "אני מחזיק 37% מהמניות, ששוות כמעט 70 מיליון שקל. אבל אנחנו לא מנהלים מניה, אלא מפעל"

מאת ערן עזרן, 28/1/2015

"אני מחזיק 37% מהמניות של WTP. שווי האחזקות שלי היום הוא 70 מיליון שקל בקירוב - אבל אנחנו לא מנהלים מניה, אלא מפעל. כל מי שמבין על מה אנחנו מדברים, יכול להקיש את השוויים ואת הפוטנציאל. התמחור הוא צופה פני עתיד", כך אמר אבנר ארזי, מנכ"ל ומייסד של חברת מיחזור הפסולת WTP בראיון ל-TheMarkerTV.

WTP (ראשי התיבות של: Waste to Product) פיתחה טכנולוגיה ייחודית מוגנת בפטנט, המאפשרת להפוך פסולת לחומרי גלם לתעשיות שונות, בעיקר לתעשיית הפלסטיק. הטכנולוגיה ייחודית וחדשנית מאחר שאינה מצריכה (כמעט) הפרדה של הפסולת לקבוצות כמו נייר או פלסטיק. למעשה, הפסולת מגיעה בתפזורת, ומערכת המיחזור הממוקמת סמוך לחיפה יודעת לייצר ממנה חומרים מוגמרים שונים.

"ב-WTP אנחנו יודעים להפוך זבל לחומר הומוגני לתעשיית הפלסטיק. אנחנו יודעים לדלג על הרבה מאוד שלבים שמפעלי מיחזור אחרים צריכים לעשות, כמו מיון ושטיפה. אנחנו כן מוציאים מתכת וזכוכית שאנחנו לא רוצים שיהיו במוצר, כל השאר ממשיך בקו והופך להיות חומר גלם. עם החומר הזה אנחנו מייצרים משטחים פלסטיק, שזה המוצר הסופי שלנו", מסביר ארזי.

WTP  נכנסה לבורסה לפני כשנה באמצעות מיזוג עם שלד בורסאי. בשנה האחרונה זינקה מניית החברה ב-520%. הכניסה לבורסה הפכה את יזמיה למיליונרים, בהם גם המשקיע אמיר ברמלי, בעלי קבוצת רוביקון, שחבר לארזי בהקמת המפעל. ברמלי מחזיק היום בכ-37.5% ממניות החברה, השוות אף הן כ-70 מיליון שקל. משקיעה נוספת היא קרן להב, בניהולם של גיורא עופר (מנכ"ל בנק דיסקונט לשעבר) ויעל גיט, המחזיקה בחברה קרוב ל-5% מהון המניות.

לפני כשבועיים הודיעה WTP כי היא במשא ומתן להקמת מפעל מיחזור פסולת גומה בארה"ב, ביחד עם חברה זרה העוסקת בייצור מוצרי פלסטיק. עלות הקמת המפעל מסתכמת בכ-50 מיליון דולר, כאשר 35 מיליון דולר ימומנו על ידי החברה הזרה, בעוד שהיתרה תמומן על ידי הלוואה משני בעלי השליטה ב-WTP. לפי התוכנית, בשלב הראשון יעמידו שני בעלי השליטה סכום ראשוני של כ-5 מיליון דולר, ויתרת הסכום תועמד בהמשך בכפוף לתנאים ולבדיקות נאותות שונים.



ישראל טומנת את המיחזור בחול

נשלח 11 בנוב׳ 2014, 12:06 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 11 בנוב׳ 2014, 12:07 ]

ברשויות המקומיות טוענים כי המיחזור הפך עבורן יותר מסורבל ויקר ואף הכספים מהיטל ההטמנה, שנועדו לשיפור התהליך, אינם מנוצלים ביעילות

מאת צפריר רינת, 9/11/2014

במסדרון המוביל ללשכת השר להגנת הסביבה בירושלים תלויים שלל פוסטרים בהם מתארות רשויות מקומיות בסיוע גרפיקה צבעונית את התגייסותן לתוכנית המיחזור של המשרד: הוד השרון מצהירה בגאווה שהיא עברה לשלב המתקדם של הפרדת הפסולת וצירפה לתהליך קרוב לארבעת אלפים בתי אב. שכנתה כפר סבא מציגה בגאווה את הפחים לזרמי הפסולת השונים וקוראת לתושביה להצטרף. אך המציאות מחוץ ללשכה בעייתית יותר. ברשויות המקומיות ובקרב אנשי מקצוע בענף הפסולת יש טענות על המחיר הכלכלי שנאלצות הרשויות המקומיות לשלם ועל הביורוקרטיה שמסרבלת את הקמת המתקנים הנדרשים להגברת המיחזור, ובקרבם יש הדורשים: להוציא ארגון ומימון המיחזור מידי המשרד והעברתו לידי הרשויות עצמן.

מהפכת המיחזור הוא השם שנתן המשרד להגנת הסביבה לשורת צעדים שיזם להעלאת שיעור המיחזור וניצול הפסולת לייצור אנרגיה, מ–20% כיום, ל–70% עד סוף העשור הבא. כדי ליישם מהלך זה, הוגדל באופן משמעותי ההיטל על הטמנת פסולת. הרווחים מהיטל זה עוברים לקרן הניקיון בניהול המשרד ומשמשים למימון פעילות להפרדת פסולת ברשויות לזרמים שונים (פסולת יבשה הכוללת אריזות ורטובה הכוללת שאריות מזון). חלק מהכסף הוקצה באמצעות קולות קוראים שהופנו לרשויות ויזמים פרטיים, לתכנון והקמה של תחנות מעבר ולמיון נוסף של הפסולת. חלק אחר הועבר לטובת תכנון והקמה של מתקנים למיחזור או ייצור אנרגיה באמצעות תהליך פירוק פסולת הנקרא עיכול אנאירובי (ייצור אנרגיה מגז שמקורו בפסולת).

ברשויות המקומיות ובקרב עובדים בענף הפסולת טענות כי במקומות רבים רשויות ויזמים שזכו בסיוע להקמת המתקנים השונים, לא מצליחים לעמוד בלוחות הזמנים שנקבעו להם, כאשר המכשולים והקשיים מגוונים. כך, הקמת מתקן לניצול פסולת לאנרגיה באשקלון התעכבה בגלל שהיעד שנבחר לו נמצא במיקום המסכן מי תהום. בעברון שבגליל עוכבה הקמת מתקן דומה בשל היעדר דרך גישה. בפתח תקוה החליטה העירייה לא להתחיל בהפרדת פסולת בגלל העלות הגבוהה ומסיבה דומה שוקלת באר שבע אם להמשיך בהפרדה. בעפולה היה עיכוב בהקמת מתקן מיחזור בגלל חשש ליצירת מפגעים באזור, ואילו באתרים אחרים היו קשיים בהשגת היתרי בנייה. לצד זאת יש לציין גם התקדמות בהקמת כמה מתקנים ובהם המתקן הגדול למיון פסולת בירושלים.

פחים ייעודיים להפרדת פסולת בראשון לציון
פחים ייעודיים להפרדת פסולת בראשון לציון. צילום: מוטי מילרוד

הטענה העיקרית נגד המשרד להגנת הסביבה היא שהוא יצר מערכת ביורוקרטית מסורבלת, שאינה יעילה מספיק והוכחה לכך היא שבקרן הניקיון לא נוצל כל הכסף — ומשרד האוצר החליט להעביר חלק ממנו לצרכים אחרים, שכלל אינם קשורים במיחזור, במסגרת חוק ההסדרים.

פעילות המשרד הביאה מצד אחד לייקור הטיפול בפסולת באמצעות היטל ההטמנה, אך מצד שני היא מעלה דרישות רבות בפני היזמים בהיבטים תכנוניים, לוגיסטיים וסביבתיים, ומקשה על מימוש הפרויקטים. "עלות פינוי הפסולת עלתה בעשרות אחוזים בתוך שנים ספורות", אומר גיל ליבנה, ראש מועצת שוהם, העומד בראש ועדת איכות הסביבה של השלטון המקומי. "אבל במקום שנזכה להקלות במחיר כאשר אנחנו מביאים את הפסולת המופרדת למתקני מעבר ומיון, מתברר שהמחירים שם נשארו גבוהים".

ברשויות המקומיות טוענים שהיטל ההטמנה יוצר לחץ כלכלי שלא ניתן לעמוד בו. לפני כמה חודשים פנה ראש מרכז השלטון המקומי, חיים ביבס, אל השר להגנת הסביבה עמיר פרץ וביקש לעכב העלאה נוספת של היטל ההטמנה הצפויה בחודש הבא.

יש הסבורים שהמצב מצדיק את שינוי השיטה. "אין ברירה אלא לחלק את הארץ לאגנים של טיפול בפסולת", אומר אבי נוביק מחברת התכנון הסביבתי "שחף" שערכה עבור המשרד את סקר הפסולת הארצי. "בכל אגן כזה יפעל תאגיד שיופעל על ידי העיריות באזור, בדומה לתאגידי מים אך על סמך הפקת לקחים מהבעיות שנוצרו בהפעלת תאגידים אלו. גודל האגן יתבסס על מרחק סביר ממתקני מיון ומחזור". על פי נוביק, לרשויות המקומיות יהיה תמריץ לעודד הפרדה ומיחזור באמצעות התאגידים כי בעתיד לא ישארו אתרי הטמנה במרכז ובצפון ועלות הפינוי לאתרי הטמנה בנגב תהיה גבוהה ביותר.

על פי גישה זו יממונו התאגידים באמצעות גביית אגרה על אשפה (לא מופרדת) מתושבים - כפי שנעשה באירופה. "זו אגרה שניתן לגבות אותה על פי נפח או משקל", אומר דניאל מורגנשטרן, לשעבר יועץ סביבתי במרכז השלטון המקומי ופעיל ותיק במאבק הציבורי לקידום חוקי מיחזור. "זה יבוא במקום השיטה הלקויה של ההיטל שאין בו שום תמריץ לתושבים להפריד יותר פסולת, וכמובן שיידרש לשם כך שינוי בחקיקה". גם ליבנה הביע תמיכה עקרונית ברעיון של אגרת אשפה בגובה סכום שיקוזז במקביל מתשלום הארנונה. הוא התייחס לכך בוועידה על תעשיית המיחזור שקיימה התאחדות התעשיינים בשבוע שעבר בפארק אריאל שרון, על אתר חירייה, בעבר אתר הטמנת הפסולת הגדול בישראל. "הגיע הזמן לחשוב אם אנחנו צריכים להסתפק רק באמצעים וולונטריים כדי לגרום לציבור להפריד", הוא ציין.

הפרדת פסולת ליד שפרעם
הפרדת פסולת ליד שפרעם. צילום: אייל טואג

במשרד להגנת הסביבה מודעים לקשיים אך משוכנעים שהמהלך להגדלת המיחזור מתקדם בכיוון הנכון. "יש כבר 31 מתקנים מתוכננים למיחזור או ייצור אנרגיה מפסולת עם יזמים שנבחרו והשיגו ערבות בנקאית", מציין סמנכ"ל המשרד, יורם הורוביץ. "בנוסף אנחנו מתקדמים עם הקמת מתקן גדול לייצור אנרגיה בגוש דן מפסולת מופרדת שבמימונו תהיה מעורבות רבה של הממשלה".

הורוביץ אומר כי במשרד מודעים "לכך שיש בעיה של מחירים בכניסה לתחנות מעבר ומיון, בין השאר, כי אין עדיין מתקנים חדשים שיוכלו להתחרות במחירים", אולם לכך יש פתרון: "ניתן סובסידיות למפעילי מתקנים קיימים. זה אמור להביא להורדת המחיר עבור קליטת פסולת אורגנית (שאריות מזון) שהופרדה ברשויות. אמצעי נוסף הוא הקמת ועדה לפיקוח על מחירי הטיפול בפסולת בשיתוף עם משרד האוצר. ייעלנו את הליך בחירת היזמים להקמת מתקנים כך שייבחרו אלו שיש להם חזקה בקרקע שבה כבר יש היתרי בנייה". בחלק מהמתקנים שבתכנונם והקמתם היו עיכובים, מקווה המשרד לפתור את הבעיות כבר בזמן הקרוב. למשל, באשקלון מתגבש פתרון שיאפשר את הקמת המתקן בתיאום עם רשות המים.

במשרד להגנת הסביבה מדגישים שכיום יש די קיבולת במתקנים הקיימים לקלוט את כל הפסולת המופרדת בערים שכבר החלו בתהליך ההפרדה. הורוביץ מציין שהמשרד ניצל כבר מילארד שקלים לטובת פרויקט ההפרדה והמיחזור. "חלק זה בתשלומים שכבר הועברו וחלק בהתחייבויות שיינתנו על פי קצב הביצוע".

הורוביץ אינו מכחיש שפעולות הפיקוח והבקרה על תכנון והקמת המתקנים השונים, וכן מנגנון הקולות הקוראים, יצרו תהליך ביורוקרטי מסובך. "אין ברירה כי צריך לבדוק תוכניות עסקיות ומדובר בהרבה כסף ציבורי", הוא אומר.

למרות טענות הרשויות המקומיות, אנשי המקצוע במשרד להגנת הסביבה לא רק שאינם סבורים שיש לבטל את היטל ההטמנה, אלא תומכים בהעלאה נוספת שלו. "אנחנו צריכים ללכת בכיוון המחירים של אירופה שבה ההיטל גבוה יותר, אומר הורוביץ. "היטל ההטמנה הוא התמריץ לביצוע מיחזור ברשויות. לחלופין אפשר לקבוע בחקיקה שאסור להטמין פסולת לפני שמוצו כל ההליכים להפריד מתוכה את מה שניתן למחזר".

לכתבה בהארץ



מהפכת המחזור של שוודיה: רק 1% מהאשפה מגיע למזבלות

נשלח 13 בספט׳ 2014, 0:50 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 13 בספט׳ 2014, 0:51 ]

מהפכת המחזור שעברה שוודיה הובילה לכך ש-99% מהאשפה בה ממוחזרת או הופכת לאנרגיה

מאת סוכנויות הידיעות, 10/9/2014

שוודיה עברה בשנים האחרונות מהפכת מחזור אשר הפחיתה את כמות הזבל שמייצרים תושביה לרמה כמעט אפסית. למעשה, פחות מ-1% מהאשפה שמייצרים משקי הבית בשוודיה מגיעה כיום למזבלות, כך לפי האפינגטון פוסט.

ניהול הזבל של שוודיה יעיל כל כך הודות ל-32 מפעלים בה שהופכים את האשפה לאנרגיה (waste-to-energy  - WTE). המפעלים האלה, שפועלים בשוודיה כבר שנים, מטפלים ביותר מ-2 מיליון טונות של אשפה בכל שנה – כמעט 50% מהאשפה שמיוצרת במדינה.

השוודי הממוצע מייצר מדי שנה 461 קילוגרמים של אשפה, נתון נמוך מעט מהממוצע באירופה, שעומד על חצי טון. ואולם מה שמבדל את שוודיה מהמדינות האלה היא תוכנית שבמסגרתה שורפת המדינה יותר מ-2 מיליון טונות של אשפה בשנה. שוודיה גם הופכת מחצית מהאשפה במדינה לאנרגיה.

לפי החוק בשוודיה, חברות ייצור אחראיות לכל עלויות האיסוף והמחזור של האשפה שלהן. חוק שנחקק בשנות ה-90 נתן לחברות תמריצים להיות מודעות יותר לאיכות הסביבה ולמחזר. לפי נתוני חברת המחזור השוודית רטורפאק, השוודים מחזירים מדי שנה 1.5 מיליארד בקבוקים ופחיות. מה שלא ניתן למחזר נשלח למפעלי ה-WTE. 

שקיות הפלסטיק קלות, מתפשטות על פני שטחים נרחבים ולא מתכלות
שקיות הפלסטיק קלות, מתפשטות על פני שטחים נרחבים ולא מתכלות
צילום: בלומברג

סקר: כשליש מהפסולת בישראל הוא שאריות מזון

נשלח 14 ביוני 2014, 12:14 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 14 ביוני 2014, 12:15 ]

בסקר של המשרד להגנת הסביבה נלקחו דגימות ממאות משאיות זבל ומאלפי מכלים ופחים. הפלסטיק מהווה "רק" 18% ממשקל הפסולת

מאת צפריר רינת, 11/6/2014

הישראלים שותפים למגמה העולמית של השלכת כמויות גדולות של מזון. משקל המזון המושלך הוא כשליש ממשקל הפסולת הביתית במשאיות האיסוף, והוא מגיע בכמויות גדולות גם לפחים המיועדים לפסולת יבשה בלבד. כך מתברר מנתוני סקר ארצי של הרכב הפסולת של המשרד להגנת הסביבה.

את הסקר ערכה בשביל המשרד חברת שחף, בשנים 2013-2012. נלקחו בו דגימות מ-550 משאיות ומאלפי כלי אצירה, ומעבדה קבעה את תכולת הרטיבות של הפסולת.


על פי ממצאי הסקר, שאריות מזון מהוות 34% ממשקל הפסולת הביתית שנבדקה במשאיות איסוף. שיעור זה עולה ל-44% כשבודקים כלי אצירה (מכלים ופחים), שכן המזון טרם נדחס במשאית. במקום השני נמצא הפלסטיק, המהווה 18% משקל הפסולת. ממצא מעניין הוא השיעור הגבוה של חיתולים חד-פעמיים, המהווה 6% ממשקל הפסולת. כאשר נעשה הסקר להרכב פסולת דגימות בעיר החרדית ביתר, היה משקל החיתולים 12%.

כאשר בוחנים את המגמות לאורך השנים מתברר, ששיעור הפסולת האורגנית (שאריות מזון) במשקל הפסולת ירד במידה ניכרת, ועלה שיעור הפלסטיק והנייר. מה שמעיד שישראלים צורכים יותר מזון ארוז מבעבר. ועם זאת, שיעור הפסולת האורגנית בישראל הוא עדיין גבוה לעומת מדינות אחרות. בישראל יש שיעור גבוה במיוחד של פירות וירקות שלא נצרכו או נרקבו. החלק המשמעותי של הפסולת האורגנית מצדיק, לדעת עורכי הסקר, את מדיניות המשרד להגנת הסביבה המתבססת על  הפרדת פסולת יבשה ורטובה, לפני העברתה למיחזור.

בסקר נבדקו משאיות שהובילו פסולת שהופרדה בכמה רשויות מקומיות, והתברר שאיכות הפרדת הפסולת שעושה הציבור טעונה שיפור. 35% פסולת שאריות מזון נמצאו בכלי אצירה המיועדים לפסולת יבשה בלבד. נתון מעניין הוא שחלק גדול ממשקל הפלסטיק בפסולת הלא-מופרדת הוא של פלסטיק גמיש כמו שקיות ויריעות, המכיל נוזלים רבים שמקורם בשאריות מזון.

נפח הפסולת בישראל הוא משמעותי בכל הקשור לשטח הנדרש לפינויה - ופלסטיק, קרטון ונייר מהווים יחד 69% מנפח זה.


הטריק הפסיכולוגי שיצמצם את שקיות הניילון

נשלח 14 ביוני 2014, 0:42 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 14 ביוני 2014, 0:43 ]

אם שקיות הניילון יהפכו למצרך יקר מאוד, זה רק ירגיז את הציבור ויפספס את המטרה. מנגד אם השקיות יהיו זולות מדי, הצרכנים יעדיפו לשלם עליהן. אז מה עושים? הכלכלה ההתנהגותית בשירות חוק השקיות של השר פרץ
אורי גניזי, 9/6/2014

נקודה מעניינת למחשבה. בבוקר גשום אחד אתה רואה את החבר שלך צועד עם שקית מלאה במאה בקבוקי פלסטיק ריקים לכיוון נקודת המחזור. החבר שלך נרטב כולו מהגשם. מה תחשוב עליו? כנראה שהוא בחור טוב שדואג לסביבה. גם הוא ירגיש טוב עם עצמו - אומנם זה צעד קטן לעולם טוב יותר, אבל הוא חלק מהאנשים שאכפת להם. 

אבל בואו ניקח תרחיש קצת שונה: בעיר בה אתה גר חוקקו חוק חדש לפיו החבר שלך יקבל 5 אגורות עבור כל בקבוק שימחזר. אתה רואה אותו הולך עם השקית הגדולה ונרטב. מה תחשוב עליו? איזה קמצן, בשביל חמישה שקלים הוא נרטב? גם הוא בטח יחשוב שזה לא היה שווה.

 

תופעת "הדחיקה"

במקרה הראשון אתה חושב, וגם החבר שלך מרגיש, שהוא עושה את הדבר הנכון. אם משלמים לו כדי למחזר, קורה מה שאנחנו מכנים בכלכלה התנהגותית תופעת ה"דחיקה". השימוש בכסף משנה את משמעות הפעולה, ודוחק את ההרגשה שאנחנו עושים מעשה טוב.

 

אם שני הכוחות היו עובדים באותו כיוון הכל היה פשוט: החבר גם היה מקבל כסף וגם מרגיש טוב. אבל הפסיכולוגיה שונה: החבר שלך כבר לא מרגיש שהוא ממחזר בגלל שזה חשוב, אלא בגלל הכסף.

 

אלדו רוסטיקיני ואני הדגמנו את התופעה בניסוי שדה שערכנו לא מזמן בחיפה עם ילדים שהתרימו כסף מדלת לדלת. בתנאי הראשון פשוט ביקשנו מהם להתרים ככל יכולתם. בתנאי השני הבטחנו לקבוצה אחרת של ילדים אחוז אחד מהסכום שהם יאספו.

 

הילדים מהם ביקשנו לנסות להתרים כמה שיותר אנשים בלי להבטיח להם תשלום השקיעו יותר מאמץ ואספו יותר כסף מאלה שהבטחנו להם סכום קטן בתמורה. התשלום שלנו שינה את ההרגשה שלהם.

 

במקום להתמקד במעשה הטוב, התשלום דחק את ההרגשה הטובה והם התרכזו רק בתשלום. מאחר והתשלום היה נמוך, הם עבדו פחות. כשהוספנו תנאי שלישי בו שילמנו לילדים אחרים יותר, הם עבדו יותר קשה.  

 

60 אגורות הן מספיק מרתיעות?

מדוע אני מספר לכם על תופעת הדחיקה? כי השר להגנת הסביבה, עמיר פרץ, החליט שהוא רוצה להפחית את מספר שקיות הניילון שאנחנו צורכים בסופר במטרה לשמור על איכות הסביבה. הוא החליט להגיש לועדת השרים לחקיקה הצעת חוק, שלפיה שקית ניילון בסופרמרקטים תעלה 60 אגורות. זוהי בהחלט החלטה חשובה וראויה, אך האם היא גם תעבוד?

 

קשה לדעת אם החוק יגרום לציבור הישראלי לצרוך פחות שקיות ניילון. מצד אחד, אנחנו לא אוהבים לזרוק כסף סתם, ואולי זה ישכנע אותנו להביא שקיות רב פעמיות מהבית. מצד שני, תופעת הדחיקה תגרום לאנשים שקודם רצו לחסוך בשקיות בגלל שזה טוב לסביבה, להרגיש שבשביל 60 אגורות זה לא שווה.

 

וכאן מגיעה שאלה חשובה, למה 60 אגורות? אין ספק שאם המחיר יהיה גבוה מספיק, השימוש בשקיות יפחת. אבל האם 60 אגורות זה מספיק? במקומות שונים בעולם גובים סכומים שונים. לדוגמא, בגרמניה גובים 50 סנט לשקית (כשניים וחצי שקלים). אני מנחש שאם ינסו לגבות סכום כזה בארץ, אנשים יתעצבנו.

 

למה לא לבדוק מה זה סכום מספיק אבל לא מעצבן? המשרד יכול לערוך ניסוי פשוט בו יגבו מחירים שונים במקומות שונים בארץ במשך חודש, ואחר כך להשתמש בנתונים כדי לראות מהו הסכום בו אנשים יחליטו שכדאי להם להביא שקיות מהבית, אבל לא יתרגזו יותר מדי.

 


באופן כללי, אין סיבה לנחש מה יעבוד ומה לא - צריך פשוט לנסות. הרבה חברות ועסקים נכשלים בגלל שהם מנחשים מה יעבוד ומה לא, במקום לערוך ניסוי פשוט. מאחר ואנשים מורכבים ומתנהגים בצורה שקשה לחזות, צריך לסמוך פחות על אינטואיציה ויותר על נתונים.

 

אם ימצאו את סכום הכסף המתאים, החוק יוכל לעזור ולהפחית את מספר השקיות. כאמור - אם המחיר יהיה נמוך מידי - התוצאה הסופית עלולה להיות הפוכה.

 

הכותב הוא פרופ' לכלכלה התנהגותית בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת סן דייגו בארצות הברית. ספרו "ציר ה- Why" יוצא לאור בימים אלה בהוצאת זמורה ביתן


לכתבה באתר ynet

הממשלה תגביל חלוקת שקיות ניילון: החנויות יגבו 60 אג' לשקית

נשלח 7 ביוני 2014, 10:50 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 7 ביוני 2014, 10:50 ]

המשרד להגנת הסביבה יוזם חוק שיאסור חלוקת שקיות בחינם ■ לפני יישום החוק, רשתות השיווק יחויבו 
לספק לצרכנים סלים לשימוש רב־פעמי בחינם ■ בכל שנה צורכים הישראלים 2.2 מיליארד שקיות ניילון

מאת אבי בר-אלי, 5/6/2014

המשרד להגנת הסביבה יוצא ביוזמה לצמצום השימוש בשקיות ניילון חד־פעמיות. לפי תזכיר חוק שהפיץ המשרד ערב חג השבועות, תיאסר חלוקה בחינם של שקיות חד־פעמיות (שקיות גופייה). יבואני שקיות או יצרנים מקומיים יחויבו בהיטל בסך 60 אגורות לשקית, שאותו יעבירו לקרן ניקיון סביבתית. ההיטל יגולגל על צרכן הקצה, כשבתי העסק יחויבו לגבות מכל לקוח 60 אגורות לשקית.

בכוונת המשרד לקבוע תקופת ביניים להחלת החוק, שבמהלכה יחויבו בתי העסק לחלק לציבור הצרכנים בחינם סלים רב־פעמיים. לטענת המשרד, הסלים ימומנו בידי רשתות השיווק, היות שאלה ממילא מוציאות מדי שנה כ–80 מיליון שקל על רכישת שקיות ניילון ומגלגלות עלות זו על הציבור במחירי המוצרים השונים. מהחוק המתוכנן יוחרגו בתי מרקחת, וכן מזון הנמכר בתפזורת – כמו ירקות או גרעינים.

הכספים שייגבו בגין מכירת השקיות ישמשו להקמת תשתית ומתקני מחזור, טיפול ושיקום מפגעי פסולת, וכן חינוך למחזור. הפרת החוק תגרור קנסות בסך של 20 אלף שקל ליחיד ועד 40 אלף שקל לתאגיד.

בדברי ההסבר לתזכיר החוק נכתב כי "השימוש הרב בשקיות הנשיאה החד־פעמיות נהפך להרגל בלתי נפרד מהליך קניית מוצרי צריכה. שקיות חד־פעמיות אלה נהפכות לפסולת שאינה מתפרקת במשך מאות שנים, מזהמת את הסביבה, ובמיוחד את השטחים הפתוחים ואת הסביבה הימית העולמית".

הבעיה: הברחת 
שקיות מהשטחים

לפי נתוני המשרד, בכל שנה משתמשים בישראל בכ–2.22 מיליארד שקיות גופייה, שמתוכן 1.4 מיליארד מחולקות במרכולים. השימוש בשקיות חד־פעמיות מגיע לפיכך לכ–274 שקיות לנפש בשנה, או 975 שקיות למשק בית.

רבע מכלל השקיות מושלכות לאשפה מיד בתום השימוש. חלק גדול מהשקיות גורמות לפגיעה בשטחים פתוחים ולזיהום המרחב העירוני, שמורות טבע, חופי הים והים עצמו. לטענת המשרד, כ–100 אלף בעלי חיים ימיים מתים מדי שנה בעולם כתוצאה מבליעת שקיות פלסטיק. זאת, בנוסף על ייצורן המבוסס על נפט מזהם.

במשרד להגנת הסביבה מציינים כי במדינות העולם נעשים מאמצים רגולטוריים לצמצום השימוש בשקיות – בין היתר באמצעות הטלת מס - אם כי לא בכולן קיימת אכיפה מספיקה. גם בישראל צפוי המשרד להיתקל בקשיים באכיפת החוק – בין היתר בשל הברחת שקיות משטחי הרשות הפלסטינית. במסגרת תזכיר החוק מבקש המשרד תוספת של שבעה תקנים לצורך פיקוח, אכיפה וגבייה.

עלות יישום החוק נאמדת בהשקעה חד־פעמית של 3 מיליון שקל להקמת מערכות המחשוב הנלוות, וכן בתקציב שוטף של חצי מיליון שקל בשנה. חלק מהמימון לכך יתקבל מקרן הניקיון המתוכננת.

לפי סקר שערך המשרד, יותר מ–70% מהציבור תומכים בהפסקת חלוקת שקיות הניילון בחינם. השר להגנת הסביבה, עמיר פרץ (התנועה), אמר כי "הגיע הזמן להיות חלק מהמדינות המתקדמות, שאזרחיהן הבינו שמעט הנוחות שקיבלו משקיות חינם בעבר יצרה פגיעה קשה בסביבה ונזק גדול לעתיד ילדיהם. אני בטוח שרשתות השיווק ואזרחי ישראל יהיו שותפים למהלך חשוב זה".

צילום: אייל טואג

לכתבה בדהמרקר


Are You Making These 7 Common Recycling Mistakes?

נשלח 26 במרץ 2014, 8:32 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 26 במרץ 2014, 8:32 ]

Beth Buczynski, Care2 | March 24, 2014

It took a long, long time, but curbside recycling has finally become commonplace in most U.S. communities. According to the U.S. Environmental Protection Agency, Americans create 251 million tons of waste every year.

We say that we “throw away” much of this waste, but of course, there is no away. Most of it (around 135 million tons) ends up buried in a landfill somewhere, where it takes centuries if not thousands of years to degrade, potentially leaching nasty chemicals into our soil and water supply.

Here’s the sad part: According to Keep America Beautiful, the recyclable materials in the U.S. waste stream would generate over $7 billion if they were recycled. That’s equivalent to Donald Trump’s net worth. In order to stop the flow of valuable materials to the landfill, we have to recycle.

Photo courtesy of ShutterstockPhoto courtesy of Shutterstock

If you’re a regular participant in your community’s recycling program, you’re probably feeling pretty pleased with yourself right now. Not so fast. In order to get the most out of these reusable waste materials, we not only have to recycle, we have to recycle properly. That’s right, there are rules to this recycling game, and unfortunately, many of us aren’t following them. Below is a list of common recycling mistakes, along with information about why it’s so important to get it right–for your recycler, your community and your world.

7 Recycling Mistakes You’re Probably Making
 
1. Separating (or not)—Is your recycling program single stream or dual-stream? Do you know the difference? Single stream recycling allows paper, cardboard, plastic, glass and metal to be mixed together for pickup. Dual stream recycling is also referred to as source separated recycling. This means keeping the fiber component—paper and cardboard—separate from containers, including glass and plastic containers and cans. There are pros and cons to both methods. But separating (if you don’t have to) or not separating (if you’re supposed to) just makes things more difficult for those on the other end of your recycling bin.

2. Including plastic bags—It is very rare for a local recycler to accept plastic bags. Plastic bag markets require that these materials be clean, dry and empty. Once they go in a recycling bin, they definitely do not meet the first two criteria. Solving this problem is easy: a) don’t use plastic bags and b) keep bags separate and return them to a local grocery store that accepts them for recycling (look for a bin near the front door).

3. Leaving lids on plastic containers—While an increasing number of plastics are now recyclable (you should still check the number on the bottom against your local program rules), many people fail to realize that plastic caps are NOT recyclable and are a significant contaminant, both on and off the bottle. Left on, they often trap liquid, which is a contaminant. Separate them and throw them away. Always make sure bottles and glasses are empty and rinsed.

4. Including non-recyclable glassAll glass (or glasslike materials) are not created equal. Translucent bottles and jars are good to go. Ceramic dishes, china plates or cups, mirrors, laboratory glassware, light bulbs, Pyrex, porcelain and window glass are NOT. These materials have a different melting point and chemical composition from container glass. Seeing just one of these items in a load of container class can cause it to be rejected.

5. Food-soaked cartons/packages—“Leave the grease-soaked pizza box and oily Chinese takeout carton (and anything similar) out of the recycling bin,” explains the Fairport-East Rochester Post. “Ditto for dirty paper napkins. You can, however, tear off and recycle the unsoiled top of a pizza box.” When it comes to recycling, any type of contamination is a no-no. That’s why it’s so important to clean the things that can be cleaned (aluminum, plastic and glass containers).

6. Removing the labels from bottles and cans—Check with your local recycler, but in most cases this is an unnecessary step. Ha! I bet you didn’t expect that one. Save yourself some time, and toss ‘em in the bin, labels and all. Same thing goes for staples or other metal fasteners in paper and cardboard.

7. Shredded paper—“Shredded paper is too small to sort—the pieces literally fall through the cracks of the sorting machines and end up all over the floor of the facility, or worse, in with the glass,” explains Go Green Woolridge. Some recycling centers will accept shredded paper if it is contained in a paper bag and labeled “shredded paper.” And while we’re on the topic of paper, be sure to consult your recycler’s preferences when it comes to where paper should be placed. As this blogger found out, sometimes placing it in the bin with the other recyclables is a no-no.

Source: ecowatch.com


1-10 of 220