מערכת גפן, 10/11/2012 אילן שאול הגיע לכרכור לפני כשלוש שנים ומאז הוא לא נח לרגע
"הלוחש לפחים". שאול ליד הפחים שצייר אילן שאול הגיע לכרכור לפני כשלוש שנים ומאז הוא לא נח לרגע. בין מרכז להכשרת מכונאי אופניים שפתח לתחום ההיי טק, הוא ממשיך בפועלו כאמן ציורי קיר, במה שהתחיל על מכולות בצבא ונמשך על קירות ופחים כאן בכרכור. בקרוב בפח הירוק הקרוב למקום מגוריכם
לפרצופים הצבעוניים והמקוריים, שהפיחו חיים בפחים הרדומים, אחרי אדם אחד, אילן שאול שמו. שאול הוא יוצר, מאייר ואמן ציורי קיר כבר מספר שנים, ואל פרצופי הפחים הגיע בעקבות שיחה עם ילדיו בנושא מיחזור, תחום אותו אימצה המשפחה. "הילדים שאלו אותי למה אי אפשר להכניס דברים מסוימים לפח, אז התחלתי להאניש את הפח ולדבר אליו כאילו יש לו תחושות ורגשות ושהוא מעדיף זבל מסוים על פני אחר", מספר השבוע שאול בשיחה בביתו. "הדיבורים על הפרדת הזבל הביאו אותנו לקחת את הפח, להשפריץ עליו צבע ולעשות לו פרצוף. כל פעם שאתה עובר לידו, אם זה ברגל או באוטו, אתה רואה פח שמציץ עלייך. השכנה ראתה את זה ורצתה גם אז ציירתי גם לה על הפח וזה התחיל להתפשט כאן בשכונה. הקטע הוא שהפרצופים כבר מדברים ביניהם, כל אחד מוציא ומחזיר אותם ואני מקווה שאפילו הבחור של האוטו זבל יתחיל להתייחס אל הפחים קצת יותר בעדינות. היה אפילו סיפור מצחיק עם חבר'ה מהשכונה שהיו בחו"ל איזה חודש, וכשהם חזרו אני שומע אותם צועקים בחוץ: 'מה זה! ציירו פה על כל הפחים ברחוב ורק על שלנו לא! אני מתקשר מחר למועצה! מה הולך פה?'". שאול (04), נשוי ואב לשניים, הגיע לכרכור ביחד עם משפחתו מירושלים לפני כשלוש שנים. בין שלל עיסוקיו, הוא משמש כמנכ"ל של המרכז הישראלי למכונאות אופניים, מתעסק בחוזים ומכרזים בתחום ההיי-טק ולא מזניח גם את תחום המוזיקה והציור. שאול זוכר את עצמו מצייר עוד כנער, אבל "הבום" הראשון והרציני שלו עם התחום לדבריו, התחיל בתקופת הצבא, דווקא כלוחם בצנחנים. "בין קו לאימון, היינו צריכים לעשות עבודות רס"ר באיזה בסיס-אם בבית ליד" הוא נזכר וממשיך: "במקום הריטואל הקבוע של לגרוף עלי אקליפטוס, ביקשתי מהרס"ר כמה צבעים ומריצה והתחלתי לצייר על כל המחסנים שם. זה בהחלט היה במאסה מאוד רצינית. אחרי שהתחלתי הצטרפו לזה חיילים שחברו אליי, ציירנו על עוד דברים ועשינו מזה חגיגה אחת גדולה. מאוחר יותר, היו עוד פרויקטים ציוריים שהזמינו דרך החטיבה, זה השפיע על אנשים, הם התלהבו והכל קרה מעצמו. העניין עם ציור הוא, שברגע שאתה עושה משהו, אז פתאום כל מה שמסביב נראה חיוור וזה מתחיל להשפיע ומדביק אחרים". מה אתה אוהב בציור? אחד הפרויקטים שהקנו לו נקודות זכות רבות, היה זה של בית החולים הדסה עין-כרם בירושלים. "באחד הימים לפני ארבע שנים, פנו אליי מבית החולים וסיפרו לי שיש להם מסדרון תת קרקעי שדרכו מובילים נשים הרות לניתוחים קיסריים ולחדרי ניתוח ילדים בבניין האם והילד", הוא מספר איך הכל התחיל. "המסדרון הזה הוא מאוד אפל באורך של 011 מטר. הם עניינו אותי ושאלו האם הייתי רוצה לצייר על כל המסדרון. חייבים להבין שזה חתיכת פרויקט מטורף של מאות מטרים, עם האורך העצום והגובה של יותר משני מטר, שני צדדים כאלה בלי חלונות או דלתות. החלטתי לקחת את זה על עצמי למרות שמדובר בלעבוד מול גוף בו להרבה אנשים היה מה להגיד על הציור, ושאלות כמו מה הולך להיות מצויר ושזה לא יפגע במגדר זה או אחר. מהר מאוד הם הבינו שיש להם עסק עם אחד שעדיף לא להתערב לו בעבודה ונתנו לי יד חופשית לגמרי. כדי לבצע את הפרויקט הזה הבאתי מתנדבים כמו סטז'רים ואומנים ובמשך חמישה חודשים יצרנו את 'מסדרון הילדים', שלימים הפך לידוע ומפורסם. אני בן אדם שלא מסתכל אחורה אלא קדימה כל הזמן, אבל בהחלט נחמד להיזכר בזה ולדעת שהיית שותף לדבר כזה, כמו אבן דרך". אך לא רק לבית החולים צייר. הוא עשה גם שלטים מקוריים המשלבים איורים וקריקטורות למספרות, פיצוציות, מסעדות, בתי ספר וגני ילדים. "ברחוב יפו בירושלים קרה לי סיפור מצחיק", הוא צוחק ואומר: "היו שם סדרה של חנויות של אבא פרסי והילדים שלו. לי הייתה חנות אופניים ליד והתחברתי אליהם. יום אחד הצעתי להם שאני אעשה שלט לפיצוציה שלהם בו אצייר קריקטורה של האבא שמצביע לכיוון החנות. הילדים נורא התלהבו והזמינו את העבודה. אחרי שתלו את השלט הם הזמינו את אבא שלהם שיבוא ויראה. האבא עמד שם מספר דקות והתקשה להאמין למראה עיניו. ממש היה אפשר לראות איך לאט לאט הדם עולה לו לראש, פשוט עניין של כבוד. מיותר לציין שהשלט הזה לא החזיק מעמד יותר משבוע".
"האבא פשוט רתח מזעם". שלט הפיצוצייה שצייר בירושלים שאול אף הספיק להגיע לישובי עוטף עזה באחת התקופות המתוחות ולצייר במקלטים עם התושבים. בין שלל עבודותיו, הספיק שאול לצייר גם לבית הספר הדו-לשוני בירושלים, על קיר בית ספר לבישול "טעמים", ממלכתי כרכור, חקלאי פרדס חנה, קייטנות שונות, עיצוב מיוחד וקריקטוריסטי לבתי קפה והרשימה עוד ארוכה. ניתן להתפרנס מציורי קיר בארץ? "לא הצלחתי להגיע עדיין לנוסחה המנצחת בנושא הזה, למרות שיצא לי לעשות כמה וכמה דברים גם בבתי ספר ובגני ילדים באזור. למען האמת לא שיווקתי את זה יותר מידי, ואני מאמין שברגע שיראו את הציורים במרחב הציבורי, והחתימה שלי תופיע לצידם, יהיה ניתן לפרוץ קדימה". בשבועיים האחרונים, סיים שאול ציור קיר שכזה על קיר משתלה ברחוב אחוזה בכרכור. הציור, ראש גדול שמציץ אל העוברים ושבים, גרם לתושבים רבים להיות מופתעים וכבר נשא כנפיים בשיחות מפה לאוזן. "זה לקח לי בערך שלושה ימים, וזה ציור מתגלגל, אני מניח שהוא עוד יתפתח וישתנה עם הזמן. בכלל, יש פה בפרדס חנה-כרכור כמה מבנים ציבוריים לא מאוכלסים שאני אשמח לקבל אישור לצייר עליהם. אני מקווה שבעתיד זה ייצא אל הפועל".
"אני מקווה שאצייר על עוד מקומות". שאול וציור הקיר החדש בכרכור. ממי אתה שואב השראה? "לפני שנה לערך, הלך לעולמו איוון שוובל, צייר ישראלי מוכשר שהוא גם אבא של אשתי. הוא שייך לאסכולה של אורי ליפשיץ' ואחרים, הכרתי אותו 41 שנה והוא אחד האנשים שהכי השפיעו לי על החיים, מבחינת התפישה. לצערי, לא הלכתי בדרכו והתמסרתי לאומנות כמוהו. רוב הציורים על הקירות בביתנו הם שלו, כמעט ואין ציורים שלי. הוא היה איש מאוד מעניין שהגיע לפה בשנות ה-06', התיישב בבית נטוש בעין כרם ובנה הכל במו ידיו. הוא היה עמוד התווך שלנו". מה עם ילדייך? נשאבו גם הם לציור? "הבן הגדול שלי בן 01 וחצי מצייר והוא מנוי על עיתון קומיקס. אפשר להגיד שזה עובר בגנים. חשוב לציין שזה חלחל ואני לא דחפתי אותו לכלום, הם עוקבים והולכים לפי מה שהם אוהבים". איך היית מגדיר את התרבות במושבה? "האנשים פה בהחלט צמאים לצבע. סך הכל, האוכלוסייה פה היא נפלאה, ממש כמו שיש כאן שפע מטורף, ככה גם האנשים כאן. יש פה כל מיני שכונות ומיקרו-עולמות שכאלה וזה מה שיפה". ולסיום, יש לך זמן לעסוק בכל כך הרבה דברים? מקור: גפן כתבות קשורות: דף הפייסבוק של המרכז הישראלי למכונאות אופניים אתר האינטרנט של המרכז הישראלי למכונאות אופניים |
