חצימחונים נהנים יותר

נשלח 30 בדצמ׳ 2011, 11:46 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 30 בדצמ׳ 2011, 11:47 ]

בעיני צמחונים טהרנים, אלה הנמנעים מאכילת בשר רק לפעמים - גרועים יותר מקרניבורים מושבעים

מאת רחל טל-שיר, 29/12/2011
 
ויכוח סוער התנהל בשנה האחרונה סביב הלגיטימיות של הפלקסיטריאן (Flexitarian). המדובר בציבור שרבים מכנים חצימחונים: הוא כולל את מי שתפריטם ברובו צמחוני אך מפעם לפעם אוכלים בשר.

חלק מהחצימחונים הם אנשים שמנסים לוותר על בשר מסיבות בריאותיות ואחרים מפחיתים צריכת בשר מן החי למען כדור הארץ. נעדרים מן הציבור הזה כל מי שוויתרו על אכילת בשר בגלל דאגה לזכויות בעלי חיים. הם, הקבוצה האחרונה, גם אלה שהמושג החדש עוכר את שלוותם. בלשון המעטה. מנקודת השקפתם אין דבר כזה חצימחוני ועצם הרעיון מחליש, זורע בלבול והוא בבחינת גול עצמי.

אחת השאלות המטרידות והקשות בנוגע לחצימחונים היא, כמובן, מה זה מפעם לפעם או לפעמים? פעם בשבוע? פעם בחודש? אולי פעם ביום? בעניין זה אין שום הסכמה או תקן. כל אחד יכול להחליט שהוא חצימחוני, והשאלה היא יחסית למי? למשפחתו? לעצמו? לעולם?

איור: עמוס בידרמן
איור: עמוס בידרמן.

הלוחמים למען זכויות בעלי החיים טוענים שהחצימחונות מופרכת מעיקרה. לדעתם, אי אפשר להיות חצימחוני ממש כמו שאי אפשר להיות חצי בהריון. הבעיה עם הטענה הזאת שהיא בעצם מזלזלת בחצימחונות, מפני שהיא מתעלמת מהעובדה שזו, בניגוד לצמחונות, לא נובעת מהתגייסות למען בעלי חיים, אלא משיקולי בריאות וטובת כדור הארץ. יותר מזה: בחשבון קר כל שני חצימחונים הם צמחוני נוסף ולכן גם בעלי חיים וגם כדור הארץ וגם הלוחמים למען שני התחומים מפיקים תועלת מהמגמה החדשה ומן ההד התקשורתי שלה.

אלא שבמלחמה כמו במלחמה, ולכן אין טיעון שמעצבן את הטהרנים יותר מזה הקר והמנוכר שמחשבן ומוכיח שמוטב חצימחוני בפועל מאשר שלושה צמחונים בכוח. עצם אזכור שמו של גרהאם היל, מפעילי האתר הירוק "Treehugger", עלול לגרום להם בחילה.

היל מצדו סבור שהבעיה הגדולה של הצמחונות היא דווקא הצמחונים הטהרנים. בכנס TED בפברואר 2010, בהרצאה שכותרתה "מדוע אני צמחוני של ימי חול?" הוא הציג את עמדתו: לא מוכן לוותר על תענוגות הבשרים אבל כן מוכן לעשות למען כדור הארץ ולכן החליט להגביל את אכילת הבשר רק לסופי השבוע.

היל ורבים כמותו בעצם מפקיעים את העיסוק בצמחונות מן הדיון המוסרי - שמתמקד בכאבם של בעלי חיים ונחשב מאז ומעולם למאבק יפה אבל אבוד מראש - לדיון אקטואלי ודחוף על מצב כדור הארץ ועל הנזק הנרחב שגורם לו תיעושו של משק החי. היל ודומיו הם עצם בגרונם של הצמחונים הטהרנים מפני שנקודת המוצא שלהם אינה טובת בעלי החיים אלא טובת כדור הארץ; ככזאת היא תעודת הכשר לכל מי שמרגיש שהוא רוצה ומוכן להיות צמחוני רק ביום שני או רק בימי חול או רק עד שש בערב.

הבעיה היא שצמחונים טהרנים, כל מי שהגיע לתחום מתוך הזדהות עמוקה עם סבלם של בעלי החיים, באמת לא מסוגלים להכיל ולהבין אנשים שאוכלים בשר מפעם לפעם ועוד מרגישים שהם מקריבים. בשביל הצמחונים הטהרנים ויתור על אכילת בשר הוא לא רק זכות גדולה אלא רק ההתחלה. מבחינתם הזדהות כנה עם ייסורי בעלי החיים היא גורפת וככזאת מחייבת גם ויתור על דגים, ביצים, מוצרי חלב. וגם דבש.

הטהרנים, בבואם לתאר את עמדתם הצינית של החצימחונים, מגייסים תותחים כבדים: הם משווים אכילת בעלי חיים לגזענות שהיתה נהוגה בדורות קודמים כלפי מיעוטים (שחורים למשל) ולכן שואלים, למשל, אם אפשר להצדיק אדם שנמנע מגזענות יום אחד בשבוע או שניים או שלושה.

הם מתנגדים מכל וכל לעקרון העונג שמנווט את דרכם של היל ודומיו, כי הם סבורים שעצם הרעיון להמשיך לאכול מישהו כי זה תענוג הוא נפשע מעיקרו. במלים פשוטות: מהו עונג לעומת נטילת חיים?

העמדה הצמחונית הטהרנית לא מסוגלת להכיר בהיגיון של העדפת הפחתה של אכילת בשר על פני אי-הפחתה. על פיה, מי שאוכלים בשר בעצם עדיפים על החצימחונים: הראשונים שרויים בעלטה ולכן יש סיכוי שיראו את האור וייגאלו; ואילו החצימחונים, שכבר מבינים עניין אבל מעדיפים את העונג, חותרים באופן מסוכן תחת הרעיון הבסיסי והחשוב שלפיו התעללות בבעלי חיים היא פשע נתעב.

הבעיה הקטנה עם הוויכוח הזה, שהוא נובע משתי תפישות עולם דיכוטומיות שאף אחת מהן לא רוצה ולכן גם לא מסוגלת להכיל את האחרת. האחת מעשית והאחרת אוטופית, האחת שכלתנית והאחרת רגשית.

הבעיה הגדולה של הוויכוח הזה, שהכרה של צד אחד ברעיונותיו של הצד השני מבטלת את היסודות של השקפת עולמו. הנתק הזה מקבל ביטוי קיצוני כאשר הצמחונים הטהרנים שואלים, האם ייתכן שבקרוב מי שאינו אוכל בשר רק בין הארוחות יתבע גם הוא להימנות עם החצימחונים?

תפריט חציבעוני

בין שלל התפריטים שבאמצעותם מבקשות המסעדות לפתות את חוגגי הסילבסטר, בולט זה של "אורנה ואלה" מרחוב שינקין בתל אביב. הוא אחר בשל המאמץ למפות את המנות במטרה להקל על סועדים בררנים. לשם כך הוא מצויד בסימנים שנותנים בכל המנות ומגדירים אותן לפי המקרא הבא: ללא גלוטן, טבעוני, טבעונאי וצמחוני. ארבע מנות הן צמחוניות, תשע ללא גלוטן, ארבע טבעוניות, אחת טבעונאית (מרק אפונה), שבע נטולות סימנים.

לכתבה בהארץ


כתבות קשורות:
Comments