בארצות הברית דווקא הילדים נלחמים בהשמנה

נשלח 1 במרץ 2014, 12:58 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 1 במרץ 2014, 13:00 ]

ברוקולי במקום ממתקים ובר סלטים במקום צ’יפס ופיצה. יוצרי הסרט “משקל האומה: ילדים על המשקל”, שישודר הערב, מספרים למה החליטו לעקוב אחרי ילדים שנלחמים לטובת תזונה טובה יותר בבתי הספר בארצות הברית

מאת רותה קופפר, 15/9/2013

בסדרה התיעודית של ערוץ HBO האמריקאי ששודרה בשנה שעברה, "משקל האומה", הזהירו מומחים רבים כי אם לא יטפלו בבעיה העולה מנתוני ההשמנה החמורים בארצות הברית, שנאמדו אז ב-68%, אלה רק ילכו ויגדלו, ועמם יתגברו מחלות כמו סוכרת, לחץ דם גבוה ואחרות. בסדרת ההמשך, "משקל האומה: ילדים על המשקל", שתעלה לשידור מחר בערוץ יס דוקו, ניכר כי יש מי שהקשיב לאזהרות האלה, והם לאו דווקא המחנכים או המנהיגים.

לפי סקר שפורסם בארצות הברית כ-94% מבתי הספר במדינה מגישים ארוחות שאינן עומדות בתקנים הבריאותיים ו-80% מהן חרגו מההמלצות הלאומיות לכמויות השומן והשומן הרווי בארוחה. ברוב בתי הספר אין ירק בנמצא, פרט לתפוח אדמה. ההיצע הוא צהוב כצבע השמן – צ'יפס, לצד פיצה, לצד פירה ולחמניה (לגיוון גם צבעי האפור והחום של הבשר). משלושת פרקי הסדרה אפשר ללמוד כי דווקא הילדים, כמו הקבוצה “Rethinkers” מניו אורלינס, או נערה בת 17 ששמה קבריה מצפון קרוליינה שכל משפחתה סובלת מהשמנת יתר (אחיה בן השמונה כבר לוקח תרופות להורדת לחץ דם), הם שנאבקים למען הזכות לתזונה בריאה יותר בבתי הספר שלהם.

מתוך הסרט: חברי קבוצת Rethinkers. נלחמים על הקפיטריה
מתוך הסרט: חברי קבוצת Rethinkers. נלחמים על הקפיטריה. צילום: Jessica Dimmock

“המנדט שקיבלנו היה למצוא ילדים ששינו את התזונה בקפיטריה שלהם”, מסביר ניק דוב (“פרויקט האלצהיימר”), שביים את הסדרה לצד שארי קוקסון (סדרת התעודה “מין אמיתי”). “ולראות איך מתייחסת אליהם תעשיית המזון. זה היה קשה כי לא ראינו הרבה ילדים שעושים דברים כאלה, או לפחות אני לא ראיתי. כשנתקלנו ב-Rethinkers, וראינו את הסרטים שלהם באינטרנט, התרשמנו שזה אמיתי, משהו שילדים באמת היו עושים, מבלי שמבוגרים יעודדו אותם לזה. הארגון צמח בניו אורלינס, בגלל המצב הקטסטרופלי שפקד את המקום אחרי קתרינה, הם יכלו לצמוח מחדש, המציאו את עצמם מחדש. בהחלט היה מקום לשינוי, משום שהתזונה בבתי הספר שם נחשבה לגרועה בכל המדינה".

קוקסון: "מצאנו שכאשר הילדים התמסרו לשינוי, הם נטענו באנרגיה מיוחדת. היה מעניין לעקוב אחר התהליך הזה".

דוב: "במובנים רבים זה סיפור של האדם הקטן, הילד או הילדה, שנלחמים בתעשיית המזון העצומה, שיודעת מה היא רוצה".

קוקסון: "קבריה היתה ממש ילדה אחת מול המערכת. ככל שמאבקה התקדם והיא הבינה שלא פשוט לעשות את השינוי, היא גדלה כבן אדם. מה שקרה במקרה שלה זה שהיה חדר שיועד לבר סלטים בבית הספר, התשתית היתה קיימת, כל מה שהיה צריך זה לפתוח אותו, ואפילו זה היה תהליך ביורוקרטי מסובך. היה מאוד מרגש כשזה קרה".

הסדרה אכן מעודדת בסיפורי דוד מול גוליית שהיא מציגה, אך בזמן הצפייה קשה להתעלם מן העובדה שכדי לעשות שינוי משמעותי חייבים התערבות של הממשלה. סדרה זו מעוררת דיון שאקטואלי במיוחד גם לישראל. בשבוע שעבר נודע כי שר החינוך שי פירון החליט לצמצם תוכנית של משרד החינוך המעודדת אורח חיים בריא שיישמו ב-450 בתי ספר בישראל (כעת יקחו בו חלק 200) – פרויקט שלפי חדשות ערוץ 2 הוכתר כהצלחה, ובאזורים שבהם הוא פעל נרשמה עלייה של 30% בהשתתפות בחוגי ספורט אחרי הלימודים.

אלה סיפורים על שינויים מלמטה, אבל אם רוצים לראות שינוי גדול, הרי שהוא צריך להיות בקנה מידה ממשלתי. לא?

דוב: "אנחנו רואים הרבה ארגונים שצומחים מלמטה וזה טוב, כי הם משפיעים על הממשל לגרום לשינוי. אם יעשו מספיק רעש, יגרמו לשינוי".

שארי קוקסון (מימין) וניק דוב
שארי קוקסון (מימין) וניק דוב. צילום: HBO

ארצות הברית נאבקת בבעיית המשקל זה זמן רב. לא רק עם סרטי דוקומנטריים למביני דבר, כשלכם, אלא גם שוברי קופות כמו "לאכול בגדול", וסדרות ריאליטי כ"לרדת בגדול". האם המודעות הזאת הביאה לשינוי?

דוב: "היתה כתבה ב'ניו יורק טיימס' על העצירה של העלייה בהשמנת היתר בגלל ההחלטה הפדרלית לאסור על מכירת משקאות ממותקים מבתי הספר, אבל נכון שללא התערבות ממשלתית לא ישנו את התפריטים בבתי הספר".

בכתבה שדוב מציין נמסר כי השמנת היתר בקרב ילדים בגיל הגן ממשפחות עניות ירדה ב-19 מדינות בארצות הברית בין השנים 2011-2008. זאת הפעם הראשונה שדו"ח פדרלי של משרד החינוך האמריקאי דיווח על תבנית קבועה של ירידה בקרב ילדים ממשפחות עם הכנסות נמוכה אחרי עשרות שנים שבהן נרשמה רק עלייה.

ילדים ממשפחות עניות הם מקבוצה מועדת של סובלים מהשמנה מסוכנת בארצות הברית. אחד משמונה ילדי גן בארצות הברית סובל מהשמנת יתר. בקרב ילדים ממשפחות עם הכנסה נמוכה מדובר באחד מתוך שבעה. הסטטיסטיקה קשה עוד יותר בקרב ילדים של אפרו־אמריקאיים (אחד מתוך חמישה) או ממשפחות היספאניות (אחד מתוך שישה). בערים מסוימות גם נרשמה ירידה קבועה בהשמנה בקרב ילדי בית ספר, אך השינוי הזה הוא זעיר מכדי לייחס אותו לתופעה, נאמר ב"ניו יורק טיימס".

"בעבר ראינו מחקרים שלימדו על מגמה חיובית, אבל זה הדיווח הראשון שמראה על ירידה ברמת ההשמנה בקרב הילדים הצעירים ביותר שלנו", אמר ד"ר תומאס ר' פרידן, מנהל מרכזי מניעה וטיפול במחלות, שפירסמו את הדו"ח. "אנחנו צועדים בכיוון הנכון לראשונה זה דור".

בפרק על קבריה רואים ילדים אוכלים ברוקולי בשמחה. זה לא מבוים, ועם זאת קשה להאמין שמדובר במגמה גורפת, שלאחריה יזנחו הילדים את תאוות החטיפים לטובת הירק הפריך. עם זאת ברור שהילדים נחשפים בבית הספר לחוויה כוללת חיובית – הם לראשונה עובדים את האדמה (בגינת הירק), מגדלים ירקות משלהם, ואחר כך אולכים אותם. יש תחושת הישג בתהליך הזה.

קוקסון: "רואים בפרק על קבריה, איך ההחלטה שלה לגדל גינת ירק סחפה אחריה הרבה ילדים, שהכירו לראשונה תזונה שונה, וראית שזאת חוויה שתלווה אותם בהמשך חייהם. עד שנחשפו לזה הם פשוט גדלו במין ידיעה שהם לא אוהבים 'אוכל בריא'. צריך להבין שבניו אורלינס מה שהציעו לילדי בית הספר בתחום הירקות היו מין תבשילים רכים ומבושלים יתר על המידה שכל אחד ייגעל מהם. קשה לשכנע ילדים לאכול אוכל בריא, גם כשמדובר באוכל מזמין יותר. תעשיית המזון דאגה להמליח אותם ולהמתיק אותם, להתאים אותם לטעם של ילדים. בבית ספר של הבת שלי יש אפשרויות יותר בריאות, אבל זה לא בהכרח אומר שילדים בוחרים בהן. גם בגלל זה קשה לשכנע את מי שאחראים למוסדות ממשלתיים לבחור באופציה יקרה יותר ומורכבת יותר בשבילם, אנחנו מודעים לזה, אבל חייבים לפחות לתת להם אופציה כזאת".

דוב: "אבל כשרואים ילדי בית ספר יסודי שמעולם לא אכלו תותים מתלהבים מזה, זאת חוויה מאירת עיניים. אני חושב שפשוט לא נתנו לילדים הזדמנות לבחור עד עכשיו".

לכתבה בהארץ

The Weight of the Nation Kids Preview (HBO)

Comments