הצד האפל של אירופה הירוקה

פורסם: 6 באוק׳ 2009, 4:13 על ידי: Sustainability Org
מועד פרסום: 5/10/2009
 
ככל שמדינות אירופה מקשיחות את האכיפה הסביבתית, דורשות מיחזור ומגבילות הטמנה או שריפה של פסולת, כך משגשגת תעשיית-משנה עבריינית: אלפי מכולות של פסולת יוצאות מנמלי אירופה בכל שנה בדרכן למדינות עניות, שם האכיפה רופפת, וקל יותר לשחד מישהו כדי שיעלים עין ממכולה עם ריח חשוד
רונן בודוני

למודעות הירוקה וחוקי הסביבה המתקדמים של אירופה יש צד אפל. ככל שקשה יותר למפעלים למצוא פתרון הולם לפסולת שהם מייצרים, כך פורחת ברקע תעשיית-משנה של הברחת הפסולת לחו"ל. את הפסולת שבאירופה ובאמריקה יקר מדי להטמין או למחזר, מעבירים - בצורה חוקית וגם לא חוקית - למדינות אחרות, עניות לרוב, שם האכיפה הסביבתית רופפת יותר, וקל יותר לשחד מישהו כדי שיעלים עין ממכולה עם ריח חשוד שמגיעה לנמל.
 
לאחרונה נחשף פן אחד של התופעה הזו באיטליה. המאפיה, כך התברר, מעלימה עבור מפעלים שונים פסולת רעילה ומסוכנת שהטיפול בה על אדמת אירופה יקר ומורכב. לפני כחודש דווח על איתור ספינה שהוטבעה מול חופי דרום המדינה ועל סיפונה מכלים עם חומרים רדיואקטיביים. משתף הפעולה שחשף את מיקומה של הספינה סיפר שהוא ועמיתיו לשעבר נהגו להיפטר כך מפסולת מסוכנת, ולעיתים הרחיקו עד סומליה כדי להשליך אותה.
 
במקביל דווח על משלוח בריטי שהגיע לנמל ברזילאי כששטר המטען שלה הצהיר כי הוא מכיל תרומה לנזקקים. בפועל היו שם 1,400 טונות של חיתולים מלוכלכים, פסולת ביולוגית מסוכנת, ובגדים מלוכלים. חשיפת התכולה גרמה למבוכה קשה לשלטונות בריטניה ולתקרית דיפלומטית עם ברזיל.
 
לעיתים מנסות החברות להבריח את הפסולת בטענה שמדובר ברכיבים אלקטרוניים המיועדים למיחזור. לאחרונה נעצרה מכולה שכזו בנמל רוטרדם בהולנד, כשבתוכה טונות של רכיבים אלקטרוניים, חוטי חשמל ומכשירים מקולקלים, יחד עם אריזות פלסטיק וקרטון רבות. יעדו של המטען המתכתי היה סין, אך שלטונות הגנת הסביבה ההולנדיים החרימו אותו משום שהוא עובר על התקנות הנוקשות של יצוא פסולת ממדינות האיחוד האירופי. 
 
עסקים מלוכלכים
אסור לטעות: חלק מיצוא הפסולת חוקי - בעיקר כשמדובר על יצוא פסולת למפעלי מיחזור לגיטימיים במדינות מתפתחות. הרי לגיטימי והגיוני לשלוח מוצרים שיוצרו באסיה בחזרה למדינות המקור כדי שימחזרו אותם או יעשו ברכיביהם שימוש נוסף.
 
יתרה מזאת, בכלכלות צומחות אלה יש ביקוש כמעט תמידי לחומרי גלם כמו פלסטיק, נייר, זכוכית ומתכת. זו גם דרך יעילה לנצל את אלפי המכולות שמגיעות לנמלי אירופה וצפון אמריקה עם סחורות זולות מאסיה. במקום להחזירן ריקות ממלאים אותן בחומרי גלם למיחזור, גרוטאות מתכת או פסולת אורגנית. 
 
על פי סוכנות הסביבה האירופית, בין 1995 ל-2007 גדל היקף פסולת הנייר, הפלסטיק והמתכת שיצאה מאירופה פי 10, כש-20 מיליון מכולות יצאו את הנמלים בכל שנה. חלק מהיצוא היה, כאמור חוקי, אך רובו לא חוקי. לעיתים מדובר בפסולת שמצהירים עליה כמיועדת לשימוש חוזר אך מגיעה בסופו של תהליך לפירוק; לעיתים מדובר בפסולת שמיועדת למיחזור ומגיעה למשרפות או מטמנות במדינות עניות.
 
בסוכנות הסביבה האירופית, שתוציא בקרוב דו"ח בנושא, מצביעים על דפוסים שהתגבשו. נראה שחומרי גלם (פלסטיק ומתכת למשל) חוזרים למיחזור באסיה (בעיקר לסין והודו) ואילו פסולת אלקטרונית מגיעה למדינות אפריקה. במדינות עניות אלה יהיה תמיד מי שיסכים לרכוש מכולה של סחורה משומשת מאירופה בתקווה שיוכל להרוויח ממנה משהו.
 
המקומיים משלמים את המחיר
בכל מקרה מדובר בפצצות זמן סביבתיות: כשמדובר בפסולת אלקטרונית, היא מכילה מתכות רעילות ושברי פלסטיק. פירוק המיכשור האלקטרוני לרכיביו, כדי למכור אותם לשימוש חוזר, כרוך בשאיפה ומגע עם חומרים מסוכנים. מי שעוסקים במלאכה הם לרוב ילדים, שעלות עבודתם זולה במיוחד.
 
כשמדובר בפסולת מסוכנת מסוג אחר היא מגיעה למדינת היעד רק כדי להישרף במשרפה פיראטית. העלות זניחה; מי שייצר את המוצרים הללו היה משלם כסף רב כדי להיפטר מהפסולת שלו על אדמת אירופה. אבל במדינות העניות עושים זאת בעלות אפסית. את המחיר האמיתי משלמים מפעילי המשרפות או התושבים הקרובים שנושמים את העשן והגזים הרעילים.
 
במקרים החמורים אף יותר נוחתת הפסולת במדינה הזרה רק כדי להיות מושלכת בשטח פתוח כלשהו - ויש לא מעט כאלה במדינות מתפתחות - מבלי שאיש ידע על כך. הפסולת תיזנח שם להרקב בשמש ובגשם. הבעיה מתחילה כאשר הפסולת הזו מושלכת ליד נחלים או בפאתי ערים, ומזהמות את הקרקע ומקורות המים של התושבים העניים הסמוכים. כך קרה ב-2006 כשפסולת מסוכנת הושלכה בחוף השנהב, וזיהמה מקורות מים. בסיוע ארגון סביבה תבעו המקומיים את החברה ההולנדית, וזו חוייבה לפצות אותם בסכום של 30 מיליון ליש"ט.
 
לא רק אירופה - גם ארצות הברית מייצאת כמויות גדולות של פסולת לעולם. על פי דיווח של ארגוני סביבה בהונג קונג, מדי יום מגיעות לנמל העיר כמאה מכולות עם פסולת מצפון אמריקה. באירופה ישנן תקנות המגבילות את יצוא הפסולת - הן מעוגנות באמנת באזל - אך ארצות הברית לא אישררה את האמנה, והמגבלות אינן חלות עליה. המגבלה האמריקנית היחידה היא על יצוא פסולת מסוכנת כהגדרתה בחוק - מתכות כבדות ורעלים - אך לא פסולת אלקטרונית שמכילה את החומרים הללו בתוכה.
 
"תנועת הפסולת הפכה עצומה", אמר כריסטיאן פישר, היועץ לנושא של סוכנות הסביבה האירופית. בהולנד, שמובילים את המעקב אחר הפסולת, טוענים כי לפחות 16 אחוז מהיקף היצוא אינו חוקי, אך בנמלים רבים באירופה פשוט אין מועדות לנושא והפסולת עוברת ללא בדיקה בדרכה לנמל אי שם בעולם השלישי.
 
לכתבה ב-ynet
Comments